מה מחכה לכם בטיול לבהוטן?
(צילום: משי בן עמי)
מסעות תמיד עוררו את סקרנותי. ככל שהעמקתי לחקור את העולם כך גברה הבנתי לגבי מי שאני. בשנים האחרונות מצאתי את עצמי עובר בין מדינות בעולם, מווייטנאם ועד ברזיל, ומתעכב בהן כמה שיותר. אחת מהן מהמדינות שבהן ביקרתי הייתה בהוטן המסתורית והפחות מוכרת.
כעת אני מנסה להביט אחורה ולהיזכר איך הרגשתי בטיול שלי במדינה הקטנה, להבין מה ראיתי ולמה בהוטן היא יהלום חבוי בין הרים.
זה מדהים למדי להיות בנוכחותו של משהו כל כך גולמי ועוצמתי ועם זאת כל כך שקט ורגוע. ההרים ענווים ומדירים את דאגותיך היומיומיות במבט ראשון.
לפני שניכנס לפרטים אודות טימפו (Thimphu) הבירה, כדאי לציין שמסלול הנחיתה בשדה התעופה טימפו הוא אחד מעשרת המקומות הקשים ביותר לנחיתה בעולם. זה אומנם יכול להיות מפחיד תחילה, אך זה ממחיש עד כמה היעד שאליו אנו מגיעים מרוחק, ומגדיר באופן מושלם את הטון של כל הטיול. אנחנו בהחלט באחת הפינות השקטות והמרוחקות ביותר באסיה ובעולם.
בהגיענו לבירת בהוטן, ניכר היה שהנוכחים לא חשו לחץ או חיפזון אלא שמחה ושביעות רצון. לא היו רמזורים, פרסומות, מותגים או עומסי תנועה. תחושת הבירה מהדהדת: זהו עולם השייך לאתמול, השתקפות של תרבות גדושה בהיסטוריה. בדרך לאמנקורה ת'ימו (Amankora Thimu), עברנו דרך אנדרטת צ'הורטן (Chhorten).
האנדרטה שנבנתה בשנת 1974 כאנדרטה לזכרו של המלך ג׳יגמי דורג׳י ואנגצ׳וק, הינה ביתם של תפילות בהוטניות יומיות רבות. אפשר ממש להרגיש את החשיבות של המקום הזה לאלו שבאו לכאן להתפלל, מה שהופך אותו לרוחני בין אם אתה דתי ובין אם לא.
בעלות השחר עשינו דרכנו מעלה למנזר הטנגו (Tango). ניתן היה לראות את המנזר תחוב בהר מלמטה, מראה מסתורי ומזמין. ככל שהתקרבנו הופיעו עוד ועוד דגלי תפילה, מתנופפים ברוח העמק בעוד נזירים לבושים בחלוקים אדומים הופיעו לאיטם הרכינו ראשם כשחלפנו על פניהם.
לאחר סיור מודרך במבנה היפהפה הזה, שבו השכלנו על כמה מהציורים הבודהיסטיים המשובחים ביותר בעולם, ישבנו לשתות תה עם הנזירים במהלך אחד משיעורי הקודש שלהם. רק יומיים בבהוטן והרגשתי רפוי לחלוטין מלחצים ומשגרת היום בבית, ונשבתי ביחסם הידידותי של המקומיים.
ביום השלישי עלינו אל מעבר ההרים דוצ'ולה (Dochula Pass) שנמצא בגובה 3,100 מטרים. הנסיעה עוצרת נשימה וביום בהיר כמו שהיה באותו היום, ניתן לראות את החלק הבהוטני של הרי ההימלאיה. נסענו לאורך נהר מו צ'ו - משמעות השם אגב היא "אמא נהר", לכיוון מבצר פונאקה (Punhaka Fortress) , יצירת מופת מהמאה ה-17.
ניצב בהצטלבות המו צ'ו ופו צ'ו - "אבא נהר", המבצר, והוא ללא ספק אחד האתרים המרהיבים שראיתי. הקירות הלבנים הגבוהים הנמצאים בסמוך לגגות השיפוע החומים והעמוקים הופכים את הבניין לעצום אך עם זאת למסביר פנים.
הרגשתי אבוד במחשבות בעודי מתקרב למקדש, לא הרהרתי אפילו לרגע על מה מונח בצד השני של הקירות. בתוך המקדש, החצרות נפתחות לחלל יפהפה, שבו קירות התפילה מעוטרים בתמונות מורכבות וגילופי עץ מחייו של בודהה, בעוד הנזירים מדליקים קטורת ויושבים בתפילה שקטה. כל זה מעצים את החושים להימצא במקום כזה ובעל חשיבות כה ברורה לאנשים כאן.
ההתעוררות באתר הנופש דהנסה (Dhensa Resort) - שסיפק נוף מדהים של העמק בדומה לשקיעה בלילה קודם לכן, הלהיב אותי מהיום שבפתח. התחלתי בטיול קצר עד חמסום יולי צ'וטן (Khamsum Yulley Choeten), הניצב גבוה על רכס המשקיף על העמק.
