צפו: חורף אירופאי מבעד לעדשת המצלמה
(צילום: דובי רומן)
כבר 30 שנה שדובי רומן (62), עורך וידיאו בעברו ופנסיונר בהווה, מצלם טבע. במהלך השנים הוא התמקד בעיקר בצילום של טבע ונופים ישראליים ("הטבע הישראלי מגוון הרבה יותר ממה שהרוב סבורים"), בשש השנים האחרונות הוא החל לגלות עניין בנופים האירופיים, שאותם הוא נוהג לצלם בעיקר בעונות הסתיו והחורף.
"אני נמשך מאוד לאור האירופי, בעיקר לזה המאפיין את עונות הסתיו והחורף. מבחינתי, העונות הקרות באירופה הן היפות ביותר לצילום ובעיקר - הן מאוד חסרות לי כאן, בישראל".
16 צפייה בגלריה
"יש בנופים הקפואים יופי שקשה להסביר במילים": סמוך לעיירה ריין, לופוטן, צפון נורווגיה 2016
(צילום: דובי רומן)
לאורך השנים ביקר רומן בפולין, בלרוס, צ'כיה, איסלנד, נורווגיה, סקוטלנד, איטליה, יוון ואנגליה - את כולן פקד במהלך עונת החורף או הסתיו. לדבריו, "את היעדים שלי אני בוחר לא פעם באקראי; אני רואה צילום שמושך את תשומת ליבי, חוקר היכן המקום הזה נמצא וכיצד הוא נראה בעונות הקרות. אבל בעיקר, אני מחפש איך להתחבר ולבטא את היופי שלו בדרכי שלי. במקרים רבים אני מתכנן נסיעה כזו כשנה מראש".
מצפת המושלגת - לאיסלנד הקפואה
השנה, לאחר שיצא לפנסיה מוקדמת אחרי 36 שנות עבודה במחלקת הווידיאו של הטלוויזיה החינוכית, שבמסגרתה ערך חומרים מוזיקליים וסדרות קאלט כמו "בלי סודות", "זהו זה", "רחוב סומסום" ותוכניות אנימציה, החליט רומן כי ברצונו להקדיש את זמנו לצילום, שעד אז נחשב לתחביב בלבד.
"אחרי שיצאתי לגמלאות, התחזקה בי ההחלטה כי מעתה לא אעבוד יותר עבור אף אחד ואעשה רק מה שטוב לי ושאני אוהב; אני מעביר שיעורי צילום פרטיים, ובעיקר משתדל להיות כמה שיותר בטבע, הן בארץ והן בחו"ל, מתמקד במהלך הצילומים שלי בנופים ומנסה להעניק להם אווירה ציורית יותר, תוך מתן דגש על האור הטבעי שמסביב.
16 צפייה בגלריה
משחקים עם אור וצל: הזוהר צפוני סמוך לעיירה ריין, צפון נורווגיה 2016
(צילום: דובי רומן)
16 צפייה בגלריה
הזוהר הצפוני כפי שהשתקף בחוף הים הסמוך לעיירה ריין, צפון נורווגיה 2016
(צילום: דובי רומן)
"בגדול, אני משתדל להעביר את החוויה שלי בטבע אל הצילום ובהמשך - גם לצופה. אם ההתרגשות שלי עברה אל הצילום ודרכו אל הצופה - מבחינתי ההצלחה הזו שלמה. לפעמים אני משלב גם אנשים בתוך הצילום, על מנת להעביר לצופה את התפעלותו של המצולם מהמראה הסובב אותו. אגב, אני לא נוהג לעבד את התמונות ולא משנה את הצבע של האור באופן מלאכותי".
ולמה בחרת להתמקד דווקא בנופים חורפיים?
"אין לי הסבר אמיתי מדוע אני נמשך דווקא לנופים קפואים, אולי זה בגלל שנולדתי בסוף הסתיו? אולי כי אני שונא חמסינים? לא ברור. מה שכן, החורף בצפת המושלגת, שם גרתי בילדותי, זכור לי לטובה, ואני מניח שמאז ומתמיד אהבתי את הקור ואת מה שהעונה הזו מביאה עימה. עושה לי טוב להסתובב בטמפרטורות נמוכות וללכוד מראות שקשה עד בלתי אפשרי למצוא כאן, אצלנו".
היה יעד שאליו התחברת במיוחד?
"התחברתי במיוחד לאיסלנד ולצפון נורווגיה, בעיקר בגלל שיש שם עושר ויזואלי שהלהיב אותי מאוד, וכך גם, כאמור, אני בוחר את היעדים שאליהם אני נוסע. בנורווגיה למשל שהיתי לא מעט זמן בעיירה שנקראת ריין, שמה שמייחד אותה הוא בעיקר המראה שלה, שמשתנה מדי שעה עגולה; ישנה שם, למשל, "השעה הכחולה", שבמהלכה כל העיירה נצבעת בגוון כחול. הסיבה לכך נעוצה בשינוי בזוויות השמש".
