ממש מתחת לאף, לא הרחק מגוש הבטון הממוסחר של אלכסנדרפלאץ הסואן, מסתתר מתחם פסטורלי מקסים שעדיין מחכה שתיירים יגלו אותו. הוא אומנם לא ידוע כמו האתרים המפורסמים בברלין. לא מדובר ברייכסטאג, בשער ברנדנבורג או חומה מימי המלחמה הקרה - אתרי חובה שהשפיעו על ההיסטוריה העולמית של המאה ה-20 יותר מכל עיר אחרת. יחד עם זאת, הוא בהחלט נחשב היסטורי, אפילו עתיק. למעשה, הכי עתיק בעיר. הגיע הזמן להכיר את רובע ניקולאי, המקום שבו נולדה ברלין. האזור הוותיק ביותר בבירה הגרמנית הוא גם המקום המפוספס ביותר על ידי תיירים, שפוסחים עליו בלי להבין מה הם מחמיצים.
הצצה לטיול בברלין בעקבות דייוויד בואי
(צילום: שימרי טוריס)
דווקא במתחם שנקרא "רובע ניקולאי", על שם ניקולאי הקדוש, בישופ טורקי שהתגלגל והפך לסנטה קלאוס, מסתתרים אתרים שקשורים לארץ ישראל וליהדות. מעבר לכך הוא מרתק גם בזכות היותו רובע אמנים בוהמייני רדוף ברוח רפאים מפורסמת, עם בית בירה על הנהר ואווירה רומנטית.
ראשיתו של הרובע בימי הביניים מעומעמת, על אף שרשמית הוא קיים משנת 1237. ככל הנראה הוא הוקם כבר בשלהי המאה ה-12, ואוכלס על ידי דייגים סלאבים על גדות נהר השפרה. הם ישבו על ביצה, ובמקום לקרוא לה "פתח תקווה" הם קראו לה "ביצה" בסלבית עתיקה – ברל - ומכאן שמה של העיר. את הסמל הרשמי של העיר - הדוב, שאין לו קשר לשוני לשמה של ברלין - ניתן למצוא בלב הרובע: זהו הסמל של הוגה ההתיישבות, הנסיך האלקטור אלברכט הראשון, המכונה "הדוב".
המבנה העתיק ביותר הוא של כנסיית ניקולאי. המבנה הוקם לראשונה ב-1230 והתקבע מאז המאה ה-15 ועד היום לפי הסגנון הגותי. הכנסייה, כמו מרבית האתרים ברובע, נפגעה קשה במהלך ההפצצות מלחמת העולם השנייה, אלא שהרוסים הקפידו לשקם את הרובע מחדש לרגל חגיגות 750 שנה להיווסדה הרשמי של העיר. ב-1987 שיקמו מחדש את הכנסייה כמבנה בעל ערך היסטורי וכמוזיאון לתולדות הישוב העתיק בעיר.
בימים שבהם העולם הנוצרי חוגג את חג המולד, כדאי להזכיר שהאגדה על סנטה קלאוס היא פולקלור הולנדי שהגיע לניו-אמסטרדם, הלוא היא ניו יורק, וההמשך ידוע. מה שפחות ידוע הוא שהדמות של סנטה מבוססת על כומר טורקי מהכפר מירה שהיה הפטרון של הימאים והילדים. בגרמניה נהוג לחגוג לו חג משלו ב-6 בדצמבר. אותו ניקולאי (ניקולאס) משאיר לילדים ממתקים, פירות הדר ומתנות קטנות במגפיים.
בחג המולד מגיע ה"ילד הנוצרי" - כריסט קינד - להביא מתנות ולא טיפוס נורדי מזוקן, שהתקבע בתודעה לפי הפרסומת של קוקה קולה מ-1935 לפי צבעי המותג – גלימה אדומה וזקן לבן.
מחוץ לכנסייה תגלו מודל לחותמת העתיקה ביותר של ברלין, שחוצצת בין הכנסייה לבתי קפה וחנויות מזכרות מיוחדות ומבנים בארוקיים מקסימים, שמהם מתנוססים שלטים המכריזים בסגנון ימי הביניים על עיקר המלאכה של כל בית עסק.
