כשגן העדן התפרק, יוון עמדה ראשונה בתור לקבל חלק. כטיפות של קסם פזורים בה איים שלכל אחד מהם אופי ויופי משלו, ובראשם האי תאסוס, שהיוונים קוראים לו "הפנינה של האיים" בגלל הצבע הלבן השולט בו, הנובע ממחצבות השיש הלבנות שבו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
שמעתם על תאסוס? כנראה שעדיין לא. זה אחד האיים היווניים הפחות מוכרים לישראלים. בעוד שבכל יוון זיהו אותנו, ברוב המסעדות בירכו אותנו לשלום בעברית ויש כאלה שאפילו תירגמו את התפריט לעברית – בתאסוס שאלו מאיפה אנחנו והרימו גבה כשאמרנו ישראל. "ישראל עוד לא היה לנו פה", אמרו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
בתום מסע של שלושה שבועות ביוון, קינחנו בשלושה ימים וחצי קצרים מדי באי הקסום. ללא ספק, בפעם הבאה ניקח את הזמן, כי מדובר באי עם חופים לבנים ומים צלולים, טברנות עם כיסאות של פעם, אוכל מדהים שמתפוצץ בפה מרוב טעמים, טיולי ג'יפים, כפרים עם סמטאות קטנות, היסטוריה וארכיאולוגיה מתובלות במיתולוגיה היוונית, וגם ספורט ימי ובטן־גב – לכולם יש פה מה לעשות. הירוק מקיף מכל עבר, והביטוי “זמן יוון” מקבל כאן משמעות נוספת. הקפה מגיע עם בקבוק מים קרים על חשבון הבית ולצידו צלחת קטנה עם קונפיטורה שרקחה האמא של בעל המקום (שידאג לספר לכם שהיא הכינה, וגם ידאג שהיא תשמע את זה); הכיווץ התמידי בין השכמות נעלם, הקמט במצח מתיישר והנשימה הופכת להיות מלאה ומספקת יותר. וגם: תאסוס הוא אחד האיים הכי אינסטגרמי שיש, אז הכינו מקום בטלפון לצילומים.
תאסוס הוא האי ה־12 בגודלו בין איי יוון, והגדול ביותר מבין האיים הצפוניים של הים האגאי. באי נמצאו עדויות להתיישבות כבר מהתקופה הפלאוליתית, לפני כ־20,000 שנה, ופזורים בו אתרים ארכיאולוגיים מהיפים ומהמיוחדים שיש. על פי המיתולוגיה היוונית, באי שלט סטפילוס, בנו האהוב של דיוניסוס, אל היין, הטבע והחגיגות. האי מפורסם במכרות הזהב שלו, ביין המשובח, באגוזי המלך (בעונה אל תפספסו את הקונפיטורה שמכינים מהם), בדבש ובמחצבות השיש האיכותיות. וכמובן, בזיתי תאסוס המפורסמים.
היקפו של האי הוא 100 ק"מ, כשעה וחצי של נסיעה. אנחנו התמקמנו במקום אחד בחוף הצפון־מזרחי שלו, ומשם הגחנו לטיולים באתרים השונים. האי ירוק כולו וההר הגבוה ביותר בו הוא יפסאריון (Ypsarion), המתנשא לגובה 1,206 מטרים ונשקף ממנו נוף מרהיב של כל האי. התושבים הראשונים בנו שם את בתיהם כדי להסתתר ולהתגונן מפני פלישות פיראטים. בשנות ה־60 התחילה תנופת תיירות באי, בעיקר של תושבים יוונים מסלוניקי, ובתקופה זו נבנו עוד ועוד יישובים לאורך החופים.
באי אין שדה תעופה, וההגעה אליו קצת מורכבת. טסים לסלוניקי, שוכרים רכב ונוסעים שעתיים וחצי מזרחה לכיוון עיר החוף קראמוטי (Keramoti). בדרך מומלץ לעצור בעיר החוף קאוואלה (Kavala) לטיול של יום. בקרמוטי עולים עם הרכב על מעבורת לשיט של 40 דקות ואתם בעיירה לימנאס (Limenas) שנקראת גם תאסוס, כשם האי, והיא העיירה המרכזית שלו.
