מוסד "הטיול הגדול" חוזר לחיים לאחר יותר משנתיים של קיפאון. מידי שבוע רבבות מטיילים עולים על מטוס, יורדים בצד השני של הגלובוס, ויוצאים לדרך. כאחד שמלווה מטיילים בתחילת דרכם יוצא לי להיחשף לגישות שונות - יש כאלו שמתכננים עד הפרט האחרון, ויש כאלו שיוצאים עם מינימום הכנה. כשאני אומר הכנה, אני מתכוון גם ללוגיסטיקה כגון כסף, טיסות, תחבורה ומקומות לינה, אך גם להכנה מנטלית, כמו להבין למה אני בכלל יוצא לטיול, מה חשוב לי שהטיול יכלול, מה פחות, ואם חשוב לי לפגוש אנשים חדשים או שאני מעדיף להיות לבד.
הרבה מטיילים אוהבים לחזור על הסיסמה, "את הטעויות שלי אני מעדיף לעשות בעצמי", אבל זו אמירה יהירה. גניבה של טלפון, ארנק עם מאות דולרים או לא להצליח להיכנס למדינה שמעניינת אותנו, כל אלה הן לא טעויות שכיף כשהן קורות. לכן החלטתי לכתוב על 10 הטעויות הנפוצות ביותר של מטיילים בתחילת דרכם. אם תכירו אותן ותלמדו מהן אולי הטיול הבא שלכם יהיה מהנה יותר. עד כאן ההקדמה, בואו נצא לדרך.
טעות נפוצה ראשונה: לא מנהלים מעקב אחרי ההוצאות
כשטיילתי בקולומביה ב-2015 פגשתי בחבורת ישראלים, ואחרי שיחה קצרה חלקם סיפרו לי שהם הגיעו לסף התקציב שלהם לטיול, אבל הם ממשיכים לטייל באמצעות הלוואה שלקחו מהבנק. אמנם הם אמרו את זה בשיא הרוגע והאלגנטיות, אבל לי זה נשמע מוזר. הלוואה כדי להמשיך לטייל? לא יכולת להתכנס לתקציב שהקצית לעצמך לפני שטסת? הרי בשביל זה קיים המושג "תקציב".
מאוחר יותר בטיול גיליתי שהם לא היחידים, מטיילים רבים חוסכים כסף בעבודה קשה בארץ, ואז בטיול הם פשוט מטיילים, מטיילים ומטיילים עד איזשהו יום בהיר אחד שבו הם החליטו לצאת מגדרם ולבדוק את חשבון העו"ש שלהם.
הדרך הכי טובה להימנע מזה היא קודם כל להבין מה התקציב שמוקדש לטיול. לאחר מכן צריך לבחור מנגנון כלשהו שיעזור לעקוב אחרי ההוצאות. יש כמה דרכים – אפליקציות למיניהן (אני ממליץ על Travel Spend), אקסל עם ההוצאות או אפילו ב-Notes. כל אחד אוהב לעשות את זה אחרת, אבל מה שהכי חשוב הוא שיהיה איזשהו מנגנון שיעזור לדעת כמה הוצאנו עד כה בטיול, ושגם נזין לתוכו את ההוצאות ונהיה עם יד על הדופק.
טעות נפוצה שנייה: לא בודקים אם במדינה שמגיעים אליה צריך להציג כרטיס יציאה
יש מדינות שדורשות שמי שנכנס אליהן יציג גם את כרטיס הטיסה בחזרה, אחרת הן לא מאשרות כניסה. מומלץ לבדוק באינטרנט מבעוד מועד את דרישות הכניסה (Entry Requirements) באתר של משרד התיירות של אותה מדינה, או לשאול את סוכן הנסיעות שלכם או לבדוק באתר של חברת התעופה שאיתם אתם טסים.
אם לא בדקתם לפני ייתכן שתצטרכו למצוא פתרון בשדה התעופה. אז מה עושים? האפשרות הטובה, אך היקרה, היא כמובן לקנות כרטיס יציאה מאותה מדינה. אבל, כטיילים מקצוענים, אנחנו לא ממהרים להוציא כסף בכזאת קלות, ולכן נפנה לאלטרנטיבות אחרות: נרכוש כרטיס טיסה שניתן לבטלו תוך 24 שעות בחינם מאחד מאתרי הזמנת הטיסות אונליין: Expedia, Orbitz, Travelocity ו-Priceline, או באחד מאתרי האינטרנט של חברות התעופה. אפשר גם לשכור כרטיס המשך מאתר של סוכני נסיעות אונליין, כגון Onwardticket.com ,Bestonwardticket.com ,Bestonwardticket.com ו-Aironwardticket.com. שיטה נוספת היא לרכוש כרטיס המשך זול מחברת לואו-קוסט בסכום נמוך שלא יפריע לנו להפסיד אם לא ננצל את הכרטיס.
