ברוכים הבאים לאיי גלאפגוס
(צילום: אלון צנגוט ומני מלר)
בחג סוכות האחרון הגשמתי חלום – חזרתי אל חלקו הצפוני וה"מכושף" ביותר של ארכיפלג גלפגוס, יחד עם 15 צוללים הרפתקנים נוספים, בהפלגת צלילה מיוחדת במינה. מהר מאוד הבנתי גם אני מדוע כינו יורדי ים ופיראטים בימים עברו את איי הארכיפלג "האיים המכושפים". האיים שמופיעים ונעלמים חלופות (באמצעי הניווט של המאה ה-16), מאוכלסים על ידי צבי ענק ו"שדונים שחורים" (איגואנות ימיות החיות באיים) ומושכים אליהם מספר בלתי סביר של כרישים הם רק חלק מהסיבות הרבות.
את איי גלפגוס פקדתי לראשונה לפני יותר משבע שנים כחלק מ"הטיול הגדול" ביבשת אמריקה. היה זה ביקור קסום, שחשף אותי לראשונה לעושר תת-ימי כפי שלא זכיתי לראותו מימיי. אל חלקו המרוחק של הארכיפלג, האיים דרווין ו-וולף, שבהם מתרחשת תופעה נדירה של התקבצות כרישות לווייתן ולהקות של מאות כרישי פטישן, לא הגעתי באותו טיול, ועל כן נשבעתי שאשוב. חלפו השנים והינה אני כאן, אל מול איי הלבה המרשימים, עושה דרכי לספינה בין אריות ים שמתנמנמים על המדרגות (ובכל מקום בעצם).
קסמם של האיים, כפי שמבינים מהר מאוד, אינו טמון דווקא ביופיים הדרמטי, אלא גם ובעיקר בבעלי החיים השונים והאנדמיים (ייחודיים לאיים) הקיימים בהם. אחד המבקרים שהתרשם והושפע ממגוון זה הוא צ'רלס דרווין, אבי תורת האבולוציה, שעל סמך תצפיות בבעלי חיים שפיתחו תכונות שונות בכל אי החל לבסס את רעיונותיו המהפכניים על האופן שבו מינים משתנים בתגובה לשינויים בתנאי החיים. שתי דוגמאות מרתקות לכך הן האיגואנה היבשתית, שלובשת באיים שונים צבעי הסוואה שונים, והאיגואנה הימית הניזונה מאצות, שפיתחה יכולת צלילה מרשימה ומבלה את חייה על סלעים הסמוכים לקו המים.
יוצאים למסע ומכניסים את הראש למים
הנסיעה לגלפגוס התבשלה אצלי זמן רב, ולאחר שנה של קריאה על אודות האיים, הכנות וארגונים התרגשתי לשבת במטוס הממריא לעיר הנמל גואיאקיל (Guayaquil) – הגדולה ביותר באקוודור. ארכיפלג גלפגוס, המונה 13 איים, נמצא במרחק של 972 ק"מ מחופי אקוודור ושייך למדינה. טיסה פנימית קצרה מגואיאקיל הנחיתה אותנו באי בלטרה (Isla Baltra), שם קיבל צוות הספינה את פנינו והעביר אותנו בסירות גומי אל "בית המלון" הצף שלנו – ספינת האם שתהפוך לביתנו בשבוע הקרוב.
רמת ההתרגשות הגיעה לשיאה כאשר סיימנו את שלב ההתמקמות בחדרים, והתבשרנו שכבר נצא לצלילה הראשונה שלנו בגלפגוס. כמו במקומות רבים בעולם, גם כאן הצלילה הראשונה, הנקראת "צ'ק דייב", נועדה לבחון את הציוד ולהתאים אותו לשבוע הקרוב, וכן לחלק את הצוללים לקבוצות קטנות על פי רמת הצלילה והצרכים השונים. מסיבה זו, הצלילה בדרך כלל נעשית בקרבת מקום וצפויה להיות "משעממת" יחסית לבאות.
להפתעתנו, מיד כשהכנסנו את ראשינו למים הגיחו מתוך הכחול שני "עטלפי ים" ענקיים (טחן נקוד, Spotted Eagle Ray), בעל החיים האהוב עליי, בעלי מוטת כנפיים שהגיעה לשני מטרים בקירוב. שני ענקי הים הללו ריחפו מטרים ספורים מאיתנו, לא מהססים להתקרב לצוללים פעורי העיניים. במהלך השבוע הבחנתי בכך שמאפיין זה – של סקרנות מצד בעלי החיים ונכונותם התמוהה להתקרב לבני אדם – חוזר בקרב מינים שונים בגלפגוס. כשהם נעלמו שוב לתוך הכחול, ציינתי לעצמי שזו טעימה מבטיחה מטבע מרהיב שעוד עשוי להיחשף בפנינו בהמשך.
