אמנם בתקופה זו קשה לחשוב על רומא כיעד לטיולים, אבל עד שהפכה למוקד התפרצות משמעותי של נגיף הקורונה - בירת איטליה הייתה אחת מהערים הפופולריות והמתוירות ביותר בעולם.
העיר, שמשתרעת בין שתי גדותיו של נהר הטיבר, היא בעלת היסטוריה הנמתחת על פני 2,800 שנה, וטומנת בחובה שלל אתרים עתיקים, מוזיאונים ובהם חפצי אומנות יקרי ערך וציורים שאוירו על ידי אומנים איטלקיים (ולא רק) מפורסמים, כנסיות יפהפיות שמאחורי כל אחת מהן ניצב סיפור מרתק או אגדה היסטורית, וכמובן - איך אפשר בלי להזכיר את המדרגות הספרדיות החביבות על התיירים, וגבינת המוצרלה שכמוה אפשר למצוא רק בארץ המגף.
עוד בסדרה:
לטייל בסמטאות המסתוריות של פריז - מהבית
אז עד שניתן יהיה לחזור לבקר בעיר הפופולרית והמיוחדת הזו, אתם מוזמנים להתרווח על הספה ולהצטרף אלינו לביקור וירטואלי וחינמי בעיר באמצעות אפליקציית Google Arts & Culture.
10 אתרי חובה ברומא שאסור לפספס
1. הקולוסיאום - אמפיתאטרון אליפטי הבנוי מבטון ואבן, השוכן במרכז העיר, ממזרח לפורום הרומאי. מדובר באמפיתאטרון הגדול ביותר שנבנה אי פעם, ונחשב אז - וגם כיום - לאחת מיצירות ההנדסה והאדריכלות הרומית הגדולה והמוערכת בעולם. הקמתו של הקוליסאום ארכה כעשור - בין השנים 70 ל-80 לספירה - והוא משתרע על שטח של כ-24 דונם.
על פי הערכות, מספר הצופים הרב ביותר בקולוסיאום היה בין 40,000 ל-70,000 איש, ובעבר הוא שימש לתחרויות גלדיאטורים ולתצוגות של קרבות ימיים, מסעות ציד, הוצאות להורג, שחזורי קרב היסטוריים ודרמות מיתולוגיות. הוא הפסיק לשמש כמוקד בידור בתחילת ימי הביניים, ולאורך השנים הוא שימש לדיור, לסדנאות ולמסדרים דתיים, ואפילו כמבצר וכמחצבה. ב-1980, ארגון אונסק"ו בחר בו לאתר מורשת עולמית, וביולי 2007 הוא נבחר לאחד משבעת פלאי תבל החדשים.
2. פורום רומאנום – הפורום שימש כמרכז העיר בעת העתיקה וכמרכז האימפריה הרומית, והרומאים תפסו אותו כאתר החשוב ביותר באותה עת וכינו אותו "הפורום הגדול", "פורום מאגנום" או פשוט - "הפורום".
הוא השתרע במשטח הישר שבין שתי גבעות הקפיטולין - בין מושב הממשל לבין גבעת הפלטין, ששימש כמושב האצולה הרומאית. הוא שימש כמרכז לאסיפות עם, למשפטים שערכו בתי המשפט (שהיו פומביים באותם הימים) וגם לקרבות הגלדיאטורים שהיו נפוצים מאוד בימי הרפובליקה הרומית. בנוסף, הוא שימש כמרכז לטקסים דתיים, והוצבו בו מונומנטים חשובים של העיר.
לכל אורכו של הפורום - שעוצב ככיכר - פעלו חנויות מקורות ושווקים, ובמרכז עברה ה"הויה סקרה" - אותה "דרך קדושה", בה עברו תהלוכות הדת והניצחון.
3. גבעת הפאלאטיום – הגבעה הפאלאטינית, או כפי שהיא קרויה בפי המקומיים: "גבעת פאלאטינו", היא הגבעה המרכזית בין שבע הגבעות של רומא, ונחשבת לאחד מהאזורים העתיקים ביותר ברומא בהם התגוררו אנשים.