טעות נפוצה שלישית: לא בונים שלד לטיול
זה לקח שלמדתי על בשרי אחרי הרבה מסעות וטיולים בעולם שבהם נכוויתי מהנושא בצורה קשה. בואו נבין תחילה מה זה שלד ולמה הוא חשוב. שלד הוא בעצם כיוון התקדמות כללי לטיול. כלומר, באיזו מדינה אני מתחיל, לאיזו מדינה אני ממשיך, לאיזו מדינה אני ממשיך משם, וכן הלאה.
השלב הבא בלבנות שלד לטיול הוא להבין פחות או יותר כמה זמן אני מתכוון לבלות בכל מדינה – הממוצע שאני אוהב לתת למדינה הוא שלושה שבועות, על אף שהרבה פעמים מצאתי את עצמי נשאר חודש ואפילו חודשיים.
ראשית צריך להבין כמה זמן יש לנו לטיול, נניח ארבעה חודשים, שזה 16 שבועות, נחלק את זה בשלוש (על פי הכלל הלא מחייב של שלושה שבועות בכל מדינה) ואז אנחנו יודעים שיש לנו בערך חמש מדינות לבקר בהן.
השלב הבא הוא לבחור מדינת התחלה, שלוש מדינות אמצע ומדינת סוף שממנה נחזור. את המסלול אפשר לתכנן ב-Google Trip Planner, או בכל דרך אחרת.
למה זה חשוב? כי אם אין לנו שלד, אנחנו מוצאים את עצמנו שורפים זמן תוך כדי הטיול על המשך הטיול – לאן נמשיך מחר? לאן נמשיך מחרתיים? האם לקבל את ההצעה הזו וכו' וכו' וכו'. בניית שלד מראש תסגור לכם את הפינה הזו ופשוט תוריד לכם מהראש את תכנון המסע הכללי שלכם תוך כדי, וכך יישאר לכם הרבה יותר זמן להנאות האמיתיות שהטיול מציע – נופים, אנשים ותרבויות.
טעות נפוצה רביעית: לא עושים בדיקה לגבי סכנות ואיומים
אין ספק שלנחות במקום חדש מבלי לדעת כלום ולהכיר אותו מאפס זה אחד הדברים היותר מרגשים שאנחנו יכולים לעשות. אבל תנו לי לשאול אתכם את השאלה הבאה: האם גם סכנות שיכולות לקרות לכם, כמו גניבה, שוד, חטיפה, מלכודת תיירים או עקיצה במחיר, הן "חוויות שאתם רוצים להיחשף אליהן בעצמכם?". לא נראה לי.
לכל מדינה, לכל אזור, ולכל עיר בעולם יש את הסכנות הנפוצות שלה, את מלכודות התיירים והתחבולות שאורבות, כי ככה זה, ככה בנוי העולם. ולכן, על ידי בירור קצר, בין אם באינטרנט, דרך חבר, או דרך מישהו מקומי, אנחנו חייבים לבדוק מהן הסכנות הנפוצות במקום שאנחנו עומדים להגיע אליו. איפה אסור להסתובב, באיזה שעות, ומה המקרים הנפוצים ביותר שקורים לתיירים מבחינת בטיחות וסכנות. ככה נוכל לדעת את זה, להיערך בהתאם, ולמנוע מקרים לא נעימים שידפקו לנו את הטיול.
טעות נפוצה חמישית: מביאים יותר מדי ציוד
לא אשכח שבטיולים הראשונים שלי הבאתי איתי כל כך הרבה דברים, שעוד לפני שקניתי את המזכרת הראשונה לא היה לי מקום לשום דבר, ואז מצאתי את עצמי בהתלבטות, דוחס דברים למזוודה, ומשלם 100 דולר קנס על משקל יתר בטיסה.
