צפו: ענבל בלייכר צוללת בים האדום באילת
(צילום: בועז סמוראי)
"כשחגגתי את יום הולדתי ה-40, אבא שלי החליט שהגיע הזמן להיזכר מי הוא ומי אני, ולחזור לתחביב הישן שלנו. הוא לקח אותי לספארי צלילה בן עשרה ימים באיים המלדיביים, ושם נזכרתי כמה אני אוהבת להיות במים ומרגישה משוחררת ומאושרת שם", מודה ענבל בלייכר, מעצבת גרפית במקצועה המתגוררת בגבעתיים עם בן זוגה ושני ילדיהם. "מבחינתי, להיות מתחת למים זה קצת כמו לבקר בפלנטה אחרת".
מאז שהיא זוכרת את עצמה, המים ממלאים חלק מרכזי בחייה. לצלילה היא נחשפה עוד בילדותה, כשאביה היה לוקח אותה עמו לחופשות צלילה בירדן ובסיני. גם בקיבוץ גבולות הדרומי שבו גדלה - תרבות הצלילה הייתה מפותחת למדי, והקיבוץ אף התגאה בנבחרת שחייה מקצועית ובקבוצת צלילה.
21 צפייה בגלריה
בלייכר: "יש לי אקסטרה אוויר, כנראה בגלל שהייתי שחיינית במשך הרבה שנים". האיים המלדיביים, 2019
(צילום: בועז סמוראי)
"אני חושבת שבזכות העובדה ששחיתי באופן מקצועי במשך הרבה שנים, אף פעם לא מסתיים לי האוויר כשאני מתחת למים", היא אומרת.
ומה קורה אם למישהו בכל זאת נגמר האוויר במהלך הצלילה?
"זה לא קורה, לפחות לא במקרים בהם הצלילה מתבצעת באופן מודרך. לכל מי שצולל יש מחשב צלילה על היד שמטרתו לפקח על כל התהליך, ובין היתר הוא גם מורה באיזה עומק נמצאים ועד היכן ניתן לצלול. ובכלל, צלילה הפכה להיות מאוד בטוחה בשנים האחרונות, כמובן אם מקשיבים להוראות של המחשב ושל המדריך.
"נכון שיש כאלה שמרוב התרגשות עלול להסתיים להם האוויר, אבל בדיוק בגלל זה אסור לצלול לבד ולכל אחד יש וסת נוסף (מטרת הווסת, הוא להפחית את הלחץ הגבוה של גז הנשימה הדחוס במכל ללחץ הסביבה, בהתאם לעומק הצולל, א.ה), אליו ה'באדי' (כינוי לבן או בת זו קבועים במהלך הצלילה, א.ה) מתחבר ובעצם 'משאיל' מהצוללן השני אוויר ושניהם עולים יחד למעלה".
21 צפייה בגלריה
לעולם לא צוללים לבד. בלייכר וגלי, ה"באדי" שלה, במהלך צלילה באיים המלדיביים, 2019
(צילום: בועז סמוראי)
"גם לאימהות מותר לצלול"
למרות האהבה העזה שלה לים, עד אותה חופשת צלילה אליה יצאה עם אביה, בלייכר זנחה את התחביב לטובת האמהות. "מהרגע שהילדים נולדו וגם כשהיו קטנים יותר, כמעט ולא צללתי. מדי פעם הייתי נוסעת עם אבא לסופי שבוע בירדן ובסיני, אבל אלו היו יומיים קצרים מאוד. לא הרשיתי לעצמי לעזוב אותם ליותר מזה", היא מספרת. "לצד תחושת המחויבות שלי כלפיהם, גם העובדה שאמי נפטרה במפתיע שבועיים לאחר שבני הקטן נולד, גרמה לי לוותר על התחביבים שלי כמעט לגמרי. למעשה, באופן סימבולי ממש, בכל אותן שנים הייתי עסוקה בניסיון ל'הרים את הראש מעל המים'".
21 צפייה בגלריה
"הצלילה הפכה לבטוחה מאוד בשנים האחרונות". בלייכר במהלך צלילה באילת
(צילום: בועז סמוראי)
לאיים המלדיביים יצאו בלייכר ואביה לפני כארבע שנים עם חברת צלילה ישראלית, המתמחה בהוצאת קבוצות לספארי צלילה במקומות אקזוטיים בעולם. שם, מלבד החזרה לאהבה הישנה שלה, היא פגשה גם את בועז סמוראי, מדריך צלילה וצלם תת ימי, ומאז יוצאים השניים - יחד עם צוללים ישראליים נוספים - לטיולי צלילה במדינות שונות בעולם, רובן אקזוטיות וכאלה שמרבית הקבוצות הישראליות טרם הגיעו אליהן.