לפי האגדה הרומית, שורשי העיר כולה מצויים בגבעה זו: רמוס ורומולוס, מייסדיה האגדיים של העיר, נמצאו על ידי הזאבה שהצילה אותם והניקה אותם על גבעה זו. אביהם המאמץ, פאוסטולוס, מצא אותם עליה וגידל אותם יחד עם אשתו, אקא לרנטיה.
על פי אותה אגדה, כשהגיעו לבגרות - רמוס ורומולוס החליטו לבנות את העיר רומא על גבעת הפאלאטיום. אבל אז, בדומה לסיפורם של קין והבל, לאחר ויכוח שניצת בין האחים הרג רומולוס את רמוס וקרא לעיר רומא, על שמו.
4. מוזיאוני הוותיקן – כאן, תוכלו למצוא מספר רב של גלריות הטומנות בחובן אינספור יצירות מופת קלאסיות ואומנות מתקופת הרנסנס, לצד ציורי הקפלה הסיסטינית, שנבנתה בסוף המאה ה-15 על ידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי.
המפורסמים שבציורים אלה הם התקרה המאוירת בקאפלה הסיסטינית שאוירה על ידי מיכלאנג'לו, ציורי הקיר של בוטיצ'לי ובית רפאל (Raphael Stanze), המציג מעבודותיו של הצייר הנודע.
5. הפנתאון – משמעות השם "פנתאון" ביוונית הוא, "מקום סגידה לכל האלים". השימוש בשם בהקשר זה רווח בתקופה ההלניסטית, שבה נהגו בני האדם לסגוד לכל האלים באופן קולקטיבי. מכאן, שאוב ייעודו המשוער של המבנה, אם כי עד היום לא ידוע במדויק לאיזו כת השתייך.
המבנה המפורסם נפתח בשנת 126 לספירה, ומשויך לתקופתו של הקיסר אדריאנוס. הוא נחשב לאחד המבנים הרומים שנשתמרו באופן הטוב ביותר, על אף שנבנו לפני קרוב ל-2,000 שנה.
6. פיאצה נאבונה – כיכר מרכזית הממוקמת בלב ליבו של האזור התיירותי ביותר בעיר. היא נבנתה כמונומנט על ידי ברניני, האדריכל הגדול של התקופה, עבור משפחת האפיפיור אינוקנטיוס העשירי.
הכיכר, נבנתה על הריסות האצטדיון של דומיטיאנוס מהמאה הראשונה, ונחשבת לאחת מיצירות האדריכלות הבולטות והיפות שנבנו בעיר בתקופת הבארוק. צורתה אליפטית, כשל זירת מרוצי הסוסים שעל חורבותיה הוקמה.
7. הקפלה הסיסטינית (או הסיקסטינית) – כנסייה הנמצאת במתחם ארמון האפיפיור שבקריית הוותיקן, ומשמשת לטקס הקונקלווה במהלכו נבחר האפיפיור.
היא ידועה גם בשל ציורי הקיר שבה שאוירו על ידי אומנים איטלקיים בתקופת הרנסנס, בין הבולטים שבהם: הפרסקו שעל תקרת הקפלה ופרסקו "יום הדין", שצייר מיכלאנג'לו במחצית הראשונה של המאה ה-16. הקפלה עצמה, נבנתה בין השנים 1473 ל-1483, והיא מתנשאת לגובה של כ-21 מטרים.
8. פיאצה דל פופולו – משמעות השם באיטלקית המודרנית היא "כיכר העם", אך מקור השם הוא דווקא בשפה הלטינית ופירוש: "עץ הצפצפה".
ככל הנראה, הכיכר התיירותית, שנפתחה בשנת 1818, נקראה כך בשל עץ צפצפה שגדל במקום. בפאתיה הצפוניים, ניצבת הכנסייה האוגוסטינית והמפורסמת לא פחות - סנטה מריה דל פופולו.
9. בזיליקת סנטה מריה מג'ורה – הכנסייה הראשונה והגדולה ביותר באיטליה שקרויה על שם מריה הבתולה, ואחת מארבע הבזיליקות הפטריארכליות בעיר. היא מתנשאת לגובה של 75 מטרים, והוקמה בשנת 440 לספירה.
