החופשה בקרפטוס התחילה אחרי שעה ו-15 דקות בלבד. טיסה קצרה היא תענוג גדול ולא מוערך מספיק. לא הספקתם לראות שלושה פרקים של "חברים" או "סיינפלד" והגעתם לאי היווני, ועוד איזה אי יווני. אולי האי הכי יווני שקיים כיום, ומגשים את כל הפנטזיות על יוון האותנטית: חופים משגעים, נוף כפרי, מסעדות מקומיות, טברנות בלילות, והכול בקצב איטי. ההיפך מהאחים הגדולים רודוס וכרתים, שעמוסים באטרקציות מכל טוב ועושים הכול כדי להסיח את דעתך. בקרפטוס אין טיולי ג'יפים, אין פארקי מים ענקיים ואין קניונים עמוסים במותגים. לקרפטוס מגיעים כדי לנוח ולשכוח מהכול - קצת כמו סיני, רק ביוונית.
מדובר באי קטן במזרח יוון שנמצא בין רודוס לכרתים, וגרים בו כ-6,000 תושבים בלבד. בשנתיים האחרונות לא היו טיסות ישירות מישראל לקרפטוס, והן חודשו רק לאחרונה. האי הזה קטן, אבל יש לו הרבה מה להציע. המבנה הפראי של האי הביא לכך שהזמן שבו עצר, ואפשר לחוות בו את יוון האמיתית, זאת שקראנו עליה בספרים. לא יכולתי שלא לחשוב על הספר הנפלא "משפחתי וחיות אחרות" של הסופר האנגלי ג'רלד דארל, שמשפחתו החליטה בוקר אחד לעבור מאנגליה הקרירה לאי הקסום קורפו. התיאורים המדויקים של דארל מאוד מתאימים לקרפטוס, שבה גרים אנשים פשוטים וחמימים "כמו פעם", שמתפרנסים בעיקר מתיירות ובשאר הזמן נחים. אין פלא שהאי מושך אליו המון תיירים מאירופה עוד לפני שהגיע השיא של העונה.
האי, כאמור, מורכב ממספר עיירות וכפרים קטנים. העיירה המרכזית היא פיגאדיה, ושם שוכנים רוב המלונות והמסעדות. בטיילת יש מסעדות מכל הסוגים, אבל בעיקר אוכל יווני מסורתי - סופלאקי, גירוס, כמעט כל סוגי הדגים שאפשר לחשוב עליהם וממולאים למיניהם (אין ירק שהיוונים לא מסוגלים למלא באורז, וזה טעים). מחוץ לרוב המסעדות יש תמונות של המנות ותפריט באנגלית, כמו במלכודות תיירים קלאסיות, אבל אין מה להיבהל מזה, אנחנו לא ברומא או בלונדון, התושבים עדיין חדשים בעסק הזה וחושבים שזאת שיטת שיווק משכנעת שתגרום לכם להיכנס. המסעדות לא מתקמצנות בכלל על גודל המנות, ומנה אחת יכולה להשביע בקלות שני אנשים ואפילו שלושה. המנות האלה עצומות, והיוונים עושים הכול כדי שתצא מרוצה.
אין הרבה טברנות בקרפטוס, אבל מי ששר שם אוהב את מה שהוא עושה. אל תצפו לשבירת צלחות ולמוזיקה רועשת - לכאן באים כדי לשמוע מוזיקה, לשיר ולאכול. אף אחד לא מתאמץ כדי להרשים, ולהתחנף עם טירוף מזויף ושירים שבכלל לא מתאימים ליוון. בטברנות מנגנים (בלייב כמובן, עם נגנים וזמר לבושים בחליפה) רק מוזיקה מקומית, עם המון קלאסיקות שמוכרות לאוזן הישראלית (תזהו שם בין היתר את "אלינור", "דברי אליי", ו"תודה", ושלל להיטים יווניים שעשו עלייה לארץ ומעניין אם היוצרים קיבלו תמלוגים עליהם). הטברנות גם לא פעילות עד השעות הקטנות של הלילה, כי בקרפטוס אין בילויים מוגזמים. זה אי סולידי, חוץ מהטבע שום דבר לא פרוע בו, ולא תראו תיירים שיכורים בצידי הדרך. בקרפטוס מבלים עד שעות סבירות וקמים בבוקר לים. חוץ מהאוכל - כאמור, רוב המנות מוגזמות לחלוטין.