"מאז אותו טיול החלטתי שאני חוזרת לחיים, ולא מוותרת יותר על מה שעושה לי טוב. בתוך כל המירוץ המשוגע הזה שאנחנו נמצאים בו, אסור לנו לשכוח מי אנחנו וחשוב לי להגיע לסוף החיים עם זיכרונות מדהימים ולא כשכל מה שיש לי הוא כסף בבנק", היא אומרת ומוסיפה: "אני עובדת מאוד קשה כל החיים ומשתדלת להיות האמא הכי טובה שיש, ובטיול הזה הבנתי שמותר שגם לי יהיו תחביבים. מעבר להכול זה המסר שהכי חשוב לי להעביר לסביבה בכלל, ולבת הפרטית שלי במיוחד - שגם לאימהות מותר להגשים את עצמן".
ולמה לא, בעצם?
"תתפלאי, אבל מאז שהתחלתי לנסוע לטיולי ספארי אני נתקלת לא פעם בשאלה איך בתור אמא אני יכולה לעזוב את הילדים שלי לשבוע. השאלה הזאת מאוד מרגיזה אותי, בעיקר כי הסיכוי שהיא הייתה מופנית כלפי גבר - הוא קלוש. אגב, זאת שאלה שכמעט כל אישה שמתחזקת תחביב מסוג כזה או אחר - נשאלת, והאמת היא שזה לא ייאמן שבשנת 2020 אנחנו עדיין שם. אז לכל המודאגים - הילדים שלי לא נשארים לבד, הם נשארים עם אבא שלהם שאוהב אותם ודואג להם".
"זו הייתה צלילה מאתגרת שלא מתאימה לכל אחד": ספארי הצלילה במקסיקו
(צילום ועריכה: בועז סמוראי)
במהלך ארבע השנים שחלפו מאז אותו טיול במלדיביים, הספיקה בלייכר לנסוע לטיולי ספארי במקסיקו, בפיליפינים, בנורבגיה וגם ביעדים קרובים יותר בהם סיני, אילת וראש הנקרה. "למקסיקו נסעתי עם בועז (סמוראי, א.ה) ועם כמה צוללים ישראליים נוספים, שהפכו מאז למשפחה השנייה שלי. כל כמה שבועות אנחנו נוסעים יחד לצלול - לרוב ביעדים קרובים, ופעם בשנה לספארי צלילה בחו"ל. אנחנו חווים שם דברים מטורפים שקשה לתאר במילים".
כל מי שמעוניין יכול להצטרף לטיולים האלו, גם אם לא מדובר בצולל מקצועי?
"תלוי לאיזה טיול. במקסיקו, לדוגמא, צללנו במערות באזור קוסומל (בספרדית: Isla Cozumel), אי בים הקריבי בחוף המזרחי של מקסיקו, באזור יוקטן. זאת הייתה חוויה מטורפת; לקחו אותנו לנקודה באמצע היער, ושם התגלה בפנינו חור גדול שהפך בהמשך למערה ענקית. הצלילה במערה מתבצעת רק על ידי מדריכים מקומיים המוסמכים לכך, וצוללים שלא עברו קורס מיוחד של צלילת מערות לפני, רשאים לצלול רק בחלקים מסוימים שלה".
עד כדי כך מסוכן שם?
"המערה מפוצלת ובחלקים ממנה גם מאוד צרה, ומתפרסת על פני קילומטרים. בקלות אפשר ללכת שם לאיבוד, והאמת היא שלא מעט אנשים מצאו שם את מותם בעבר. מכיוון שהכול חשוך, צוללים עם פנסים וחייבים לעקוב אחרי החבל שנמתח לאורך כל רוחב המערה. אגב, גם קר שם מאוד - הטמפרטורה היא בערך 18 מעלות. אבל אין ספק שהפחד הכי גדול בצלילה הזאת הוא, למעשה, מי יהיה האחרון בטור".
נשמע כמו סיוט. יש כאן איזו נקודת אור, תרתי משמע?
"ברור. זה מקום מדהים. במערה יש כמה פתחים שמאפשרים להוציא את הראש מחוץ למים, וברגע הזה את קולטת שמעליך מתעופפים להם כמויות של עטלפים. בפתח אחר, את מוצאת את עצמך בתוך יער סבוך וירוק, שם גם אפשרו לנו לצאת החוצה וליהנות מהטבע היפהפה שמסביב.
"אבל אין ספק שהצלילה הזו לא מתאימה לאנשים שזו הפעם הראשונה שבה הם צוללים; בתוך המערה יש מדי פעם שלטים המתריעים מפני סכנת מוות, ואם הלכת לאיבוד ונגמר לך האוויר - את בהחלט יכולה למות שם".
