המזרקה מהפתיחה של "חברים"? הועתקה במלואה לסטודיו בלוס אנג'לס. רגליהם של חברי הקאסט לא השתכשכו כאן מעולם. הפאב מ"איך פגשתי את אמא"? אמנם קיבל השראה מ-McGee’s הניו יורקי, אבל צולם על סט במרחק של כמעט 4,500 קילומטרים מהמקור. אפילו "הנאצי של המרק" מסיינפלד שמבוסס על השף האיראני אלי "אל" יגאנה לא צולם במסעדה שלו, The Original Soup Kitchen. גם לא בית הקפה שבו נהגו לשבת איליין והחבר'ה שמבוסס על Tom’s הוותיק ליד הקמפוס של אוניברסיטת קולומביה. ספיידרמן, האביר האפל, פיוצ'רמה? "אני לא מבין - באנו לקפוא כאן בחוץ בשביל אנימציה ואפקטים מיוחדים?", תהה הקולגה שהצטרף לסיור ואיים להזמין את משטרת TripAdvisor.
על הנייר, יום קודם לכן, זה דווקא נשמע מבטיח: "סיור הטלוויזיה והסרטים שלנו מוביל אותך למקומות הצילום הטובים ביותר של ניו יורק!", זועק הברושור. "בסיור מודרך באוטובוס תיירותי - עם שירותים! - תוכלו לראות למעלה מ-60 לוקיישנים בניו יורק שמופיעים בתוכניות הטלוויזיה והסרטים האהובים עליכם. קבלו טעימה מהקסם שהופך את העיר הזו לאדירה מכולן, ותוך כדי תלמדו על הסודות השמורים ביותר של תעשיית הקולנוע".
אבל איפשהו בין תחנת כיבוי האש של "מכסחי השדים" משנת 1984 לדירה המפוברקת של "חברים" מהניינטיז, מבינים פתאום שאנחנו לא בסיור לוקיישנים כמו שאנחנו נוסעים עכשיו באוטובוס בחזרה בזמן כדי לנגן לתיירים על עצבי הנוסטלגיה, לתקופה שבה אמריקה הייתה א-מריקה. וכשנוכחים לגלות שהסדרה העכשווית ביותר בסיור, Girls, שירדה מהמסך איפשהו בשנת 2017, מבינים שיש כאן - ולא ביוסטון - בעיה. נכון, יש גם את "קימי שמידט", ופרק פינאלה של "גלי", ו"ברוד סיטי" - אבל איפה הן ואיפה תור הזהב של "הסופרנוס" ו"סקס והעיר הגדולה" (לא פלא שלכבוד האחרונה מוקדש סיור מיוחד, שאליו נגיע בהמשך).
(סיור טלוויזיה וסרטים בניו יורק)
העיר היקרה בעולם פשוט הפכה עם השנים קשוחה מדי מבחינה לוגיסטית וכלכלית כדי לשמש לוקיישן צילום. זאת אחת הסיבות שבחצר של כל אולפן הוליוודי שמכבד את עצמו תמצאו "רחוב בניו יורק" ושבו צולמו כל כך הרבה תוכניות ניו יורקיות, כולל "NYPD", סיינפלד" ו-"חברים". נכון, ניו יורק היא קודם כול ברודווי. היא מעולם לא התיימרה להיות הוליווד, אבל פעם, לפני שהפכה לעיר להומלסים או למיליונרים בלבד, היו הרבה קולנוענים ותסריטאים מכל רחבי העולם שניסו לתפוס את "הקסם" הנודע שלה במצלמה.
למעשה התעשייה נולדה כאן, או ליתר דיוק קצת מזרחה מכאן - אצל השכנה המבאסת ניו ג׳רזי. אחרי שסיים לחשמל את ערי אמריקה, התפנה תומס אדיסון לטובת תעשיית הסרטים. בשנת 1888, במעבדות שלו בווסט אורנג' הוא בנה את אולפן הקולנוע המקורה הראשון בעולם: צריף בגודל 15 מ"ר מצופה נייר זפת שחור שנתן גם השראה לשמו -"Black Maria". ב-1893, שנתיים לפני המצאת הקולנוע על ידי האחים לומייר, אדיסון כבר התחיל לצלם בסטודיו שלו את המקבילה הארכאית לסטוריז של היום: סרטונים בני כחצי דקה בכיכובם של האמנים הפופולריים ביותר אז: רקדניות, שרירנים, להטוטנים, אקרובטים, קרבות אגרוף - כל מי שירגש את הקהל ויביא איתו לייקים, זרעי חיטה או מה שזה לא יהיה שהשתמשו בו אז כדי לעשות מונטיזציה.
