שלומי טובול, בן 54 מבת ים, מתווך דירות ונשוי פלוס שניים, הוא לא רק איש ים ותיק ודייג עקשן, אלא גם חובב הרפתקאות מושבע. לאחרונה הוא חזר מחופשה יוצאת דופן ביערות הקפואים של הרי אורל המסתוריים בדרום רוסיה, סמוך לגבול עם קזחסטן. בשיחה עם ynet הוא סיפר על החוויות עוצרות הנשימה והאתגרים שחווה באחד האזורים הכי מסוכנים לבני האדם.
חופשה בהרי אורל
"זה היה טיול מצוין, בדיוק מה שחיפשתי", אמר שלומי. "לא הייתי עם אנשים, רק אני והטבע – פראי, מבודד, ושקט. זה מה שאני אוהב, להיות במקום שבו הציוויליזציה רחוקה, וכשאתה שם, אתה באמת חווה את הטבע במלואו. זה לא מקום שמזכיר את העיר, לא את הטרדות של היום-יום. שם, בין ההרים ובין העצים, הכל הרבה יותר פשוט, הרבה יותר אותנטי. כל צעד היה חיבור אמיתי לטבע".
הרי אורל, אחד מפלאי הטבע המרשימים ביותר ברוסיה, חוצים את המדינה מצפון לדרום, מהים הארקטי ועד האזור הסיבירי. רכס ההרים משתרע לאורך כ-2,500 קילומטרים, ומפריד בין אירופה לאסיה, עם נופים דרמטיים של יערות צפופים, נהרות ושלג אינסופי. האזור המבודד מציע למטיילים חוויות ייחודיות כגון הליכה בין פסגות מושלגות, טרקים לא מסומנים ביערות ותצפיות על חיות בר נדירות בשטחים מבודדים.
הטיול הקלאסי בהרי אורל מתחיל בדרך כלל מהעיר המודרנית יקטרינבורג, אחת הערים הגדולות והמובילות באזור המזרחי של רוסיה, עם טמפרטורה ממוצעת של מינוס עשר בחורף. יקטרינבורג נוסדה במאה ה-18, ממוקמת בקו התפר שבין אירופה לאסיה, ומציעה שילוב מרתק בין תרבות עכשווית להיסטוריה עשירה. העיר משמשת בסיס מצוין למטיילים, עם גישה נוחה לנופי ההרים המבודדים, ובסביבתה אפשר למצוא את כל השירותים הנחוצים לטיול – ממסעדות מסורתיות ועד מרכזי מידע, השכרת רכב וטיולים מאורגנים.
מה גרם לך לבחור דווקא ביערות הקפואים של הרי אורל כיעד לחופשה?
"אני חובב טבע, ובמיוחד חובב של אזורים פראיים ומבודדים. כשחברה שלי סיפרה לי על המקום הזה, שהיער שם כל כך עצום ויש בו דובים וזאבים, ידעתי שאני חייב לראות את זה בעיניים שלי. זה היה בדיוק מה שאני מחפש – מקום שבו הטבע שולט, מקום שבו אין הרבה אנשים. זה יער כל כך גדול, שנדמה לך שיכולות להיכנס בו כמה ערים ביחד. כשהבנתי שהמקום הזה נידח כל כך – ידעתי ששם אוכל להרגיש באמת את כוחו של הטבע".
שלומי קנה כרטיס טיסה לגרוזיה, ומשם עלה על טיסת המשך של ארבע שעות לנמל התעופה הבינלאומי ביקטרינבורג. הדאצ'ה, בקתת העץ המסורתית של המארחים, הייתה במרחק של 20 ק"מ מהעיר הגדולה בכפר קטנטן שנקרא סטארי רשוטי, שם נגמר הכביש והשממה והבדידות והיערות האינסופיים מתחילים.
"כמו גולש שנכנס לים בלי לדעת מה מחכה לו, המפגש הראשון עם היער הפראי היה מדהים ומעט מפחיד", סיפר שלומי. "אתה לא מבין עד כמה זה מבודד ומרוחק עד שאתה שם. אני זוכר ממש טוב את התחושה הזאת – כל כך הרבה עצים, כל כך הרבה שלג, ולפעמים גם חושך מוחלט בגלל כל העצים הגדולים. היו שם גם עצים לבנים, ממש כמו בסיפורים – היה משהו מאוד קסום בזה. היית צריך ממש להסתכל סביב כדי להבין כמה זה לא דומה לשום דבר אחר שאתה מכיר. כל הזמן שהייתי שם, כל צעד שצעדתי בשלג, לא יכולתי להפסיק להרגיש שאני בתוך עולם אחר, לא של בני אדם".
