צפו: כך נראה הר הגעש באיסלנד ממצלמת הרחפן של מרום
(צילום: ארז מרום)
לפני ימים ספורים חזרתי מאיסלנד, שם ביליתי שבועיים בצילום הר הגעש החדש (בן כחודש וקצת בסך הכל), שבהיעדר שם רשמי נקרא פאגרדארספיאטל (Fagradarsfjall), על שם הר סמוך). כחובב הרי געש מושבע, היה די ברור שאהיה חייב להגיע, אבל כמו שקורה לפעמים, נכונו לי עוד הפתעות רבות בטיול הזה.
ההגעה לאיסלנד דרך פרנקפורט לא היתה מסובכת במיוחד, אך אישורי החיסון והדרכון הישראלי לא עזרו ויודענו אחר כבוד שאנחנו בבידוד עד להודעה חדשה. למרבה המזל, למחרת התקשרה אלינו פקידת ההגירה, התנצלה על הטעות והודיעה שאנחנו חופשיים לצאת.
הר הגעש נגיש מאוד לבעלי כושר גופני סביר, וההגעה אליו טומנת בחובה נסיעה של כ-40 דקות מרייקיאוויק והליכה של כשעה וחצי עד שעתיים לכל כיוון. ההליכה לא קלה אך לא קשה מדי, והנגישות היא חרב פיפיות לחובבי הצילום, שמצד אחד רוצים להגיע תכופות ולצלם כמה שיותר, אך מצד שני נאבקים כדי לפלס דרכם בין ההמונים. לרגע דמיינתי כמה תיירים היו שם אם לא היינו בתקופת מגפה, אך במהרה גירשתי את תמונתם של 50,000 סינים מראשי.
שביל ההליכה להר הגעש מתפצל לשניים בשלב מסוים, והשבילים נקראים A ו-B. שביל A קל יותר ופחות תלול, ו-B מאמץ יותר. בעת ההגעה ההתפרצות כללה בקיע (fissure) יחיד אותו צילמתי רבות בביקור הראשון, אך במהלך הימים הבאים עוד ועוד בקיעים פרצו וזרימת הלבה התגברה. כשחזרתי לארץ היו לא פחות משמונה בקיעים (!), שהשתוללו וירקו לבה לכל עבר במופע מדהים. הלבה זרמה בנהרות שהתפצלו והתאחדו בעודם ממלאים את העמק גלדינגדליר וזולגים לעמקים סמוכים.
בכל הנוגע לצילום, הר הגעש היה תענוג צרוף. כיון שההתפרצות היא קטנה מאוד יחסית, וכיון שהיא אינה מעלה עשן רב, ניתן להתקרב מאוד למוקדי זרימת הלבה. צילום במצלמת קרקע אפשרי בהחלט, אבל עבורי הצילום האווירי בעזרת רחפן נתן את נקודת המבט המעניינת ביותר על ההתפרצות. בנוסף, הצילום האווירי מאפשר לכלול מספר בקיעים וכן את נהרות הלבה הזורמים ביניהם בתמונה אחת – גן עדן צילומי של ממש.
התפרצויות געשיות מוגבלות בדרך כלל למוקד אחד או שניים. כאן, שבעה מוקדים אפשרו למצוא קומפוזיציות מקוריות ומגוונות, נושא קריטי בצילום טבע. בנוסף, גם כאשר יש עשרה רחפנים באוויר (תופעה נפוצה), יש מקום לכולם וסכנת ההתנגשויות קטנה.
ראוי לציין שכאשר מצלמים מרחפן, חשוב לא לעבור את מגבלות הגובה באיסלנד - 120 מטרים מעל פני הקרקע, כיון שהשמיים מלאים מטוסים ומסוקים ובהם תיירים ומקומיים שרוצים לחוות ולצלם את ההתפרצות מהאוויר. בשל כך, נאלצתי בכמה מקרים לצלם פנורמות אוויריות במקום לטפס לגובה ולגרום סיכון לכלי הטיס המאוישים. בהזדמנות אחת, לצערי, מטוס צלל כל כך נמוך שראיתי אותו מתחת לרחפן.
ותודה לשלג הכבד
מבחינת תנאי הצילום, התנאים הטובים ביותר שחוויתי היו מיד אחרי שלג כבד. הבעיה הנפוצה בצילום הרי געש היא שאדמה וולקנית נראית פשוט רע בתמונות. היא כהה מדי ומקשה ליצור הבחנה בין נושאי הצילום בתמונה. כאשר יש שלג, נוסף ממד כיוון שהרקע (במקרה שלנו, קרקע וגבעות מושלגים) מובחן בצורה יותר טובה מההתפרצות עצמה ויוצר תחושת עומק.
השלג מחזיר גם את צבעי השמיים, ולעת שקיעה יכול לקבל צבעים יפים המנוגדים לצבעי הלבה, מה שכאמור עזר ליצור תחושת עומק. לבסוף, האזורים המושלגים בתמונה ניחנים בפרטים עשירים יותר, ביחס לאדמה הכהה, ובצירוף התפרצות מעניינת ונהרות לבה, יש פוטנציאל לתמונה מעולה.
כדאי להזכיר שצילמתי גם חשיפות ארוכות של כחצי שנייה עם הרחפן. כאשר הרוח חזקה, הרחפן יציב מאוד ומאפשר חשיפה יחסית ארוכה המאפשרת "מריחה" של הלבה הנזרקת מהבקיע. מריחת הלבה נותנת הרגשה דינמית לתמונה ומעניקה לה ממד נוסף ומעניין.
אני ממליץ בחום על ביקור בהר הגעש. לאחר כשמונה התפרצויות שחוויתי במהלך הקריירה שלי כצלם טבע, זו היתה בהחלט אחת היפות שבהן, אם לא היפה שבהן. כדאי לנצל את התקופה שבה רוב העולם עוד לא מחוסן והגישה עדיין יחסית קלה, ולחוות חוויה מדהימה בכל מובן. בהצלחה.