המסע בין שדות האורז, המעבר לצד גלגלי תפילה ישנים עם נזירים מתפללים ומפגשים מקריים עם גברים ונשים העובדים את הארץ היתה חוויה סוריאליסטית. ניתן היה להרגיש שדבר כאן לא השתנה, או היה צריך להשתנות, במשך שנים רבות.
הטיול הוא כמו נסיעה בזמן, מודעותך לפשטות ולטוהר החיים גוברת יותר ויותר בכל כמה מאות מטרים. זה היה החלק המרענן ביותר בטיול עד כה. כשהגענו לצ'ורטן הקטנה בעלת ארבע הרמות, הנוף היה מדהים אפילו יותר מהנוף אליו אמרו לנו לצפות.
עד כה ראינו ופגשנו נזירים רבים בטיול שלנו, אך להיות התיירים היחידים שנכחו לתפילת הבוקר במנזר המקומי הייתה חוויה מרגיעה להפליא.
אחרי טקס הבוקר, הנסיעה לגאנגטיי לודג'(Gangtey Lodge)- המלון שלי ללילה, הייתה מאירת עיניים: לראות כיצד האנשים הללו חיו במשך מאות שנים בבתים נידחים על צוקי העמק המרוחק. עצרתי לנסות את גבינת הצ'ילי ומהר מאוד הבנתי שכשהגבינה כל כך טובה, למה שאי פעם תעזוב?
בעודי מוקף בשדות אורז ירוקים יפהפיים שנמתחו אל העמק הירוק השופע למטה, הרגשתי שאני במקום הכי נידח ומרוחק בו הייתי אי פעם. הנופים היפים הנגלים מגאנגטיי לודג', נמתחו לאורך העמק עד קצה האופק, מראה עוצר נשימה לחלוטין. והחלק הכי טוב? נהנתי מאמבטיה עם הנופים הטובים ביותר לרחצה בעולם.
ההשכמה המוקדמת וטיול אופני ההרים במורד העמק הוא דבר שלעולם לא אשכח: ההגעה לראש העמק לפני ש"טסנו" חזרה מטה, דרך כבישים מפותלים ודרך חוות - היישר למלון, היה לא רק מאתגר אלא גם משחרר.
בכל הנוגע לספורט הלאומי, קשתות הוא ספורט אפי. לאחר שצפיתם בגברים ובנשים המיומנים הללו בוחרים במטרות מדויקות במרחק של עד 150 מטר, תגלו רמה חדשה לחלוטין של כבוד והערכה אליהם ולדרך החיים שלהם.
הלילה נשארתי באומה פארו (Uma Paro). לווילות שנבנו בעבודת יד באבן, עץ ואריחים, יש תחושה בהוטנית אותנטית נפלאה. התמונות לא עושות צדק עם המלון הזה או עם הארוחה ההודית בת שש המנות שהוגשה, והנה אני מצהיר, זו הייתה הארוחה ההודית הטובה ביותר שאי פעם אכלתי, מחוץ להודו.
במיקום של 3,000 מטר מעל עמק פארו אל מול ההר, מסתתר המנזר המפורסם בין העצים ואט אט ניגלה המתאר המעומם שלו. הרי זהו קן הנמר (הטקטסאנג Taktsang) הנחשב לאתר הקדוש ביותר בבהוטן.
לפני 1,300 שנה על גבה של נקבת טיגריס מעופפת, גורו רינפוצ'ה (Guru Rinpoche), הפך לגישמי. לאחר שבילה שלוש שנות מדיטציה במחסה של סדרת מערות לאורך צלע ההר, הוא החל להמיר את בהוטן לדת הבודהיזם. בעוד בהוטן הוא אזור מסתורי יחסית ופחות מתוייר בעולם, קן הנמר הוא אחד המקדשים המפורסמים, המרשימים והבולטים בעולם.
כל צעד קירב אותי אל זמזום התפילות הקלוש של הנזירים ואת ניחוח הקטורת. הצעד האחרון לוקח אותי אל מעל לבריכה מקודשת, שהשטח מסביבה עטוף בדגלי תפילה וגרם המדרגות האחרון שנחצב מסלעי ההרים מוביל אל שערי המנזר, שם כל הטכנולוגיה נותרת מאחור ואתם נכנסים לעולם מבורך וקדוש.
מקדש קן הנמר, הדהים אותי. זהו יום שיישאר עימי לשארית חיי והינו נקודת השיא מכל מקום שהייתי בו עד כה.
דבר אחד שלמדתי במסעותיי הוא לעולם לא להשתוקק למה שאתה מצפה. סעו בהתרגשות, אך תמיד היו מוכנים שבעוד שמקומות מסוימים ידהימו אתכם באופן טוטאלי, מקומות אחרים ישאירו אתכם כמהים.
אחרי שבעה ימים של יראה ופליאה, מראה הר האוורסט המתנשא בעוצמה אל מעל העננים בטיסה הביתה, הוא בהחלט תסריט סיום הולם לכל הטיול והיעד הטובים ביותר שהתמזל מזלי ליהנות מהם.
אסף כהן הוא מנכ״ל Red Pineapple, חברה המתמחה בטיולי בוטיק בהתאמה אישית בכל העולם.