את הטיול באי עצמו פתחנו בבילוי בחוף קרנאג'יו (karnagio), לא רחוק מלימנאס. הזמנו קפה יווני, שהגיע כאמור עם בקבוק מים קרים וצלחת קטנה של מתוק־מתוק, השמש הייתה בזווית הנכונה, המים כחולים ומזמינים, ואנחנו שקענו לשקט מענג.
רגע לפני שהשמש פגשה את הים, טיפסנו על הגבעה הסמוכה, לאקרופוליס של תאסוס, שם גילינו את ההיסטוריה המפוארת של האי: לאורך השביל המטפס פוגשים כמה שרידים מעניינים. אחד הוא מקדש לאל הרקולס מהמאה החמישית לפני הספירה שהיום יושבת עליו כנסייה יוונית אורתודוקסית; השני הוא אמפיתאטרון מרהיב שכולו עשוי שיש (סגור כבר שנים לרגל שיפוצים, אבל ניתן לראות אותו ממעד לגדר). כשיורדים ימינה עם השביל מגיעים למתחם ה"אגורה" – השוק הישן שבו התאספו אנשי העיר. במקום גם מקדש לאלה אתנה ומערה נסתרת שהייתה מקדש לאל פאן.
בערב התלבשנו יפה ויצאנו לאחת המסעדות הכי מפורסמות באי – NISI Island, במרחק 20 דקות נסיעה מלימנאס. את פנינו קיבלה כריסטינה, אישה קטנטנה עם עיניים נוצצות מהתלהבות. היא סיפרה לנו שהגשימה כאן את חלומה להקים מסעדה בסגנון "מהחווה לשולחן" – כל מרכיבי הארוחה מקורם בגידולים מקומיים של תושבי האי, שמביאים לה אותם בבוקר והיא מכינה מהם מעדנים. המעדנים מבוססים על המטבח התאסוסי, עם נגיעות מיוחדות שלה. מנת הדגל של המטבח הזה הוא הדיונון, העשוי בצורות שונות, ולצידו מאכלי ים טריים כמו סרטנים ודגים, וכמובן שתמיד יהיו הצזיקי והפאבה – ממרח שעועית. אין מילים לתאר כמה המאכלים שלה היו טעימים.
בבוקר היום השני יצאנו לראות את האי מפסגת יפסאריון. עשינו לשם טיול ג'יפים בנהיגה עצמית עם מדריכה צמודה, בדרך מפותלת ויפה בתוך היער, אבל לצערנו, כשהגענו למעלה גילינו שהראות לא משהו... קטרינה המדריכה הבטיחה לנו ששם במערב, מעבר לאובך, נמצאות ה"אצבעות" (האיים המאורכים) שבקצה חצי האי חלקידיקי שבצפון יוון. נאלצנו להאמין לה.
בדרך עצרנו במנזר Assumption, בן 900 שנים, שנבנה על מעיין שלפי המסורת המקומית הוא מעיין מים קדושים, וגם בכפר העתיק ביותר באי, קאסטרו (Kastro), שכולו בנוי מהאבן המקומית במעלה נסתר ומתפתל בין ההרים. בכפר גרות כיום רק חמש משפחות באופן קבוע, אבל בקיץ הוא הופך למרכז נופש אטרקטבי מאוד.
אחר כך נסענו לרחוץ במפלי Maries – אחד מאתרי המפלים הרבים שיש באי, ולסיום שתינו קפה יווני בבקתה של הליני סמוך ליציאה מהמפל, שגם כיבדה אותנו בציפורו מעשה ידיה (משקה הדומה לאוזו, רק איך לומר בעדינות, דומה יותר לאצטון טהור).
