(ברלין בימי קורונה. צילום ועריכה: אמיר עובדיה סטקלוב, פס קול: Hipless)
בתקופה בה נגיף הקורונה היה בתחילתו ונחשב לנחלתם הבלעדית של תושבי ווהאן שבסין, אמיר עובדיה סטקלוב, קולנוען ואנימטור ישראלי בן 32 שמתגורר בברלין, דילג בין פסטיבלי קולנוע באמסטרדם וברלין, ובין לבין נסע לחופשה בת שלושה שבועות בהונג קונג וטייוואן, חופשה שהוזמנה זמן רב מראש.
אירופה, הייתה אז עדיין שאננה ומנומנמת בכל הנוגע למחלה המתפשטת, ובתחילת חודש מרץ, כששב סטקלוב, במטוס כמעט ריק מנוסעים, לברלין - בה הוא מתגורר במהלך חמש השנים האחרונות - הופתע לגלות מציאות שונה לגמרי, מזו שעזב רק כמה שבועות קודם לכן. רחובות העיר האירופית, שבימים כתיקונם עמוסה בתיירים ובמקומיים - הפכה לדוממת, זאת על אף שבימים ההם השלטונות בגרמניה טרם הודיעו על ההגבלות המחמירות הנוכחיות.
מעבר לעבודותיו כקולנוען, אנימטור ועורך וידאו, מתחזק סטקלוב גם ערוץ יוטיוב מושקע ומעביר סדנאות צילום לתיירים הפוקדים את העיר. הסדנאות, המהוות חלק חשוב בפרנסתו, נעצרו יחד עם עצירתה של התיירות כולה בברלין, ולמעשה בכל העולם.
לצד הפגיעה הכלכלית הקשה שחווה כתוצאה מהיעדר התיירים בעיר, הוא מצא את עצמו חסר מעש ונטול עבודה. אך הנפש הקולנועית שלו סירבה להניח לו ליפול לתהומות העצב והדיכאון, וכשהוא חמוש במצלמה - יצא אל רחובות ברלין השוממים, ותיעד את המחזה הסוריאליסטי, שבהמשך הפך לסרטון "לאפס-טיים" מרהיב.
"אני יוצר סרטים וצלם, אירועים כאלו משמשים עבורי 'טריגר' לצאת החוצה עם המצלמה ולתעד את האתרים שעד לפני חודש עוד היו עמוסים בתיירים", הסביר סטקלוב. "זה כנראה דפוס פתולוגי, אני חייב לצאת עם המצלמה לאזורים מוכי קורונה ולתעד אותם. אני מוצא משיכה אדירה לשינוי האורבני שאנחנו חווים כרגע, ומבחינתי זו הזדמנות של פעם בחיים לחוות ולתעד שינוי בסדר גודל שכזה", הוא מוסיף.
16 צפייה בגלריה
בימים כתיקונם מדובר באתר תיירותי במיוחד: Sky terace בהונג קונג
(צילום: אמיר עובדיה סטקלוב)
להיות התייר היחיד בהונג קונג
שלושה שבועות לפני שתיעד את רחובותיה הריקים של ברלין, והפך את התיעוד לסרטון שמעניק הצצה לעיר הפופולרית שיצאה לחופשת מחלה, סטקלוב צילם מחזה דומה בהונג קונג, אליה נסע במסגרת אותה חופשה שהוזמנה זמן רב מראש.
"הרגשתי שאני חייב לתעד את הונג קונג השוממת מתיירים, לפני שיהיה מאוחר מדי. מדובר כאן בחתיכת היסטוריה", הוא אמר.
16 צפייה בגלריה
"לא נתפס איך אחת מהערים היקרות בעולם הפכה לזולה כל כך". הונג קונג
(צילום: אמיר עובדיה סטקלוב)
איך הסביבה הגיבה להחלטה שלך לנסוע דווקא לאזור שנחשב למוקד המגפה?
