את תאילנד הכרתי לראשונה לפני יותר משני עשורים - והתאהבתי. בכל שנה טסתי לחופשה ביעדים המוכרים – עיר הבירה וממלכת הקניות בנגקוק, קנצ'נבורי והגשר המפורסם על נהר קוואי וכמובן בטן-גב בקוסמוי, קופנגן וקראבי. לפני שמונה שנים עברתי לגור באי פוקט והחלטתי שהגיע הזמן לחקור את המדינה לאורכה ולרוחבה, ללמוד על התרבות העשירה והמגוונת ולטייל ביעדים ומקומות ששוכנים מחוץ ל"שביל החומוס". אלו עשרת היעדים האהובים עליי במיוחד.
צפון תאילנד
באן ראק תאי (הכפר הסיני) Ban Rak Thai: הכפר הוקם על ידי לוחמים סינים שברחו מהמשטר הקומוניסטי. ממשלת תאילנד אישרה למהגרים להקים התיישבות בגבול עם מיאנמר במטרה שהם יישמרו על גבולות המדינה באזור זה. השנים חלפו והכפר הפך לאתר תיירותי כחלק ממסלול הטיול המעגלי "מה הונג סון" (Mae Hong Son loop ).
מומלץ להקדיש לפחות יום שלם לטיול בכפר וסביבתו. עשרות החנויות ברחוב המרכזי של הכפר מציעים טעימות מסוגים רבים של תה שמגודל בטרסות סביב הכפר. המסעדות מגישות אוכל סיני אותנטי ואוהבי הטיולים יוכלו לצאת למסלול הליכה ממש עד הגבול עם מינאמר.
לבאן ראק תאי אפשר להגיע גם במסגרת טיול יום מפאי, ואפשר להעביר שם גם לילה. מומלץ לבקר בין החודשים אפריל לדצמבר.
נאן (Nan): מחוז נאן מוכר בעיקר בגלל הכביש הציורי והמפותל שלו, אולם מעט תיירים מערביים מגיעים לאזור וחבל. אוהבי הטבע ייהנו מנופים, משדות הורז ירוקים ומבריכות המלח. אוהבי ההיסטוריה ייהנו במיוחד להסתובב ברחובות העיר ולצפות באדריכלות המסורתית של בתי עץ. במוזיאון המקומי תוכלו ללמוד על סגנון הבנייה הייחודי של נאן שהוא שילוב של סגנון אירופאי עם בנייה מסורתית.
סוקותאי (Sukhothai): מטיילים רבים שמעו על העיר העתיקה איוטאיה, עיר הבירה של אחת הממלכות הראשונות, אולם רק מעטים שמעו על סוקותאי שהייתה הממלכה הראשונה שאיחדה את המהגרים מהודו ומסין באלף הראשון ונטעה את השורשים לתאילנד של היום. הפארק ההיסטורי של סוקותאי מרשים ביותר והמבנים העתיקים שהיוו את הבסיס לאדריכלות התאילנדית נשתמרו היטב. בשונה מאיוטאיה שבה המקדשים פזורים על שטח עצום ולכל מתחם יש תשלום בנפרד, בפארק סוקותאי הטיול כולו במתחם אחד בו אפשר ללכת ברגל, לרכב על אופניים או לשכור קלנועית.
אני ממליצה להקדיש לפחות יום אחד לביקור בסוקותאי, ולכן כדאי לישון באזור שני לילות. יש כמה מלונות סביב הפארק שמהם ניתן לקחת אופניים ולרכב אל הפארק. הכניסה עולה 100 בהט.
ניתן לבקר במהלך כל השנה, אך מומלץ במיוחד בזמן חג לוי קראטונג (פסטיבל האורות) שמתקיים בדרך כלל בסוף נובמבר.
מרכז תאילנד
קאו יאי (Khao Yai): שמורת הטבע קאו יאי היא הראשונה שהוכרזה פארק לאומי ובהחלט המרשימה מכל הפארקים בתאילנד. עיקר התיירות מקומית, אך גם תיירים מערביים מגיעים לאזור מבלי לדעת שעבור התאילנדים זהו חלון לאירופה. תמצאו שם יקבים, בתי מלון מפנקים שנבנו בסגנון ארמונות אירופאים, וגם בתי מלון בסגנון גלמפינג שממוקמים בתצפיות עם נופים עוצרי נשימה, המון בתי קפה מיוחדים ומגוון רחב של אטרקציות.
אני ממליצה לטייל באזור לפחות יומיים-שלושה. מומלץ לבקר החל מחודשים יולי-אוגוסט, אז כל השדות פורחים והאזור צבעוני במיוחד, ועד נובמבר-דצמבר, כשהטמפרטורות בלילה צונחות עד לאפס ובזריחה ניתן לצפות בשמיכת עננים שעולה מהעמק עד מעל לרכסי ההרים בזמן שמזג האוויר מתחמם. מחזה מיוחד.
