אוהד הנווד במצרים: טיול בקהיר ובפירמידות
(צילום: רום כרמי)
טיול בבירת מצרים: לא מעט דובר על המדינה השכנה בהקשר של חופשה בתקופה האחרונה. אם בצפון סיני, אזור שחזר להיות מבוקש עבור הישראלים ואם בעיר הדרומית בחצי האי - שארם א-שייח, אליה נפתחו קווי טיסה ישירים השבוע. הכתבה הבאה תעסוק באזור אחר ולא פחות מסקרן במצרים - קהיר והסביבה.
נתחיל עם חדשות טובות ואולי גם מפתיעות: ישראלים יכולים להגיע לקהיר עם דרכון ישראלי. עם זאת ובניגוד למי שנוסע רק לסיני, עבור קהיר ולמעשה ברוב חלקי המדינה שהם מעבר לחצי האי - יש חובה להוציא ויזה דרך השגרירות.
את הדרך לקהיר עשינו ברכב בלבד. הגענו עצמאית למעבר הגבול הדרומי, מסוף טאבה. משם המשכנו עם מונית ישירות לקהיר, אותה הזמנו מראש. המונית שארכה שמונה שעות נסיעה עלתה אלף שקלים.
בקהיר לקחנו את המלון הכי זול שמצאנו בבוקינג בעלות של תשעה דולר ללילה לבן אדם, אנחנו בכל זאת תרמילאים. במבט ראשוני המקום היה נראה מפוקפק אבל החדר היה נקי ומרווח והמיקום של המלון היה מעולה.
בבוקר קמנו מוקדם ויצאנו לראות את העיר. תחילה ביקרנו במסגד על שם "מוחמד עלי", לא המתאגרף אלא שליט מצרים מהמאה ה-19 שבנה מסגד מהמפוארים שראיתי. למבנה ארבע חזיתות מכוסות שיש מצרי לבן, כיפה מרכזית אחת וחצר. בזכות מיקומו הגבוה, הוא מהווה נקודת תצפית מצוינת להשקפה על כל קהיר. באותו רגע קלטתי את רמת הצפיפות וזיהום האוויר הגבוהים שיש בקהיר.
המשכנו לשוק אלמואיז השופע בדוכנים עם סחורה יפה ואוכל רחוב טעים וזול מאוד. ממש לידו נמצאת השכונה היהודית שבה רוב היהודים שחיו במצרים התגוררו, עד שעזבו ב-1948 עם קום מדינת ישראל.
את ארוחת הערב אכלנו בהפלגה על ספינה יוקרתית על נהר הנילוס. הפלגה של כשעתיים עם אוכל מעולה, חפאלה של נגנים מצריים עם דרבוקות ומופע ריקודי בטן. היה כיף לעלות לסיפון העליון של הספינה, להשקיף על קהיר ולתהות איך היא נראתה בימים בהם בני ישראל שהו במצרים לפני 5,000 שנים.
הפגישה הראשונה עם הפירמידות
בבוקר למחרת נסענו לגיזה, עיר במרחק שמונה קילומטרים מקהיר אבל בגלל העומס והצפיפות בכבישים הנסיעה לקחה לנו יותר משעתיים. למי אכפת? הגענו לפירמידות.
הפירמידות הגדולות של גיזה נבנו בשנת 2,500 לפני הספירה. הגובה הכללי של המבנה הגדול ביותר נושק כיום ל-140 מטרים, שזה קצת פחות מגובהו של המבנה המלבני במגדלי עזריאלי בתל אביב, לצורך השוואה. אורך כל צלע בבסיס הפירמידה הוא 250 מטרים.
המבנה העצום בפיזה נבנה על-ידי הפרעונים שהאמינו שהנשמה נשארת בגוף גם לאחר המוות ועל כן יש לבנות קבר מפואר שיהיה לה נוח. באתר יש שלוש פירמידות שנחשבות לגדולות ביותר וספינקס אחד שממנו מעט התאכבתי אבל אין ספק שהוא עדיין מרשים, במיוחד ברמת הדיוק והגימור של המבנה שלו.
לא רק גיזה: אתר חובה נוסף
לא נכנסנו לתוך הפירמידות של גיזה כי נאמר לנו שחשוך שם ולא באמת רואים משהו. פיצוי על כך קיבלנו בפירמידה אחרת - "הפירמידה של ג'וסר. שהיא גם הפירמידה הראשונה שנבנתה, בשנת 2,600 לפנה"ס, כמאה שנים לפני הפירמידות של גיזה. היא נמצאת במרחק שעה נסיעה מגיזה באתר ארכיאולוגי שנקרא סקארה. שם ניתן ומומלץ יותר להיכנס לתוכן ולראות בבירור את הקברים המלכותיים ואת כתב החרטומים על הקירות.
אחרי השהות הזולה בקהיר, הפעם החלטנו לקחת סוויטה במלון שנמצא הכי קרוב לפירמידות עם תצפית מדהימה עליהן מהחלון של החדר. המחיר - מאה שקלים לאדם. החויה של לשבת עם כוס קפה מול הנוף לפירמידות זו חוויה מטריפת חושים שפשוט לא יוצאת לי מהראש ואני בטוח אחזור לאזור בהזדמנות הראשונה שתהיה לי.
כישראלי שקרא ונבחן על סיפורי בני ישראל במצרים מכיתה א' עד הבגרות בתנ"ך, החוויה להפליג על הנילוס ולהיכנס לתוך פירמידה יש משמעות עצומה מבחינתי. מרגיש סוג של גאווה או שיוך למקום שבו אבות אבותינו חיו ועבדו בפרך, כשהיום המציאות שונה לגמרי.
כישראלי גם הרגשתי די בטוח לטייל בקהיר. עם זאת היו מקרים שבהם פגשתי אנשים שעיקמו מבט כאשר שמעו מהיכן אני. אבל אני מאמין שהשינוי ביחס יגיע רק כאשר תהיה היכרות טובה יותר בין שני הצדדים, אז סעו לטייל ותהנו.