בין המבנים שמקיפים את הכנסייה עומד מבנה בארוקי ורדרד מהמאה ה-18, בית משפחת קנובלאוך. זהו המבנה היחיד ברובע ששרד את מלחמת העולם השנייה. בן המשפחה, אדוארד, היה מתכנן בית הכנסת החדש עם כיפת הזהב המפורסמת. כנוצרי, הוא לקח כהשראה את תור הזהב בספרד והקים לאשכנזים בית כנסת בסגנון ספרדי-מוסלמי. במקום מחווה לאנדלוסיה יצאה לו אנדרלמוסיה, עם נטישת היהודים האורתודוקסים לטובת זרם חדש שנוצר בזכות המבנה - "המסורתי" שבראשו עומדת רבה - לא רבנית אשת רב, אלא אישה שממלאת את תפקיד הרב. במקום פועל מוזיאון שמאפשר הצצה אל חיי המשפחה האריסטוקרטית ואל סגנון החיים של המאה ה-19.
מאחורי בית קנובלאוך עומד בית אפרים לסינג. המחזאי בן המאה ה-18 וחברו הטוב של משה מנדלסון, אבי תורת ההשכלה, התגורר ברובע. שם הוא כתב את "נתן החכם", מחזה שמתרחש בירושלים של ימי הביניים. המחזה מספר על צלבן שנופל לידיו של צלאח א-דין, מקבל חנינה ומשוטט בסמטאות ירושלים. הוא נקלע לשריפה בביתו של סוחר יהודי בשם נתן החכם, מציל את בתו ומתחתן איתה. המחזה, שיעלה השנה בתיאטרון החאן, עוסק בסובלנות דתית ובחופש האמונה. בביתו של לסינג פועלים ספרייה צנועה ותיאטרון קטן.
אפרים אחר שהתגורר ברובע היה אפרים היהודי, או כפי שנקרא על פי מרשם האוכלוסין, נתן פייטל היינה אפרים. לעומת הבית הצנוע של לסינג, פה מדובר בארמון שכונה בעבר "הפינה היפה ביותר בברלין", ואותו יהודי שימש שר המטבעה של מלך פרוסיה הנערץ פרידריך הגדול.
המבנה הבארוקי שפנה לנהר נהרס על ידי הנאצים ב-1935, כשהקימו במקום גשר. את המעקות המוזהבים הם נעלו במחסנים במערב העיר. בתקופת המלחמה הקרה האמריקאים, במחווה של רצון טוב, העניקו לרוסים את המעקות, ואלה שחזרו את "ארמון אפרים" במרחק מהנהר. כיום פועלת בו גלריה.
לצד הנהר מככב גיבור תושב לוד שקבור ברמלה. גיאורגיוס (ג'ורג') הקדוש, שנחשב לקדוש לוחמני שהקריב את חייו למען הנצרות וסירב לפקודת הקיסר להמיר את דתו ולאסור את חבריו הנוצרים בצבא הרומי, אפילו שזה הציע לו אדמות והון. הוא שילם על כך בחייו, ואחרי שנערף ראשו על חומות איזמיר הוא נשלח לקבורה ברמלה, קרוב לבית.
הפסל האדיר לכבודו של תושב לוד-רמלה ניצב במקור בחצר הארמון העירוני, והוא מציג את האגדה שנרקמה לדמותו, שלפיה הוא הציל נערה מציפורניו של דרקון והכניע אותו. הדרקון מסמל את הפגאניות, ולמעשה ג'ורג' מייצג את ניצחון הנצרות על פולחן האלילים. כך הפך הבחור מרמלה-לוד לפטרון של אנגליה, אתיופיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה.
לצידו של ג'ורג' הקדוש עומד בית בירה ותיק על הנהר, שבאופן לא מפתיע נקרא ג'ורג'. מעבר לבירות שמיוצרות במקום, תוכלו לטעום ממבחר המטבח המקומי ולהתרשם מהמבשלה שנמצאת בקומת המרתף.
