(צילום: יפעת מזרחי)
"את מתכוונת להיכנס – כן או לא?" שאלתי אותה בפעם השלישית. הילדה בת התשע הביטה בהיסוס בנשים הנכנסות פנימה, וענתה בביטחון: "נכנסת".
(צילום: לין וליאור דיקשטיין)
הכניסה לבית המרחץ הקוריאני, המכונה גם "אונסן", הייתה פשוטה מאד, לפחות מהבחינה הטכנית, אבל עבורה (וגם עבורי, בפעם הראשונה שביקרתי שם) - זו הייתה קפיצת ראש תודעתית. וכך, למעשה, אפשר לתאר את הטיול כולו עבורנו - כקפיצת ראש לעולם אחר, או כמו שבני היטיב לתאר אותו עם חזרתנו ארצה: "אני מרגיש שנחתתי ממאדים".
סיאול: מנהטן של המזרח הרחוק
אז מה פתאום קוריאה, ואיך משפחה בת ארבע נפשות, הכוללת שני ילדים בני 13.5 ו-9 (הבכורה בשנת שירות, ולא הצטרפה לצערנו), מחליטה לנסוע דווקא לאותו אי קסום ומרוחק?
במשך לא מעט שנים, במסגרת עבודתו, בעלי נהג לנסוע למזרח-הרחוק. הנסיעות היו תכופות מאוד, גם כשהילדים היו קטנים. בשל נסיבות חיים מורכבות, לא יכולתי וגם לא רציתי להצטרף. הנסיעות, לכשעצמן, היו מתישות ומעייפות, אך בכל פעם כשחזר מסיאול - עיניו נצצו, בין אם רצה ובין אם לא.
"יום אחד אני אסע לשם", הבטחתי לעצמי בין חיתול לבקבוק ולהכנת כריכים לבית הספר. לאחר טיול נפלא שערכנו יחד לפני כשנה וחצי, רק שנינו, ליפן, הבנתי שאני מעוניינת שגם ילדיי ייחשפו לתרבות שונה מזו שאליה הם מורגלים.
"אם אתם רוצים שניקח אתכם - זה תלוי בכמה תנאים" - הודענו להם טרם רכישת הכרטיסים – "הולכים ברגל, לא מתלוננים, אוכלים מה שאומרים לכם ולא אומרים בשום פנים ואופן 'איכס' על מנהגים או מזון של עם אחר. מקובל?", הם מצידם הנהנו בהסכמה בהתלהבות.
ובחזרה לאונסן: בעוד בעלי והבן פנו לאיזור הגברים באונסן המופרד, הילדה ואני צעדנו באיטיות לתוך המתחם המיועד לנשים בלבד: ילדות, נערות ונשים הסתובבו עירומות לגמרי במתחם, נינוחות להפליא. התפשטנו במהירות. לא יכולנו שלא להרגיש שונות – היא עם שיערה האדמוני הבולט, ואני עם מימדי גופי הנדיבים, המזרח-תיכוניים. המקומיות ליכסנו מבט. גם אנחנו.
"עכשיו", הסברתי לה, "את יושבת על שרפרף מול ראי, ומתחילה להסתבן היטב, לפני הכניסה למרחצאות". הילדה מילאה בשקדנות אחר הוראותיי. נכנסנו לאולם המפואר שתקרתו גבוהה, מעוצבת בעמודי שיש יפהפיים ופסלי נשים ומזרקות ניצבים מכל עבר.
במתחם עצמו, הממוקם בסיאול - בירתה של דרום קוריאה - היו כעשרים בריכות בגדלים שונים, ולכל בריכה כינוי משלה: "בריכת הפילוסופיה" (ובתוכה "המזרקה של אריסטו"), "בריכת הספרייה" (יושבים בתוך מים מסביב לשולחן וקוראים ספרים מנויילנים), "בריכת המערה", שכשמה כן היא - ממוקמת בתוך מערה כש"גשם" דק מטפטף ממעל. הבריכות המינרליות נעות בין מים רותחים במיוחד לקרים.