"את כרטיסי הטיסה לחופשה קניתי כבר לפני חצי שנה. כשבוע לפני הטיסה הזמנתי חברים לארוחת ערב אצלי בדירה, ודיברנו בין היתר על הווירוס ועל הסכנה של חופשה בזמן הזה. אגב, חשוב לציין שבאותו זמן הקורונה היוותה בעיה גדולה רק בסין העממית, ומספר הנדבקים מחוצה לה היה מזערי. אף אחד לא דמיין באותו זמן שהווירוס הזה יהפוך למגפה עולמית".
עם זאת, הוא מודה כי משפחתו הפצירה בו שיבטל את הנסיעה, וכך גם חבריו, אותם תכנן לפגוש בטייוואן ובהונג-קונג. אולם סטקלוב, שחלם על הטיול במזרח במשך זמן רב, סירב לבטל את נסיעתו הקרבה. "הרגשתי שאני חייב לצאת קצת מברלין, וזו הייתה הזדמנות לה חיכיתי זמן רב", הוא מודה.
כשהגעת להונג קונג ולטייוואן, גילית מקומות שוממים וריקים מאדם?
"האמת היא שכבר במהלך הטיסה לטייוואן הרגשתי מתיחות אדירה; הטיסה הייתה חצי ריקה, בגלל שכל מי שהיה אמור להמשיך לפיליפינים, נדרש לרדת מהמטוס לפני ההמראה (בשל ההגבלות שהפיליפינים הוציאו בשל הקורונה). בשדה התעופה של טייוואן כולם עטו על עצמם מסכות, היו תורים ארוכים, הכריזות לא פסקו והייתה תחושה של אפוקליפסת זומבים. אבל כשיצאתי מנמל התעופה ונכנסתי לעיר הבירה טאיפיי, האווירה הפכה להיות הרבה יותר רגועה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"למשל, בזה שרק בין 30-20 אחוז מהאנשים היו עם מסכות, השווקים המפורסמים של טייוואן המשיכו לפעול, וכל העסקים המשיכו להתנהל כרגיל. למעשה, במשך כל עשרת הימים בהם נפשתי באי היפה - נגיף הקורונה לא עלה במחשבות שלי ולו לרגע אחד. בסופו של דבר, צריך לזכור שכמות הנדבקים בנגיף באי הייתה קטנה יחסית, ולא צמחה באופן מסחרר כמו במדינות אחרות".
16 צפייה בגלריה
"היו כאלה שהסתכלו עליי כאילו אני אידיוט שהגעתי לשם דווקא עכשיו". הונג קונג
(צילום: אמיר עובדיה סטקלוב)
למרות זאת, הוא מודה כי הנגיף המתפשט הצליח לפגום במהלך החופשה. "הבעיות התחילו כשהתקרב מועד הטיסה להונג קונג. חמישה ימים לפני הטיסה, קיבלתי הודעה שהיא בוטלה, וזה כמובן הכניס אותי לחרדות שמא לא אוכל לחזור לאירופה", הוא משתף. "אבל האווירה הרגועה בטייוואן הצליחה להשקיט אותן, וכעבור יומיים קיבלתי הודעה נוספת שנמצאה טיסה חלופית להונג-קונג", הוא מוסיף.
בדומה לטיסה הקודמת, גם הטיסה להונג קונג הייתה ריקה כמעט לחלוטין. "העובדה שבמטוס לא היו כמעט נוסעים העלה את סף החרדה שלי, ואני חייב להודות שזה גרם לי למחשבות שניות בנוגע להמשך הטיול ובאותם רגעים חששתי מאוד להמשיך", מודה סטקלוב. קבלת הפנים השוממת שהמתינה לו בשדה התעופה בהונג קונג לא סייעה להפגת החרדות, וגם לא העובדה שהיה הנוסע היחיד ברכבת שלקחה אותו מהשדה למרכז העיר.
איך הייתה ההרגשה להיות התייר היחיד כמעט בעיר?
