הפרקטיקה של הסגר – הפרדת אנשים חולים מהאוכלוסייה הבריאה – מוכרת לנו מימי הקורונה, אך למעשה היא בת אלפי שנים. היא שימשה כתגובה להידבקויות המוניות בגלל מגפות כמו המוות השחור או הכולרה, השפיעה על שמות מפורסמים כמו לורד ביירון ועל יצירות ספרותיות כמו "הדבר" ו"האי של סופייה". הנה שבעה מתוך איי ההסגר הרבים שהיו קיימים לפני עידן הרפואה המודרנית, ועוד אחד עם סיפור מעט שונה בכל הנוגע למושג "אי הסגר".
האי צ'אנגו, זנזיבר
האי צ'אנגו (Changuu Island), הנמצא חמישה קילומטרים מהחוף של זנזיבר, נודע גם בשם "אי האסירים". ב-1893 קנו הבריטים את האי עבור ממשלת זנזיבר, במטרה לבנות בו בית כלא. אף על פי שבניית הכלא הושלמה שנה לאחר מכן, בית הסוהר הזה מעולם לא הופעל. בשלהי המאה ה־19 הייתה זנזיבר הנמל הראשי של מזרח אפריקה, והאי הפך לתחנת הסגר למקרי קדחת צהובה. כיום הוא מוכר יותר כאתר לחובבי השנורקלינג, והוא מושך מבקרים בזכות צבי היבשה הענקיים מסוג אלדברה החיים עליו ונמצאים בסכנת הכחדה – צבים שהגיעו אל האי במתנה מהמושל הבריטי של איי סיישל. חלק ממבני ההסגר נשמרו, ובסיור במקום ניתן להתרשם הן מהסיפור ההיסטורי והן מהנוף האקזוטי.
האי טורנס, אוסטרליה
האי טורנס (Torrens Island) ממוקם בדרום אוסטרליה, בשטח המטרופוליני של אדלייד בשפך נהר הפורט, כ-15 ק"מ צפונית-מערבית ממרכז העיר. מאז 1836, אז החלו האירופאים להתיישב באדלייד, האי שימש למספר מטרות. אחת מהן הייתה תחנת ההסגר (אחת מבין 12 שפעלו באוסטרליה) שנבנתה ב-1879 כדי למנוע מנוסעים להפיץ מחלות כמו אבעבועות שחורות, צרעת ושפעת ספרדית באוסטרליה בכלל ובאדלייד בפרט.
האתר נשמר לגמרי והוא מעלה את סיפורי הנוסעים שהוכנסו להסגר מאז שהוקם בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הסיור המודרך במקום אורך כשעה וחצי, והוא עוצר בין היתר בבלוק רחצת הנוסעים, במבנה לחיטוי הביגוד והמזוודות, בחדר המתים ובחדרי הבידוד בבית החולים. האי גם שימש כתחנת הסגר לבעלי חיים, כמו למשל כבשים שיובאו מאנגליה וסוסים שנאלצו להיכנס להסגר בימים שבהם אדלייד אירחה את אליפות העולם לרכיבת סוסים. גם כלבי מחמד וחתולים של המהגרים לדרום אוסטרליה אוכסנו בתחנה.
האי מולוקאי, ארצות הברית
הפארק הלאומי ההיסטורי קאלאופאפה (Kalaupapa National Historical Park) נחשב לאטרקציה התיירותית העיקרית באי מולוקאי (Molokai), שהינו האי החמישי בגודלו מבין איי הוואי. ב-1866 החליטה ממשלת הוואי על מדיניות הפרדה בין המקומיים הבריאים לבין החולים בצרעת, בניסיון לנסות להתגבר על המגפה ולמנוע הדבקה. התהליך היה לא פשוט מכיוון שהחולים הועברו בכפייה למקום מבודד. מחריד ככל שזה נשמע מצבם עוד היה טוב, שכן היו כאלו שהושלכו מהסיפון אל הים הסוער והיו צריכים להגיע בכוחות עצמם אל החוף. המראה הירוק והשלו של האי עלול להטעות, שכן באותם ימים לא היו בו מתקנים לשהייה או מים ראויים לשתייה, והמבודדים הצליחו לשרוד באמצעות עבודה חקלאית ודיג.
המצב החל להשתפר ב-1873, עם הגעתו של האב דמיאן דה ווסטר למקום. הכומר דאג לבנות בתים וכנסיות, ולספק שירותים רפואיים. רק אחרי מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946, הגיעה להוואי התרופה לצרעת, ומדיניות ההפרדה הסתיימה רק 23 שנים לאחר מכן. אז גם הוחלט להקים את הפארק במטרה לשמר את תרבות מושבות החולים ואת זיכרונותיהם של החולים. כיום מדובר באתר היסטורי לאומי, שנותר ביתם של כמה חולים לשעבר, שהחלימו והעדיפו להישאר בו, כשהם זוכים לתנאי מחייה נוחים מהמדינה. הסיור בפארק מלמד על מאבק החולים ועל סבלם, על הטיפול בהם ועל השיקום שלאחר מכן.
