הייתי מוכנה לדברים רבים לפני הנסיעה ליפן, אבל למחזה הבא לא התכוננתי בשום אופן: מול הסדרן, שלבש כפפות לבנות, מדי שרד וכיסוי פנים, הסתדרו שני טורים - טור אחד לגברים וטור אחד לנשים. בצייתנות רבה נכנסו הגברים לקרון אחד והנשים לקרון אחר. הבטתי באיש שלי בבהלה. על הרצפה היה סימון ורוד ועליו הכיתוב "לנשים בלבד".
( צילום: יריב כץ)
בירור קצר העלה שבאחרונה גברו מקרי ההטרדות המיניות של נשים בקרונות הרכבת בטוקיו, ועל כן הוחלט להפריד חלק מהקרונות לשני המינים. לא הסכמתי להיפרד מהאיש. הסדרן הביט בי, ואפשר לי להיכנס לקרון הגברים. כך מצאתי את עצמי דחוסה בין עשרות גברים, מבועתת למדי.
וכך למעשה, כבר מיומי הראשון בטוקיו, הבנתי כי יפן היא מדינה שאליה בלתי אפשרי להתכונן, גם אם קראתם ולמדתם רבות לפני היציאה לטיול.
יפן VS תל אביב
חודש לפני הטיול הזוגי לארץ השמש העולה, בישרתי בחגיגיות לאיש שהגיע הזמן לטיול שלי למזרח אחרי הצבא. "השתחררת ב-1992, להזכירך", הוא ענה בחיוך. "זה עדיין אחרי הצבא", עניתי ברצינות. "ולאן את נוסעת?", תהה. "ליפן, איתך. רק שנינו", עניתי בביטחון. "הצחקת אותי", ענה וצחק. חודש לאחר מכן - באפריל, עם תחילת האביב - עלינו על מטוס של חברת "אליטליה" בואכה טוקיו, בטיסה שכללה עצירה קצרצרה ברומא.
יפן היא ארץ מאתגרת מכל בחינה אפשרית: תרבותית, קולינרית וחושית. האתגר הראשון עבור זוג כמונו, שהחליט לנסוע למדינה לבדו ולשכור רכב, הוא כמובן הנהיגה בצד שמאל של הכביש. הבעיה העיקרית בזה מגיעה כשאתם בטוחים שהינה, התרגלתם - זה בדיוק הרגע שבו עלולה להתרחש תאונה. ההמלצה הטובה ביותר היא לפתח דריכות בכניסה לצמתים.
האם כדאי בכלל לשכור רכב ביפן? שאלה טובה, שהתשובה עליה שנויה במחלוקת; ביפן פועלת מערכת רכבות יעילה במיוחד, המעניקה מענה מקיף גם באזורים הפריפריאליים במדינה. מצד שני, לתחושת החופש, שהייתה חשובה עבורנו במיוחד ושעליה סירבנו להתפשר, אין תחליף. פרט נוסף שחשוב לשים לב אליו הוא העובדה שביפן יש המון כבישי אגרה, כמעט על כל צעד ושעל, כך שאם בחרתם בסופו של דבר לשכור רכב, קחו בחשבון עלות נוספת של כ-7,000 שקל עבור תשלום לכבישי אגרה לטיול בן שבועיים-שלושה. יקר. מאוד.
אז כמה יפן יקרה? מאוד. למעשה, בדיוק כמו ישראל: אותם המחירים שתתבקשו לשלם כאן עבור אירוח בצימרים ובבתי מלון, כמו גם עבור ארוחה במסעדה - תשלמו גם שם. כך שאם נפשתם בתל אביב במשך שבועיים, אכלתם במסעדות טובות וישנתם במיטב המלונות - זהו הסכום שתתבקשו להוציא ביפן. לא פחות, ובמקרים מסוימים גם יותר.
אסלות דיגיטליות וכללי התנהגות נוקשים
אז מה שונה ביפן עבור התייר הישראלי, המגיע לשם לראשונה כשהוא בגפו ולא במסגרת טיול מאורגן? התשובה היא - הכול.
