ג'נקס טאוור הוא מבנה שאי אפשר לפספס כשנוסעים בכביש המהיר מנמל התעופה של בלגרד למרכז העיר. שני בניינים גבוהים שמחוברים זה לזה באמצעות גשר – ומעל לכל זה מסעדה מסתובבת (שנסגרה מזמן) שמזכירה בצורתה קפסולת חלל. המגדל נבנה ב-1977 וחרף שנים של הזנחה הוא מושך תיירים רבים שמבקרים בסרביה.
מגדל ג'נקס הוא רק דוגמה אחת למבנה בסגנון ברוטליסטי, זרם אדריכלי שהיה פופולרי בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. המוטיבים המרכזיים של הברוטליזם: בניה בבטון חשוף ושימוש בצורות בסיסיות ומגוונות. הברוטליזם היה פופולרי בגוש המזרחי הסובייטי וביוגוסלביה שהתפרקה בתום מלחמה עקובה מדם.
העניין בסגנון האדריכלי גבר במיוחד מאז תערוכה שהוצגה בשנה שעברה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק תחת השם "אוטופיית בטון: ארכיטקטורה ביגוסליבה, 1948-1980".
"יש לנו עשרות אנשים בכל שבוע שמביעים עניין בסיור ברחבי נקודות ציון בעיר שנבנו בין שנות ה-50 לשנות ה-80", אמר ווז'ין מונצ'ין שמנהל סוכנות טיולים שעורכת סיורי תיירים בבירת סרביה. "ג'נקס טאוור הוא בין האתרים הכי מעניינים. אנשים רואים אותו בדרכם משדה התעופה ומיד הוא מושך את תשומת לבם". אם תהיתם, רק באחד מהבניינים מתגוררים עדיין דיירים.
במטרה למנף את העניין בסגנון האדריכלות, הרשויות בבלגרד שוקלות כעת לפתוח לציבור לביקורים שוטפים חלקים מארמון סרביה (the Palata Srbija government building), מבנה מופתי ברוטליסטי נוסף שמשמש בית למשרדי ממשל בסרביה.
לאחר מלחמת העולם השנייה יוגוסלביה הסוציאליסטית בהנהגת יוסיפ ברוז טיטו התכוננה לבנות את עצמה מחדש לאח ההרס הרב שנגרם במלחמה. בנייני מגורים, מלונות, מרכזיים אזרחיים ומצבות זיכרון – כולם נבנו מבטון חשוף שהתרומם במהירות ברחבי המדינה.
לאחר שטיטו מת ב-1980 פרץ משבר כלכלי והאליטות החדשות רצו לבדל את עצמם מהשלטון הסוציאליסטי, ובין היתר גם מהארכיטקטורה שלו. ב-1991 פרצה מלחמת האזרחים שהובילה להתפרקות יוגוסלביה. "כעת חלף מספיק זמן (מאז שיוגוסלביה התפרקה) ואנשים מתחילים להעריך את הארכיטקטורה של יוגוסלביה", אמר אלאן בראון, מרצה בפקולטה לארכיטקטורה באוניבריסטת זגרב.
חזרה לארמון סרביה - במקום התארחו במהלך השנים מנהיגים מהעולם, בהם נשיאי ארה"ב ריצ'רד ניקסון וג'רלד פורד ושליטים מרוסיה כגון ניקיטה חרושצ'וב וליאוניד ברז'נייב. לכל אחת מהרפובליקות לשעבר של יוגוסלביה היה בארמון אולם משלה. השטיחים והרהיטים הותאמו באופן ייחודי ואמנים הוסיפו ציורים ופסיפסים. החלק החיצוני של הבניין מכוסה כמובן בבטון, אבל החלק הפנימי גדוש בשיש. "חבל לשמור על יצירת מופת כזאת רחוק מעין הציבור", אמרה סנדרה טסלה, אוצרת הבניין.