התחממות כדור הארץ מורגשת היטב בכל פינה. השנה החולפה הייתה החמה בהיסטוריה, כשזו הנוכחית עלולה לשבור את השיא הטרי. ישנן מדינות שבהן הטמפרטורות נוסקות למספרים שטרם נמדדו, כשאסונות טבע דוגמת שריפות יער, סופות הרסניות ובצורות קשות הן ההשלכות של מה שנגרם בעיקר על ידי בני האדם. אזורים בעולם בהם ישנם קרחונים, נפגעים קשות גם הם, כשהקרחונים נמסים בקצב מדאיג, חלקם אף כמעט נעלמים, מה שמוביל לעליית מפלס פני הים.
מחקרים רבים בנושאי אקלים מתפרסמים כל העת ומצביעים על תמונת מצב מדאיגה. הקרחונים נמסים מהר יותר ממה שהיה נדמה, ומאבדים את יכולתם להחזיר קרינה חזרה אל החלל, מה שמאיץ עוד יותר את ההתחממות הגלובלית. הקרחונים היו סמל לקביעות, אולם כעת, כשהם הולכים ונעלמים לנגד עינינו, מדובר בתזכורת חיה למקום המדאיג שאליו מתקדם העולם בצעדי ענק כתוצאה ממשבר האקלים האנתרופוגני (שנגרם כתוצאה מהגורם האנושי). חוקרי קרחונים מהעולם, לא מסתירים את חששם הגובר מכך שרבים מהקרחונים בעולם עתידים להיעלם עד סוף המאה הנוכחית. הקרחונים הללו הם בין מהמונומנטים הגיאולוגיים הכי מרשימים בעולמנו. הנה כמה מהיעדים הבולטים והייחודיים ברחבי הגלובוס, שבהם עדיין אפשר לצפות בקרחונים לפני שיהפכו חלילה, לנחלת העבר.
ואטניוקול (Vatnajokull), איסלנד
הקרחון שפירוש שמו "קרחון האגמים", נמצא בדרום-מזרח ארץ הקרח והאש והוא הגדול ביותר באיסלנד. שטחו כ-7,900 קמ"ר (כ-8% משטח המדינה) ועובי הקרח הממוצע בו הוא 380 מטר. למעשה, הוא הסגן האירופאי של כיפת הקרח באי סברני שבארכיפלג נוביה זמליה ברוסיה. בהתחשב בנפחו העצום, זה לא מפתיע שיש פעילות רבה מתחת לפני השטח שלו - שבעה הרי געש נפרדים ופעילים ברובם, כשב-2011 התרחשה ההתפרצות האחרונה שיצרה עמוד עשן שהיתמר לגובה של 17 ק"מ.
האזור, שבו צילמו מספר סרטי קולנוע וכן את העונה השנייה של הסדרה "משחקי הכס", הפך ב-7 ביוני 2008 לחלק מהפארק הלאומי ואטניוקול ויחדיו הם נכנסו ב-5 ביולי 2019 לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הקרחונים האיסלנדיים שנפגעו קשות מעליית הטמפרטורות, הצטמקו בכמעט 200 קמ"ר בעשרים השנים האחרונות. עד שנת 2100, ההערכה היא שהקרחונים הללו יצטמצמו בכ-40%, ואף עלולים להיעלם כליל עד שנת 2200. ואטניוקול, הגדול שבהם, אולי יהיה השריד האחרון, אך לפי ההשערות חלקו הדרומי צפוי להתכווץ ב-60% במהלך העשורים הקרובים.
יעקובסון (Jakobshavn), גרינלנד
האי הגדול בעולם הוא גם אחד היעדים שסובלים הכי הרבה מהמסת הקרחונים עקב עליית הטמפרטורות, שכן מדובר באחד המקומות שמתחממים הכי מהר ביחס לאזורים אחרים בעולם. אם לא די בכך שהשלג הוחלף לא פעם בגשם חריג, תושבי כפר קטן במערב האי נאלצו להתפנות מבתיהם בשל קרחון צף שהתנתק והיווה איום צונאמי. קרחון יאקובסהאבן, שאורכו כ-65 ק"מ ועוביו כ-2 ק"מ, מהווה כ-6.5% משטחה של גרינלנד, אך גם מסייע בהבנת השפעת שינויי האקלים על האזור. ב-2004 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, אך למרות יופיו המרהיב, הוא גם קושר לאירוע הטרגי בו טבעה הטיטאניק.
פריטו מורנו (Perito Moreno), ארגנטינה
קרחון פריטו מורנו, קיבל את שמו כהומאז' למגלה הארצות הארגנטיני פרנסיסקו מורנו, אשר כונה בשם זה. כמו כן, מכונה קרחון זה כ"קרחון המתנפץ" בגלל גושי הקרח שנופלים ממנו אל המים. הקרחון הוא חלק מהפארק הלאומי לוס גלסיירס (גם הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו), שניזון משדה הקרח הפטגוני הדרומי בהרי האנדים, והוא חלק ממאגר המים המתוקים השלישי בגודלו בעולם. בהערכה זהירה, נראה כי בניגוד לקרחונים רבים אחרים, פריטו מורנו כמעט ולא מראה סימני נסיגה - שטחו 250 קמ"ר, אורכו כ-30 ק"מ ועומק הקרח שלו הוא סביב 170 מטר. כאחד מיעדי התיירות המוכרים בדרום אמריקה, יש למבקרים דרכים רבות ליהנות מהפלא הקפוא בין אם בנקודת תצפית, שבילי הליכה, טיולי טרקים או בשיט.