על פי חוקרים, במקום שכנה כנסיה עוד בשנים בהם כיהן האפיפיור ליבריוס (כיהן 352–366), כשעל פי האגדה - מרים הבתולה נגלתה לזוג רומאי עשיר ולאפיפיור בחלומם, וציוותה עליהם להקים כנסייה לכבודה במקום בו ירד שלג בלילה שבין ה-5-4 באוגוסט של אותה שנה. לזכר כך, אגב, נחגג הנס בבזיליקה עד היום ב-5 באוגוסט, באמצעות פיזור עלי כותרת של ורדים לבנים.
כ-80 שנים מאוחר יותר, בנה האפיפיור סיקסטוס השלישי (שכיהן בין השנים 432–440) את מבנה הבזיליקה כפי שאנו מכירים אותה כיום. עם זאת, לאורך השנים המבנה שופץ והורחב, בין השאר לאחר שנפגע מרעידת אדמה ב-1348.
10. המדרגות הספרדיות – את הרשימה המכובדת, בחרנו לסיים עם גרם המדרגות המקשר בין הפיאצה די ספניה ("כיכר ספרד"), לבין הפיאצה טריניטה די מונטי ולכנסיית טריניטה דיי מונטי.
הוא כולל 136 מדרגות, ונבנה בין השנים 1723–1725 במימון הדיפלומט הצרפתי, סטפנו גופייר במטרה לקשר בין שגרירות ספרד לוותיקן. סגנונו משתייך לזרם אדריכלות הבארוק, ובלי שום קשר - עד להתפרצות הקורונה הוא שימש כאחד המקומות האהובים על תיירים בעיר (במיוחד לצורכי תמונות סלפי מרהיבות).
בימי הביניים: ללמוד על החיים ברומא העתיקה
מוזיאון התרבות הרומית (Museo della Civiltà Romana) מציע תצוגה עשירה ויוצאת דופן, הממחישה היבטים שונים של רומא העתיקה. העיר, המתועדת לפרטי פרטים באמצעות שילוב של מודלים ושחזורים של יצירות אומנות, שהשתמרו במוזיאונים ברחבי העולם ובאנדרטאות מתקופת האימפריה הרומית.
כיום, המוזיאון סגור למבקרים גם בשל נגיף הקורונה וגם כחלק מעבודות פיתוח המתבצעות בבניין, כך שהאפשרות היחידה לבקר בו היא בכל מקרה באופן וירטואלי. רפרטואר המוזיאון הווירטואלי כולל חמש תערוכות, בהן: איטליה העתיקה; רומא העתיקה; הקולוסאום; האימפריה הרומית ותבליטים שונים של העיר מימי הביניים.
רומא העתיקה, הוא מושג הכולל בתוכו את התרבות והאימפריה שצמחה מעיר המדינה האיטלקית, החל מהמאה ה-8 לפנה"ס ועד למאה החמישית לספירה. במהלך השנים הללו היא עברה ממשטר מלוכני (שהתקיים בה עד למאה השישית לפנה"ס) למשטר רפובליקני, ששרד בה עד סוף המאה הראשונה לפנה"ס, והוחלף בשליט יחיד שאחז בתואר קיסר.
בשיאה, רומא ותרבותה שלטו על רוב מערב אירופה, ארצות אגן הים-התיכון וחלקים מהארצות שמסביב לים השחור. בנוסף, היא נחשבת לממשיכתה של תרבות יוון העתיקה (ההלניזם המוכר), ושתיהן יחד מהוות את הבסיס לתרבות המערבית המוכרת לנו כיום.
ב-360 מעלות: תצפית על רומא מבזיליקת פטרוס הקדוש
לתצפית מגג הבזיליקה - הקליקו כאן
בקריית הוותיקן, המדינה הריבונית הקטנה בעולם, חיים פחות מאלף תושבים שבראשם עומד האפיפיור. על מנת להיכנס למדינה הקטנטנה אין צורך להתאמץ יותר מדי (מלבד לעלות על מטוס לרומא, כמובן), אלא פשוט לחצות את הרחוב שבלב רומא ולהיכנס לכיכר סן פייטרו - והופ, אתם נמצאים באופן רשמי בשטח הוותיקן.
