ברוכים הבאים לסלובניה
(צילומים: לורי שטטמאור ולשכת התיירות של סלובניה)
יום שישי, אחת עשרה וחצי בלילה. ערפל דחוס וכהה ממלא את האוויר. הטמפרטורה בחוץ עומדת על מינוס 2, ואני שוכבת עירומה בתוך ג'קוזי חם ומלטף. הג'קוזי המפנק שוכן חשוף מתחת לכיפת השמיים, מאיר את האפלה בתאורה מהפנטת שמורכבת מגוונים סגולים וורודים, שנשפכים החוצה כמו בתמונות מעוררות ההשראה של אורות הזוהר הצפוני. אדי הג'קוזי החמים מתמזגים עם אדי הערפל הסמיך, מייצרים תחושה סוריאליסטית של כבשן לוהט ומעושן שממוקם בסוף העולם.
אני בודקת שאינני חולמת כי התפאורה הזאת מרגישה כמו חלום, וזה לא דומה לשום חוויה שחוויתי לפני כן. ההלם שליווה אותי כשפשטתי את חלוק המלון הלבן שעטיתי על גופי והתערטלתי, לראשונה בחיי, מול גברים ונשים שלא ראיתי מימיי ונכחו בספא המשותף, כבר עזב אותי. עכשיו נותרנו רק אני, הג'קוזי והערפל של כפר הספא "תרמה אולימיה" בסלובניה.
איש לא חולק את הג'קוזי הזה מלבדי, אבל לפני חצי שעה עוד היו כאן אנשים. חלקם, כך זיהיתי, קיימו פה יחסים. הנקודה שבה החלטתי להתיישב הייתה הנקודה היחידה שזכרתי שאף אדם אחר לא ישב בה. כאילו שזה משנה, חשבתי לעצמי פתאום. אם נגזר עלייך להיכנס להיריון מזרע של גוי שעשה אהבה בג'קוזי הזה שעה לפני כן, כך יהיה.
משועשעת מהמחשבה, אני מאפשרת לעצמי סוף-סוף לעצור לרגע את זרם המחשבות הבלתי פוסק ולהירגע. ייתכן שגם העובדה שהגעתי לג'קוזי אחרי שהזעתי עצמי לדעת בארבע סאונות מיוחדות במתחם אחראית על השלווה המיטיבה שאחזה בי. אני נוזלת פנימה אל תוך המים התרמיים, מתאחדת עם הקצף והבועות ונותנת להם ללטף אותי. אני לבד במקום הכי סוריאליסטי בעולם, עירומה, שלווה ומאושרת.
פנינה מערבית שנראית כמו פרסומת לגבינה
לסלובניה הגעתי לצורך טיול עיתונאים בן שישה ימים יחד עם עוד שלוש עיתונאיות מכלי תקשורת אחרים. לא ידעתי הרבה על המקום לפני כן, אך רצה הגורל ושבוע בלבד לפני הנסיעה צפיתי בפעם השנייה בחיי בהופעה חיה של להקת לייבאך, להקה סלובנית ותיקה שהגיעה לישראל כחלק מהטור העולמי שלה. לייבאך, שקרויה על שמו של הכינוי הגרמני שניתן לבירת סלובניה, לובליאנה, היא הלהקה המצליחה ביותר בזירה הבינלאומית מכל הלהקות שצמחו בגוש הקומוניסטי של מזרח אירופה ומרכזה. היא הוקמה ב-1980, שנת מותו של נשיא יוגוסלביה טיטו, נחשבת ללהקה אקספרימנטלית שמשחקת על קו התפר שבין האדרה של פרקטיקות פשיסטיות לסלידה מהן, וחבריה אוהבים מאוד לנגן בישראל.