זמן לא רב לאחר מכן הוא כבר התחיל לשלוח צוותים לצורך צילומי סצנות רחוב: רכבות עילית, תהלוכות אופניים, סיורים מרגשים על חופי קוני איילנד. באפריל 1894 הוא פתח ברחוב ברודווי את "בית הקינטוסקופ" הראשון בעולם, שבו תמורת מטבע ניקל בודד צופים יכלו להיכנס לתאי צפייה פרטים ולהציץ מבעד לחלונות זעירים על הנפלאות הסינמטוגרפיות שיצר. הקהל נהר בהמוניו בהתלהבות במשך עונה או שתיים, ואז השתעמם. זה הוביל את אדיסון להחלטה שהגיע הזמן להמציא את חוויית הקולנוע המשותפת וב-1896 הוקרנו לראשונה בארצות הברית הסרטים הראשונים, שלו כמובן, בבכורה בברודווי פינת רחוב 34.
אדיסון לא הגיש פטנט בינלאומי על המצאת הקינטוסקופ והם הפכו פופולריים מאוד באירופה. האחים לומייר ראו כי טוב אחרי שביקרו בתערוכת קינטוסקופים בפריז, והמציאו על בסיסו את הסינמטוגרף, שפעל כמצלמה ומכשיר הקרנה גם יחד. השאר היסטוריה, אבל אדיסון למד לקח. באמצעות התאגיד שהקים Motion Picture Patents Company הוא ניסה להשתלט כליל על הפקת הסרטים בארצות הברית. כל יוצר אמריקני שרצה לקנות ציוד או סרט צילום של קודאק, למשל, היה צריך להצטרף לתאגיד ולשלם על זכויות שימוש. אדיסון גם השתמש בכוח הזה כדי לצנזר סרטים שראה כ"לא מוסריים". מי שהלך נגדו - קיבל תביעה על הפרת פטנט. זאת הייתה אחת הסיבות המרכזיות שהמבטים של יוצרי קולנוע עצמאיים התחילו לפזול מערבה, לכיוון קליפורניה הרחוקה, שם רשת המונופול והפטנטים של אדיסון נותרה די מחוררת. עזרה לכך העובדה שקליפורניה הייתה אז "ידידותית" לעסקים - או במילים פחות מכובסות, מערב פרוע - כלומר פחות סיכוי להיתפס על הפרת פטנטים ובמקרה הגרוע ביותר, הגבול המקסיקני לא רחוק.
תוסיפו לכך את מזג האוויר השמשי-תמיד של קליפורניה לעומת הכפור האפור של ניו יורק - צילום קולנועי בראשית דרכו דרש הרבה אור יום - ואת העובדה שניו יורק נוהלה אז פחות או יותר על ידי ועדי עובדים אימתניים שהבריחו השקעות ויצירתיות - והתוצאה לפניכם: סיור שאריות מחוממות שמועבר על ידי מדריך ישנוני שמתרפק על התקופה שבה היה ניצב ב"קרוקודיל דנדי" כשיא של חייו. עד כדי כך, שכשאנחנו עוברים ליד האולפנים שבהם שידרו כביכול את תוכנית האירוח הפופולרית של וונדי וויליאמס (סוג של שילוב נדיר בין אופרה לעינב בובליל - ד"א), עם שלט עצום ממדים שלה כאילו מדובר בפסל החירות עצמו ולא בגרסה הנשית של ג'רי ספרינגר רק נטולת כל הדרמה המעניינת - המדריך מספר שמזמן הפסיקו לצלם שם את התוכנית. למעשה, ההפקה הייתה מטיסה את וויליאמס מדי יום במחלקה ראשונה להוואי כדי לצלם על סט שלם שהוקם במיוחד בהונולולו - וזה עדיין השתלם יותר מאשר לצלם כאן במנהטן.
כל זה לא מפריע לתעשיית סיורי "בעקבות סרטים וסדרות" לפרוח כאן על בסיס יצירות B-list וכמה נציגי A-list מהעבר. הסיורים, כמו זה שאליו הצטרפנו, מתחילים לרוב במקום השנוא ביותר על הינקי הממוצע - טיימס סקוור - שמככב בלא מעט סצנות קלישאתיות כמו ב"ידידים פלוס", "קימי שמידט" ו"גלי", ואם תשרדו את ההמולה שם תעברו גם בבר-הפסנתר המפואר של הסרט "בירדמן". משם עולים על האוטובוס, שמקרין לאורך המסלול רפרנסים מסרטים ומסדרות במיקומים הרלוונטיים כך שאפשר להשוות בין המסך למציאות. מדלגים על סנטרל פארק (זה כבר סיור אחר) וממשיכים בפקקים לכיוון Columbus Circle ושדרת המיליארדרים, כולל גורדי השחקים של מרכז טיים וורנר ומגדל טראמפ שהופיעו בסרטים כמו "מכושפת" ו"מיליארד סיבות לשוד", וגם מלונות הפאר The Pierre ומנדרין אוריינטל שמופיעים בסדרה "יורשים".