"במהלך ארבעת הימים שביליתי בהונג קונג גיליתי עיר מאוד מיוחדת, החששות נרגעו די מהר והוחלפו בסקרנות גדולה. למעשה, הייתי התייר היחיד שם, והיה מעניין לראות איך כל האתרים המפורסמים שאף תייר לא מוכן לפספס אותם - הפכו לאתרי רפאים. זה קצת מזכיר את האתרים השוממים שצילמתי בברלין".
את השממה התיירותית, הוא ניצל כדי לפגוש אנשים בני גילו שחיים בהונג קונג, מהם שמע סיפורים על העיר שגרמו לו לעצב רב, לדבריו. "הונג קונג עברה תקופה מאוד ארוכה של מחאות פוליטיות והמצב שם לא טוב, ובשילוב עם הנגיף - הכלכלה בעיר ממוטטת", הוא מתאר. "עסקים נסגרים על ימין ועל שמאל, והחבר'ה הצעירים חולמים על הזדמנות לברוח מהונג-קונג לברלין, לונדון, טורונטו או ניו יורק. האמת היא שזו אותה תחושה שהייתה לי לפני שעזבתי את ישראל לטובת ברלין.
"יחד עם זאת ובניגוד גמור לסיפורים, העיר הייתה מלאת חיים באופן מפתיע למדי", הוא מוסיף. "ישבתי במסעדה עם כוכב מישלן שהייתה ריקה לגמרי, אבל המלצרית הייתה ממש שמחה ורקדה ודיברה עם שאר העובדים בעליזות רבה. נראה היה שהיא באמת נהנית מהשקט שנכפה על העיר בתקופה האחרונה".
ובכל זאת, לא היו רגעים בהם חששת שאולי אתה חשוף לנגיף?
"האמת היא שבהונג קונג הרגשתי יחסית בטוח ולא חששתי מהידבקות בנגיף, הרבה יותר מאשר בברלין, אגב. הסיבה לכך היא ששם לפחות כולם עם מסכות ושומרים על היגיינה, אבל בברלין אנשים נוהגים להשתעל ברכבת התחתית בלי לשים יד על הפה ולצחוק על זה שיש וירוס, כאילו שמדובר במשחק ילדים".
יש יתרונות בחופשה במקום שבו אין תיירים?
"בטייוואן הרגשתי יחס מועדף, אנשים היו מאוד סקרניים לשמוע את הסיפור שלי ולמה בחרתי לנפוש דווקא שם, במקום שאליו כמעט ולא מגיעים תיירים מערביים. הכרתי גם כמה חברים חדשים, והחוויה עצמה הייתה מאוד נעימה ורגועה.
"בהונג קונג, היתרון הגדול ביותר היה בעלויות. הזמנתי את המלון רק כשבוע לפני הטיסה, כי לא ידעתי אם יתאפשר לי בכלל להגיע לשם. מדובר במלון 5 כוכבים שנמצא על הנמל, ושילמתי עליו מחיר של מלון 3 כוכבים בברלין. כלומר, קיבלתי 95% הנחה בעיר שנחשבת לאחת מהיקרות והצפופות בעולם - ולפתע הפכה לאחת מהערים הזולות שקיימות. אני מודה שלא הרגשתי מאוד בנוח עם זה, אולי כמי שמנצל את המצב לטובתו, אבל הבנתי שהכול עניין של היצע וביקוש, ובמקרה נפלתי על זמן שבו אני יכול להרשות לעצמי ללון במלון יוקרתי, כזה שמעולם לא העזתי אפילו לחלום עליו".
המקומיים תפסו אותך כתייר אמיץ מהמערב שהגיע לשדה הקרב?
