המסע של הדר בג'ונגלים של אוגנדה
(צילום: הדר מנור)
חשבתם פעם איך זה מרגיש לפגוש קופי אדם ממרחק אפס ולגלות כמה שהם דומים לנו? בינואר האחרון, רגע לפני שהקורונה שינתה לנו את החיים, יצאתי למסע צילום באוגנדה עם קבוצה של 14 מטיילים ושני מדריכים. אוגנדה היא ארץ הררית, מלאה ביערות ובג'ונגלים, וטיול ספארי בה זו חוויה שונה מספארי במישורים הפתוחים של טנזניה או של קניה.
לכל הכתבות של מדור "נזכרים בטיולים" - הקליקו
את המסע התחלנו בטיסה של שש שעות מתל אביב לאדיס אבבה בירת אתיופיה, משם המשכנו בטיסה לאנטבה שבאוגנדה. אנטבה שוכנת ליד אגם ויקטוריה, ושם התחלנו את המסע שלנו בחיפוש אחר ציפור פרה-היסטורית נדירה מאוד. התחלקנו לשתי קבוצות ונכנסנו לסירות מנוע גדולות שלקחו אותנו אל תוך ביצה, שם התפצלנו לקבוצות קטנות של שלושה-ארבעה מטיילים בסירת קאנו ממונעת. אחת הציפורים שפגשתי שם לראשונה בחיי היא שלדג ירוק מלאכיט (Malachite Kingfisher), כל כך יפה וצבעוני. מרוב ההתלהבות הייתי בטוחה שלא הצלחתי לתפוס אותו - שלדגים הם ציפורים זריזות מאוד, וחייבים להיות מוכנים בשביל לצלם אותם.
30 צפייה בגלריה
שלדג ירוק מלאכיט (Malachite Kingfisher), רגע לפני שהוא פורש כנפיים ונעלם
(צילום: הדר מנור)
המשכנו בחיפושים לא פשוטים בביצה אחרי השוביל (Shoebill), שנקראת בעברית מנעלן מפני שיש לה מקור גדול בצורת נעל. זה לא היה פשוט להשיט את סירת הקאנו. על כל סירה היו שני מקומיים, אחד כיוון וחיפש את השוביל ואחד הפעיל את המנוע של הסירה. לשמחתי המשימה הושלמה בהצלחה, ומצאנו שוביל צעיר שנהנה ממזג האוויר החם ליד המים.
לא עבר הרבה זמן וכולנו זכינו לפגוש בעוד שוביל, הפעם בוגר שעמד נינוח דקות ארוכות, עד שהחליט לפרוש את כנפיו הענקיות והתעופף לו. כל חברי הקבוצה זכו לפגוש את הציפור הנדירה הזאת, וכולנו יצאנו מבסוטים על היום הראשון של הטיול. יש כאלה שיגידו שהיא ציפור מכוערת, אבל בשבילי היא הציפור הכי מיוחדת ומרתקת שפגשתי עד היום.
היום השני של הטיול היה מתיש וכלל נסיעה ארוכה לשמורת מרצ'יסון. זה לא היה יום פשוט, אבל בסופו זכינו להתרעננות במפלי מרצ'יסון. הזרם החזק של המים נתן לכולנו ״מקלחת״ מרעננת.
30 צפייה בגלריה
לא התלהבתי מהתמונות שצילמתי במצלמה, אבל מהנייד דווקא כן. מפלי מרצ׳יסון
(צילום: הדר מנור)
במהלך צילום ליד מקורות מים זכיתי למפגש של אחד על אחד עם פומבה (בסווהילית הפירוש הוא חזיר יבלות). לא פחדתי ממנו, אבל תמיד שמרתי על מרחק ספייר למקרה שהוא יתחיל לרוץ לכיוון שלי.
בחצי השני של היום צילמנו בספארי על המים. שטנו למפלי מרצ'יסון ופגשנו משפחות של היפופוטמים, כולל גורים קטנים וחמודים, ותנינים שנחו להם על היבשה. מדי פעם פגשנו פיל, שרקרקים צבעוניים ועיט קולני (African fish eagle) שהלהיב את חברי הקבוצה.