יש כמה סיבות שבגללן אנחנו נוטים להביא איתנו יותר מדי ציוד: לא בדקנו את מזג האוויר והבאנו ביגוד מיותר, הבאנו דברים שלא היינו בטוחים לגביהם מהנימוק הלא הגיוני "כדי שיהיה", או כי אנחנו פשוט מטיילים מתחילים ואנחנו לא יודעים כמה ואיזה ציוד בדיוק נצטרך.
ואז אנחנו מוצאים את עצמנו עם תיק מפוצץ בדברים, ושבוע לתוך הטיול אנחנו קולטים שברוב הדברים שהבאנו אנחנו בכלל לא משתמשים, בין אם זה שתי זוגות נעליים נוספות שהבאנו כי אנחנו רגילים לנעול אותן בארץ, ארבעה זוגות מכנסיים ארוכים שבתכל'ס אנחנו לובשים רק שניים, אבל הבאנו "כדי שיהיה", או ציוד קמפינג רב כשבפועל רק שבוע מתוך הטיול שלנו עשינו קמפינג.
איך פותרים את זה? מחפשים כמה רשימות ציוד באינטרנט ומבינים מה הדברים שחוזרים בכל רשימה. בודקים מה מזג האוויר ביעדים שתטוסו אליהם ונערכים בהתאם, ולבסוף – מתייעצים עם מישהו שמנוסה בטיולים כדי להבין מה תכננתם לקחת שהוא לגמרי מיותר.
טעות נפוצה שישית: לא לבדוק מהן דרישות הקורונה במדינת היעד
מאז שהקורונה נכנסה לחיינו אין ספק שהיא גם השפיעה על עולם הטיולים והנוודות, ולכן חשוב לקחת אותה בחשבון לפני שטסים ולהבין מה צריך לבדוק ואיפה. אם לא אעשה זאת, אני יכול במקרה הטוב להתעכב בשדה התעופה, או במקרה הפחות טוב יגידו לי יפה שלום וישגרו אותי בחזרה לארץ בטיסה הקרובה שיוצאת. כל מדינה והקטעים שלה.
אחד הדברים שרוב המטיילים לא מכירים ונופלים בו הוא עניין הטופס כניסה למדינה. הרבה מדינות בעולם, כמו למשל פורטוגל או איטליה, דורשות שנמלא טופס כניסה למדינה שלהן טרם ההגעה שלנו אליהן. זה לא בעיה למצוא אותו, הוא שם באינטרנט מחכה לנו. גגלו אותו ותמצאו. מה שכן בעיה זה כשאנשים לא סוגרים את הפינה הזו ואז נדפקים.
לכן אם אתם עומדים לטוס, תוודאו בדיוק מה אתם צריכים לעשות בכל מה שנוגע לקורונה במדינת היעד, כי לכל מדינה יש את הדרישות שלה, וככה תמנעו מעצמכם מצבים מציקים או בלתי נסבלים, כמו אלו שתיארתי למעלה.
טעות נפוצה שביעית: לפחד מהמקומיים
קל לזהות מטיילים מתחילים כשרואים אותם ברחוב. הם נראים מפוחדים, חוששים, ובקושי יוצרים אינטראקציות עם החבר'ה המקומיים מחשש שהם יעשו להם משהו רע. חבר'ה, תקשיבו למטייל מנוסה – זה בדיוק ההיפך, המקומיים הם האנשים שהכי נרצה להתחבר איתם כי קודם כל הם נחמדים בטירוף (ברוב המקומות), דבר שני הם חיים שם ולכן מכירים טוב את המקום, ודבר שלישי – בעזרתם אפשר להגיע למלא "חוויות קצה".
אם נדבר דוגרי, מה ההבדל בין מקומי במדינה אחרת למקומי בארץ? כלום! כולנו אותם אנשים. לכן אני ממליץ בחום להשאיר את הפחדים שלכם בארץ ופשוט להיות פתוחים לחבר'ה המקומיים.
טעות נפוצה שמינית: להמיר כסף בשדה תעופה
לא משנה בני כמה אתם, מה התקציב שלכם לטיול או איפה אתם עומדים על ציר ההתכלבות-התפנקות, להמיר את המזומן שהבאתם בשדה התעופה זו הטעות הכי חובבנית שאפשר לעשות.