"בטייוואן הרגשתי מאוד בנוח עם העובדה שאני תייר מערבי, אנשים רצו לשמוע את מה שיש לי לספר ולהיות בקרבתי. בהונג קונג, הרגשתי אחרת. לפעמים הסתכלו עליי שם באופן ביקורתי, והרגשתי שכל מה שעובר להם בראש זה: 'מי זה האידיוט הזה שדווקא עכשיו מגיע לפה'. אבל מצד שני, הרגשתי שבעלי עסקים ומסעדות מאוד מעריכים את העובדה שאני שם ומסייע להם בפרנסה שלה שנפגעה קשות. לא רציתי לרחם עליהם, אבל כן הרגשתי כלפיהם המון אמפתיה".
"משיכה לאזורים מוכי קורונה? כנראה שזה דפוס פתולוגי"
ובחזרה לברלין: אחרי שלושה שבועות במזרח, חזר סטקלוב לביתו שבגרמניה. לדבריו, החוזרים מהונג קונג או מטייוואן אינם נדרשים להגבלות מיוחדות בברלין, אך עם זאת לא מעט מחבריו המקומיים אמרו לו שעליו להיכנס לבידוד של שבועיים. "אני חושב שהרבה אנשים מחמירים את ההנחיות מתוך פחד, וזה לגיטימי מאוד", הוא אומר.
16 צפייה בגלריה
"לפעמים נדמה שמדובר בחופשת קיץ ולא במגפה עולמית". אי המוזיאונים בברלין
(צילום: אמיר עובדיה סטקלוב)
איזה תגובות קיבלת כשאנשים סביבך הבינו שחזרת מהמזרח הרחוק?
"קיבלתי הרבה מאוד ביקורת. היה אפילו סיפור משעשע שקרה במכון כושר, עוד לפני ההתפרצות של הנגיף באירופה; השתעלתי קצת, ואחד מהמתאמנים במכון שמכיר אותי, שאל בצחוק 'אם יש לי קורונה?', צחקתי ועניתי לו שאולי, כי לפני כמה ימים הייתי במזרח הרחוק. הוא נלחץ מזה, ולא ראיתי אותו אחרי זה במשך כל האימון, אולי הוא ברח הביתה.
"אגב, את הביקורת הזאת קיבלתי גם כשיצאתי לצלם את הסרטון בברלין. אנשים לא הפסיקו להעיר ולומר לי להישאר בבית. אבל צריך להבין שאני צלם, זו העבודה שלי וזה מה שאני עושה למחייתי, מעבר לכך שאני גם סקרן באופיי ורוצה לתעד את המראות הלא שגרתיים האלו. ולבסוף - צריך להבין שההנחיות בגרמניה הן שמותר לצאת מהבית לצורכי עבודה או בשביל להתרענן".
זמן קצר לאחר חזרתו מהמזרח, השתתף סטקלוב בפסטיבל סרטים בברלין - שם גם זכה בפרס עבור סרט האנימציה שלו, ובהמשך - נסע לגיחה קצרה באמסטרדם, שם השתתף בפסטיבל סרטים נוסף שגם בו זכה בפרס עבור הסרט.
במהלך כל אותה תקופה הושהתה עבודתו, והוא קיווה כי עם חזרתו לשגרה - יכול יהיה להמשיך היכן שהפסיק בטרם יצא לחופשה. "התכנון היה לחזור לערוך ולצלם סרטים וכמובן, להדריך סדנאות צילום לתיירים בברלין. אבל אז המצב התדרדר בקצב בלתי נתפס, ותוך ימים ספורים איטליה וספרד קרסו והתברר כי הנגיף הגיע גם לברלין".
כתוצאה מכך, בוטלו כל הפרויקטים והפסטיבלים שתוכננו להיערך בעיר בחודשים הקרובים, והיא הפכה לשממה תיירותית. "זה לא פשוט מבחינה כלכלית, אבל מצד שני כל הזמן צצות להן הזדמנויות לא צפויות".
כמו מה, למשל?
