פורים הוא חג מלא שמחה וצבע, והתחפושות והמסכות הן חגיגה של ממש. ואם כבר חגיגה, למה ללכת בקטן כשאפשר ללכת ממש בגדול? האירוע הראשון שרובנו מדמיינים לשמע המילים קרנבל או פסטיבל הוא החגיגה הנערכת מדי שנה ברחובות ריו דה-ז'נירו בברזיל, שנחשבת לאחת המסיבות הגדולות ביותר על כדור הארץ, או זו הנערכת ברחובות ונציה ומפורסמת במסכותיה. אבל מלבד הריקודים בקצב הסמבה והמסכות המרהיבות, ישנם עוד פסטיבלים ייחודיים. הנה תשעה מהפסטיבלים הגדולים והמרתקים, שמשתלבים נהדר ברוח החג, עד לא ידע.
פסטיבל צ'ונג צ'או באן, הונג-קונג
בהונג-קונג יש שפע של פסטיבלים מרתקים – מיום ההולדת של בודהה ועד יום ההולדת של האל טאם קונג – אבל אחד הייחודיים ביותר הוא פסטיבל הלחמניות צ'ונג צ'או באן (Cheung Chau Bun Festival), המתרחש בתחילת מאי. מקור הפסטיבל הוא ב-1644, אז הסתיימה מגפה קטלנית שהשתוללה באי צ'ונג צ'או, לאחר שתושביו הצעידו פסלי אלים דרך הכפר וביקשו מהאל פאק טאי לגרש את הרוחות הרעות. טקסים דומים עדיין מתבצעים באי מאות שנים מאוחר יותר.
הפסטיבל הוא שבוע גדוש בריקודי אריות ומופעי אופרה סינית, שבשיאו תהלוכה מרהיבה וצבעונית בהשתתפות דרקונים, אריות וילדים מחופשים. בנוסף אופים לחמניות באן מתוקות ובונים מהן מגדל המתנשא לגובה של עד 18 מטר. בתחרות הלחמניות המרגשת משתתפים אמיצים המטפסים במעלה המגדל במטרה לתפוס כמה שיותר מהלחמניות בשלוש דקות.
מופע גורוקה, פפואה ניו-גינאה
מדי שנה מאז 1957 נחגג הפסטיבל הזה במשך שלושה ימים בעיירה גורוקה, השוכנת בנוף של כפרים, יערות ומטעי קפה בפפואה ניו-גינאה. הפסטיבל מתקיים בסמוך ליום עצמאותה של ניו-גינאה (16 בספטמבר), השוכנת מצפון לאוסטרליה. מדובר בכינוס של כמאה שבטים המתחרים ביניהם בריקודים מסורתיים ובשירה. מופע גורוקה (Goroka Show) והתחרויות שבו מהווים תחליף למלחמות השבטיות שהתקיימו במדינה בעבר, והמראה של שורות גברים עטורי נוצות, איפור ומסכות ייחודיות, שמתופפים, שרים ונעים בקצב – הוא צבעוני ומדהים.
פסטיבל סוף החורף, ליטא
במסורת שנתית ארוכת שנים חוגגים בליטא במהלך השבוע השביעי שלפני חג הפסחא את פסטיבל סוף החורף (Užgavėnės). אם תבקרו בווילנה הבירה או בשאר ערי ליטא לקראת סוף החורף, ייתכן שיגיעו לאוזניכם קריאות בליטאית שפירושן "חורף חורף צא מיד מהחצר". במהלך יום שלם יוצאים התושבים לרחובות כשעל פניהם מסכות מפחידות של שדים, דובים ומכשפות, המסמלים את העונה הקרה והמושלגת. הם רוקדים, צוהלים, שרים וזוללים פנקייקים חמים עם מגוון תוספות. הפנקייק הפך לסמל הפסטיבל הזה בגלל צורתו העגולה המסמלת את השמש. לבסוף, מלבד הכרזה על המתחפשים המקוריים ביותר ועל אופי הפנקייק הטובים ביותר, מתאספים כל החוגגים ועורכים מדורה גדולה בה שורפים את דמותו המפלצתית של החורף, כסמל לסופו ולתחילת האביב.