בסוף השדרה מקבלים הצצה לבניין "המצולם ביותר בהיסטוריה": מלון פלאזה המפואר שמוכר מסרטים כמו "שכחו אותי בבית", "גטסבי הגדול", ו-"חלום אמריקאי". הבר של המלון, ה-"Oak Room", כיכב ב"מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק וכמקום הרביצה הקבוע של בנות "סקס והעיר". מזרקת פוליצר המפורסמת שמול המלון מגיחה להופעה ב-"Gossip Girl" ולפי אחת הגרסאות היוותה השראה למזרקה שמופיעה בפתיח של "חברים", אם כי גרסה אחרת טוענת שמדובר בכלל במזרקת Cherry Hill בסנטרל פארק.
(הפתיח של חברים. צולם בלוס אנג'לס)
יורדים דרומה בשדרה החמישית וחולפים על פני חנויות מפורסמות כמו חנות הצעצועים FAO Schwarz, שמככבת בסרט "ביג", או חנות התכשיטים .Tiffany & Co מ"ארוחת בוקר בטיפאני". ממשיכים על השדרה עד שנצפה באופק עוד מגדל טראמפ, זה ששימש השראה למשרדי "ויין אנטרפרייז" ב"האביר האפל" של סדרת סרטי באטמן. לאחר מכן עוברים את מלון סנט רג'יס המוכר בין השאר בזכות "נהג מונית", "השטן לובשת פראדה", ו"איזה מין שוטרת". בסמוך חולפים על פני מרכז רוקפלר, היכן שרשת NBC עדיין מצלמת כמה מהתוכניות הגדולות שלה כיום כמו The Tonight Show עם ג'ימי פאלון ו-Saturday Night Live. בסמוך, הספרייה הציבורית של ניו יורק - עוצרת נשימה ביופייה מבפנים לא פחות מבחוץ - שמופיעה בסרטים כמו "טד", "פתאום 30" ו"סקס והעיר". בניין האמפייר סטייט שמציץ מעל זכור לכולם מ"קינג קונג", וגם מ"נדודי שינה בסיאטל" ו"רומן בלתי נשכח".
(סצנת הפסנתר המפורסמת מהסרט "ביג")
הסיור ממשיך לבניין פלאטאיירון (Flatiron), המשולש הכה-אהוב על ניו יורקרים, שאותו מזהים מסרטי ספיידרמן, צבי הנינג׳ה ו"החברה האחרים". מעבר לרחוב נמצא פארק מדיסון סקוור שמופיע למשל ב"והרי החדשות", "אני האגדה", "נגד כל הסיכויים", "מינדי", "דון ג'ון" ו-"שוטרים בדם". מעבר לפינה, תוכלו לזהות את ה"קומדי סלר", מועדון הסטנדאפ המפורסם (המנוהל על ידי זוג ישראלים לשעבר) שמספק את הבמה ב"ביג דדי" ובסדרה "לואי". משם לשכונת טרייבקה, שנודעה בעיקר בזכות פסטיבל הסרטים השנתי שלה, אבל כאן גם ממוקמת תחנת כיבוי האש כאמור מ"מכסחי השדים" שגם מגיחה ב"היצ'" וב"סיינפלד".
בגריניץ' וילג' המדריך מוציא אתכם מהאוטובוס היישר אל תוך המולת הסלפי ההמונית שמתרחשת ממול לדירה ששימשה השראה ל"חברים". בשכונת ה-Meatpacking שעלתה לגדולה לא מעט בזכות "סקס והעיר", רואים את מלון סטנדרט שהונצח בסדרות ובסרטים בזכות ה-Boom Boom Room שלו, שזה גם בר על הגג וגם הכינוי לחדרי המלון בקומות הגבוהות, שבהם נוהגים אורחים להפגין, ובכן, בום בום בפומבי אל מול החלונות הענקיים שמשקיפים אל העיר.