את המשך היום בילינו בשיטוט בין הכפרים היפהפיים של האי – סקלה מריון (Skala Marion), פוטוס (potos) ולימנריאה (Limenaria) – שקצת הזכירו לנו את יוון שהכרנו לפני 30 שנה, בביקור הראשון שלנו, אז התאהבנו לראשונה בה וביוונים האדיבים ומכניסי האורחים.
הגיע זמן לארוחת ערב, ולשם כך נסענו למסעדת Agorastos, המשקיפה על נוף מרהיב של האי הקטן Nisída Koínyra. גם פה הוגשו לנו מנות תאסוסיות על טהרת שוכני הים, כשכוכב המנה העיקרית היה כמובן הדיונון, מלך המטבח המקומי. הוא הגיע במספר צורות: מטוגן, מיובש, עם רוטב וממולא, ולכל ביס היה טעם שונה ומיוחד. המנה הטובה ביותר לטעמנו הייתה צלחת הצדפות, שברגע שהוגשה השתרר שקט מוחלט וכל מה שהיה אפשר לשמוע היו צקצוקי שליקת הבשר הרך שבתוכן.
בבוקר היום השלישי יצאנו לחוף גולדן ביץ', לשיט קיאקים בין המפרצים הכחולים שסביבו. בין מפרץ למפרץ, האמיצים בינינו ירדו לשחייה במים הקרים, ובין חתירה לחתירה סיפרה לנו ארטי, בעלת מועדון השיט, קצת על פיראטים, על סבא של סבא שלה שהיה בין המתיישבים הראשונים שהגיעו לאי מסלוניקי, וגם על מועדון השיט הקטן שהיא ואחיה מנהלים.
התחנה הבאה הייתה לגונת גיולה (Giola lagoon) – "העין של אפרודיטה", אולי האתר הכי מפורסם בתאסוס, השוכן בחוף הדרומי שלו. מדובר בלגונה טבעית יפהפיה, שמי הים ממלאים אותה. על פי הסיפור המיתולוגי, כשאפרודיטה היפה גילתה שזאוס בוגד בה, היא הזילה דמעה גדולה שיצרה את הבריכה. שלט קטן יכוון אתכם לשביל עפר תלול, בו נוסעים עד הסוף למטה, בלי להתפתות לנערי החנייה הרבים שיכוונו אתכם לחנות. מומלץ להגיע מוקדם בבוקר כדי להשיג את התמונה המושלמת, כשאתם צפים בלגונה לבד. אם תגיעו מאוחר מדי, תמצאו את עצמכם עם עשרות אנשים שמנסים להשיג את הלוק הנכון לאינסטגרם.
באי יש מגוון אפשרויות לינה – צימרים, יחידות דיור, דירות, מלונות ומלונות פאר. אנחנו בחרנו לישון בווילה בשם אלקסיס (alexis-villas.gr) באזור המרכזי של גולדן ביץ', שם יש גם חיי לילה עשירים, אטרקציות ים שמתאימות לכולם וחוף ים מסודר במרחק של דקת נסיעה.
הווילה כללה חדר הורים עם מרפסת לנוף, שירותים ומקלחת בחלק העליון, סלון, מטבח וספות שנפתחות ללינה של עוד שלושה אנשים/ילדים. היא מצוידת בכלי מטבח ובמצרכים לארוחת בוקר בסיסית. מדובר במתחם שיש בו חמש וילות, כך שכמה משפחות או חברים יכולים להגיע יחד.
רכב של חברת POTOS (אתר: rentacarpotos.gr), טויוטה קורולה האצ'בק: 70 יורו ליום.
דלק: 150 יורו (שני מיכלים, כולל נסיעות מסלוניקי וחזרה).
מעבורת לאי: 18־24 יורו לרכב, תלוי בסוג הרכב. ובנוסף 5 יורו למבוגר ו־2.5 יורו לילד עד גיל 10.
לינה בווילה אלקסיס: 80־120 יורו ללילה.
גלית קידר היא בלוגרית וכותבת באתר "שיעמום הוא בחירה"