נתחיל באסלות הדיגיטליות והנפלאות (לטעמי, האיש לא הסכים בשום אופן להשתמש בהן), שרוחצות כל חלק אינטימי בחלצייך. נמשיך בהמונים המהלכים ברחוב כשמסיכות מנתחים על פניהם (ולא, זה לא בהכרח קשור לזיהום אוויר - יפן אינה מזוהמת יותר מישראל, במו עיניי ראיתי אנשים שחובשים על פניהם מסיכה ומסירים אותה כדי לעשן). אגב, למנהג חבישת המסיכה - המקובל בכל מדינות המזרח - ישנם כמה הסברים, בהם צורך ניכר בפרטיות ורצון להימנע ממגע עם הזולת.
ובל נשכח גם את הנוקשות היפנית הידועה (שהייתה יכולה להועיל לנו לא מעט): תור זה תור, וסדר יהיה בכל מחיר. טקסיות ברורה עם כללים להתנהגות תקינה ברחוב, שזרה לתייר הישראלי. לא אשכח את האישה שיצאה בזעם מאחת החנויות בשווקים ונזפה בי חמורות כשאכלתי סושי תוך כדי הליכה; היא תפסה בזרועי, והחזירה אותי לדוכן שממנו קניתי את המזון. כי ככה זה ביפן - אוכלים היכן שקונים.
ואם כבר שווקים, אז גם שם ישנו חוק ברור מאוד שאסור בשום פנים ואופן להפר - לא נוגעים בסחורה בשוק. ואת זה, אגב, בן-זוגי הבין היטב כשניסה למשש פרי, וזכה לחבטה חזקה בכף ידו מהמוכר – אירוע שהסתיים בשלום כשלקחתי אותו במהירות מהמקום.
ובכלל, בכל הנוגע למגע, להיגיינה ולבריאות בפרט, היפנים נוקשים במיוחד. בזה אפשר להבחין כבר בעמדת הבידוק הביטחוני בשדה התעופה - רגע אחרי הצהרת הבריאות, שעליה מתבקשים התיירים לחתום עוד במטוס לפני הכניסה למדינה - שם תעברו דרך מכונה מיוחדת המודדת את חום גופכם ומקרינה אותו לעיני כל. חוויה לא נעימה במיוחד.
טבע פראי ומלונות "אהבה": 10 סיבות למה כדאי לבקר ביפן
אז למה בכל זאת נהניתי מהמדינה הבלתי שגרתית הזו? יש לכך לא מעט סיבות. הינה הן לפניכם.
הסאקורה. פריחת הדובדבן ושאר הפירות הנשירים, המתרחשת באביב. מודה כי על המראה הזה חלמתי במשך שנים רבות, אבל שום דבר לא הכין אותי לעוצמת היופי של טוקיו וסביבתה בעונת הפריחה; לובן ורדרד עצום, כעננת מרשמלו יפהפייה, אופף את המדינה כולה - מצפון ועד דרום. התחנה הראשונה שלנו בטיול הייתה המקדש הגדול של טוקיו.
ועכשיו, נסו לדמיין את המראה הבא: אתם ניצבים בפתחו של מקדש טאו ענק. פריחת הדובדבן בשיאה. העיר צבועה כולה ברוך לבנבן-ורדרד. נשים וגברים לבושים בבגדי משי מסורתיים הולכים שלובי ידיים, ובאוויר ריח נפלא של ראמן ומאכלי רחוב נוספים. דמעות של התרגשות זלגו מעיניי לנוכח המראות ההרמוניים והמרגשים האלו. האיש, שכבר היה ביפן אי-אלו פעמים וסירב להתרגש ממנה, הביט בי ואמר: "עכשיו אני מבין כמה היא נהדרת, דרכך".
הטבע היפני. העין המערבית רגילה, כצפוי, לטבע המערבי: הגנים המפוארים של ורסאי או טווילרי, פארקים עצומים בסגנון היידפארק וההרים הנישאים של שווייץ ואוסטריה. לעומת זאת, הטבע היפני הוא בעל יופי פראי ומעודן בו-זמנית. לעיניים מערביות לוקח לא מעט זמן להסתגל אליו ולהבחין בייחודיות שלו. קחו למשל את הדירות הקטנטנות בטוקיו, שלכל אחת מהן צמודה גינה זעירה, המציגה ניסיון מרגש לחיקוי הטבע היפני; עצי בונזאי קטנים, מעוצבים להפליא, נחל מלאכותי שזורם בין סלעים שהונחו ביד אומן, מסלעות שנבנו בקפידה - והכל בשטח של 2x2 מטרים בלבד.