פסטיבל קוקרי, בולגריה
הפסטיבל הבלקני שמתקיים מדי שנה בעיר פרניק (Pernik) שבבולגריה מושך אליו המוני משתתפים עטויי מסכות, המציינים את בוא האביב באירוע בן יומיים. הוא מתקיים לרוב בחודש ינואר, אך התאריך יכול להשתנות ולהתקיים גם בפברואר או מרץ. המסורת היא מעין זכר לחגיגות דיוניסוס שנערכו לפני יותר מ-2,500 שנה. זה כולל הכנת מסכות ותלבושת מיוחדת שנקראת קוקרי (Kukeri). המסכות והתחפושות מושקעות, עם מסגרות עץ המחזיקות חיות, מפלצות, תמונות, נוצות ועוד מיני קישוטים ופעמונים. על במה ענקית מופיעות להקות מכל העולם. בפסטיבל ישנן מספר תחרויות על ההצגה הטובה ביותר, התחפושת המוצלחת מכולן והריקוד והמוזיקה הטובים ביותר, אך על דבר אחד אין תחרות - כמות היין והמשקה האלכוהולי שנקרא ראקיה, שנמזגת ונלגמת.
קרנבל ויארג'יו, איטליה
הקרנבל של ויארג'יו (Carnevale di Viareggio) אותנטי, משעשע ופוטוגני להפליא. העיר הטוסקנית ויארג'יו, השוכנת כ-20 ק"מ צפונית־מזרחית לפיזה, אינה מהיעדים הפופולריים של ארץ המגף. למרות יופיה היא נטולת אתרים מרשימים, כפי שיש אצל שכנותיה בטוסקנה. עם זאת, במהלך פברואר ותחילת מרץ (40 יום לפני חג הפסחא) מומלץ לבקר בה ולהשתתף בקרנבל. שורשיו ב-1873, אז יצאו תושבים חובשי מסכות אל רחובות העיר במחאה על המיסים הגבוהים. מאז הפכה התהלוכה השנתית למסורת, והיום בובות גרוטסקיות, המעוצבות בדמו
תם של פוליטיקאים ואנשי ציבור, הן כוכבות החגיגות. הבובות הענקיות והמושקעות נישאות ברחבי העיר על גבי פלטפורמות ממונעות בתהלוכות גרנדיוזיות.
למרות שזהו קרנבל סאטירי עם אופי של מחאה פוליטית, השמחה גודשת כל פינה בו, כשבנוסף לתהלוכות יש גם מופעי זיקוקים, נשפי מסכות, מסיבות פרועות, מופעי רחוב והרבה ספריי קצף.
יום המתים, מקסיקו
יום המתים המקסיקני (Day of the Dead) הוא לא רק מסיבה ענקית, אלא חג השייך לחגיגות הקתוליות המוקדשות לזכרם של אבות המשפחה שהלכו לעולמם. הוא נחוג ביום הראשון והשני של נובמבר, באותו מועד בו חלים יום כל הקדושים ולאחריו יום כל הנשמות של הכנסייה הנוצרית הקתולית. אמנם נהוג לבקר ביום זה בבתי הקברות ובכנסיות, ולהניח נרות ופרחי ציפורני חתול על קברי אבות המשפחה, אך אין זה אומר שהאווירה מדוכדכת, שכן באוויר מרחפת תחושת קרנבל – יש תהלוכות, שירים, ריקודים, מסיבות רחוב, ובעיקר תלבושות מפחידות ואיפור ייחודי. מקור הפסטיבל לפני כמה אלפי שנים, בתרבויות פרה-היספניות שהאמינו כי צריך לחגוג את המוות במקום להתאבל עליו. לא חסר גם מה לאכול – מלחם שמעוצב בהשראת המוות ועד גולגולות מסוכר.
