אחרי חופשה משפחתית בדרום אפריקה בקיץ שעבר המשכנו, אחי אורי ואני, לרוד-טריפ בנמיביה. נחתנו בעיר הבירה ווינדהוק (Windhoek), שממנה יצאנו ברכב דרומה לכיוון הדיונות המפורסמות. בדרך עצרנו לקניות ולהצטיידות בעיר "רחובות" (Rehoboth) הסמוכה, אשר אינה העיר היחידה בנמיביה הנושאת שם עברי – גם "ראש פינה" מככבת אי שם בדרום נמיביה.
לכל הכתבות במדור "נזכרים בטיולים" - הקליקו
דרך הטיול הפופולרית ביותר בנמיביה היא באמצעות רכבי שטח עם אוהלים המותקנים על הגג שלהם, כאשר הלינה מתבצעת בקמפים מסודרים עם עמדות בישול ומים לכל רכב. מובן שלצד תיירות הקמפינג המפותחת נפתחו בשנים האחרונות אפשרויות לינה נוחות ומפנקות יותר, וניתן למצוא ריזורטים מפוארים במרבית נקודות העניין במדינה.
לאחר נסיעה מדברית ארוכה הגענו למוקד התיירות המפורסם ביותר של נמיביה – סוסוסבלאי (Sossusvlei), המכונה עמק המוות. המקום מפורסם בזכות הדיונות הכתומות/ורדרדות שלו, ובעיקר בזכות העצים היבשים העתיקים העומדים דוממים על משטחי המלח הלבנים. העצים הללו מוכרים לחלקכם בתור אחד הרקעים הבולטים של מערכת ההפעלה windows והתמונות המתחלפות בכרומקאסט.
משם התחלנו את דרכנו צפונה, ונסענו לעיירות החוף הנמיביאניות וואלביס ביי (Walvis bay) וסווקופמונד (Swakopmund) השוכנות על חוף האוקיינוס האטלנטי. נמיביה הייתה קולוניה גרמנית במשך שנים רבות, ועיירות אלו נראות כאילו הועתקו ממקום מושבן בבוואריה, עם גגות שלג ובנייה טיפוסית, רק באמצע המדבר. וואלביס ביי ידועה גם במושבת הפלמינגו השוכנת לחופיה בכל ימות השנה, דבר המוסיף עוד ממד סוריאליסטי לעיירת החוף האירופית-אפריקנית הזאת.
מעט צפונית לסווקופמונד זכינו לעוד מפגש עם מושבת חיות גדולה וריחנית במיוחד – כלבי הים בקייפ קרוס (Cape Cross). המושבה נמצאת בקצהו של קו החוף המכונה "חוף השלדים", זאת בשל הים הסוער באזור הגורם נזק לספינות וחיות רבות, ששלדיהן נסחפים אל החוף ונשארים שם כפסלים.
לאחר כמה ימים על קו החוף חזרנו לעומק המדבר, הפעם זה של מרכז נמיביה, בדרכנו ל"דמרה לנד" (Damaraland), שטח סלעי ומופלא שבו חיים בני שבט הדמרה, וגם פילי המדבר החמקמקים. את פילי המדבר לצערנו לא יצא לנו לפגוש, אך המפגש עם חברי שבט הדמרה היה מרתק, וחשף אותנו לאורח חיים צנוע ומאתגר בצל גבעות הסלעים והמדבר האינסופי שבו הם חיים כבר שנים רבות.
חצינו את שטחי הדמרה, ונסענו צפונה לעבר העיר השבטית הגדולה בנמיביה – אופאו (opuwo). העיר עצמה היא חוויה תרבותית משוגעת, מרכז החיים המושך אליו רבים מבני שבט ההימבה ושבטים נוספים, החיים מסביב בכפרים קטנים. נשות ההימבה מופיעות פעמים רבות בצילומיהם של צלמי פורטרטים מפורסמים, הודות למראה הייחודי שלהן. נשות ההימבה מכסות את גופן בחימר אדמדם להגנה מפני השמש והיובש, וכן משתמשות בו בשיערן ליצירת התסרוקות המסורתיות.
26 צפייה בגלריה
גיא מקבל שיעור בהיגיינה של שבט ההימבה – "מקלחת" עשן של עלים ריחניים
(צילום: גיא בן אמוץ)
משם נסענו לעבר התחנה האחרונה בטיולנו, הפארק הלאומי העצום אטושה (Etosha). הפארק משתרע על שטח של למעלה מ-22 אלף קמ"ר, וכולל בתוכו מגוון רחב במיוחד של בעלי חיים. הפארק הזה הוא אחד היחידים באפריקה שבו מותרת נסיעה פרטית לאורך שטחי הספארי, ללא סיור מודרך.
המראה של השמורה מתעתע: כאשר נכנסים אליה מאחד השערים הראשיים נתקלים בשטח אפרפר וצחיח המתפרש עד האופק, לא בדיוק הדרך שבה אתה מדמיין אזור מחיה עשיר של חיות בר. בפועל השמורה עמוסה לעייפה בחיות, ואף סובלת מאכלוס יתר של כמה מינים הודות לגידור השמורה שנעשה בשנים האחרונות, דבר הגורם בעיות רבות לחקלאים ולתושבים המתגוררים סמוך לשמורה.
הנסיעה לבד בשטחי השמורה מאתגרת. בשונה מרוב טיולי הספארי, שבהם המדריך תר אחר חיות ועקבותיהן, כאן מלאכת איתור החיות הייתה לגמרי "עלינו". דרושות סבלנות רבה ותשומת לב לפרטים ולתנועות קלות בין הצמחים והסלעים, אך התוצאה מהפנטת. חוויה מצחיקה סביב החיפוש היא שיתוף הפעולה הפורה בין המטיילים בשמורה, המחליפים מידע בצורות ובדרכים יצירתיות על אודות החיות שנצפו באזורי הפארק השונים.
26 צפייה בגלריה
נמר מצטנן לו בצילו של אחד השיחים. לא בתמונה – ההתרגשות העצומה וערימות המטיילים שעצרו לצפות בו
(צילום: גיא בן אמוץ)
החום הכבד הפחית במידה ניכרת את הסיכוי לפגוש את הטורפים שבשמורה, אשר מנצלים את מרבית שעות היום לרביצה מוצלת במקום נסתר. לשמחתנו הטיולים שלנו בשמורה היו פרודוקטיביים מאוד, וזכינו לראות מקרוב חיות רבות ומדהימות.
המחנות בשמורה, בדומה לפארקים אחרים באפריקה, ממוקמים בלב השמורה לצד מקור מים המושך אליו חיות לאורך כל שעות היום, ובעיקר בין השקיעה לזריחה. בערב האחרון שלנו בשמורה קנינו לנו שישיית בירות מקומיות וירדנו לבור המים של המחנה להעביר ערב רגוע מול השקיעה. לשמחתנו, לא היינו היחידים המעוניינים בערב רגוע לצד האגם, ועדר פילים החליט לקפוץ לביקור גם כן. זו היתה החוויה המושלמת לסיום הטיול בנמיביה: בירה, שקיעה ופילים רוחצים ומשתעשעים במים הקרירים.
רוצים לפרסם סיפורים, חוויות, תמונות וסרטונים מטיולים מיוחדים שעשיתם? כתבו לנו הודעה בעמוד הפייסבוק של ערוץ החופש - ואולי גם הסיפור שלכם יתפרסם אצלנו.