שכבנו בבריכה זו לצד זו. "נו?" שאלתי אותה. היא הביטה בי בפנים מלאות עונג. "אני אפילו לא יכולה לתאר לך כמה כיף לי כאן", ענתה באושר צרוף.
סיאול, קיבלה את ארבעתנו בחיבוק חם. היא הייתה מעל ומעבר לכל מה שדמיינתי, ממש מנהטן של המזרח הרחוק; סואנת, גדושה, עמוסה בבני אדם, בשוקי אוכל מסורתיים ונפלאים, בחנויות קוסמטיקה, איפור, ביגוד והנעלה מהשורה הראשונה וגם בלא מעט אטרקציות מהנות לילדים (וגם למבוגרים, אם נודה על האמת) בדמותם של מגוון מוזיאונים ופארקי מים ושעשועים חווייתיים. מומלץ להוריד אפליקציה חינמית הנקראת klook, באמצעותה אפשר לרכוש קופונים המעניקים 50 אחוז הנחה עבור כניסה לכל המוזיאונים והאטרקציות במדינה.
מקלות אכילה ממתכת ומרק לארוחת בוקר
"הריח פה טעים", קרא הבן בהתלהבות בעודנו משוטטים ברחובות. כמעט כל תייר שביקר אי פעם במזרח, מכיר היטב את ריח הבישולים המתובל במיני תבלינים אקזוטיים הממלא את האוויר. ובקוריאה, כבשאר מדינות המזרח , חצי מדינה מבשלת - וחצי אוכלת.
ריח הבישולים הנישא באוויר פתח לכולנו את התיאבון, והתיישבנו לאכול באחת מהמסעדות הנמצאות ברחוב הראשי בסיאול. וזה גם המקום לציין שבמרבית מסעדות הפועלים הקוריאניות, נהוג לשבת במהלך הארוחה על הרצפה, כמיטב המסורת המקומית. לרוב, בצידי השולחן הנמוך המוצב מול הסועדים, מסתתרת לה מגירה ובה נחים מקלות ממתכת (נוחים ביותר, יש לציין), כפות ומגבונים. על השולחן מפוזרים רטבים שונים ואצות מיובשות ופריכות, המשמשות לעטיפת המזון.
מילת המפתח בארוחה הקוריאנית היא "קימצ'י" - אותם כבושים חריפים קוריאנים, שכל מסעדה מתכבדת בהם וכל כלה קוריאנית מקבלת חבית להתססתם כראוי. למעשה, הקימצ'י הוא "החומוס" של קוריאה.
ומה אוכלים לארוחת הבוקר ? מרק ראמן מהביל כמובן. מרק בשמונה בבוקר? בטח, ולמה לא בעצם? המרקיות הקוריאניות עובדות לא פעם מסביב לשעון, ולעיתים קרובות היינו מתעוררים באמצע הלילה מריחות קסומים שנכנסו מהרחוב היישר לאפנו.
שימו לב: המחיר עבור מנה עיקרית (בשרית) של ראמן במסעדות פועלים, הוא כ-30 שקלים. בתמורה לסכום הזה, תקבלו ארוחה בקערה, עמוסה בבשר ואטריות, טעימה ומשביעה שתסגור לכם את הפינה לכמה שעות טובות. עבור ארוחה במסעדות יוקרה - הכוללת מבחר מנות דגים, פירות ים או בשר לצד תוספת ושתייה - שילמנו בין 200-150 שקלים לסועד, סכום עליו אפשר רק לחלום בארץ.
איים קסומים, סנאים ודובי פנדה
בין ארוחה לארוחה טיילנו באיים הקסומים, נאמי (Nami Island) וג'ג'ו (Jeju) , אליהם הגענו באמצעות מעבורת היוצאת מסיאול. האי ג'ג'ו, המכונה על ידי הקוריאנים "הוואי של המזרח", נוצר לפני כמיליון שנה כתוצאה מחמש התפרצויות געשיות, שהותירו באי הוולקני נוף פראי עוצר נשימה ותופעות טבע פרהיסטוריות ממש.