כשעוברים דרך שכונת צ'לסי רואים את הדיינר מ"גברים בשחור 2" שגם מופיע ב"ברוד סיטי". בדרך חזרה למידטאון, מוצאים את חנות הדגל של Macy’s שמככבת קבוע בסרטי כריסמס למיניהם כמו "Elf" (קטן עליו) וגם את גורד השחקים של Time-Life שמוצג ב"מד מן". לא רחוק מכאן גם נמצאים אותה מסעדת מרקים פופולרית מסיינפלד שהזכרנו קודם ומגדל Bank of America ששימש למשרדי מערכת הטלוויזיה בסדרה המייגעת של סורקין "חדר החדשות". משם, אחרי עצירה בתחנת הסאבווי של השדרה השמינית ורחוב 50 שכיכבה ב"דרדוויל" מקנחים עם חצי ליטר של בירה בפאב McGee’s שנתן כאמור השראה ל"איך פגשתי את אמא".
אם יש משהו שניתן ללמוד מהסיורים האלה, ומהתור של הסלפי מול הדירה המפוברקת של "חברים", הוא כמה עוצמה יש לבחירת לוקיישנים בסרטים או סדרות בארצות הברית. גם בעידן הניו-מדיה של היום, המסך הגדול והקטן ממשיך להיות בית פולחן עבור המוני אמריקנים שמעריצים כל פיסת אדמה שדרכה בה דמות רנדומלית בסדרה האהובה, וגם-הלא אהובה, עליהם. מה הפלא שמיטב המוחות יושבים כרגע במאות חדרי כותבים ומתלבטים ימים ארוכים אם למקם את העלילה שלהם בבולטימור או במוביל אלבמה, בידיעה שלאחר מכן ההחלטה תגרור תעשייה שלמה של סיורים, ממורביליה וגרופיות מהסוג שעולה עכשיו לאוטובוס.
באופן לא מפתיע, לסיור בעקבות "סקס והעיר הגדולה" הגיעו בעיקר נשים. באופן מפתיע אף פחות, 80% מהן השתייכו לקבוצה צוהלת אחת מדרום קרוליינה שבאו לחגוג מסיבת רווקות לאחת החברות. 20% הנותרים התחלקו בין נשים כמו אמא שלך שאיכשהו קיווית בלב שלא יודעות מה זה סקס, לבין שני גברים נספחים שהסתכלו זה לזה בעיניים במבטים מלאי ערגה.
להבדיל מהמדריך הישנוני מקרוקודיל דנדי, הפעם קיבלנו סאסי גירל פאשניסטה חסרת עקבות שהשתלחה בעוברים ושבים - בעיקר חבורות גברים עם נעלי מוקסינים ללא גרביים - כאילו אין רובים ברחובות. זאת הייתה הצצה נדירה ומפכחת לתוך נבכי שיחות בנות שלאחריה רציתי לרוץ הביתה להתחבא מתחת לשמיכת פוך במשך יומיים. ולקנות גרביים.
אבל למרות שהותירה אותי מצולק, המדריכה סיפקה את הסחורה, הייתה מבדרת ובקיאה מאוד בכל פרט ופרט בסדרה. הסיור התחיל שוב ליד מלון פלאזה המפורסם שכיכב בתוכנית כמה פעמים - כולל בבראנץ' האירוסין של מר ביג כשהתחתן עם נטשה - או כדברי המדריכה, “קיסמית אוזניים מטומטמת ללא נשמה”. לאחר מכן האוטובוס ממשיך למרכז העיר כשהמדריכה מצביעה על נקודות ציון אחרות מהסדרה, כמו חנויות ABC Carpet ו-Home, שבהן שרלוט רבה על כיסוי מיטה עם חמותה, ואותה ספרייה ציבורית יפהפייה מהסיור הקודם. מתברר שהיא הייתה המיקום של סצנה קשה במיוחד שגוררת כאן יללות נהי מצד הגרופיות - כשביג מבריז לקארי על מזבח הנישואין.
(סיור בעקבות סקס והעיר הגדולה)
התחנה הבאה הייתה חנות סקס בגריניץ' וילג', המקום שבו שרלוט קנתה את ה"ארנב" שלה. לצערי היו איתנו בחבורה כמה אמהות שהחליטו לחקות את המהלך. מי שרעב יכול לקפוץ בשלב הזה לפיצה מעולה ב-Two Boots הסמוך, ששם קארי ומירנדה יורדות על מגש שלם אחרי ארוחת Raw food מייסרת במסעדה מפונפנת. התחנה הבאה הייתה Buddakan, המסעדה המרשימה שהוצגה בסרט הראשון כאתר החזרות לארוחת החתונה של קארי וביג. כמה מהגרופיות הכבדות תחקרו את העובדים במקום לגבי הנברשות ועבודות האמנות על הקירות. לאט-לאט התברר שהן לא מנסות לדלות מידע אלא להוכיח את בקיאותן בכל פרטי היצירות, כולל מקום לידת האמן, ושנת המסגור.