אופיים הרציני של חברי הלהקה גרם לי לתפוס את הסלובנים כעם קשוח ומחוספס, אך חמש דקות אחרי שנחתי בשדה התעופה לובליאנה יוז'ה פוצ'ניק, הממוקם כ-24 קילומטרים מלובליאנה, כבר הבנתי שטעיתי. האנשים בסלובניה נעימים, מסבירי פנים וסליחה על ההחפצה, גם מאוד-מאוד נאים. לכולם ללא יוצא מן הכלל אנגלית מעולה, החל מעובדי שדה התעופה ועד למוכרים בדוכני האוכל הקטנים. הסיבה, כך אגלה במהרה, נעוצה במדיניותו של הגנרל הקרואטי-סלובני טיטו, שאומנם הנהיג את מדינתו כדיקטטורה קומוניסטית אך עדיין שמר על כמה הקלות משמעותיות, בהן חופש תרבותי וחובת לימודי השפה האנגלית.
ואם הזכרתי את טיטו, אז עד 1989 הייתה סלובניה חלק מיוגוסלביה, יחד עם סרביה, קרואטיה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו ומקדוניה. משאל עם שנערך ב-1990 אישר החלטה של הפרלמנט להיפרד מיוגוסלביה, ושנה לאחר מכן כבר הכריזה סלובניה על עצמאותה. ב-1992 היא גם הוכרה כעצמאית על ידי האיחוד האירופי.
סלובניה נחשבת למדינה קטנה מאוד יחסית למדינות אירופה, וגודלה מזכיר יותר את שטחה של מדינת ישראל. היא שוכנת בחלקה הדרום-מזרחי של אירופה וגובלת באיטליה במערב, באוסטריה בצפון, בקרואטיה בדרום ובמזרח ובהונגריה בצפון-מזרח. למעלה מ-55% משטחיה מיוערים, ויש בה - תקשיבו טוב - רק 2 מיליון תושבים. מספרים שהיתר הם דובים. למעשה, יש כל כך הרבה דובים בסלובניה עד שאחד המדריכים בטיול, בחור חמוד בשם אנדריי שאני ויתר העיתונאיות התעקשנו שהוא דומה מאוד למריאנו אידלמן, סיפר לי שסלובניה מייצאת דובים למדינות ברחבי היבשת. בדיקה בגוגל גילתה לי שהוא צודק, ושצרפת היא אחת המדינות שאליהן מיוצאים הדובים הללו.
בהתחשב בהיסטוריה המדינית שלה, ציפיתי למדינה שנותרה באפרוריותה על בנייני הרכבת העצובים שתמיד רואים במדינות פוסט-קומוניסטיות, אך גם הפעם התבדיתי וגיליתי פנינה מערבית ויפהפייה שנראית כמו הקלישאה של פרסומות לגבינה: הרים מושלגים באופק, בתי קרקע קטנים וקסומים עם ערימת עצי הסקה בחצר, יערות ירוקים, רחבים ובתוליים, אגמים תכולים ונופים מהפנטים.
סלובניה יפה כמו תמונה מפולטרת באינסטגרם, והאוויר בה הוא אחד הנקיים והצחים ביותר שנשמתי. זאת לא רק שורה תיאורית משתפכת, זה גם עובדתי: סלובניה ירוקה לא רק מבחינת הטבע המפעים שממלא את שטחה, היא גם ירוקה מבחינה סביבתית. ב-2016 זכתה לובליאנה בתואר "העיר האירופית הירוקה ביותר", אחרי שאסרה על הכנסת כלי רכב מזהמים למרכז העיר והתירה את התנועה ברחובות המרכזיים להולכי רגל, לרוכבי אופניים ולכלי רכב חשמליים בלבד.
צמצום זיהום האוויר מצטרף לעובדה ששלושה רבעים משטחה של העיר, שמאכלסת כרבע מתושבי המדינה, הם שטחים ירוקים הכוללים אזורים ימיים, מיוערים וחקלאיים. בעשור האחרון ניטעו בלובליאנה למעלה מאלפיים עצים והוקמו בשטחה חמישה פארקים חדשים. עם כזאת איכות חיים, פלא שכולם שם חמודים?
אגם בלד: חוויה רומנטית שעולה שליש ממחירו של צימר בישראל
את הטיול פתחתי באחד האתרים המפורסמים ביותר בסלובניה אם לא המפורסם ביותר, אגם בלד - פנינת טבע מופלאה שמצליחה להיות פוטוגנית גם בתקופת החורף, התקופה שבה התוודעתי אליו. בלד ממוקם עשרים דקות נסיעה מלובליאנה, ובקיץ ניתן לנצל את מימיו לשחייה, גלישת סאפ או שיט משפחתי עם הילדים.