מעל לכל, רם ונישא, עומד הר פוג'י - המתנשא לגובה של 3,776 מטרים ונחשב לאל לכל דבר ועניין. ההר, בעל צורת חרוט מושלמת וכיפה עטורה שלג צח, הוא הר געש פעיל הנמצא במרכז האי הונשו, הגדול באיי יפן. מומלץ לשכור חדר במלון סמוך אליו, ולהתעורר בבוקר (ולקוות) לראות טובה.
מקומות הלינה, אגב, מגוונים: מריוקאן (לינה מסורתית על רצפת פרקט - לא מומלצת לאנשים מבוגרים או לכאלה הסובלים מכאבי גב) ועד לצימרים באיכות טובה ולמלונות מפוארים, נקיים למשעי. המזון המוגש בצימרים ובמלונות הוא יפני בלבד וכולל, בין היתר, מרק מיסו חם בבוקר. לצד המזון היפני יוגש (מעט) מזון מערבי הכולל לחם, חמאה וריבה. המחירים, אגב, זהים למחירי הצימרים והמלונות בארץ. צימר נוח ונעים לזוג יעלה בין 1,200-800 שקלים ללילה. מלונות יעלו יותר. לינה בריוקאן תהיה זולה יותר (כ-300 שקלים), אך תיאלצו להסתפק בשירותים מחוץ לבית, ובקירות דקיקים מנייר באמצע שדה אורז פתוח.
היפנים הם חובבי הליכה וטבע (אגב, כולם רזים או בעלי משקל תקין). הצטרפנו למסלולי טיולים באלפים היפניים, עטורי הנחלים והשלגים. חוויה נהדרת ללכת באוויר הצח, לצד נחל זורם, כשמפעם לפעם אתה מצלצל בפעמון כדי... להבריח דוב. אחת לכמה קילומטרים עומדת לרשות המטיילים מעין בקתה מהודרת, המנוהלת על ידי אדם בלבוש מסורתי. שם אפשר לנוח ולאגור כוחות, להתחמם ולשתות תה חם. מומלץ ורצוי לבקר בשדות גידולי הוואסאבי והתה הירוק שבהם, מעבר להליכה הנעימה במסלולים לאורך השדות, אפשר גם לטעום מגוון רחב של מוצרים מפתיעים וטעימים להפליא: החל מגלידת ואסאבי ועד למרק ולגלידה העשויים מתה ירוק. ישנה גם אפשרות לרכוש מוצרי קוסמטיקה העשויים מאותם גידולים.
בעלי החיים ביפן הם משובבי נפש באופן שקשה להעלות על הדעת במזרח התיכון: החל באיילות ובעופרים המהלכים בחופשיות ברחובות נארה - בירת מחוז נארה שבחבל קנסאי - ומתעקשים לקבל ליטוף ומזון, המשך בצבאים שרוחצים בים באין מפריע וכלה בסרטנים מקסימים היוצאים מהקונכיות בזמן השפל, ונאספים בהתלהבות רבה לסלים המוכנים מבעוד מועד.
גולת הכותרת של הטיול, מבחינתי לפחות, הייתה פארק הקופים ג'יגוקודאני (Jigokudani Monkey Park) הנמצא בימאנוצ'י שבאזור נאגאנו, ומהווה חלק מהפארק הלאומי ג'ושינטסו קוגן (Joshinetsu Kogen), המכונה בפי המקומיים "שיגה קוגן". ההליכה לשמורה - שאותה ציפיתי לראות מילדותי - דורשת מאמץ קל, שכן מדובר בכ-3 ק"מ בעלייה מתונה עד אנכית כמעט, אבל ההליכה משתלמת - ועוד איך משתלמת.
האורחים הנכנסים לשמורה מוקפים מיד בקופי מקוק יפהפיים, מתוקים וחביבים שנראה שיעשו הכול על מנת ששהותם של המבקרים במקום תהיה נעימה. אפשר ללטף אותם, להושיט להם יד והשוס - ליהנות מהמחזה של אם הפולה טפילים מבנה, או לחלופין ממראה של זוג קופי מקוק מתוקים המשתזפים בשמש. העברנו שם יום שלם בהנאה עצומה. הביקור במקום מומלץ במיוחד עבור חובבי בעלי החיים.
