טיול הסתיו הבלתי נשכח שלנו באלסקה
(צילום: איציק מרום)
לעומת 48 המדינות התחתונות של ארצות הברית הגדולה, אלסקה עליונה בכמה תחומים, כשהחשוב בהם הוא השטח הפראי העצום שבו נתברכה. שפע צורות הנוף מורכב מהרים, יערות נרחבים, קרחונים, חופים מרהיבים, אגמים ונהרות, ויש עוד ברשימה הארוכה. רובם בתוליים וטהורים, עד כמה שניתן בזמננו - ואכן הבחנתי בהתפתחות אנושית מרובה מאז ביקורי האחרון לפני תשע שנים.
הפעם, בזכות החגים המאוחרים, נוצרה הזדמנות פז להגיע לאלסקה באמצע ספטמבר ולא ביולי-אוגוסט עמוסי התיירים. וכך, לאחר מסע אווירי ארוך יחסית, כשאנו חוצים 11 אזורי זמן וכמעט חצי עולם, נחתנו אשתי ואני באנקורג', הגדולה בערי אלסקה. בילינו ערב מנהלתי בעיר, אך כבר השכם למחרת יצאנו לשטח במכונית שכורה. מיד שמנו לב ליתרון צפוי – עונת הנדידה של חובבי הקיץ באלסקה נמצאת בשלבי סיום והם נעו דרומה, מה שהשאיר לנו, המיעוט, כבישים ריקים.
הנסיעה החלה בשלווה, ונתח גדול מתשומת הלב התפנה ימינה ושמאלה אל צידי הכביש, אל הנופים שעטפו את האספלט הזר שפלש לקרבם במטרה לגלות את סודותיהם. אלסקה קיבלה אותנו בזרועות פתוחות ובצבעים עזים, ואנו כבר יודעים שהיא יכולה להתנהג אחרת.
כביש מספר 3 שנקרא גם כביש הפארקים - Parks Hwy - העלה אותנו צפונה לכיוון פארק דנאלי ורכס אלסקה, שבראשו ניצב גבוה מכולם הר דנאלי (Denali). עד לאחרונה נקרא ההר מקינלי, על שמו של נשיא ארה"ב בשנים 1901-1897 וויליאם מקינלי, אך הצדק נעשה והושב לו שמו המקורי דנאלי, שניתן לו בפיהם של ילידי המקום הקדמונים, בני שבט הקויוקון, ופירושו הענייני בשפתם – הגבוה. אגב, זהו ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה, והוא מתנשא לרום של יותר משישה קילומטרים.
הזמן המוערך להגעה מאנקורג' לפארק דנאלי הוא כשלוש שעות, אך בדרך כדאי לעצור בעיירות כמו טלקיטנה ובאתרים נוספים. לנו הדרך לקחה יותר משמונה שעות משום שהנופים... כן, הנופים מכריחים אותך להפוך את דוושת הבלם לפופולרית, לצאת מהאוטו ולשאוף פנימה את המציאות הקסומה, מבלי לשכוח כמובן לחשוף גם את חיישן המצלמה לפלא ולאסוף קצת הביתה.
אלסקה הופכת לפלא אמיתי כשהיא מתאפרת לכבוד האורחים בצבעי הסתיו. בזכות מיקומה הצפוני על הגלובוס, הסתיו מתחיל מוקדם בשנה. ארץ זו, עם חורף ארוך וקר, מכתיבה לחי ולצומח שלה להתאים את עצמם. בדגש על הצומח, רוב העצים כאן הם מחטניים ובנויים בצורת האשוח המוכרת. עצים רחבי עלים לא מסוגלים לחיות בתנאים נוקשים שכאלה, ולכן הם לא נמצאים. מי שכן משגשג כאן הם מיני עצי הצפצפה
(Aspen, Poplar) ושיחי הערבה (Willow) שעליהם קטנים יחסית. הצפצפה נצבעת בצהוב מהמם, שמוסיף עומק ושמחה לנוף הירוק. לעיתים גנים נדירים צובעים אוכלוסיות עצים קטנות בכתום, והשמחה גדלה. לעומת העצים, הצמחייה הנמוכה הקרובה לפני הקרקע, שמשקיעה פחות אנרגיה ומוותרת על גוף גדול, היא זו שבסתיו צובעת את השטח הפתוח בצבעים עשירים של אדום, ורוד וסגול, ובחורף פשוט מתכסה בשמיכה עבה של שלג.
לאחר ששריינתם שלושה-ארבעה ימים בפארק הלאומי דנאלי, צעדתם בשביליו ונסעתם בתוכו, ואולי גם התמזל מזלכם וראיתם את ההר הגבוה שלרוב מוקף בעננים, אלסקה מציעה לכם לכוון את האוטו צפונה, מזרחה או דרומה – עדיף לכל הכיוונים, אם יש לכם שבועיים ומעלה. כל רוח נושאת אוצר בלום של יופי ועניין. כמו בכל טיול, רצוי לתכנן מראש היכן להניח את הראש. ארץ הפלא הזו תדאג לתגמל אתכם, אבל היו נכונים להפתעות מזג אוויר וקבלו אותן בהבנה, כי אלסקה היא הבוס הגדול. זה פשוט בטבע שלה.
העונות ברורות לעין כשהחורף מוביל באורכו ובעוצמתו. אם כי עקב גודלה יש הבדלים בין האזור הצפוני לדרומי ובין הקרבה לאוקיינוס לבין פנים הארץ. אך באופן כללי לוח זמני העונות הוא – אם נתחיל באביב שמגיע בסוף אפריל ונמשך עד אמצע יוני כשהטמפרטורה הממוצעת היא 8 מעלות צלסיוס, הקיץ לוקח פיקוד מאמצע יוני עד סוף אוגוסט עם טמפרטורה ממוצעת של 17 מעלות. בספטמבר הציפורים נודדות דרומה והסתיו מגיע עם טמפרטורה של כ-8 מעלות ונמשך בקרוב עד אמצע אוקטובר. החורף סוגר את השנה עם שעות אור מעטות וטמפרטורה ממוצעת של מינוס 5 מעלות עד האביב הבא באפריל.