מספרים שהסופרת אגתה כריסטי והמחזאי ארתור מילר נהגו לבקר באגם באופן קבוע, כחלק מרצונם להתבודד מההמון ולזכות בכמה רגעים של שקט והשראה. יש אפילו שמועה שבאחד מביקוריה נתקלה כריסטי בדמותו של גבר שסבר פניו הזועפים הבהיל אותה מאוד. "אני לא יכולה לנשום. הוא נראה בדיוק כמו אחד הרוצחים שעליהם כתבתי בספריי", אמרה לבעלה. השניים החליטו לעקוב אחריו עד לביתו, שם גילו להפתעתם כי מדובר באיש משפחה נורמטיבי ונעים הליכות. האגדה מספרת שכפיצוי על כך שמיהרה לשפוט לחומרה את האיש החליטה כריסטי להעניק שעון ותכשיט לבתו הקטנה - ונמלטה עם בעלה מהמקום.
מזג האוויר הסגרירי לא עצר אותי ואת יתר הקבוצה מלחוות את אגם בלד, ומהר מאוד מצאנו עצמנו שטים בסירת עץ מסורתית בשם Pletna עד לאי בלד הממוקם בלב האגם. בעשר הדקות הקצרות שבהן נמשך השיט הצצנו על וילת ענק השוכנת למרגלות האגם, וגילינו כי עברה גלגולים רבים עד להפיכתה ב-2012 למלון ממשלתי לסוויטות יוקרתיות.
מספרים שהווילה נבנתה במקור עבור משפחה אריסטוקרטית אוסטרית, אחר כך עברה לשליטתו של מלך יוגוסלביה אלכסנדר הראשון ובהמשך התגלגלה לידיו של הגנרל טיטו, שנהג לארח שם שלל אורחים מכובדים - מקיסר אתיופיה היילה סלאסי דרך המלך חוסיין מירדן ועד לראש ממשלת הודו הראשון, ג'ווהרלל נהרו. אפילו המנהיג הגדול של קוריאה הצפונית קים איל סונג ביקר במקום, ומספרים שנהנה מכל רגע.
את השיט סיימנו באי שבלב האגם, שבו ממוקמת כנסיית "יוחנן המטביל", כנסייה עתיקה מהמאה ה-15. הבעיה היא שבדרך לשם נאלצנו לטפס על לא פחות מ-99 מדרגות, וזה כבר היה פחות נעים ובהחלט לא מתאים לכולם. מה שנחמד בכנסייה הזאת הוא שכל מי שמבקר בה יכול להביע משאלה ולצלצל בפעמון. ברור שהתנסיתי בכך, אבל לא אגלה לכם איזו משאלה הבעתי כדי לא להרוס לעצמי את המזל.
את הלילה העברנו במלון Rikli Balance (לשעבר מלון Golf), מלון ספא מבודד שמומלץ מאוד לזוגות שמחפשים דרך רומנטית להתבודד מול נופו המהפנט של אגם בלד. כל החדרים צופים אל האגם, והמלון כולל גם בריכה מחוממת וספא מפנק, שמציע טיפול דבש מסקרן שאני מתחרטת שלא יצא לי לנסות. המחיר ללילה מתחיל ב-450 שקלים, שליש ממחירו של צימר סטנדרטי בישראל. לפרטים נוספים על אגם בלד - הקליקו.
לובליאנה – מותגים אירופיים ושוק אוכל מקומי
את היום השני הקדשנו ללובליאנה, שבנוסף להיותה ירוקה, כפי שכבר ציינתי, היא גם נעימה וקומפקטית ואפשר ורצוי לחרוש אותה ברגל. מרכז העיר הוא המקום הנחמד ביותר להסתובב בו. תמצאו שם שדרת קניות קטנה עם מותגים כמו זארה ו-H&M שיש גם אצלנו, בשילוב עם מותגים אירופיים שאני מאוד אוהבת, בהם DM הגרמנית שמציעה קוסמטיקה ותוספי תזונה במחירי רצפה ו-LUSH הבריטית, לחובבות הקוסמטיקה הטבעית.