מפגש פסגה של זרמי המים ושל מיני בעלי החיים
למיקומם הגיאוגרפי של האיים – ממש על קו המשווה, ובנקודת המפגש של שלושה זרמים משמעותיים שונים – חשיבות מכרעת לקיומו של מגוון בעלי החיים הייחודי לאיים. כך למשל, בזכות הזרם הקר המגיע מדרום, אפשר לפגוש בגלפגוס פינגווינים. מדובר בפינגווינים הצפוניים ביותר בכדור הארץ, וגם הננסיים ביותר (ויש שיוסיפו גם החמודים ביותר). מפגש איתם הוא תמיד חגיגה, במיוחד כשנדמה שהם רק מחכים להזדמנות לקפוץ ראש למים ולהדגים לצופים הנלהבים משחה צורני ותרגילי מים נוספים.
כדי לצפות במגוון המינים החיים יחד זה לצד זה, כדאי להקדיש בוקר או שניים לביקור יבשתי באיים (נכון, פירוש הדבר הוא שבאותו בוקר לא צוללים... אבל ההקרבה משתלמת!). כך יצאנו לסיור אל עבר פסגת האי ברטולומה (Isla Bartolomé). כבר באזור החוף פגשנו בלטאות לבה ובלהקה גדולה של אריות ים שמנמנים, משתזפים על הסלעים השחורים. בשמיים חגו לא מעט עופות ימיים, בהם סולות כחולות רגל (Blue footed boobies) שייחודיות לגלפגוס.
מעבר לעושר בעלי החיים, האי ברטולומה ידוע גם בזכות נקודת התצפית הגבוהה (ש"רק" 375 מדרגות מובילות אליה), שממנה נשקפים נוף עוצר נשימה ומבט על האי כולו ועל המפרץ החצוי. תמונת נוף זו זכתה ל-15 דקות התהילה שלה בסרט "אדון ומפקד" – בסצנת ביקור צוות הספינה באיים, שבמהלכו רופא הספינה כמעט הוגה בעצמו את תורת האבולוציה...
צפונה אל האי דרווין – חלום מתגשם!
איי גלפגוס נחלקים לשתי קבוצות: "האיים המרכזיים", בהם האי איזבלה (Isla Isabela) הגדול, שצורתו כסוסון ים; ו"האיים הצפוניים" – דרווין ו-וולף (Islas Darwin y Wolf), שהם פסגת שאיפותיהם וחלומותיהם של כל הצוללים המגיעים לגלפגוס, ובצדק! סביב איים אלה נמצאים כמה מאתרי הצלילה הטובים ביותר בעולם. העונה המתאימה לביקור באיים הצפוניים היא עונת ה"גרואה" – העונה היבשה, שבה קיים סיכוי גבוה למפגשים קרובים במיוחד עם כרישי לווייתן ענקיים ועם בעלי חיים נוספים מתחת למים.
אומנם האיים שייכים לאותו ארכיפלג, אך ההפלגה אליהם ארוכה (כ-15 שעות לכל כיוון) ואסור לעלות על אדמתם. לכן מגיעים אליהם מבקרים מעטים, שרובם צוללים. במהלך ההפלגה יש זמן לעכל את החוויות מהצלילות באיים המרכזיים, לישון וליהנות מקצת הווי. באופן טבעי ההתרגשות גואה והציפיות גבוהות מאוד.
כשמפליגים לאורך חלקו הצפוני של האי איזבלה, חוצים את קו המשווה. האגדה מספרת שרק מי שחצה בהפלגה את קו המשווה יכול להיחשב לימאי אמיתי, ולזכות לכינוי "בנו של נפטון". בעבר היו מתעללים קשות ב"ימאים האמיתיים" החדשים, וטובלים אותם במים הקפואים לאורך שדרית הספינה. אנחנו העדפנו גרסה משלנו לטקס חציית קו המשווה – עלינו לגשר הפיקוד, אוחזים בידינו כוס קוקטייל וסופרים לאחור יחד עם הקפטן, ועם ה-GPS שעומד להתאפס בכל רגע.
כרישות הלווייתן של דרווין
מבין שני האיים הצפוניים, דרווין הוא המרוחק יותר – כ-350 ק"מ מהאי המרכזי, שתול בלב האוקיינוס. לצד ההר המרכזי מבצבצת מעל פני המים קשת איקונית, שהיא למעשה את קצה הקלדרה של הר הגעש השקוע מתחת למים. קשת זו זכתה לשם "קשת דרווין", ומתחתיה נמצא "התיאטרון של דרווין" – אתר צלילה שניתן לבלות בו חיים שלמים, אך בהפלגה ממוצעת יוצא לצלול בו כארבע צלילות.
התעוררנו בבוקר, על רקע זריחה מטריפה שהציצה מתחת לקשת. שבע שנים חיכיתי לרגע הזה, והינה אני כאן, חמש דקות הפלגה ממעוז כרישות הלווייתן ההיריוניות, בעונה הטובה ביותר לצפות בהן.