המטבח המקומי. עבור אישה כמוני, שיכולה לאכול סושי בוקר, צהריים וערב, מדובר בעונג קולינרי של ממש. אבל לא רק סושי יש ביפן, גם מרקי ראמן על בסיס אטריות שעועית, אורז או סובה מופלאים בטעמם, וכמובן סשימי טרי. עבור חובבי הדגה ופירות הים, יפן היא המקום הנכון ביותר לבקר בו. מובן שישנם גם סופרמרקטים גדולים בסגנון מערבי, שבהם אפשר לקנות את כל המוצרים (כמעט) המוכרים לנו מהבית. אנחנו נמנענו מהם, על מנת להצליח לחוות את החוויה הקולינרית היפנית במלואה.
האונסן ותהליך הטיפוח העצמי. רעיון הטבילה בבריכות טבעיות בעירום מלא, בחברת זרים, היא רעיון שמערביים ומזרח-תיכוניים רבים יסלדו ממנו, וחבל. "טבלת באונסן?" נשאלתי בפליאה על ידי ישראלים שנסעו לשם בעבר, "ראינו אבל לא העזנו". חבל. הטבילה עצמה היא חלק מחוויה פיזית ורוחנית נהדרת, שלא ניתן לחוות אותה מחוץ למזרח הרחוק. איך מתגברים על הבושה? לא קל. בפעם הראשונה ניסיתי להתגנב עם בגד ים, אבל נשים אסרטיביות סיכלו את ניסיונותיי מיד והפשיטו אותי מבגדיי.
אז כן, את מתפשטת, נושמת עמוק, מתיישבת ליד טואלט מאובזר היטב ומתחילה ברחצה שלפני הטבילה. והיפניות יודעות להתרחץ - כל איבר מסובן ונשטף היטב, הראש נחפף ביסודיות ונקשר במטפחת. בהמשך הן נוטלות קערה קטנה ונכנסות למעיינות החמים והקרים, לסירוגין, לטבילה.
הטבילה הראשונה בבריכה הטבעית גורמת לכל הלחץ והעייפות להיעלם. לפתע את מרגישה קלה כנוצה ומאושרת כעובר ברחם. זו הייתה הפעם שבה התמכרתי סופית לכל הנושא. בכל בית מלון מכובד קיים אונסן, שאליו מקבלים האורחים קוד כניסה אישי. בכל הכפרים קיים אונסן לתושבי האזור. טבלנו (בנפרד) בבריכות מינרליות, בריכות סויה, מיסו, יסמין ותה ירוק. חלק מהבריכות, אגב, ממוקמות על קצהו של הר, ותוך כדי טבילה אפשר להשקיף על הנוף הפראי והקדמוני שממול. מדובר בחוויה עילאית, ללא ספק.
מוזרויות יפניות. חלקן משעשעות, חלקן מטרידות. בקבוצת המשעשעות אפשר למנות את "מלונות האהבה" (love hotels), שאליהם מגיעים זוגות המעוניינים להתבודד. המלונות נמצאים בשולי העיר, ומעוטרים ברהבתנות (שלא נאמר בזבזנות) דקדנטית להפליא.
כך למשל מלון "טרופי" בעיר אוסקה, הממוקמת בחבל הארץ קנסאי שבהונשו, קיבל את פנינו בפלמינגו, נחשים ומפלי מים, עם תצוגה מרשימה של "צעצועי אהבה" עד לפקידה, שהייתה מוסתרת מאחורי פרגוד. לאחר הצ'ק-אין נכנסנו דרך מעבר מיוחד לחדר פרטי, שהתגלה כחדר המצועצע ביותר בעולם: מיטת ענק מרווחת, ג'קוזי אורות ומעליו פלזמה המקרינה סרטים כחולים, אונסן פרטי לטבילה ומגירה עם מיטב הצעצועים לשימוש הזוג. מובן שכולם חדשים, ולאחר השימוש אפשר גם לרכוש אותם. אין חדר אוכל, כמובן, והארוחה מוכנסת על ידי ידיים עלומות לתא צדדי בחדר.
שעשוע מקסים נוסף הוא בתי הקפה לחתולים, תנשמות, ינשופים ופלמינגוז הפועלים בכל רחבי טוקיו. וזה הולך ממש כך: קונים קפה, חולצים נעליים ומשתעשעים בחברת חתולים מפונקים ויפהפיים, או סועדים לצד תנשמת. הבילוי לא זול (כ-30 שקלים לכוס קפה ולכניסה), אבל חמוד להפליא.