לא עצרנו לרגע והמשכנו לנוע בדרכים לכיוון היעד הבא, פורט פורטל, שם נפגוש לראשונה את קופי האדם - השימפנזים. עצרנו לארוחת צהריים באמצע הדרך, ואחרי שסיימנו לאכול התקרבו אלינו ילדים מקומיים שהסתקרנו לראות אותנו. אני לא מתחברת בדרך כלל לצילום אנשים ופורטרטים, אבל בכל טיול יש מקומי או מקומית שמושכים את תשומת ליבי, ואני מוכנה לאתגר את עצמי. הפעם זאת הייתה ילדה קטנה וחמודה, שעשתה "לייק" עם האצבעות לכל מי שכיוון לעברה מצלמה. התאהבתי בקטנטונת הזאת.
אחרי שהגענו לפורט פורטל, ישנו טוב ואכלנו ארוחת בוקר מוקדמת, עלינו על כלי הרכב ונסענו ליער קיבלה, שם פגשנו פנים מול פנים את קופי האדם הראשונים בטיול - השימפנזים.
לפני שנכנסנו קיבלנו תדרוך והתחלקנו לקבוצות קטנות של שישה אנשים. כל אחד מאיתנו שכר פורטר שסחב לו התיק שהיה עמוס בציוד צילום, מה שהקל עלינו מאוד בזמן הטרק ובמיוחד בזמן שצילמנו. לכל קבוצה הצמידו מדריך מקומי שמכיר את היער ואת התנהגותם של השימפנזים.
נכנסנו אל היער בשקט ויצאנו לטרק שנמשך שלוש שעות. מבחינה פיזית הוא היה קל, די מישורי ועם מעט מאוד עליות וירידות. פגשנו שלושה שימפנזים יחד, שניקו וטיפלו זה בזה. הסתכלנו עליהם יחד עם מטיילים נוספים. אנחנו, הצלמים, חיפשנו כמובן את את הזווית המתאימה כדי להנציח את המחזה. אני התיישבתי מולם וצילמתי. השלישייה התחילה להתפזר, ואחד השימפנזים חלף קרוב אלינו, ביני לבין חבר אחר מהקבוצה. אחת התיירות ניגשה אליי ושאלה: "עצרת את הנשימה כשהוא עבר לידך?". עניתי שלא. האמת היא שלמאית שנייה הייתי קצת לחוצה, אבל זה היה אחד הרגעים הכי מיוחדים בטיול.
30 צפייה בגלריה
לא היה קל בהתחלה לצלם אותם, אבל הסבלנות השתלמה. שימפנזים ביער קיבלה
(צילום: הדר מנור)
30 צפייה בגלריה
השימפנזה רגע לפני שהוא חולף לידי. גיליתי את התמונה הזאת רק כשחזרתי הביתה ועברתי על התמונות במחשב
(צילום: הדר מנור)
כשהשיא עוד לפנינו, המשכנו במסלול לשיט בתעלת קזינגה שנמצאת בשמורת קווין אליזבת. שוב פגשנו היפופוטמים, תאו (בפאלו), תנינים וציפורים שונות. אחת הציפורים שפגשתי גם ביום הראשון של הטיול, ושאפשר למצוא אותה גם בארץ, היא פרפור עקוד. ראינו גם עשרות פרפורים מקננים ומתעופפים סביבנו. הפרפור האוגנדי הרבה יותר גדול מזה שחי בישראל.
צלמי טבע אוהבים מאוד עדשות טלה, הן נותנות לנו את האפשרות לתפוס את בעלי החיים כשהם רחוקים מאיתנו, ולקבל תוצאות מדהימות בזכות הפרספקטיבה השטוחה והטשטוש של הרקע. קורה שאנחנו קרובים מדי לבעל החיים ואין לידנו בשלוף עוד עדשה, כמו שקרה לי בזמן השיט. עליתי לסירה רק עם המצלמה שלי ועדשת טלה. כשראינו ארבעה פילים שהלכו זה אחרי זה, לא היה לי סיכוי להכניס את ארבעתם לפריים אחד, אז שלפתי את הנייד מהכיס וצילמתי. את התוצאה אפשר לראות בסרטון שמופיעה בתחילת הכתבה.
משם נסענו לבווינדי, שמורת הגורילות. בדרך עצרנו לצלם באחד הכפרים, ומה שתפס את עיני היו מטעי התה שהמקומיים מגדלים. מזג האוויר המעונן יצר אווירה שעשתה חשק להישאר שם זמן רב נוסף.