עם הרבה פרפרים בבטן ומצלמה אחת דרוכה במיוחד קפצתי למים. כבר בצלילה הראשונה פגשתי חמש, כן חמש (!) כרישות לווייתן עצומות ממדים, באורך של כ-14 מטרים. השילוב המפתיע בין אלגנטיות ועדינות לעובדה שמדובר בדג הכי גדול בעולם גורם לשערות לסמור מהתרגשות גם מתחת לחליפה. וזה עוד לא הכול: בעוד אנחנו מתרגשים מהכרישות הענקיות, מתחתינו הופיע נחיל של כרישי פטישן במספר בלתי נתפס, ולפנינו מטס של איגל-ריי וכרישי גלפגוס גדולים שקידמו אותנו בשובנו לקרקעית מהסיבוב בכחול. לא היינו יכולים לבקש יותר.
אבל זה לא מנע מאיתנו לבקש בכל זאת, וכך מצאנו את עצמנו מופתעים בכל צלילה מחדש. את הצלילה האחרונה בקשת דרווין איש לא ישכח: סוף היום, בשעה 16:00 התארגנו לצלילה, עם ים "עובד" וזרמים חזקים. לאחר 20 דקות "משעממות" הורה לנו המדריך המקומי לאחוז בסלע ולהמתין במקום. אז, משום מקום היא הגיעה, גדולה ויפה – כרישת לווייתן באורך 17 מטרים!
המאורע היה נדיר במיוחד, שכן אורכו של כריש הלווייתן הגדול ביותר שתועד הוא 18 מטרים. והינה אנחנו בוהים במחזה המרגש הזה, והיא נעצרת מולנו, פוערת את פיה הרחב וניזונה מהפלנקטון הרב שבמים העשירים בחומרי הזנה. דקות ארוכות היא ריחפה ואכלה, ואנחנו כמעט ששמטנו את הווסת מהפה מרוב תדהמה. אפשר לומר שהחלום התגשם על הצד הטוב ביותר.
מעשה בדג שמש
חוויית הצלילה באיים הצפוניים נגמרה, וקשה היה לחשוב על צלילות נוספות שישוו לה, אך אנחנו כבר היינו בדרכנו לאתר מיוחד במינו באי המערבי והגדול מכולם, איזבלה. צורתו, כזכור, היא כשל סוסון ים, ואתר הצלילה המיועד נמצא ממש בקצה אפו של הסוסון, היכן שהזרם האנטארקטי הקר חולף על פני האי. כך יצא שמצלילות במים "חמימים" (23 מעלות) עברנו לצלילות במים קפואים של כ-14 מעלות.
בתנאים קיצוניים אלו יצאנו לתור אחר דג השמש, המוכר יותר בכינויו דג המולה-מולה. ומה כל כך מיוחד בדג זה? מדובר בדג הגרם הגדול ביותר בעולם, שצורתו משונה למדי. הבעתו האנושית תמוהה, וסנפירי הצד שלו כמו נתפרו בצד הלא נכון של הגוף – בגב ובגחון. הוא מגיע לגודל של כ-1.5 מטר, ונראה כמו דרישת שלום מעידן קדום. איש מאיתנו לא זכה לפגוש בדג זה לפני כן, שכן הוא נדיר לצפייה ו"ביישן".
מאחר שבצלילה הראשונה רק חלק קטן מחברי הקבוצה ראו אותו מרחוק, המדריך כריסטיאן החליט לחזור לאותו אתר כדי שכולנו נזכה לצפות ביצור השמימי. ואכן, בצלילה הבאה שיעורי ההצלחה עלו. עם כניסתנו למים הוא הגיח מהכחול (שנראה יותר כמו ירוק באזור זה) ונתן לנו תצוגת תכלית קרובה ומרתקת. עוד חלום הוגשם מבחינתי, והרגשתי שכעת אני יכול לחזור הביתה - לא לפני שנבקר בחוות צבי גלפגוס כמובן.
הצבים של גלפגוס
אם תהיתם פעם על פשר שמו של הארכיפלג, הרי שביקור בחוות הצבים מספק את התשובה המפתיעה. צבי הענק של גלפגוס הם דיירי האיים הוותיקים, שפיתחו בכל אי צורה שונה של שריון. בחלק מהאיים נאלצו הצבים לטפס על הקקטוסים ברגליהם הקדמיות כדי להגיע לפרי, וכך פיתחו שריון דמוי אוכף. פירוש המילה גלפגו בספרדית הוא אוכף, וכך כונו איי-הצבים-בעלי-שריון-האוכף: איי האוכפים, או בעברית איי גלפגוס.
שמחים ומרוצים נפרדנו מהאיים ושמנו פעמינו לשדה התעופה, למסע חזרה ארצה. ספארי הצלילות השאיר טעם טוב וחשק לחזור לכאן שוב, אל האיים המכושפים ואל בעלי החיים המופלאים שמתקיימים בהם.
אלון צנגוט הוא צלם תת-ימי, ומארגן הרפתקאות צלילה וטבע ליעדים בכל העולם במסגרת קבוצת "הגמל המעופף" שהקים