ויש גם סיפור על רוח רפאים
הרובע שנחשב לבוהמייני מיגנט אליו, בין היתר, את המשורר האיטלקי קזנובה, שהתארח בפונדק ממול בבית רדוף על ידי רוח רפאים. בית הנסיך האלקטור יואכים השני זכה לביקור של הפילגש של אותו נסיך נואף, חובב ציד וציד נשים. כשהוא גסס, הוא ביקש מבנו היחיד שידאג למאהבת החביבה עליו, אנה סידוב.
אז הוא דאג לה לפי הבנתו וזרק אותה בתא כלא במצודת שפנדאו, ללא מים, ללא אוכל ובלי טיפת שמש או ויטמין די. כשבוע אחרי שהיא מתה, מת גם הבן. לפי הפולקלור של בית המלוכה, פגש ברוח של סידוב כשהיא לבושה בגדי תחרה לבנים, כמו של כלה, והוא הביט בה בעיניים ומת מיד. הסיפור על ה"אישה הלבנה" מלווה מאז את בתי המלוכה של אירופה, והעסיק אותם כריגוש תמידי.
את הדבר הכי קרוב שאפשר להתארגנות על ציוד של מכסחי השדים תוכלו למצוא במוזיאון פסיכדלי לפריטים של מכניקה תעשייתית. האוסף ההזוי והמסקרן של צלם בשם ולאד מציג שילובים בלתי אפשריים של ציוד רפואי, מכונות תפירה אימתניות, כלים מוזיקליים וכלי נשק. מוזיאון ה"פאנופטיקום" פתוח משני עד שבת, תמורת תשלום של עשרה אירו ובהדרכתו של בעל האוסף.
במתחם, ששימש בעבר גם אזור אירוח שוקק עם מבחר פונדקים, ניתן למצוא מסעדות גרמניות מוצלחות לחובבי הז'אנר של הכרוב החמוץ, בהן הגרישטלאובה, ששימש בית המשפט ההיסטורי של העיר עד שפורק מלבניו האדומות כדי להקים את בית העירייה האדום, הרוטסהאוס, באלכנסדרפלאץ. מעוז קולינרי נוסף תגלו ב"צום נוסבאום" – "אל עץ אגוז" – ששימש בתור כסית של האמנים ששרצו בו בתחילת המאה ה-20.
בגזרת המתוקים מציע הרובע את מעוז הקאפקייקס "טייגר טורטשן", שמציע גם מקרונים בטעמים מפתיעים - לעיתים אפילו טעמי אבוקדו ושומר - כמו גם סוכריות מרציפן מעוצבות על מקל.
עבור האמיצים קיימת "מתילדה השובבה", בית קפה שנראה בעצמו כמו עוגת קצפת. במרכזו ניצב בר בעיצוב של קרוסלה של ירידים, ומהתקרה משתלשל חישוק עבור נערת הטרפז המזדמנת. למרות הריהוט ההמוני בצבעי בזוקה, במעמקיו ניצבים מדפים עמוסי ספרים. בסופי השבוע נערך שואו מוזיקלי עם רקדניות שמפזזות, בין היתר, על השולחנות והבר.
מעבר לכך תמצאו ברובע חנויות מזכרות מקסימות ופחות ממוסחרות, לצד גלריות של אמנים. באופן מפתיע, לאזור של רובע ניקולאי ואזורים נסתרים נוספים בסביבתו מתקיים באופן סדיר רק סיור יחיד בעברית אל "ברלין הנסתרת". חידוש נוסף בעברית הוא שהסיור מתקיים גם במתכונת של Free Tour, שבו המטיילים משלמים בסוף הסיור לפי הערכה של ההדרכה והחוויה.
שימרי טוריס, עיתונאי לשעבר ומדריך מקצועי ותיק בברלין, שעורך סיורי מוזיקה ואמנות אורבנית לצד סיורים קלאסיים בעיר, יצר את המסלול ברובע ניקולאי. לפרטים נוספים – הקליקו.