האי ברוני, טסמניה
האי ברוני (Bruny) מקבל בברכה מבקרים מכל רחבי העולם, המעוניינים לחוות חופים וטבע עשיר בבעלי חיים, אך בעבר הוא היה אי המיועד להסגר. ב-1884 ממשלת טסמניה קנתה שטח של שמונה דונמים באי ברוני מפועל ועגלון בשם אנתוני קוקס, אסיר לשעבר ואב ל-11 ילדים – במטרה להקים עליו תחנת הסגר. במהלך מאה השנים הבאות, האתר המבודד סייע בבלימת התשפטות מחלות כמו אבעבועות שחורות ושפעת ספרדית, וכן לכליאת שבויי מלחמה גרמנים או חיילים מקומיים שחזרו מאזורים נגועים במחלות, ובהמשך גם להסגר צמחים מיובאים. כמה מבנים היסטוריים, כולל בית המתים ובית המפקח, עדיין עומדים על תילם, ומאז 2011 תחנת ההסגר פועלת בשיתוף פעולה עם שירות הפארקים וחיות הבר של טסמניה כדי לשמר ולשפר את האתר, ולהפוך אותו ליעד תיירותי.
האי ספינלונגה, יוון
האי המבוצר והזעיר ספינלונגה (Spinalonga) שוכן בלב ים ליד כרתים. הוונציאנים בנו שם מבצר כבר במאה ה-15, על גבי אקרופוליס (מקום מבוצר בתוך עיר-מדינה ביוון העתיקה), וזה אחד מהאתרים הארכיאולוגיים הפופולריים ביותר שיש בכרתים. הם גם העניקו למקום את שמו, כיוון שהוא הזכיר להם בצורתו קוץ (Spina) ארוך (Longa). האי החליף ידיים בין הוונציאנים והעות'מאנים, עד שב-1903, הוקמה על אדמתו מושבת מצורעים שהושטו אליו בסירות.
מצבם של החולים על האי הוטב – גם כי לא היו חשופים להתעללות מצד האוכלוסייה הבריאה, וגם כי זכו לאספקה ממשלתית שוטפת. ב-1957 אחרוני החולים עזבו את האי לאחר שנמצאה תרופה למחלה. חלק מהבניינים המתפוררים שבאי שופצו במטרה למשוך למקום תיירים. כיום קבוצות מודרכות המסיירות במקום עוברות בין המבצר, כנסיית סנט ג'ורג' הצנועה, בית הקברות והבתים הנטושים. הפופולריות של האי עלתה לאחר שהסופרת הבריטית ויקטוריה היסלופ, פירסמה את הספר "האי של סופייה", שבו מתוארים חיי קהילת המצורעים בספינלונגה.
האי מנואל, מלטה
לאורך ההיסטוריה עברו על מלטה לא מעט מגפות, ולמדינה אף היה אי ייעודי עם מתקן הסגר: האי מנואל (Manoel Island). זהו קומפלקס מבנים שנבנו בין המאות ה-17 וה-19, שקיימים עד היום, אף שנגרמו להם נזקים במהלך מלחמת העולם השנייה והם עמדו נטושים במשך עשרות שנים. המשורר האנגלי לורד ביירון היה אחד מאלו ששהו בהסגר במקום במהלך 1811, לאחר שהגיע מיוון שורצת הכולרה באותה העת (הוא אף השאיר כתובת על קיר אחד המבנים, אך היא לא שרדה).
המבנים שעל האי כללו בין היתר בית חולים למבודדים, מתקנים למבקרים ומכלאות לבעלי חיים. במהלך מלחמת קרים שימש המקום גם כבית חולים צבאי עבור החיילים הבריטים, הצרפתים והאיטלקים. לאחר עשרות שנות הזנחה, בשנים האחרונות הוחלט על שיקום מאסיבי של המבנים שעל האי, והוא יכלול טיפול באבני המבנים הקיימות ובנייה מחדש של מבנים שנהרסו. בתום השיקום, המתחם יהפוך לאזור מגורים עם משרדים, מסעדות, קזינו, מלון בוטיק וחניון תת-קרקעי.
האי המבודד של סמואה האמריקנית
ב-1918, לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה, גבתה מגפת השפעת הספרדית את קורבנותיה ברחבי העולם. באותם ימים, מושל סמואה האמריקאית (American Samoa) ג'ון מרטין פויר, פעל לפתרון הבעיה באופן שונה מהמקובל – הוא הרחיק את העולם ממדינתו. בכך, סמואה האמריקנית, קלדוניה החדשה והאי מרז'ו שבברזיל היו למקומות היחידים בעולם שבהם לא נרשמה תמותה מהמגפה. פויר הקיף את האי בספינות קרנטינה, שנועדו לבודד את כל אלו שהתקרבו אל האי למשך חמישה ימים, שרק בסיומם היו רשאים לרדת אליו. רק לשם השוואה, במערב סמואה השכנה, אז בשליטת ניו זילנד, אחד מכל חמישה אנשים מת במגפה.