אפשר גם לראות הרבה טבע בקרפטוס, זהו אי עשיר בנופים שמעודד אותך לטייל בו ולחוות את כל מה שיש לו להציע (נראה שקרפטוס הוא השיאן העולמי בסוכנויות להשכרת רכבים). טיילנו לכפר ההררי אולימפוס, שנמצא בצפון האי ורחוק בערך שעה נסיעה מפיגאדיה. תושביו מספרים שאבותיהם ברחו להרים עקב פחד משודדי ים, הם שומרים על המסורת, והמקום מזכיר גם קצת עיירה יהודית מהמאה ה-19, עם אנשים שעוסקים בסנדלרות ובתפירה. המקומיים לבושים בבגדים יווניים מסורתיים ומציעים לאכול מהמטבח שלהם. בסמטאות הכפר ניתן למצוא סנדלרייה ששייכת לאדם לא צעיר שמייצר את הנעליים מאפס. לא מדובר בנעליים הכי יפות בעולם, אבל נראה שהן מאוד מתאימות לחיים בכפר שכדי להגיע אליו צריך לטפס על הר, ורק לפני מספר שנים הצליחו לחבר אליו כביש מסודר. במסעדות המקומיות המלצרים עושים פרצוף אם מבקשים מהם פיצה או המבורגר ומתעקשים לבשל את האוכל המקומי. מנת הדגל היא פרחי קישואים. ממולאים כמובן. אפשר לבלות כמעט יום שלם בכפר הזה ובכפרים אחרים. כאמור, בקרפטוס לא רק נחים על חוף אלא גם מטיילים.
במשך שנים רבות האי היה תחת כיבוש זר, של הטורקים ולאחר מכן של האיטלקים. חלק מהתושבים השתקעו במדינות אחרות, חלק עזבו וחזרו לאחר מכן, וחלק קטן התעקש להישאר באי ולשמור על המסורת. אולי זה מסביר את העובדה שהאי מצליח לשמור על האופי שלו על אף שמגיעים אליו אלפי תיירים מדי שנה, מספר שצפוי לגדול במהלך השנים הקרובות.
לקרפטוס יש רצועת חוף מכובדת באורך של מעל 100 ק"מ, שכוללת חופים יפים במיוחד. חלק מהם חוליים וחלק מהם סלעיים, אבל כולם שקטים ומרגיעים מאוד. החוף הכי יפה הוא חוף אפלה, שאליו אפשר להגיע ברכב אבל הגענו אליו בשיט, מה שגרם לחוויה להיות קצת יותר משמעותית, כי הסירה המתנדנדת גורמת לך להרגיש קצת כמו שודד ים שמגלה אדמה חדשה (רק אל תדברו עם המקומיים על שודדי ים, הם קצת רגישים לנושא לאור ההיסטוריה של המקום). בסוף השיט מגיעים לחוף מבודד, עם מים בצבע טורקיז שמושלמים לתמונה לסטורי באינסטגרם.
על אף שכולם יגידו שהוא החוף הכי יפה בקרפטוס והמומלץ ביותר בטריפאדווייזר, הוא לא היה מפוצץ באנשים. איכשהו האי הזה מצליח לאזן את עצמו, והתיירים אף פעם לא מרוכזים במקום אחד. מוצאים בו את השקט ותיירים מאירופה. החוף היה שקט יותר מספרייה, והוא כנראה אחד החופים היחידים בעולם שאפשר לקרוא בו ספר בנחת ובאמת להתרכז בקריאה. מעבר ליופי, לחוף הזה יש יתרון משמעותי בדמות הטברנה שצמודה אליו, ומגישה אוכל לא רע בכלל. כפר נוסף שבו יש חוף יפה הוא פיניקי. זהו כפר שנכבש בגדול על ידי תיירים, שקנו בו בתים והפכו אותו לאזור הכי יוקרתי בקרפטוס.
נראה שהאי נמצא בתנופת בנייה, ובקרוב יוכל להכיל יותר תיירים. בינתיים הוא עוד לא נרמס ונחרש על ידי מבקרים והצליח לשמור על עצמו, על הטבע הפראי ועל האופי המסורתי שלו בקנאות מעוררת הערכה, אולם לא נראה שזה יחזיק יותר מדי זמן. כדאי לבקר בקרפטוס כבר בתקופה הקרובה. מהר, לפני שיתקלקל לנו. זאת קלישאה לכתוב שהוא אי נסתר שאף אחד לא מכיר, אבל זאת האמת.
הכותב היה אורח של חברת איילה נסיעות.