מוזרות יפנית שאינה משעשעת כלל היא בתי ההימורים הענקיים (המכונים פצ'נקו), שם משחקים גברים בלבד בעיניים כבויות שעות על גבי שעות במקום פשוט לחזור הביתה. המקום מבחיל, עמוס בגברים ואפוף בעשן סיגריות ובזיעה.
האמנות היפנית. מינימליזם זה שם המשחק, ביפן בכלל ובאמנות בפרט. קליגרפיה היא אמנות שרוכשים את ביצועיה לאחר שנים רבות של אימון, ובסופו של דבר מתקבל קו מסוגנן בהינף יד. כך נראים המוזיאונים, בתי השוגון השמורים היטב והמקדשים. כולם מינימליסטיים להפליא, על גבול הסגפנות. קשה להתרגל לכך בתחילה, אולם לאחר פרק זמן מסוים לומדים להעריך את העדינות והדייקנות שביצירה היפנית.
הגאווה והכבוד היפניים. כל חובב היסטוריה המכבד את עצמו יודע שאלמלא הוטלה פצצת האטום על יפן, מלחמת העולם השנייה לעולם לא הייתה מגיעה לסיומה. היפנים אינם בנויים לכניעה, נקודה. מדובר בעם גאה, עם מסורות נוקשות ועתיקות יומין - החל מהטקסיות שבה מקבלים את פניך בכניסה לחנות ("שיימאסה!"), דרך הגשת השקית בשתי הידיים עם קידה קלה ועד לעלייה לרגל ל"מוזיאון השלום" (Hiroshima Peace Memorial Museum) לזכר הקמיקזות האמיצים שלחמו במלחמת העולם השנייה, מקום שקיומו מכעיס עד היום את ארה"ב ואת בריטניה.
הצטרפנו לעשרות אלפי המתאבלים באחד מימי ראשון, שלא מהססים להעלות על נס לא רק את החיילים, אלא גם את מבצעי הטבח האיום בננג'ין שבסין ובדרום קוריאה. הירושימה היא, כמובן, נקודה משמעותית בטיול. המוזיאון הפועל שם מתעד את האסון שהופל על העיר, ובכל יום, בדיוק בשעה שבה נפלה הפצצה, מתנגנת מוזיקת אבל הנשמעת היטב בכל רחבי העיר. המבקרים מכינים עגורים מאוריגמי לזכר הנספים ונושאים תפילה. מקום לא פשוט להיות בו, אך חיוני בטיול.
דת השינטו. מקדשים יש בכל מקום ביפן - על המדרכה, באמצע השוק ובפינת הרחוב. במו עיניי ראיתי זוג מתווכח, נכנס למקדש מאולתר בקרן רחוב ויוצא ממנו מחויך ושליו. בכל מקדש יש פסלים אימתניים ומפחידים שנועדו לאיים על הנכנסים, ואם "שרדתם" אותם - סימן שאתם ראויים להיכנס. הטקס עצמו פשוט; מצלצלים בפעמון על מנת לקרוא לרוחות האבות, משתחווים, נושאים תפילה קצרה, מוחאים כף ומשתחווים פעם נוספת. במקדשים רחבי הידיים, הצבועים בצבעים עזים ובוהקים, נהוג אף להניח מעט מזון לפסלים הנמצאים בהם.
שוק צוקיג'י. מדובר בחוויה חד-פעמית, אך לצערי הרב באפריל האחרון בוטל הסיור אליו מסיבות שאינן ידועות לי. הסיור מתקיים באמצע הלילה, בהנחה שהייתם בין 400 המבקרים הראשונים, ביום שני בשבוע, אז מתקיים בו מסחר בדגי טונה ענקיים מהים הצפוני. בתחילה זכינו להרצאה מעניינת (באנגלית טובה) מיו"ר ועד הסוחרים בשוק על אודות דיג הטונה, תהליך שימור הדגים והמסחר.
בהמשך יצאנו בקבוצות קטנות לצפות בתהליך, והמחזה מרתק: הסוחרים עוברים בין הדגים העצומים וטועמים את קצה הזנב. על פי הטעימה הם מחליטים איזה דג לקנות. לאחר שמסתיים תהליך הטעימות נאספים כולם סביב כרוז, שבמהירות מסחררת מנהל את המכירה. לאחר שנמכרו כל הדגים, בשש לפנות בוקר, יוצאים לאחת ממאות מסעדות הסושי שבאזור השוק, לארוחת בוקר של טונה אדומה לסוגיה. מעדן.