בערב שלפני הטרק שבו היינו אמורים לפגוש את גורילות ההרים, התחלקנו לשתי קבוצות של שמונה. למחרת בבוקר הגענו לשמורת בווינדי וחברנו למדריכים מקומיים ולמלווים חמושים. הנשק נועד אך ורק למקרה חירום. נכנסנו אל הג'ונגל והתחלנו לחפש את הגורילות. כל אחד מאיתנו קיבל מקל הליכה מעץ. גם הפעם שכרנו פורטרים שסחבו לנו את התיק והציוד. הפורטר גם עזר לי לא פעם להימנע מהחלקה או מנפילה. זה היה טרק לא קל עם הרבה ירידות ועליות, ולא ידענו למה לצפות. הלכנו אחרי המדריכים, שקיבלו עדכונים מהגששים שהלכו קדימה יותר. אין אחד מחבריי לקבוצה שלא החליק או נפל בקטנה, אבל בגלל הבוץ והעשבים הרטובים הנחיתות היו רכות יחסית.
30 צפייה בגלריה
אני בתחילת הטרק, עדיין קצת קריר, השיער שלי אסוף ומתוח, הרבה לפני שפגשנו את הגורילות. מצד שמאל הפורטר שלי, בחור שקט וצנוע שעזר לי המון
(צילום: עומר פראצ'י)
אחרי הליכה של שעתיים ו-50 דקות הצלחנו לראות את הגורילות - עשרה פריטים ובהם גור גורילה קטן. היה מאתגר לצלם אותם, כי היו ענפים שהסתירו והגורילות היו זריזות. הייתה לנו שעה וחצי עם הגורילות, וברגע שהסתיים הזמן היינו חייבים להתחיל ללכת לכיוון היציאה. משפחת הגורילות שלנו החליטה עוד לפני שהסתיים הזמן לטפס גבוה מאוד על העצים ולא יכולנו לצלם אותם, רק לשבת ולנסות לצפות בהם למעלה.
30 צפייה בגלריה
גורילת ההרים - בין 95% ל-99% מה-DNA שלהם משותף לבני האדם, והם 100% צמחונים
(צילום: הדר מנור)
30 צפייה בגלריה
גורילת ההרים נמצאת בסכנת הכחדה חמורה ביותר בטבע בעקבות איבוד בתי גידול, ציד בלתי חוקי, מחלות אנושיות ומלחמות. נותרו בעולם פחות מאלף פריטים
(צילום: הדר מנור)
אחרי עוד שעתיים של הליכה לכיוון היציאה מהשמורה סיימנו את הטרק. הייתי מופתעת שלא היה לי קשה פיזית, הכינו אותנו מראש שרמת הקושי של הטרק לא ידועה מראש, הכול תלוי בשאלה היכן נמצאות הגורילות. אז אחרי שכולנו התאוששנו, המדריך המקומי העניק לכל אחד מאיתנו תעודה שסיימנו את הטרק בהצלחה ואנחנו עוזרים לשימור השמורה של הגורילות. את היום המוצלח סיימנו במלון באגם בוניוני, עם נוף מדהים ושקיעה מרגיעה.
שמונת הימים באוגנדה היו מגוונים, מהנים ומרתקים. היה לנו לו"ז צפוף מאוד, אבל טיולים כאלה גורמים לי אושר עילאי. למדנו דברים חדשים על מקומות בעולם, ובמיוחד על הטבע ועל בעלי החיים שפגשנו. הלוואי שנוכל לחזור בקרוב מאוד לטוס ולהגיע למקומות קסומים בכל רחבי העולם. אנחנו לא רק מטיילים בשביל ליהנות, אנחנו מגיעים לשמורות טבע כדי לתעד את בעלי החיים, שחלקם אולי לא יהיו איתנו בעוד כמה עשורים. התפקיד שלנו כצלמי טבע הוא להעביר את הסיפורים דרך התמונות שישותפו ויגיעו להרבה אנשים. לחיי ההרפתקאות הבאות.
רוצים לפרסם סיפורים, חוויות, תמונות וסרטונים מטיולים מיוחדים שעשיתם? כתבו לנו הודעה בעמוד הפייסבוק של ערוץ החופש - ואולי גם הסיפור שלכם יתפרסם אצלנו.