למרות גודלה הזערורי, במדינת הוותיקן טמונים כמה מאוצרות האומנות החשובים בעולם והיא משמשת יעד תיירותי פופולרי במיוחד הנחשב בגדר חובה בעת טיול בבירת איטליה. אך עם כל הכבוד (ויש כבוד!) לאוצרות הללו, בחרנו להתמקד כאן בבזיליקה האפיפיורית של פטרוס הקדוש ובנוסף המרהיב הנשקף ממנה - של קריית הוותיקן ושל רומא כולה.
הבזיליקה, ידועה גם כ"כנסיית האם", משמשת כמבנה המרכזי של קריית הוותיקן ונחשבת לאחד האתרים הקדושים ביותר לנצרות, כמו גם למבנה הדת הנוצרי הגדול ביותר בעולם שיכול להכיל כ-60,000 איש. חשיבותה הרבה, נובעת מכך שעל-פי המסורת הקתולית, היא משמשת כמקום קבורתו של פטרוס הקדוש, שהיה אחד מ-12 השליחים של ישו והבישוף הראשון של רומא, מה שמזכה אותו בתואר המכובד - הראשון בשושלת האפיפיורית.
בנייתה של הבזיליקה החלה בשנת 1506, אולם היא נחנכה רק 120 שנים מאוחר יותר, בשנת 1626. היא נישאת לגובה של 138 מטרים, ומשום כך מאפשרת את התצפית המרהיבה עליה סיפרנו לכם באחת הפסקאות קודם לכן.
אומנות בת זמננו: הגלריה הלאומית לאומנות מודרנית
לקולקציית התערוכות המלאה בגלריה - הקליקו כאן
הגלריה לאומנות מודרנית כוללת 75 אולמות תצוגה, המציגים 20,000 יצירות אומנות, כולל ציורים, רישומים, פסלים ומיצגים המהווים תצוגת תכלית של התנועות האומנותיות הגדולות של שתי המאות האחרונות - המאה ה-19 והמאה ה-20.
בין היתר, מוצגות בגלריה יצירות מעשה ידי האומנים האטלקיים: ג'אקומו באלה, אומברטו בוצ'וני, ג'ורג'יו דה קיריקו, ג'ובאני פאטורי, אמדאו מודיליאני, ג'ורג'י מוראנדי, ג'יאקומו מאנצו, אלברטו בורי, אנטוניו קנובה ולוצ'יו פונטנה, וכן יצירות של אומנים שאינם איטלקיים, בהם אלכסנדר קלדר, פול סזאן, וסילי קנדינסקי, פיט מונדריאן, קלוד מונה, ג'קסון פולוק, אוגוסט רודן, וינסנט ואן גוך, ג'ון סרג'נט סינגר ואיב קליין.
ניתן לסייר באופן וירטואלי בין חדרי הגלריה, וכן להתרשם מ-16 תערוכות אונליין, בהן תערוכת "תחרות מלכות היופי" - הכוללת מבחר דיוקנאות נשיים; תערוכת "הזמן מחוץ לפרק", המציגה את המיטב שבאומנות האיטלקית; תערוכת "כתיבה" המתחקה אחר סממנים של כתיבה באומנות ועוד מגוון רחב של תערוכות נוספות.
אומנות חוצת טריטוריות: מוזיאון האנושות ברומא
לתערוכה המלאה - הקליקו כאן
13 אוספים מ-16 מדינות ולמעלה מ-2,000 אומנים, שיצרו יצירות אומנות בגודל קבוע של 10X12 ס"מ. התוצאה: סיפור חזותי חסר תקדים, עשיר ומרתק שנוצר אך ורק על ידי אומנים אפריקאים - בהם שמות מוכרים וכישרונות צעירים.
באמצעות היצירות נחשפת גם האסתטיקה האפריקאית, שתוך התגברות על דעות קדומות וסטראוטיפים, מייצגת את המגוון האתני, החברתי, הגאוגרפי והתרבותי של יבשת שלמה.