עשרות ברים ומסעדות ממוקמים לאורך נהר לובליאניצה, ובהם תוכלו ליהנות מהיצע של אוכל מקומי ובינלאומי כאחד. בגזרה המקומית שווה מאוד לקפוץ ל-klobasarna, דוכן נקניקיות סלובני אסלי, שמציע את הנקניקייה המקומית שנקראת Carnolian ומורכבת מחזיר, בייקון ושום, ולטעמי בהחלט לא נופלת מנקניקיית הקארי הגרמנית המפורסמת, אבל מה שהכי נחמד ב-Carnolian הוא החזרת הטרייה שמוגשת לצד החרדל המסורתי.
Nebotičnik – Skyscraper הוא בית קפה/בר יוקרתי שיאפשר לכם להציץ על העיר מלמעלה, בעודכם לוגמים ליקר אוכמניות או ליקר אגוזים מקומי, לצידה של העוגה המסורתית של הסלובנים, ה"פוטיצה" – עוגה ביתית שסלובנים נוהגים לאפות בחגים ובאירועים מיוחדים. "הפוטיצה אצלי היא הדרך לבדוק אם האישה שווה חתונה", התבדח איתי מריאנו הסלובני, ולא הבין שהערתו לא כל כך עוברת את עידן הפוליטיקלי קורקט המחמיר. "אנחנו קוראים לזה 'מבחן הרעיה' – אם היא יודעת להכין פוטיצה, היא תדע להרשים את אמא שלך".
עוד מקום נחמד שנמצא בלובליאנה הוא ה-Open kitchen – יוזמה של גבר ישראלי בשם ליאור כוכבי שהכיר בהודו אישה סלובנית ועבר בעקבותיה ללובליאנה. שוק האוכל המקומי שהקים כוכבי נפתח ב-2013 ופעיל מדי שישי, מסוף מרץ ועד אוקטובר. השוק מציע דוכני אוכל מקומי של מיטב המסעדות הסלובניות, שיצרו אדפטציה קולינרית במיוחד עבור השוק, ומציעות מאכלים אסייתיים, ערביים, מקסיקניים ועוד. כל מבקר מוזמן לבחור את המנה המועדפת עליו מבין 200 מנות, כולל אופציות צמחוניות וטבעוניות.
מערת הנטיפים והטירה שבתוך המערה
אחד המקומות המופלאים ביותר בסלובניה שהוא בגדר חובה הוא מערות שקוציאן (בסלובנית Škocjanske jame) - מערכת מערות שנוצרו באבן גיר, ובתוכן ניתן למצוא בולענים שהתמוטטו, נטיפים ומפלים שהופכים אותה לאחת ממערות הנטיפים היפות והמפוארות בעולם. המערות הוכרזו בשנת 1986 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. כדי להיכנס לעומקו של המסלול התיירותי, שמגיע עד לעומק של כ-230 מטר מתחת לפני האדמה, יש לעלות על רכבת קטנה שנוסעת שני קילומטרים עד למעבה המערה.
בעבר האירו את המערות בעזרת נרות שנתלו על פמוטים מיוחדים, אך כיום הן מוארות בתאורה מיוחדת שמעניקה למקום תחושה פסיכדלית ומהפנטת למדיי.
המדריך המקומי, שהתלהב לשמוע שאנחנו מישראל, סיפר לי שבדיוק לפני חודשיים נערכה באולם המרכזי של המערה, שנקרא גם אולם הנשפים, בר מצווה למשפחה יהודית ועשירה ששכרה את המקום. מסתבר שגם קונצרטים נערכים במערה מדי פעם, ובמהלך ביקורי במקום חזיתי להפתעתי בחיזיון יפהפה שנערך לכבוד חג המולד, והרגיש כאילו נלקח מסט הסרט "פרוזן" של דיסני.
במרחק נסיעה קצרה ממערת הנטיפים המרהיבה ממוקם אתר חובה נוסף – טירת פרדיימה, טירה מתקופת הרנסנס שחצובה בתוך מערה ונראית כמו מבנה גותי מרהיב ביופיו. הטירה נבנתה מתחת לאבן כדי להקשות על הגישה אליה, ושימשה במאה ה-13 כביתה של משפחת Luegg, שכונתה גם "האבירים של אדלסברג".