21 צפייה בגלריה
"כשהילדים יגדלו - אקח אותם איתי למסעות הצלילה". האיים המלדיביים, 2019
(צילום: נועם קורטלר)
איך הילדים מגיבים לצלילה - הם בעניין או שפחות?
"ילדים יכולים לקבל רישיון צלילה מגיל 12, והילדים שלי עוד לא הגיעו לגיל המתאים. אבל הם בהחלט מראים התעניינות, במיוחד הבן שלי, שהחלום שלו הוא להצטרף אליי לטיולי הצלילה. בינתיים, הם משנרקלים באילת ובסיני, וברור שברגע שהם יהיו רשאים לצלול - אקח אותם איתי".
בשמלה אדומה ושנורקל
כחלק מהשינוי שעברה בלייכר מהרגע בו חזרה לצלול, היא אף החלה להצטלם מתחת למים. חלק מהתמונות מופיעות בתערוכות בין לאומיות, וחלקן נוצרו על מנת לפתח מודעות סביבתית בניסיון לשמור על הים.
"בועז, המדריך, הוא גם צלם תת-ימי מחונן, ולא פעם התמונות שלו משתתפות בתחרויות בין לאומיות. בטיול במקסיקו הוא צילם אותי, ויצאה תמונה אמנותית במיוחד. מאותו רגע החלטנו לשתף פעולה ולהמשיך ליצור פרויקטים מהסוג הזה.
"הרבה אנשים חושבים שזה מאוד קל לצלם את התמונות האלו, אבל זה ממש לא. למשל התמונה שבה אני עם שמלה אדומה; היא צולמה במלדיביים, ולמרות שהכול נראה שם זורם וחלק - צריך להבין שכדי לצלם אותה נכנסתי למים קרים, ללא חליפת צלילה ונגד הזרם, והייתי צריכה לעצור את האוויר למשך לא מעט זמן. ומעבר להכול, הדבר החשוב ביותר הוא להרגיש הכי בנוח שאפשר בתוך המים".
וכל זה בשם האומנות?
"לא רק, חלק מהפרויקטים נוצרים על מנת לעורר את המודעות לסביבה ולים. ממש לא מזמן יצרנו פרויקט סביבתי שבו במקום דגים יש שקיות ניילון בים. התמונות הן 'כאילו' יפות, אבל השקיות האלו מסוכנות. יש גם תמונה אחת שבה אני עטופה בניילון מכף רגל ועד ראש, והמסר שלה הוא שהניילונים וחוסר השמירה על הים - הם למעשה מלכודת המוות שלנו".
לדבריה, במהלך הצלילות היא וחבריה מתרכזים בניסיון להחזיר אהבה לים; הם צוללים כשבידיהם רשת אליה הם אוספים את הזבל המצטבר על הקרקעית. חלקם, אף מצטרפים לצלילות ניקיון בים התיכון או בים האדום באילת.
"רוב הצוללים אוספים זבל במהלך הצלילה, זה לא משהו נדיר. יש לי חברים שבמהלך צלילה באילת נתקלו בדג מורנה (סוג של צלופח), שנפצע כתוצאה מפגיעת קרס שדייגים השליכו לים. הם שחררו אותו והעבירו לרשויות לקבלת טיפול רפואי. לכולנו ברור דבר אחד: אין ירוק בלי כחול, ולכן צריך לעשות הכול כדי לשמור על הים".
התגובות שאת מקבלת על התמונות הן חיוביות?
"רוב האנשים מאוד תומכים ומעודדים. יש משהו בתמונות האמנותיות, וגם באלו שלא, שמצליח לגרום לאנשים שאין להם גישה לים - חשק לצלול. אני מקבלת לא מעט הודעות תודה על כך שבאמצעות התמונות פתחתי להם חלון לעולם שנמצא מתחת למים, והייתה אפילו מישהי שהחליטה לצאת לקורס צלילה בזכות התמונות האלו. מבחינתי, אם הצלחנו לקרב מישהו לים - ובמיוחד נשים - אז עשינו את שלנו".
למה דווקא נשים?
"האחוזים של נשים שצוללות הם מאוד נמוכים, וחבל. אין שום סיבה שנשים יוותרו על צלילה, מדובר בספורט ימי שכולם יכולים ליהנות ממנו. משום מה אנשים חושבים שמדובר בספורט קשה, וזו טעות - צלילה זה ספורט מאוד רגוע ומדיטטיבי שמתאים גם לאנשים בני 80 ולנכים, והיא מחברת אותך לעצמך ולטבע.
"יש לא מעט נשים שוויתרו על הצלילה כשנולדו להן ילדים, והן חזרו לזה בזכות הפרויקטים שאנחנו מעלים לרשתות. הצלחתי אפילו לגרור אמא לשבעה ילדים שצללה המון לפני הלידות, ועכשיו החליטה לחזור לזה".