טיול אקסטרים קשוח בטמפרטורות קיצוניות באזור נידח מצריך תכנון רציני ולימוד מאתגר של הצרכים המיוחדים של כל תא שטח. "היו לי הרבה הכנות לפני הטיול", סיפר שלומי. "לא מדובר פה ב'טיול רגיל', זה לא כמו לטוס לאירופה. הייתי צריך ציוד שיכול להתמודד עם הקור הקיצוני והסכנות בשטח. באתי עם חליפת סקי ולקחתי איתי נעליים גבוהות שמגינות על הרגליים מהשלג והקרח, ובגדי חורף עמידים מאוד לקור – שלב אחרי שלב, כל דבר היה קריטי. במיוחד הייתי צריך את סוליות הברזל לנעליים, כי לפעמים הולכים על קרח ואם לא הייתי שם לב, הייתי עלול להחליק ולהיפגע. בנוסף, לקחתי איתי סכין קומנדו, כי אני יודע שלהיות בשטח כזה בלי כלים נכונים זה מסוכן.
"הסכנות האמיתיות היו בעיקר מצד בעלי החיים. אני זוכר את הרגעים האלה שבהם מצאתי עקבות של זאבים ושל דובים בשלג, והבנתי שאני לא בטוח באף רגע. אבל לא פחדתי – כי היה איתי כלב רועים מקומי ענק במשקל של 80 ק"ג שליווה אותי בשטח. הכלב הוא של המארחים שלי והוא עזר לנו לדעת מתי יש סכנה, הוא תמיד הרגיש את זה קודם – אם היו זאבים או דובים באזור, הוא היה מריח ומתריע. המטרה שלי בטרק הייתה להישאר כל הזמן עם הכלב ועם כל הציוד שלי, כי אני מבין שטבע כזה לא יכול להיות מנוצח בקלות. כשאתה שם, אתה מבין שהסכנה היא לא רק במפגש עם בעלי חיים, אלא גם בסביבה הפראית הזאת שהיא כל כך לא ידועה".
הייתם חמושים?
"המקומיים לא מעזים בדרך כלל להיכנס ליער בלי נשק, כי בנוסף לסכנה של הזאבים והדובים יש גם בעיות עם שיכורים ועבריינים, ממש המערב הפרוע שם. בזכות הכלב הגדול שהיה איתנו, המארחים שלי הרגישו ביטחון מלא ביער ולא הסתובבו עם רובה".
שלומי תיאר את המסע ביערות הקפואים של הרי אורל פחות במונחים של ספירת צעדים ועמידה ביעדים של הטרק, אלא יותר כמסע פנימי אל הנפש, הרפתקה מטלטלת ונדירה של גילוי עצמי והתפעמות עוצרת נשימה מיופי פראי שעדיין לא נהרס על ידי בני האדם.
"החופשה הזאת הרגישה כמו עולם אחר. העולם שבו הכל נשאר כפי שהיה לפני מאות שנים. לא היו שבילים מסודרים ביער, לא הייתה תשתית, לא היו סימנים ברורים לאיפה ללכת – פשוט טבע פראי. זה הרגיש כאילו אני חי בזמן אחר, לפני שכל הציוויליזציה והרעש הגיעו. אתה כל הזמן שואל את עצמך אם אתה באמת מסוגל להתמודד עם האתגרים שהטבע שם מציב, והכל עוד יותר חזק כי אתה לא בודק את השעון, לא מחפש את הזמן. זה באמת ניתוק מוחלט, וזה לא דבר שניתן לחוות בכל מקום".
איך שורדים בלי טלפון?
"בהתחלה היה קשה להרגיש את הניתוק מהעולם. אבל אחרי כמה ימים אתה מבין שהחוויה היא לא עם הלבד, זה המקום שבו אתה מגלה שאתה באמת שייך לטבע, שאתה חלק ממנו. החוויות האלו – עם הכלב, עם הטבע, עם כל קושי – הם לא רק חוויות של הישרדות, אלא גם חוויות של חיבור עמוק עם עצמך ועם העולם שסובב אותך. כל טיול כזה משאיר אותך אחרת, עם הרבה יותר הערכה לטבע, לפשטות, ולחיים באמת".