באיים, ערכנו טיולים רגליים בין שמורות הטבע היפהפיות - ביניהן גם שמורת הר סוראק (Seoraksan) ההררית הנמצאת בצפון-מזרח המדינה, וזוכה להגנת אונסק"ו מתוקף היותה אתר טבע לשימור - שסתיו קוריאני בגוונים כתומים-אדמדמים וזהובים, כיסה מהמישור ועד לקצה ההרים הגבוהים.
המקומיים, נוטים לאסוף את עלי השלכת הצבעוניים ולהכין מהם עבודות אומנות והדפסות על משי. אספנו לא מעט כאלה לאורך השבילים הארוכים, הנחלים השוצפים וההרים העצומים. בשמורות עצמן, מתרוצצים להם גם סנאים מתוקים וטווסים גאוותניים, להנאת המטיילים.
הקוריאנים, ממש כמו היפנים ממזרח להם, חובבי טבע מושבעים ורוכשים כבוד רב לצומח ולחי שמסביבם. וכראייה לכך, ברחבי הערים פועלים לא מעט גני חיות עצומים בגודלם, וישנו גם אקווריום עצום הנמצא במרכזה של סיאול - Jeju Haenyeo Museum, שבו נערכות הדרכות קפדניות אודות הטבע קוריאני, ושם גם תוכלו להיחשף למיני יצורי-ים מרתקים ובעלי חיים נוספים שכמוהם אפשר לראות בעיקר בסרטי טבע. כניסה לאקווריום עבור משפחה בת ארבע נפשות, עלתה לנו 200 שקלים.
אבל עם כל הכבוד לכל אלו, גולת הכותרת כאן היא דובי הפנדה, שהוענקו לקוריאה במתנה לפני עשרות שנים על ידי שכנתה, סין. אומרים שאין חיה מתוקה בעולם מדוב הפנדה. צודקים. הפנדה השרועה להנאתה על משטח הבמבוק, בעודה מחסלת ענפי במבוק (כ-15 ק"ג ביום) בקצב מהיר - הוא מחזה שקשה להסיר ממנו את המבט.
ואכן, בעלי החיים והטבע, האהובים מאד על המשפחה שלנו, ליוו אותנו לכל אורך הדרך - בטיולי ההרים, בהליכה בשבילי הסתיו, בסיורים בכפרים ובהתבוננות בשדות האורז והתה, הממתינים בקוצר רוח לחורף ולגשם המבורך שהוא יביא עמו.
מלון 4 כוכבים ב-150 שקלים וצימרים כפריים
"איפה נישן הפעם?", תהו הילדים לאורך כל הטיול. "הפתעה", חייך אב המשפחה. הבטיח - וקיים. ואכן, במהלך הטיול לנו במלונות מצוינים בסיאול ובבוסאן (מחירי כל המלונות המדורגים ב-4-3 כוכבים, נעים בין 250-150 שקלים לחדר) - ביניהם, מלון מקסים ובאווירה כפרית, "אינדונזיה הוטל" הנמצא בעיר Wando ממנה גם יוצאת מעבורת לאי ג'ג'ו.
סמוך למלון - המעוצב בעיצוב כפרי הכולל הרבה עץ - פועלת מכבסה בשירות עצמי לשימוש האורחים, ובמלון עצמו (בדומה למרבית המלונות בקוריאה) יש ארוחת בוקר פשוטה הכוללת לחם, ביצים, ריבה, חמאה, קורנפלקס וקפה. אנחנו, העדפנו לאכול במסעדות בחוץ.
ממלונות עברנו לחווית הלינה על הרצפה - כמקובל בתרבות הקוריאנית המסורתית - ב"פנסיון של רוזליה", צימרים הנמצאים בכפר סאונגאפ (Seongeup) באי ג'ג'ו, שבו אפשר להיחשף לאורח חייהם של תושבי האי ולהכיר את תרבותם המיוחדת. בהמשך, העברנו מספר לילות בחוות אירוח הנמצאת גם היא בג'ג'ו, שם הילדים האכילו בהתלהבות יתרה עיזים, כבשים, ארנבים ועופרים ונהנו מהמרחבים הירוקים המקיפים את החווה.