ומה לגבי צילומים של החורף הישראלי?
"אני משתדל לא לפספס את התקופות שבהן יורד שלג ברמת הגולן, ויש לי גם לא מעט צילומים משם. בכלל, אני מרבה לטייל בארץ ואוהב מאוד את הנופים המקומיים שלנו".
אילו תגובות אתה מקבל על הצילומים שלך?
"התגובות הן כמעט תמיד מחממות את הלב. זכורה לי במיוחד סיטואציה שהתרחשה באחת מתערוכות הצילום שלי, שהתקיימה בירושלים בתקופה שבה אוטובוסים התפוצצו על ימין ועל שמאל; בני זוג סביב גיל 50 נעצרו מול תמונה של נוף ישראלי, ואמרו זה לזה: 'נו, סוף-סוף אפשר לנשום...'. בשבילי זו הייתה התגובה המחמיאה ביותר שיכולתי לבקש".
לא מסתכן בשביל תמונה
מרבית צלמי הטבע ידועים ככאלו שלא יהססו להסתכן עבור ההזדמנות לתפוס תמונת טבע נדירה, שכמוה אף צלם לא הצליח לצלם. עבור רומן, נטילת סיכונים אינה אופציה, והוא מודה כי הוא מתרחק מאזורים המועדים לפורענות.
"במהלך הטיול באיסלנד, הגעתי לחוף ים שהגלים שלו הגיעו לגובה של שמונה מטרים והתרסקו ישירות על החוף. המחזה היה מרהיב במיוחד, והיו כמה צלמים שנשכבו על החול, סמוך מאוד לים, מתוך ניסיון להמחיש את גובה הגלים", הוא נזכר. "מתוך כל הצלמים האלו הייתה גם צלמת אחת שבמהלך הצילום הגלים פשוט חטפו אותה, והיא מעולם לא נמצאה. היה לי ברור שאני לא מתכוון להסתכן יתר על המידה, ובמקום להישכב על החול צילמתי צלם אחר בעת שצילם את הגלים.
"אני לוקח סיכונים מאוד מחושבים, יש לי שלושה ילדים בבית ואני דואג לחזור אליהם. ובכלל, אפשר לטייל בצורה בטוחה ועם קומון סנס, לא חייבים להתקרב לסכנות".
מעולם לא לקחת סיכון גדול מדי רק בשביל תמונה?
"בגדול - אני מאוד משתדל להתרחק מסכנות מיותרות, אבל כן זכורה לי סיטואציה באיסלנד שבה הגעתי להר שנקרא Vestrahorn, ושם הייתה תחנה, כנראה מטאורולוגית, שלא הייתי בטוח אם היא שייכת לרוסים. גם אם לא, היא נראתה כמו מקום שאסור לצלם.
"בפעם ההיא לא עמדתי בפיתוי, ומכיוון שהייתי לבדי ולא הבחנתי במצלמות בסביבה - הרשיתי לעצמי לצלם אותה. אני מודה שלעיתים אני חוטא, ואם מקום מסקרן אותי מאוד - אני מצלם אותו, למרות שאני לא בטוח שמותר.
"הייתה גם פעם בסקוטלנד שבה החלטתי לצאת מהאוטו בזמן גשם שוטף כדי להשיג צילום של בית בודד שניצב בשדה הסמוך לכביש. צילמתי אותו, ומיד חזרתי בריצה לאוטו. הפחד שלי באותם הרגעים היה בעיקר על המצלמה - לא הייתי בטוח אם היא תעבוד אחרי כמויות המים שספגה, אבל למרבה המזל היא עבדה".
במהלך השנים, היו לא מעט מקרים שבהם ביקר רומן באותם יעדים יותר מפעם אחת. החזרה למקומות שבהם ביקר בעבר המחישה עבורו, הלכה למעשה, כיצד באה לידי ביטוי ההתחממות הגלובלית בעולם.
"בביקור הראשון שלי בלופוטן שבצפון נורווגיה, ב-2016, הייתה טמפרטורה יציבה יחסית שנעה בין 5- ל-3- מעלות. שנה אחרי, באותם תאריכים בדיוק, חזרתי לשם והתפלאתי נוכח הנסיגה המשמעותית בקור. כתוצאה מכך, כמויות השלג היו דלות יותר ביחס לשנים עברו", הוא משחזר.
לדבריו, גם "בביקור באיסלנד ב-2017 נתקלתי בטמפרטורות גבוהות ביחס לאזור, שנעו בין 3 ל-5 מעלות מעל האפס. ההתחממות הגלובלית גרמה להפשרת השלגים, ויצרה מעטה קרח שהקשה על המעבר ועל ההתניידות במקום. הופעת מזג האוויר החורפי המצופה התרחשה רק כחודש מאוחר יותר לעומת השנה הקודמת, ואני סבור שיש לזה קשר לפגיעה האקלימית המתמשכת".
פורסם לראשונה: 09:17, 28.11.19