בפרויקט הייחודי השתתפו אומנים ממדינות שונות, בהן: מצרים, אריתריאה, אתיופיה, גמביה, קניה, מרוקו, מאוריטניה, מוזמביק, סנגל, סומליה, דרום אפריקה, סודן, טנזניה, תוניסיה, זנזיבר וזימבבואה.
התצוגה הייחודית הוצגה ברומא החל מנובמבר 2014 ועד ינואר 2015 במוזיאון "קרלו בילוטי", וכיום ניתן להתרשם מהאוסף רק באמצעים וירטואליים.
לאכול כמו רומאי: כל מה שצריך לדעת על מוצרלה די באפלו
לתערוכה המלאה - הקליקו כאן
ולסיום - קצת קולינריה: המוצרלה, היא ללא ספק אחת הגבינות האהובות והמזוהות ביותר עם איטליה (בערך כמו הקוטג' שלנו). אולם, באופן מפתיע למדי מסתבר כי המקור שלה הוא כלל לא איטלקי. כן כן, מסתבר כי המקור שלה נעוץ בכלל בהחלטה להתחיל לגדל תאו, או בשמו הבינלאומי באפלו, באיטליה. גם את ההחלטה הזו, רוב החוקרים וההיסטוריונים אינם מייחסים לאיטלקים - אלא דווקא למלכים הנורמנים, ששלטו באזור בשנת 1,000 לספירה.
ולמי שאינם מכירים, נספר כי אותם נורמנים הם חלק משושלת מלכים ששלטו בממלכת אנגליה משנת 1066 ועד 1154, ושמלכי הממלכה המאוחדת (אם תהיתם, אז כן - מדובר בדיוק באותם אלו שמופיעים במדורי הרכילות כיום) - הם צאצאים שלה. אנקדוטה נוספת: מוצאה של השושלת הזו, הוא משבטים סקנדינביים שהתיישבו בצפון-מערב צרפת במאה ה-9 לספירה.
ובחזרה לגבינה: תחילתו של ענף גידול התאו האיטלקי היה בסיציליה - האי הגדול ביותר בים-התיכון (ומתפרש על שטח של כ-26,000 קילומטר רבוע), הנחשב גם למחוז הגדול ביותר בשטחו באיטליה. בעלי החיים, אם תהיתם, יובאו לאי על-ידי סוחרים ממדינות ערב.
תחילה, שימשו התאו בעיקר כבעלי חיים למטרות עבודה, אולם במשך הזמן התגלו הסגולות של והאיכויות של החלב שלהם. לאורך השנים, השתמר טוהר גזע התאו באיטליה (ללא השפעה מזני בעלי-חיים אחרים), ובשל כך זכו התאו האיטלקיים לשם – "באפלו ים-תיכוני איטלקי".
תערוכה של משרד החקלאות האיטלקי, מספקת הצצה נדירה להתפתחות ענף חקלאות ייחודי זה בארץ המגף, לפני למעלה מ-1,000 שנים, כאשר חלק משיטות ההכנה הקלאסיות השתמרו עד לימינו אנו.
אז מהי בעצם מוצרלה? מדובר בגבינה טרייה, שתכונותיה המרכזיות נובעות בעיקר מחלב התאו הטרי, הנחשב לטעים במיוחד, קל לעיכול ועשיר בחלבונים ומינרלים. הגבינה עצמה, ידועה בצורתה הכדורית ובמשקלה (עד 800 גרם). עם זאת, ניתן לייצר אותה בגדלים שונים ואף בצורות ייחודיות כמו ביצים קטנות או כצמות, ויש לה גם גרסה מעושנת. וטיפ קטן מאיתנו (או מהאיטלקים, אם נודה באמת): בכדי לקבל מיצוי מלא של איכויותיה - יש להגיש אותה בטמפרטורת החדר.
ועוד כמה פרטים מעניינים אודות הגבינה: מקור השם מוצרלה הוא במילה האיטלקית Mozzare, המתארת למעשה את הפעולה הנדרשת לניתוק כדור הגבינה מיתר הבלילה באמצעות האגודל והאצבע. המוצרלה, אגב, מיוצרת לרוב בחבל קמפניה ובחבל לאציו (בו נמצאת גם רומא).