פסטיבל קרופ אובר, ברבדוס
"יותר מקרנבל" – זוהי הסיסמה שמלווה את הפסטיבל הססגוני קרופ אובר (Crop Over) המתקיים בסוף יולי ותחילת אוגוסט באי ברבדוס שבאוקיינוס האטלנטי. הפסטיבל חוגג את המורשת החקלאית ארוכת הימים של גידול קני סוכר באי, עוד מימי העידן הקולוניאלי. הוא נפתח בהכתרת מלך ומלכת הפסטיבל, ונמשך בתהלוכה חגיגית, רועשת ורבת משתתפים, עם שלל עגלות מקושטות, מופעי ריקוד ומוזיקה קריבית מקומית ושפע של אוכל. שמחה אמיתית שיוצרת אווירה בלתי נשכחת.
אבל זה לא רק ריקודים ואוכל: יש קונצרטים עממיים ותערוכות אמנות העוסקות בהיסטוריה ובתרבות הברבדית. ישנם גם קרנבל Cohobblopot הענק, שבו המשתתפים מציגים תלבושות מיוחדות ומשוכללות, וקרנבל Grand Kadooment, שבו יש עוד יותר תלבושות שמושכות את העין.
פסטיבל הבתולה קנדלריה, פרו
פסטיבל מסורתי זה (Virgen de la Candelaria), שנערך בשבועיים הראשונים של פברואר, הוא חגיגה של תרבות, מסורת, מוזיקה וריקודים. הוא החל ב-1781 והוא מוקדש לבתולה קנדלריה הקדושה, שפסלה מוביל את התהלוכה. הפסטיבל נחשב לאחד הגדולים והמושקעים ביותר בדרום אמריקה, עם תלבושות ותחפושות מגוונות ומאות הופעות של ריקודי פולקלור הנערכות בין רחובות העיר פונו (Puno) שעל גדות אגם טיטיקקה, בדרום־מזרח פרו, בגובה 3,820 מטר מעל פני הים. קנדלריה נחשבת לבתולה הקדושה, ובגרסה האינדיאנית היא סמל לפריון ולאם הגדולה. מכל קצות המדינה מגיעים חוגגים, מבקשי ניסים ולהקות ריקוד, שמגלמות בריקודיהן את מלחמת האור בחושך ומלחמת השטן באלה הקדמונית. מסיבות הרחוב נמשכות עד אור הבוקר עם הרבה אלכוהול.
קרנבל השטן, בוליביה
בבוליביה, שבמערב אמריקה הדרומית, מתקיים מדי שנה, במהלך החודשים פברואר-מרץ, קרנבל עם אופי פחות נוצץ ויותר אפל. זהו קרנבל השטן של אורורו (Carnaval de Oruro), עיר כורים הממוקמת בגובה 3,710 מטר מעל פני הים, כ־230 ק"מ מדרום לבירה לה־פאס. פעם בשנה לובשת אורורו חג ומושכת אליה עשרות אלפי חוגגים. שורשיו של הקרנבל במאה ה־16, אז צמח באורורו פולחן השטן, כמחאה נגד הכובשים הספרדים שניצלו את המקומיים והעבידו אותם. במהלך השנים יצא הפולחן לרחובות והשתלב עם המסורות האירופאיות, וכך נולד הקרנבל, שנועד להבטיח את שלום כורי הכסף שנמצאים מתחת לאדמה ולהגן עליהם מהשטן.
הקרנבל מאופיין במוזיקת כלי נשיפה ותופים, ובתהלוכות רבות שבהן הצועדים מחופשים לשטן, תוך פריקת עול מוחלטת שבאה לידי ביטוי בהשלכת שקיות מים, ריקודים פרועים ושיכרון חושים מאלכוהול. ככל שהקרנבל מתקדם, כך גוברת ההשתוללות. החוגגים, המשלבים מנהגים אינדיאניים פגאניים עם מנהגי נצרות, יוצרים תערובת אותנטית של מחול, מוזיקה, קצב, לבוש וצבע. הריקודים נועדו לסייע לקדושה הנוצרית "הבתולה מסובקון" (Virgen del Sovacón) לגרש את השטן ואת כוחות הרוע.