כמו בצילומי חופשה המפורסמים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כשהוא מבלה עם החכה באזורי הספר, גם שלומי הדייג מבת ים זכה לשלב את התחביב שלו עם המסורת המקומית של דיג נהרות.
החופשה של פוטין באוגוסט 2017
(צילום : רויטרס)
"הדייגים המקומיים תפסו חדקנים גדולים, שזה דג עתיק שנראה מאוד מוזר, והיה עוד סוג של דג טורף גדול עם מלתעות של תנין. אני הגעתי לשם עם ציוד דיג מודרני – ג'יק (פיתיון - א"ק) מנצנץ שמדמה דג חי. הדייגים המקומיים לא הבינו איך זה עובד. הם השתמשו בשיטות ישנות, כמו תירס ובשר, ואני הגעתי עם הציוד החדש. בפחות מחצי שעה הוצאתי שלושה דגים גדולים מאוד – פורלים במשקל 5 ק"ג כל אחד והחלטתי לעצור את הדיג. הדייגים המקומיים היו בשוק. הם לא ראו דבר כזה, זה לא היה משהו שהם הכירו. הדגים האלה היו גדולים ומאוד טעימים, עם בשר כתום כמו סלמון בר. אתה פשוט עוטף אותם בנייר כסף ומניח על האש – כאילו אתה אוכל סטייק. במשך יומיים אכלנו אותם, חלבון מהטבע, היה מדהים".
האוכלוסייה האנושית באזור הרי אורל מורכבת מפסיפס אתני מגוון, כאשר הרוסים הנוצרים מהווים את רוב התושבים, אך לצדם חיים גם קבוצות אתניות נוספות, בעיקר הטטרים צאצאי המונגולים והשפעתם ניכרת גם בסגנון החיים וגם בדת.
"האנשים שחיים שם פשוט חיים אחרת, הם לא עסוקים ברשתות חברתיות, לא רודפים אחרי מותגים כמו שאנחנו רגילים, ואין את הלחץ הזה להיות חלק מהחברה הצרכנית. אין להם טלוויזיה ואין להם את הרדיפה אחרי מה שאין להם. כל אחד עושה את העבודה שלו, כל אחד משלים את מה שצריך, ואין את הצורך הזה לרוץ אחרי משהו. החיים שם פשוטים, אבל לא חסר שום דבר. הם פשוט חיים את הרגע. זה היה מרענן לראות את החיים האלה".
במהלך הטיול שלומי גילה במקרה את סצנת הסקי האיזוטרית של האזור וקפץ על ההזדמנות הנדירה לעונה - לפרק את המדרון עם שלג ממש טוב במחיר מגוחך. "הגעתי לשם בלי תכנון מראש לעסוק בסקי, אבל כשראיתי את השלג והאתר פשוט לא יכולתי להחמיץ את ההזדמנות", סיפר. "השלג היה טרי וקר, והאתר היה פשוט מהמם. צד אחד עם מסלול שהוא יותר למתחילים ובצד השני יש מדרונות עם עצים משני הצדדים, אם אתה לא גולש טוב אתה עלול למצוא את עצמך נוגע בעצים. הסקי שם היה זול כל כך, זה היה מטורף. זה היה פשוט מצחיק – 5 כניסות למעליות במחיר של 10 שקלים לכל כניסה.
שלומי ביקש לחלוק כמה טיפים למי ששוקל לטייל בהרי אורל:
להכיר מישהו מקומי – זה לא מקום שאפשר לטייל בו בלי הכוונה. תמצא מישהו שמכיר את השטח, כי השבילים שם לא תמיד ברורים, והטבע לא תמיד מאפשר ללכת לבד.
ציוד חורפי מתאים – לא כדאי לחסוך על הציוד. אם אתה לא מוכן לקור, זה יכול להיות אתגר אמיתי. תביאו בגדים תרמיים, נעליים גבוהות עם סוליות ברזל, ואל תשכחו לסחוב ציוד טוב לדיג אם אתם בעניין.
כלב שמירה – אם אתם יוצאים לטבע פראי כזה, אל תוותרו על כלב שמירה. כלב טוב יכול לעזור להרגיש בטוחים יותר, במיוחד כשיש חיות בר כמו דובים וזאבים בסביבה.
עלות מחיה – כמאה דולר ליום, הכול כולל הכול. הסופרמקטים מלאים בכל טוב. מי ששוכר דאצ'ה ביער (בית עץ מסורתי - א"ק) שלא יעז לקחת בית בלי סאונה ובריכה חמה, זה שווה כל רובל.
