צפו בביקור של סוקולוב בצ'רנוביל
(איליה סוקולוב )
רחובות העיר שהייתה פעם תוססת - ריקים כעת מאנשים, הטבע והציפורים השתלטו על המבנים ומסביב שורר שקט מוחלט. לא, זאת לא תל אביב תחת אפקט הקורונה. זה גם לא אזור הטיילת באילת, השוממת מתיירים בימים אלו. זו צ'רנוביל, כפי שהיא מתוארת בזיכרונותיו של איליה סוקולוב - הרפתקן, חובב מקומות נטושים ובעל בלוג פופולרי בשפה הרוסית - ששהה במשך 48 שעות, בעיר הנטושה המפורסמת ביותר בעולם.
15 צפייה בגלריה
"הביקור בצ'רנוביל ממחיש כמה הכול שברירי ויכול להיגמר ברגע". מבט על העיר המקוללת
(צילום: איליה סוקולוב)
האסון האקולוגי החמור ביותר במאה ה-20 - או, אם תרצו - התאונה הגרעינית הקשה ביותר שהתרחשה עד כה בהיסטוריה של האנושות, הצליחה להפתיע את העולם כולו בשנת 1986.
הפיצוץ הגרעיני שהתרחש בתחנת הכוח בעיר צ'רנוביל שבאוקראינה, הוביל למותם הישיר של עשרות אנשים, ואילו הענן הרדיואקטיבי הרעיל והנשורת שנוצרו בעקבותיו - הרגו לאורך הזמן עשרות אלפים מתושבי האזור, וגם מהאזורים המרוחקים יותר.
סכנת הקרינה הגרעינית, גרמה לשלטונות ברית המועצות לפנות את 130 אלף תושבי העיר צ'רנוביל מבתיהם במהירות, ואזור נרחב בשטח הכולל של 30 ק"מ סביב תחנת הכוח הגרעינית שהתפוצצה - הוכרז כשטח סגור ומסוכן לציבור שזכה לכינוי המפחיד: "האזור הסגור של צ'רנוביל".
בעקבות תוצאות התאונה הגרעינית הנוראה ונטישת התושבים את העיר, השטח הענק הפך לאזור דמדומים נטול חוק. וכמו שקורה ברוב המוחלט של המקרים בהם בני האדם נוטשים את המקום, גם במקרה הזה כוחות הטבע הכבירים השתלטו על האזור השומם, וחיות הבר ויערות הפרא חזרו לשלוט על האדמה המקוללת.
ה"מֶכָּה" של המקומות הנטושים
33 שנים לאחר האסון שהתרחש, סוקולוב מקבל את הזדמנות חייו לבקר ב"מכה של המקומות הנטושים". ולא מדובר היה בביקור קצר כמו מרבית המבקרים שמגיעים למקום במסגרת חברה המארגנת עבורם את הביקור כולו, אלא בכזה הכולל בתוכו לינה על אותה אדמה שנותרה מקוללת גם 33 שנה אחרי האסון.
"ישראלי שחי היום באוקראינה - איש עסקים מצליח ומעריץ של הבלוג שלי על מקומות נטושים בישראל - הציע לי כרטיס טיסה על חשבונו, במטרה להצטרף אליו למשלחת עצמאית לאזור הסגור של צ'רנוביל, למשך 48 שעות כולל לינה", תיאר סוקולוב את השתלשלות העניינים.
בניגוד למדינת ישראל הקטנה והצפופה, בשטחי ברית המועצות לשעבר יש ערים נטושות רבות ומסתוריות, וחקר צפונותיהן על ידי בלוגרים חובבי אנדרנלין וחסרי פחד כמו סוקולוב - נחשב לתופעה תרבותית חדשה ומסקרנת.
האתגר המפורסם והסכנה המרכזית בחקר וצילום העיר הנטושה צ'רנוביל היא, למעשה, הקרינה הגרעינית; 33 שנים לאחר התאונה, חלקים מסוימים בעיר הפכו בטוחים לבני האדם, ואילו במקומות אחרים יש עדיין קרינה גרעינית חזקה שעלולה לגרום למוות.
"יש טיולים מאורגנים לצ'רנוביל, אבל לבחור שפנה אליי יש קשרים והוא הצליח לסדר לנו אישור מיוחד לטיול עצמאי במקום", חושף סוקולוב, וממשיך לפרט על ההכנות הקפדניות אליהן נדרשו לקראת אתגר ההישרדות בצ'רנוביל.
"שכרנו 'מונה גייגר' מקצועי (מודד קרינה), וכל אחד מחברי המשלחת קיבל צמיד מיוחד, אותו ענדנו לאורך כל השהות במקום, ובאמצעותו מדדנו את כמות הקרינה הגרעינית שנספגה בגוף. במחסום האחרון, עשינו שלום לחיילים האוקראיניים - ונכנסנו לעיר הנטושה".
במהלך הראיון עמו, סוקולוב הקשוח ממעט בדיבור ומבחינתו, על מנת להצליח להבין את החוויות יוצאות הדופן שחווה באזור הסגור של צ'רנוביל, מספיק להסתכל בתמונות ובסרטונים שהצליח לתעד במהלך הביקור שלו במקום.