הטירה עברה כמה גלגולים, נהרסה על ידי רעידת אדמה ושוחזרה מחדש ב-1570 בסגנון רנסנסי שלא השתנה עד היום. במאה ה-18 היא שימשה כטירת הקיץ של כל מיני משפחות אצולה אוסטריות, עד שנמכרה ב-1846 למשפחת Windischgrätz, שנותרה הבעלים שלה עד מלחמת העולם השנייה, אז הולאמה ועברה לבעלות הממשלה היוגוסלבית. בהמשך הפכה למוזיאון.
ביקור בטירה חושף, בין היתר, גם מרתף עינויים שלא היה מבייש מסיבת סאדו-מאזו מגניבה. כשאני שואלת את המדריך אם הטירה מושכת חובבי BDSM, הוא מתקשה להבין את הבדיחה. קריאה על המקום חושפת בפניי שהטירה הגותית אולי לא הפכה ללוקיישן למסיבות סאדו-מאזו, אבל היא כן שימשה כלוקיישן לצילומיו של קליפ ללהקה הסלובנית והקשוחה לייבאך, שאותה הזכרתי בתחילת הכתבה.
ספא סקסי על גבול קרואטיה
אסיים במקום שבו פתחתי, אתר הספא "תרמה אולימיה". כפר הנופש המרגיע שבו מצאתי עצמי נושמת עמוק ומתערטלת לראשונה בחיי מול זרים גמורים ממוקם ממש על הגבול שבין סלובניה לקרואטיה. הוא בנוי מקומפלקס של מלונות, ומציע פינוקים הן למשפחות עם ילדים (יש במקום פארק מים למשל), והן לזוגות שמחפשים לעצמם סופשבוע סקסי ומנקה נקבוביות.
המקום מציע עיסויים, סדנאות יוגה וטיפולי פנים על ידי קוסמטיקאיות, והחל מעשר בלילה הכניסה לבריכות התרמיות ולמתחם הספא של המקום היא בעירום בלבד. הנופשים שהקיפו אותי היו בעיקר זוגות צעירים, סטרייטים ולהט"בים כאחד, שחלקם ניצלו את התאורה המרהיבה ואת העירום המחייב לפעילות מינית ענפה. לא אני - אני רק הצצתי והתרכזתי בלהירגע ובלתת לאדי הסאונה לנקות את הנקבוביות שלי, אבל בואו נגיד שאני בהחלט מקווה לחזור לכאן שוב יום אחד. הרגשתי שזה מעט בזבוז להיות בגן העדן הזה לבד.
הערות בקטנה
- טיול בסלובניה מחייב שכירת רכב כדי להגיע ממקום למקום, אז חשוב להביא זאת בחשבון. שווה גם לשקול שילוב של סלובניה עם יעדים נוספים, בעיקר בשל הקרבה הגיאוגרפית שלה לארצות כמו איטליה, קרואטיה ואוסטריה.
- למרבה הצער, מקומות כמו כפר הספא "תרמה אולימיה" וכנסיית יוחנן המטביל שליד אגם בלד אינם ידידותיים לנכים.
- המסעדות בסלובניה לא נופלות ברמתן ממסעדות באיטליה השכנה, והמחירים שווים לכל כיס.
- מאמצע חודש מאי יופעלו טיסות ישירות מנתב"ג ללובליאנה. ישראייר עתידה להפעיל שתי טיסות שבועיות בימי שלישי ושבת, וסאן דור תפעיל טיסה שבועית אחת בימי רביעי. מחיר הטיסות הלוך ושוב הוא החל מ-319$, וחבילת "טוס וסע" בישראייר הכוללת טיסות ורכב לשבוע תעלה החל מ-399$. במהלך השנה ניתן להגיע באמצעות טיסות קונקשן נוחות עם טורקיש איירליינס, אוסטריאן ואייר סרביה במחירים דומים.
הכותבת הייתה אורחת של לשכת התיירות הסלובנית