המדריכה שמה קץ לשיחה המענה הזאת בדיוק בזמן ושחררה את הקבוצה הצוהלת ל-20 דקות של שופינג ברחוב Bleecker על שלל חנויות הבוטיקים היקרות להחריד שלו. בינתיים היא הלכה להביא לנו קאפקייקס ממאפיית מגנוליה הסמוכה והאהובה על קארי ומירנדה. אחרי שבלסנו ושמענו על הפעם ההיא שהמדריכה נתקלה באלק בולדווין - ההשראה למר ביג - בסאקס השדרה החמישית והוא נראה כמו "טורטיה שנעטפה מהר מדי", המשכנו לאזור ה-Meatpacking, שבו התגוררה סמנתה וגם נמצאת הסמטה שבה נשדדה קארי למען נעלי המנולו שלה.
בדרך לדירה של קארי עוברים בכניסה לתחנת הסאבווי היחידה שהופיעה בסדרה ("רואים את קארי רק פעם אחת נכנסת לסאבווי כי היא לא תעז להגיע לברוקלין, ומאז כל פאקצות העולם שמגיעות מחורים כמו קנזס סיטי חושבות שהן טובות מדי בשביל ברוקלין" - מפניני המדריכה). חולפים גם על פני פארק הכלבים שאליו קארי לקחה את הכלב של איידן (מתברר שהכלב לא סבל את השחקן ג'ון קורבט. המדריכה מציגה לנו לראיה סצנה שבה נראה בבירור כאילו שני הצדדים סובלים).
ממול לדירה של קארי נמצא כמובן בוטיק הנעליים של השחקנית שרה ג'סיקה פרקר, שמוכיחה שוב שהיא קודם כול אשת עסקים ממולחת. מי שפחות נהנה מתשומת הלב הוא בעל הדירה שמתגורר במקום. הוא אמנם קנה את הנכס אחרי שזכה לתהילת עולם אבל כנראה שגם הוא לא צפה את צבא האוטובוסים שיגיע לכאן מדי יום להתדפק על דלתו ועל חלונותיו הגדולים בכניסה. ערך הנכס, מתברר, ירד, הבעלים נהג לקבל בקללות את פני קבוצות התיירים שהגיעו למקום, ואף הגיש תלונה לעירייה שאסרה על אוטובוסים להיכנס לרחוב. הגרופיות, בתגובה, פשוט התחילו לעלות לשם ברגל. אבל לדברי המדריכה העניינים נרגעו אחרי שההפקה של הסדרה שילמה לבעלים סכום מכובד כדי לצלם אצלו את הסרט החדש. מאז הוא נאלם. רק תלה דגל של אוקראינה כדי להעביר מסר לעולם. את היום מסיימים בשכונת סוהו, מיקומה של הגלריה שבה עבדה שרלוט ומקנחים בקוקטייל קוסמו בהנחה ב-O'Neals, שעליו מבוסס הבר של איידן.
מבחינת ניו יורק, הבשורה הגדולה של "סקס והעיר" הייתה בזה שהיא הוכיחה שאפשר, וכדאי, לצלם בלוקיישן אמיתי. אמנם הפקת הסדרה לקחה לא פעם האנגרים ריקים והפכה אותם לחנות או למסעדה לפי התסריט, אבל הכול התרחש במנהטן, והפנדום עדיין זורם לכאן. זאת הסיבה שניו יורק מנסה כעת להחזיר את הגלגל לאחור, ואיתו גם את ההפקות שברחו לכל רחבי ארצות הברית לאורך השנים. העיר מעניקה כיום ליוצרים תמריצים שונים והטבות מס בגובה 20 עד 30 אחוז על כל דולר שיוציאו על עלויות הפקה. זה מתחיל לעבוד: בשנה שעברה, בזמן ההתאוששות משלהי הפנדמיה, סיימו לצלם בעיר 34 פרויקטים גדולים שבקרוב יעלו לנו על המסך. בתקווה, הם גם ישנו את מסלול הסיור.
סיור טלוויזיה וסרטים בניו יורק: כשעתיים וחצי, החל מ-61 דולר למבוגר. סיור סקס והעיר הגדולה: כשלוש שעות, החל מ-66 דולר למבוגר.
פורסם לראשונה: 12:39, 06.02.23