"לדוגמא, כמה מערוצי הטלוויזיה בגרמניה מחפשים עכשיו יוצרי תוכן צעירים שיעשו סרטים קצרים מהבית על ההסגר ועל הנגיף, ובקרוב אני עומד להשתתף בפרויקט כזה. למעשה, זו תהיה הפעם הראשונה שבה אצור משהו עבור הטלוויזיה הגרמנית".
ובכל זאת, אי אפשר להתכחש לכך שהעבודה ירדה כעת, במיוחד עבור מי שנמצא בעסקי התיירות. איך מתמודדים עם זה?
"זו שאלה קשה, ובגדול אין הרבה מה לעשות. אין לי טעם לנסות לשווק את עצמי עכשיו, או לנסות להרים פרויקט קולנועי. בנוסף, הרבה מהכסף שחסכתי בקיץ האחרון הלך על החופשה למזרח. אני מנצל את הזמן שיש לי כעת כדי להתרכז באומנות וביצירה, ובימים אלו התחלתי לעבוד על סרט אנימציה חדש שהטכניקה שלה מצריכה הרבה מאוד זמן, וזמן הוא המשאב היחיד שיש לנו כרגע.
"בנוסף, עיריית ברלין עוזרת עכשיו לעצמאיים נקלעו לקשיים בעקבות הנגיף. הגשתי בקשה לתמיכה, ואני מקווה שיהיה מספיק כסף בקופה הציבורית כדי להצליח לעזור לכולם, ובעיקר - שהמצב יחזור לקדמותו במהרה. בינתיים, אני מנסה להיות יעיל כמה שניתן בכול מה שקשור לאנרגיה ולמזון, ומשתדל להאט את קצב החיים כדי לחסוך במשאבים".
עד כמה השינוי של העיר נראה דרמטי דרך עדשת המצלמה?
"מצד אחד, אני מרגיש שישנה חרדה גדולה מאוד בקרב כולם, ומצד שני יש רוגע ושקט שכמותם לא חווינו מעולם. אני חושב ששני הכוחות האלו מאזנים אחד את השני.
"אני חייב להודות גם שבימים אלו, כשאני יוצא לעיר לצלם, מפתיע אותי בכל פעם מחדש כמה אנשים יוצאים לפארקים, משפחות שלמות עם ילדים, קבוצות של צעירים. זה מרגיש לפעמים כאילו מדובר בחופשת קיץ. אבל באזורים אחרים של העיר, במיוחד באזורים המתוירים כמו 'איסט סייד גאלרי', 'אלכסנדר פלץ', שער ברנדנבורג ועוד, האווירה שונה לגמרי והם שוממים לחלוטין".
יש נקודות דמיון בדרך ההתמודדות של הונג קונג וברלין עם המצב?
"מדובר בשתי ערים שונות מאוד. שתיהן נמצאות על 'להבה נמוכה' כרגע בגלל הנגיף, אבל באופן כללי אני מרגיש שבהונג קונג לוקחים את נושא הקורונה ברצינות רבה יותר; אנשים שומרים יותר על ההיגיינה באזורים הציבוריים, כשהייתי שם אפילו הילדים פנו אליי וביקשו שאשים מסכה. תבין, לא להיות עם מסכה בהונג קונג זה 'אקט' שחצני ואגואיסטי, מבחינתם אתה לא שם אותה בשביל להגן על עצמך - אלא כדי להגן על הקהילה כולה".
ומה לגבי ברלין?
"בברלין אין תחושה של קהילה, כל אחד דואג לעצמו. חשוב לך לשים מסכה על הפנים? תשים מסכה. אתה לא מאמין שיש בזה תועלת? אל תשים, וזה בכלל לא משנה מה האדם שיושב לידך ברכבת חושב. לא מזמן ראיתי נערים משתעלים באוטובוס בלי לשים יד על הפה וצוחקים, ולידם ישבה אישה מבוגרת על כיסא גלגלים - אין מצב שתראה דברים כאלו בהונג קונג".
שימרי טוריס הוא מדריך טיולים בברלין
פורסם לראשונה: 16:12, 01.04.20