לשחות בין הכרישים
לפני כשנתיים נסעה בלייכר עם בן זוגה לחופשה בחופי הים בפיליפינים. החצי השני של אותה חופשה הוקדש, איך לא, לצלילה. "הצטרפתי להפלגה בת יום ל'ריף טובטה', הנחשב לאחד מהריפים המרוחקים והשמורים בפיליפינים, אליו יכולות להיכנס מספר מוגבל של ספינות בכל שנה.
"זה היה טיול מאוד מיוחד שנמשך על פני שבעה ימים וכלל המון חיות גדולות - כרישים, מנטות (מנטה ריי), ברקודות, שהם דגים טורפים) ועוד בעלי חיים ימיים. הכול היה שם מאוד חי וצבעוני, ולמרות שהיו זרמים מאוד חזקים - זו הייתה חוויה מדהימה וכיפית. ברור לי שיום אחד אחזור לשם".
וכך זה נראה: ספארי הצלילה בפיורדים שבנורבגיה
(צילום: בועז סמוראי. עריכה: ענבל בלייכר)
רגע, צללת עם כרישים?
"בטח, מדובר בחיות מדהימות. בספארי צלילה אנחנו צוללים לא מעט עם חיות ימיות, ואם כבר אז החיה המדהימה ביותר שיצא לי לצלול איתה היא האורקה (שנקראת גם קטלן בעברית), יונק ימי ממשפחת הלווייתנאים, הגדול במשפחת הדולפיניים ויחיד מסוגו.
"האורקות הן הציידות הכי טובות בטבע, וכדי לראות אותן נסענו באמצע החורף לפיורדים שבנורבגיה. בחוץ היו מינוס 14 מעלות, ובתוך המים הטמפרטורה נעה בין 2-0. קור אימים, אבל שווה כל רגע".
אי אפשר היה להגיע לשם בעונה חמה יותר?
"לא, מכיוון שזו העונה בה האורקות מגיעות לאזור כדי לצוד את דגי ההרינג. זה היה מטורף, שטנו על סירות גומי, מסביבנו הכול היה מושלג ואת השמיים האיר אור דמדומים ורדרד. לאורך כל השיט חיפשנו את האורקות, וברגע שראינו אותן - קפצנו מיד למים הקפואים. כמובן שהיינו מצוידים בלבוש מיוחד ששומר שהמים לא יחדרו פנימה.
"הרגשנו שם כמו בסרט של 'נשיונל ג'יאוגרפיק', וסיימנו את הצלילה כשאנחנו מתייפחים מרוב התרגשות. לא האמנו שצללנו עכשיו עם החיות העוצמתיות האלו, בשילוב מזג האוויר הקפוא וכל היופי שמסביב".
לא פחדת שהן יפגעו בך? בכל זאת, לא מדובר כאן בחיות מחמד קטנות אלא בחיות טרף לכל דבר.
"כשהן במקום הטבעי שלהן, כלומר בטבע, האורקות לא נוהגות לתקוף בני אדם. ברור שלפני הצלילה הסבירו לנו איך להתייחס אליהן, וכמובן שתמיד צריך לתת להן את הכבוד המגיע להן. בסופו של דבר, אנחנו האורחים שלהן ומקפידים שלא לגעת בהן, לא לחבק, לא ללטף ולתת כבוד למרחב המחיה שלהן".
נשמע שמדובר בתחביב לא זול.
"העלות שלה הטיולים האלו נעה בין 5000-3000 דולר, אבל אם את משווה אותם לטיול סקי - אז הם לא מאוד יקרים. בסופו של דבר, מדובר על יעדים מסובכים ויקרים ובתוך המחיר כלולים גם אוכל, ביגוד, הדרכה מקצועית וצמודה וציוד צלילה מקצועי. אז נכון, לא מדובר בתחביב זול במיוחד אבל אני מבטיחה לך שטיולי שופינג עולים יותר מזה".
אז איזה יעד הוא המועדף עליך לצלילה?
"כל היעדים מדהימים ומיוחדים, אבל אני מודה שאני מאוד אוהבת את סיני. לא אשכח איך באחת הצלילות שם הגענו לאזור עם ספינות משנות ה-40, שטבעו במהלך מלחמת העולם השנייה. היו עליהן אופנועים וכלי מלחמה, והכול נשמר באופן מוחלט בתוך המים.
"בהמשך, פגשנו שם גם להקה של דולפיני בר עם גורים והיה נראה שהם מאוד שמחו איתנו. יש משהו ביונקים הימיים הגדולים, מעבר לחכמה שלהם, שהוא מרגש בטירוף, במיוחד כשהם מסתכלים עליך בעיניים - יש במבט שלהם משהו מאוד אנושי".
רוצים לראות תמונות נוספות של ענבל מתחת למים? הקליקו