פרנץ יוזף (Franz Josef), ניו זילנד
אחד היעדים הפופולריים במערב ניו־זילנד הוא אזור הקרחונים. אחד מהם הוא פרנץ יוזף, שאורכו כ-10.5 ק"מ ועוביו כ-300 מטר, הממוקם בפארק הלאומי ווסטלנד טאי פאוטיני (Westland Tai Poutini National Park) ונקשר לאגדה מקומית, שלפיה נוצר כזרם דמעות של אישה צעירה שאהובה נהרג במפולת (אם כי הגיאולוג הגרמני, יוליוס פון האסט קרא לו כך ב-1865 על שם הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף הראשון). הוא נחשב לאחת האטרקציות המרכזיות במדינה, כשבמרחק של כ-5 ק"מ ממנו נמצאת עיירת תיירות בשם הזה, המספקת לתיירים לינה, אוכל וסיורים. האטרקציות העיקריות הן מסלולי טיפוס והליכה, טרקים, מעיינות חמים ובריכות מחוממות וכן תצפיות אל הר קוק והר טסמן - הגבוהים, בניו זילנד. יחד עם זאת, מדובר באטרקציה הולכת ונעלמת, שכן הוא צפוי לאבד כ-40% ממסתו עד 2100.
יוסטדאלסבריין (Jostedalsbreen), נורבגיה
אורכו של הקרחון העצום הזה, שנחשב לשריד מתקופת הקרח האחרונה ויושב במחוז סוגן אוג פיורדנה (Sogn og Fjordane) בחוף הדרום-מערבי של נורבגיה, הוא כ-60 ק"מ, כשהוא משתרע על פני שטח של 474 קמ"ר. הקרחון המסיבי הזה אוגר די מים מתוקים שיספיקו למילוי כ-300 מיליארד אמבטיות - או כדי לספק מים לנורבגיה כולה במאה השנים הבאות ויותר. גם פלא הטבע הזה סובל מההתחממות הגלובלית: לפני כמה שנים עוד ניתן היה לחצות אותו ברגל, אולם כיום זה כמעט בלתי אפשרי מפני שהוא הצטמק ומהווה סכנה למחפשי האתגרים.
רון (Rhône), שוויץ
קרחון הרון, השוכן באלפים השוויצריים, הוא המקור של נהר הרון וספק המים העיקרי לאגם ז'נבה הסמוך. את שמו ותהילתו, רכש קרחון זה מכיוון שחלקו החיצוני אמנם צבוע בגוון אפור-לבנבן, אולם המנהרה והחדרים שנמצאים תחתיו זהרו בגוונים כחולים עוצרי נשימה. למרבה הצער, מדובר על אחד האזורים שסובלים מאוד מההתחממות הגלובלית, מכיוון שהוא נסוג מדי שנה בכמה עשרות מטרים, כשב-120 השנים האחרונות איבד כ-1.3 קמ"ר משטחו בשל העלייה בטמפרטורות, מגמה שעלולה להחמיר במרוצת השנים.
מרג'רי (Margerie), אלסקה
יש המערכים כי אלסקה היא ביתם של יותר מ-100 אלף קרחונים, חלקם גדולים במיוחד. מקור השם של הקרחון הגדול שבהם, הוא בגיאולוג ובגיאוגרף הצרפתי עמנואל דה מרג'רי, שביקר בו ב-1913. אורכו של הקרחון הוא 34 ק"מ - מה שהופך אותו לארוך מבין הקרחונים בפארק גליישר ביי (Glacier Bay) באלסקה, שנכנס ב-1992 לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. כמו הקרחון בארגנטינה, גם הקרחון האלסקי מהווה אטרקציה תיירותית, אולם בהתחשב בשינויי האקלים, לא בטוח שהוא יישאר כזה.
לאמברט (Lambert), אנטארקטיקה
הקרחון הגדול בעולם. אורכו 400 ק"מ, רוחבו 65 ק"מ ועומקו 2,500 מטר. באנטארקטיקה יש קרחונים רבים מעוררי השתאות, אך זה היושב במזרחה הוא הגדול והמרשים מכולם. הקרחון הענק מופה לראשונה ב-1952 על ידי הגיאוגרף האמריקאי גון ה. רוסקו. ארבע שנים לאחר מכן, הוא מופה מחדש על ידי משלחת החקר האנטארקטית הלאומית של אוסטרליה, שהעניקה לו את שמו הנוכחי כהוקרה לברוס פ. לאמברט, מנהל סוכנות המיפוי של משרד הפיתוח הלאומי של אוסטרליה. למרות שמצבה של אנטארקטיקה נחשב טוב ביחס לגרינלנד, שינויי האקלים לא פסחו גם עליה, ולראייה - אורכו של קרחון למברט נאמד בעבר בכ-700 ק"מ.
קרחון פסטורורי (Pastoruri), פרו
קרחון פסטורורי על רכס קורדיירה בלאנקה ("הרכס הלבן") שבצפון פורו, נחשב כיעד תיירותי מבוקש עבור חובבי הטרקים ההרריים. הוא מרוחק כ-3 שעות נסיעה מהעיר הוארז (Huaraz), אולם מאבד מהקסם שלו עם השנים, לאחר שאיבד כרבע מנפחו ב-35 השנים האחרונות. התחממות כדור הארץ גורמת למיקום הקרחון - כ-5,250 מטר מעל פני הים - לסבול מהמסה מואצת, שגורמת בין היתר לשחרור מתכות כבדות וזיהום המים והקרקע.
פורסם לראשונה: 10:30, 13.09.21