נכון, בכל שדה תעופה אפשר למצוא דוכן של המרת כספים, אבל זה גם המקום עם השער הכי גרוע שיתנו לכם אולי בכל המדינה. כלומר, אתם מקבלים הרבה פחות כסף מקומי, על כל דולר או אירו שתמירו.
מה המפתח? אין בעיה שתמירו 10 דולר רק כדי שיהיה לכם כסף למונית או לאוטובוס שייקחו אתכם למקום הלינה שלכם, ושם פשוט תבררו איפה אפשר למצוא חלפן, מישהו שימיר לכם כסף וייתן לכם את השער הכי טוב שאפשר למצוא.
בכל מדינה יש סידור שונה, בהתאם לכמה היא מפותחת או לא. לכן, אני לא יכול להגיד לכם פה בדיוק איפה להמיר את הכסף שלכם, את זה אתם כבר תצטרכו לגלות בעצמכם, אבל אני כן יכול לגלות לכם שהדבר הכי גרוע שתוכלו לעשות הוא להמיר את כל הכסף שלכם בשדה התעופה, כי ככה פשוט תאכלו את התקציב שלכם מהר מאוד, ויהיה לכם פחות כסף לטייל.
טעות נפוצה תשיעית: לא להודיע לבנק ולחברת האשראי על הטיול
זו אחת הטעויות האהובות עליי של מטיילים מתחילים. אני לא אשכח שפרצה מגפת הקורונה היא תפסה אותי בטרינידד וטובגו, מדינה באיים הקריבים, והודיעו שלמחרת שדה התעופה ייסגר לטיסות יוצאות.
בראבק ובטירוף ניסיתי להזמין לעצמי טיסות חזרה לארץ, אבל חברת האשראי לא אישרה לי את העסקאות כי היא חשבה שהכרטיס שלי נגנב. לכן, אחד הדברים הכי חשובים לוודא הוא שעדכנתם את חברת האשראי (והבנק) על הטיול שלכם, כדי שכשהם יראו עסקאות במטבע זר או ממדינה זרה, הם לא יחשבו שקרה משהו רע, ופשוט יאשרו לכם אותן בלי בעיה. סמכו עליי, זה מצב ביש כשזה קורה.
טעות נפוצה עשירית: לטייל טיול של אנשים אחרים
אחד הדברים שמטריפים אותי זה לראות אנשים בטיול שלהם שנגררים אחרי קבוצות אחרות והטיולים שלהם. כשאנחנו מטיילים הכי קל זה להידבק לזוג או שלשה כלשהי שפגשתי בימים הראשונים, ואז לעקוב אחריהם (בקטע טוב כמובן) לאורך הטיול תוך שמירה על ראש קטן ומינימום התערבות בלאן אתם הולכים ומה התכניות.
אם אתם נהנים מלהיות ראש קטן ולא לבנות לעצמכם את הטיול – מעולה, לכו על זה. אבל אני לא חושב שחסכתם כסף, פיניתם כמה חודשים מהחיים וטסתם לצד השני של העולם בשביל ליהנות מטיול שלא מותאם במיוחד לכם ולא אתם הנדסתם אותו.
הסיבה שבגללה זה קורה להרבה אנשים היא שהם מפחדים "לקחת אחריות על הטיול שלהם", אבל בפועל זה הכל עניין של "ביטחון עצמי מדומה". מה הכוונה מדומה? הכוונה היא שבתכל'ס אף אחד לא באמת מכיר את המדינות שהוא מטייל בהן על ההתחלה, ולכן גם אם לאיזשהו מטייל שפגשתם יש תכנית – היא כנראה מבוססת על המלצות, דברים שהוא שמע או קרא, ולא על איך שבאמת הוא ייהנה או לא יהנה מהמקום.
לכן, ברגע שאתם רואים או שומעים על משהו שנראה לכם מגניב או מעניין, פשוט תכניסו אותו לתכנית שלכם ועופו עליו, גם אם לא שמעתם על עוד אנשים שעשו אותו. בינינו, זה כל הכיף בטיול - לקחת סיכונים, לזרום עם עצמכם, וליצור לעצמכם "ביטחון עצמי מדומה".
וככה, ברגע שתהיו יזמים ומהנדסים של המסע של עצמכם, לא תצטרכו להידבק לקבוצות אחרות כדי ליהנות מהתכנית שלהן, ולא תחזרו לארץ במחשבה המבאסת של, "וואי, אם הייתי טס עכשיו הייתי עושה הכל שונה".
