נט שפיר בהר הקילימנג'רו
(צילום: אלי סגל)
בגיל 83 החליט נט שפיר ממדנית מרילנד שבארצות הברית שהוא רוצה לטפס על הר הקילימנג'רו, ההר הגבוה באפריקה, ולהפוך לניצול השואה הראשון שעושה זאת. בריאיון לאולפן ynet הוא סיפר על המסע הבלתי נתפס שעבר: "זה לא טיפוס קל. אבל תמיד זכרתי את אבא שלי, שנשלח למחנה עבודה כשהייתי בן 8, והוא אמר לי, 'דברים הולכים להיות גרועים יותר לפני שישתפרו, אבל תזכור דבר אחד, אל תוותר'.
"הייתי בן 8 בנקודה הזו, הבן היחיד במשפחה, היה לי את אימא שלי ואחותי לטפל בהן, ועשיתי כל מה שאני יכול על מנת לא לוותר כדי שהם ישרדו. צמד המילים הזה, לא לוותר, עזר לי בערך כל חיי – במרתונים, וכשהבנתי כמה קשה הר הקילימנג'רו. ביום השמיני היה מאוד קשה, התחלנו לטפס בשעה 23:00, כדי להגיע לפסגה בבוקר, טיפסנו במשך 12 שעות באותו לילה. היה מאוד קר, סוער ושלגי, היה מאוד קשה, אבל שמעתי את אבא שלי אומר לי 'אל תוותר', ובנקודה הזו הבנתי שאני הולך להגיע לפסגה".
איך התחושה בסיום הטיפוס? ההרגשה הייתה מדהימה אחרי שהגעתי לשם. יש הרבה בעיות שאנשים חווים בטיפוס - כאבי ראש, בחילות, הקאות, חוסר תיאבון. הבעיה שלי הייתה חוסר תיאבון. לא יכולתי לאכול והכמות המועטה שאכלתי לא סיפקה לי את כל האנרגיה לטיפוס של 12 שעות במהלך היום. ירדתי בערך חמישה קילוגרמים. אפילו המדריכים אמרו, 'אתה חייב לאכול'. ניסיתי לאכול פחמימות כמה שאני יכול, כמו תפוחי אדמה, אבל זה לא היה מספיק".
שפיר הגיע מוכן אל האתגר. "אני רץ מרתונים", סיפר. "רצתי 12 מרתונים, והאחרון היה בשנה שעברה. התחלתי לעשות טיולים רגליים באוקטובר לפני שנה. בפברואר התאמנתי קצת, עשיתי הייקינג שלוש-ארבע פעמים בשבוע 12-10 מייל ואמרתי, 'אם אני כבר מטפס על משהו, כדאי שפשוט אטפס לפסגה של ההר הכי גבוה'.
"החלטתי בערך באפריל שאני הולך לעשות את זה, והתחלתי להתאמן יותר קשה, לצערי אפשר להתאמן רק כדי לשמור על הגזרה, הבעיה היא שלא הייתה לי אפשרות להתאמן בגובה גבוה. זו הייתה הדאגה היחידה שלי והייתי צריך לקחת כדורים מיוחדים.
מה הפסגה הבאה? "אני לא יודע, עוד לא החלטתי. אני אוהב לאתגר את עצמי. האיש המבוגר ביותר שטיפס על הר הקילימנג'רו היה בן 85 ו-201 ימים, אולי אחזור להתאמן בשביל לטפס על ההר בגיל 85 ו-212 ימים. אם אצליח? אני לא יודע, תלוי איך תהיה הבריאות שלי".