הקוריאנים, כך הסתבר לנו במהלך שהותנו במדינה, הם מכניסי אורחים ואוהבי ילדים מושבעים. לשמחתנו, הם גם חובבי-ישראל מושבעים, וכך זכינו לשפע של גאווה פטריוטית ("עד לכאן הגעתם בשבילנו ? איזה כבוד! איזו מדינה נהדרת יש לכם!"), הילדים כובדו בקלמנטינות קלופות ובליטופים דחופים על ראשיהם הבהירים.
ומה בנוגע לאנגלית? אז אם להודות באמת, זה לא הצד החזק של הקוריאנים. אבל בינינו - מי צריך אנגלית כשיש את Google translator? האתגר האמיתי הופיע דווקא בדמות חשיפתם של הילדים, המגיעים מבית מסורתי, לטקס הדת הבודהיסטים; בעיניים קרועות הם הביטו בתפילות ובהדלקת הקטורת המסורתית. הקשיבו לשירים בקשב-רב, ונותרו פעורי פה מול מראה הנשים הכורעות ברך מול פסלי בודהא ושיווא ענקיים.
"ומה היא עושה?", תמהו הילדים נוכח אישה שבחבטות סכין ניסתה להוציא שדים מחברתה הכורעת. אחרי הסבר שלי, הם הרהרו מעט וסיכמו את החוויה האנתרופולוגית הזו בכך "שנראה שלכל אחד יש את הדרך שלו לדבר עם אלוהים".
"אני לא יודע איך אצליח לחזור חזרה", אמר הבן במהלך הטיסה הארוכה הביתה - שכללה עצירת ביניים בוורשה - "עברנו כל כך הרבה חוויות. מה שבטוח – למזרח אני עוד אחזור", הוא הבטיח לעצמו וגם לנו. "ואת?", שאלתי את הבת. היא משכה בכתפיה וענתה: "אני חושבת שבעיקר הבנתי שישראל מאד קטנה והעולם מאד גדול. וגם - שאני רוצה פנדה ובמבי בחצר".
עשינו לכם חשק לצאת לחופשה בדרום קוריאה? כתבנו גלעד ילון מציע כמה אופציות הגעה נוחות למדינה היפהפייה:
לדרום קוריאה מומלץ להגיע במהלך עונות המעבר, אז אפשר ליהנות שם ממזג אוויר נוח יחסית שאינו חם מדי, לח או גשום. בדומה לארץ, עונת הסתיו במדינה היא בין החודשים ספטמבר לנובמבר, והאביב הוא בין אפריל למאי. האביב, אגב, הוא זמנה היפה של פריחת הדובדבן, שמביא עמו את עונת הפסטיבלים לסיאול.
התקופה החמה ביותר בדרום קוריאה היא בחודשים יולי ואוגוסט, אז הקוריאנים נוהגים לצאת לחופשת הקיץ שלהם, ובהתאם לכך - המחירים והביקוש במדינה עולים גם הם. אגב, זוהי גם העונה הגשומה ביותר, כך ששווה לשקול פעמיים לפני שיוצאים לחופשה שם בתקופה זו של השנה.
מחירן של טיסות הלוך ושוב (כולל קונקשן) בעונות המומלצות, מתחיל ב-770 דולרים. האופציות הזולות והנוחות ביותר הן של חברת lot הפולנית, המציעה טיסות עם קונקשנים נוחים בוורשה במחיר התחלתי של 750 דולרים. זמן הטיסה הממוצע, כולל הקונקשן, הוא 16 שעות.
מחירים זהים מצאנו גם אצל חברת אירופלוט, המציעה טיסות עם קונקשן במוסקבה. אך שימו לב: טיסה זו נחשבת לפחות נוחה מהאופציה הראשונה, וכוללת זמן המתנה ארוך יותר (החל מ-4 שעות וחצי ועד 10 שעות וחצי).
גם חברת אייר פראנס מציעה טיסות במחירים דומים: כך למשל, מחירה של טיסה שתצא מנתב"ג בסוף נובמבר הקרוב - תעלה 715 דולרים, אך תכלול קונקשן ארוך יותר בפריז. אופציות נוספות הן טיסה של חברת אל אטליה הכוללת קונקשן ארוך ברומא, או טיסה דרך אוזבקיסטן.