"את הלילות העברנו בבית נטוש ונקי מקרינה (אם אחוזי הקרינה גבוהים מהמותר, ה'מונה גייגר' מתחיל לצפצף - א.ק), ולאורך השהות שלנו שם טיילנו בשטח עצמו וצילמנו ללא הפסקה. יש מקומות שאפשר להיות בהם במשך חצי שעה, ויש מקומות שברגע שמגיעים אליהם - אפשר להתעכב לשנייה לצורך הצילום, ולברוח מהר".
"בלילות שתינו אלכוהול כמו חיות"
האזור האסור של צ'רנוביל הוא שטח ענק ומסתורי, הצופן בתוכו סכנות לא מעטות אך לצידן, גם חוויות מופלאות. חבורת הצלמים הקשוחה חקרה רק חלק קטן ממנו, כשהם צועדים קדימה ואחורה - על הקו הדק והבלתי נראה של סכנת הקרינה, שמסמל צפצוף מכשיר ה"מונה גייגר".
הביקור במקום לא מתאים לכל אחד, והוא כולל בתוכו גם לא מעט רגעים מצמררים: למשל, הרגע בו מתגלה גן ילדים נטוש, עמוס במיטות קטנות, בהן ישנו ילדים שנאלצו לברוח מהעיר עם משפחותיהן בהתראה קצרה במיוחד.
"במקום ישנן בובות שהילדים שיחקו בהן, וככל הנראה נשארו מאחור בשל הצורך לעזור את האזור כמה שיותר מהר", מסביר סוקולוב. "המראות האלו מציפים את ההבנה הברורה שבבובות האלו אף ילד או ילדה לא ישחקו יותר, וגם - שבמקום הזה החיים לא יחזרו למסלולם לעולם. ההבנה הזו בעיקר הזכירה לי שהחיים מאוד קצרים, והכול יכול להיגמר תוך שנייה - יש את שגרת החיים, ואז ברגע אחד היא נעצרת".
כשאנחנו מבקשים מסוקולוב לשתף אותנו ברגע מיוחד שהתרחש בעיר הנטושה, לפתע פניו משתנות והמבט הרציני מתחלף באחת בחיוך. "החוויה המרשימה והמרגשת ביותר מבחינתי, הייתה נקודת התצפית מהבניין הנטוש בן 16 הקומות, ממנה אפשר היה להשקיף על הטבע הפראי ועל היערות הסבוכים שגדלו באין מפריע במקום".
לדבריו, "שררה שם דממת אלחוט, עד כדי כך היה שקט שאפשר היה לשמוע את הציפורים ואת חיות הבר המתגוררות באזור, ביניהן צבאים ולא מעט שועלים. למעשה, 30 שנה אחרי האסון שפקד אותה - צ'רנוביל הפכה לעיר שמתקיימת על פי חוקים משלה, חוקי הטבע".
אך בניגוד לסיורים במקומות נטושים אחרים בעולם, המתנהלים באווירה נעימה ואף עשויים לעורר נוסטלגיה, מסתבר שסיור במקום שעבר אסון גרעיני - הוא חוויה מורכבת ומטרידה, כזו שלוקח זמן רב לעכל.
"היינו 5 גברים ברכב, לקחנו איתנו קופסאות שימורים ומים שיספיקו ליומיים ונכנסנו פנימה. במהלך הסיור עצמו לא היו בדיחות ולא צחקנו, היינו עסוקים בדבר אחד - צילום ותיעוד המראות שהתגלו בפנינו. בלילה, שתינו אלכוהול כמו חיות", הוא מתאר.
"אדם מן היישוב", ודאי יתקשה להבין את הלהיטות וההתלהבות של סוקולוב מהסכנה והאתגרים שאורבים לחובבי מקומות נטושים, בפרט בצ'רנוביל הגרעינית, אבל הבלוגר ההרפתקן יודע להסביר היטב מה יש במקומות הללו שמסקרנים ומושכים אותו כל כך. עד כדי כך שהוא מוכן להעביר שני לילות על אדמה מקוללת כמו צ'רנוביל.
"אני אוהב את האקשן, את זה שאתה לא יכול לדעת מה קורה בפנים, לאן זה יוביל אותך ומה יכול לקרות אם תיכנס", הוא אומר. "זה עניין של אדרנלין, של סכנה. אני מנצל את העובדה שאני עדיין צעיר ובריא, על מנת להיכנס למקומות הנטושים האלו, בעיקר בלילה אגב".
כשהוא נשאל האם זוגתו מפרגנת לתחביב הלא שגרתי שלו, סוקולוב צוחק. "אישתי מודאגת עד רמה מסוימת, אבל היא יודעת שאני לא מגיע למצבים שעלולים לסכן אותי, ולאורך כל הסיור בצ'רנוביל הקפדתי לשמור על קשר רציף איתה. אגב, גם כשאני מצלם במקומות נטושים בארץ, היא יודעת שאם לא התקשרתי תוך זמן מסוים - עליה לדווח למשטרה".