קאו קו (Khao Kho): כמו קאו יאי גם הפארק הלאומי קאו קו אהוב במיוחד על התיירות המקומית. מסיבה זו כמעט שלא תמצאו כאן דוברי אנגלית, מה שהופך את החוויה הופכת ליותר אותנטית ואת מעט המערביים שמגיעים לסלבריטאים. גם קאו קו מזכיר קצת את אירופה, המלון בלו סקאי ריזורט כאילו לקוח מהאגדה של סינדרלה.
עוד על הפרק: שדות של תותים ופרחים, טורבינות רוח ואחד המקדשים היותר מיוחדים שיצא לי לראות בתאילנד. הנוף המרהיב, היעדר תיירות מערבית, השקט והשלווה הופכים את השהות במקום לממכרת. מומלץ לבקר בין החודשים יולי ועד דצמבר.
דרום תאילנד
קו קוד (Koh Kood): לעיתים נקרא גם קוט KUT, אי במחוז תראט דרומית לאי צ'אנג המוכר יותר. החול הלבן והקמחי בחופים המרהיבים, ים צלול, טבע פראי בהיעדר פיתוח יתר וכמובן המון שקט, הופכים את האי לגן עדן קטן ומתאים במיוחד לחופשה רגועה של בטן-גב. מומלץ לביקור בחודשים נובמבר עד אפריל, לאחר מכן הים סוער (העונה הגשומה) וחלק מהמלונות באי נסגרים.
האי פאיאם (Ko Phayam): האי ממוקם צפונית לפוקט במחוז רנונג. לתיירים הוותיקים, פאיאם מזכיר במקצת את קופנגן של שנות ה-90. בונגלו על החוף, מסעדות רחוב וברים של היפסטרים. לא תמצאו באי מיטות שיזוף על החוף או רוכלים מציקים וההרגשה שחזרתם אחורה בזמן. ניתן למצוא באי אטרקציות בסיסיות- גלישת גלים או רוח בהתאם לעונה, שיעורי יוגה, קיאקים ביערות מנגרוב וזהו בעצם. כמו באי קוד, ובעצם בכל דרום-מערב תאילנד, העונה המומלצת היא בין החודשים נובמבר לאפריל.
האי פאיאם (Ko Phayam):
קו לנטה (Ko Lanta): לאחר שהיה מועדף על המקומיים, בשנים האחרונות האי לנטה שנמצא במחוז קראבי צובר פופולריות רבה גם בקרב התיירים המערביים. זהו אי גדול יחסית ומרובה חופים, מלונות ברמות שונות, מגוון רב של מסעדות ואפילו פארק לאומי.
על אף גודלו, יש באי מעט כלי רכב, כביש אחד מרכזי ועיקר הניידות מתבצעות באמצעות טוק טוק מאולתרים. האטרקציה העיקרית היא טיולי צלילה, אבל גם מי שפחות בעניין יימצא מה לעשות במהלך החופשה. אם אתם מחפשים אווירה אותנטית, אבל לא מתפשרים על הפינוקים שתאילנד מציעה, לנטה היא היעד בשבילכם.
החודשים העדיפים לשהות באי הם בין נובמבר למרץ. בקיץ הים גלי מאוד, כמעט ואין תיירות ורוב בתי העסק סגורים עד העונה הבאה.
נאי (Ko Ngai): נאי הוא אי קטן במרחק של שעת הפלגה מחופי לנטה. ניתן להגיע אליו לטיול יום במסגרת אחד מטיולי הצלילה, אבל אני ממליצה להישאר ללילה או שניים. זהו אי קטן, לא מפותח, למעט שלושה-ארבעה בתי מלון שמתפקדים כ-one stop shop אין בו כלום. רק טבע ונופים.
יש משהו מיוחד להגיע למלון, ולחיות עם אותם אורחים ואותו צוות במשך כמה ימים. כמעט מיד המקום מרגיש כמו בית והצוות כמו חלק מהמשפחה המורחבת. גם המסעדה של המלון מרגישה לעיתים כמו המטבח בבית. האספקה מגיעה אחת ליומיים-שלושה ולכן התפריט תמיד גמיש. החודשים המומלצים הן נובמבר-אפריל, לאחר מכן המלונות נסגרים והצוות עוזב את האי.
איי סורין (Surin): אם אהבתם את איי סימילאן, אתם חייבים לבקר גם באיי סורין. באיים חיים צועני הים "מוקן", זהו פארק לאומי וההגעה לתיירים היא רק במסגרת טיולי יום. במסגרת הטיול מבקרים בכפר של צועני הים, עוצרים לצלילה בכמה מקומות ובתצפית שמשקיפה על הנופים המרהיבים.
אישית אני לא חובבת טיולים מאורגנים, לכן אני ממליצה לקחת סירה מרצועת החוץ קאו לאק (Khao Lak), לטייל באופן עצמאי וליהנות מהאינטראקציה עם המקומיים.
בתאילנד יש עוד מאות יעדים מיוחדים שרק מחכים שמישהו יגיע אליהם וירחיב את "שביל החומוס", כל מה שצריך זה קצת תעוזה וסקרנות.