ואם עד עכשיו לא שכנעתי אתכם – תנו לי לסכם בזאת: מדובר בארץ ייחודית, מרתקת, מלאה בחושניות, מוזרה, מענגת, שונה ומשונה. ארץ שאין דומה לה. אם אתם נוסעים עם האדם הנכון, בזמן הנכון (אביב או סתיו), זו הופכת להיות חוויה רומנטית, וזיכרון מתוק שיישאר איתכם לאורך זמן
מתכננים חופשה ביפן? אלו הפרטים שאתם צריכים לדעת:
כתבנו גלעד ילון, חובב יפן ידוע, מסביר כי במדינת השמש העולה אפשר לבקר לאורך כל השנה. העונות במדינה חופפות לעונות שלנו בארץ, כשהתקופה המומלצת ביותר לבקר בה ובטוקיו בפרט, היא בחודשים מרץ ואפריל - אז פריחת הדובדבן בשיאה. במידה ותחליטו לנסוע בתקופה זו, מומלץ מאוד להיערך בהתאם ולהזמין מלונות ואטרקציות מראש, שכן המחירים במדינה צפויים לעלות, והזמינות עשויה להיות נמוכה מאוד.
הקיץ ביפן מקביל, כאמור, לקיץ הישראלי אך הוא פחות פופולרי עקב לחות גבוהה, גשמים וסופות טייפון העלולות להופיע בתקופה זו של השנה. חובבי האתגרים שביניכם - שימו לב שזוהי התקופה היחידה בשנה בה תוכלו לטפס להר פוג'י (בחודשים יולי עד ספטמבר).
עונת הסתיו נחשבת גם היא לתקופה יפה ביפן, במהלכה אפשר להתרשם מהשלכת ומהנופים המשנים את צבעם. בחורף, מציעה יפן מראות מרשימים בדמותם של הרים ומקדשים מושלגים, לצד המעיינות החמים והמרחצאות הפופולריים הן בקרב המקומיים והן בקרב התיירים. אולם, מזג האוויר הנוח ביותר לטיולים במדינה הוא דווקא בשלהי הקיץ, רגע לפני תחילת הסתיו.
ומהי הדרך הטובה ביותר להגיע ליפן? הדרך הקצרה והפשוטה ביותר להגיע לטוקיו היא באמצעות טיסה ישירה של חברת אל על (11 שעות ורבע בהלוך, ו-12 שעות וחצי בחזור). הקו יחל לפעול לקראת חודש מרץ, ומחירו של כרטיס טיסה יתחיל מ-920$. בפועל, מרבית הטיסות ליפן עולות הרבה יותר מזה, אך הגמישים שביניכם יוכלו ליהנות מטיסות ישירות בפחות מ-1,000 דולר לכרטיס.
אלו שאינם נרתעים מעצירת ביניים, יכולים לחסוך 200$ לפחות בעלות הטיסה במחיר של קונקשן בן כמה שעות באירופה (וינה, ציריך, וורשה, רומא ועוד). לצורך ההשוואה – המחיר עבור טיסה עם קונקשן באמסטרדם (חברת KLM) או בוורשה (LOT) בתחילת מרץ, יתחיל ב-748$.
במהלך השנה, אפשר גם לטוס עם חברות תעופה כמו אייר פראנס ו-KLM במחיר התחלתי של 750$ עם קונקשנים ארוכים במיוחד בפריז ובאמסטרדם. באותו המחיר, אפשר לטוס דרך וורשה עם חברת לוט הפולנית או עם סוויש דרך ציריך.
הטיסה הזולה ביותר שמצאנו לטוקיו היא עם חברת אל-איטליה במהלך חודש ינואר, עבורה תשלמו 716$. הטיסה כוללת קונקשן ברומא בן ארבע שעות בהלוך, וכמעט שבע שעות המתנה בחזור.
אופציה נוספת היא טיסה עם חברת התעופה קתאי פסיפיק, המציעה טיסה יומית מנתב"ג להונג קונג, ומשם טיסת המשך למבחר יעדים ביפן. בין החודשים פברואר ליוני, מציעה החברה את הטיסה במחיר מיוחד של $999.
