בחודש אפריל צילמתי את אחת משתי התמונות שנכנסו לרשימה של 101 התמונות הטובות בתחרות (אין דירוג מלבד שלושת המקומות הראשונים), ויוצגו בספר שיפורסם בהמשך. צילמתי אותה באיסלנד בתחילתה של ההתפרצות הגעשית פאגרדארספיאל (Fagradarsfjall) שבחצי האי רייקאנס.
בשיאה של שנת קורונה מצאה את עצמה איסלנד עם הר געש חדש. למרות קשיים בירוקרטיים בהגעה למדינה, הצלחתי להגיע לשם עם כמה חברים צלמים ולחזות בפלא. תזמון הביקור היה מושלם, שכן הגענו להתפרצות באחת מנקודות המפנה שלה. יום לאחר שהגענו, הלבה - שעד כה פרצה דרך בקיע אחד - החלה בן-לילה לפרוץ מבעד לשבעה בקיעים חדשים. החידוש הזה יצר מראה סוריאליסטי של הרי געש קטנים ונוף של כמעט 360 מעלות של לבה זורמת סביבנו.
לצילום הזה נעזרתי ברחפן כדי להתקרב מלמעלה אל בקיע מספר 4 הטרי, שבדיוק החל להתחזק ולפלוט לבה לכל עבר. תחתיתו של הרחפן נמסה בעת הטיסה מעל הלבה, אך לשמחתי הוא חזר בשלום.
הצילום השני שנכנס לרשימת ה-101 צולם בפינלנד בינואר 2020, בזמן שעוד לא חשבנו שהגעה ליעדים בחו"ל תהיה כל כך מורכבת. פינלנד, שהיא חלק מחבל הארץ הצפוני הקרוי לפלנד (יחד עם חלקים מנורבגיה, מרוסיה ומשוודיה), מנוקדת ביערות ובאין-ספור אגמים. בשיא החורף השלג שיורד שם עשוי להגיע לגובה של עד כמטר, דבר המשנה בצורה קיצונית את הנוף.
התמונה צולמה בצד הדרך, כמעט באגביות, לאחר שראינו כמה עצים בודדים ויפים מבעד לחלון הרכב והחלטנו לעצור במקום רגע אחרי השקיעה, במה שנקרא "השעה הכחולה". אמנם טמפרטורה של מינוס 35 מעלות צלזיוס בהחלט מאתגרת את החושים, אך המראות הקסומים משכיחים את הקור מספיק בשביל ליהנות ולהפוך את הלוקיישן למשובח עד כדי כך שקשה לעזוב גם אחרי שעתיים. הבליטה בשלג בקדמת הפריים איננה אבן או תוואי קרקע משונה - זהו קצהו של אילן צעיר הטבוע בתוך השלג.
חבר השופטים בתחרות דירג הרבה תמונות בציון שהיה קרוב לתמונות שהגיעו ל-Top 101 - ולכן החליטו לכלול דירוג נוסף של 202 התמונות הטובות ביותר. לשמחתי שלושה צילומים שלי נכנסו לדירוג מורחב זה. הראשון צולם גם הוא בהר הגעש האיסלנדי. אחד היתרונות הגדולים בהתפרצות הזו היה הנגישות לאתר. כאן, לאחר נסיעה של כשעה מהבירה רייקיאוויק ועוד כשעה של הליכה, זכינו לראות את אחד מפלאי תבל.
ביום האחרון של הביקור שלנו כבר נחסמו כמה אזורים בשל הלבה, שזרמה בקצב מסחרר וכבשה עוד ועוד תאי שטח. כל המבקרים הוסטו לעבר גבעה אחת, שהפכה להיות נקודת התצפית המרכזית על המופע הגעשי. חמישה בקיעים הזרימו לבה טרייה, ויצרו נהר עצום שזרם מטרים ספורים מאיתנו. העשן שעף על פנינו, יחד עם אדי החום והשלג שירד לסירוגין, יצר מראה סוריאליסטי ביותר באותו הערב.
25 צפייה בגלריה
צילום עצמי על רקע הר הגעש עם שלג טרי על הקרקע, רגע לפני שנפרדים מאתר ההתפרצות בפעם האחרונה
(צילום: איתי מוניקנדם)
הצילום הבא בוצע באמצעות רחפן בבוקר הראשון שלנו בפינלנד הקפואה:
באופן בלתי צפוי זכינו לבוקר נטול עננות, מה שאפשר לנו ליהנות מאור השמש הראשון שליטף את העצים המושלגים. בפינלנד תוכל למצוא בקלות בקתות פסטורליות באמצע שומקום ובתנאי מחיה לא פשוטים, אך כאלו שהמקומיים מתפעלים בצורה מרשימה. כמה שבועות לאחר הטיול, כאשר הקורונה נכנסה במפתיע עמוק לחיינו, ידעתי שאקרא לתמונה הזו "ריחוק חברתי".
צילום נוסף שזכה להערכת השופטים גם הוא מאיסלנד הגעשית. בתמונה ניתן לראות את קיר הבזלת האימתני שנוצר בתוך ימים ספורים מהצטברות כמות מרשימה של לבה בעמק הקטן שבו שוכן הר הגעש. מעל עשרה מטרים לגובה של בזלת שחורה, אשר מעליה זורם נהר לבה בלתי פוסק. מדי פעם הלבה מוצאת את דרכה לעבר הדפנות, ופתאום נשפכת לעברנו ויוצרת מפל מרהיב ומפחיד של נוזל רותח.
להיות בטבע, בין אם במקום נידח שההגעה אליו קשה ובין אם במקום מוכר לצד הכביש, תמיד גורם לי להבין עד כמה אנו קטנים ביחס לטבע ועד כמה הוא יכול להיות עוצמתי, בין אם זו לבה בטמפרטורה של 1,200 מעלות המעכלת כל הדבר הנקרה בדרכה ובין אם מדובר בשלג ובקרח המשנים באופן קיצוני את הנוף. הנה עוד כמה צילומים שהכניסו אותי לפרופורציה אל מול הטבע. אמנם אנו קטנים, אך יש לפעולות שלנו חשיבות רבה למהלך התקין של מרקם החיים הטבעי בכדור הארץ, ויש לנו אחריות רבה לשמור על הפלא הזה.
פיורד הקרח שבאילוליסאט, גרינלנד הוכרז ב-2004 כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו, והוא מסוג המקומות הללו שלוקח כמה רגעים להרים את הלסת בפעם הראשונה שנחשפים אליהם.
אורכו של הפיורד 56 ק"מ, מעין אצבע ארוכה היוצאת מכיפת הקרח העצומה שהיא גרינלנד, האי השלישי בגודלו בעולם. בקצה הפיורד, היכן שהוא מתפרק לשברי קרח עצומים בגודלם, נמצאת העיירה אילוליסאט, השלישית בגודלה בגרינלנד עם כ-5,000 תושבים. מיקומו של הקרחון צמוד ליבשה מאפשר לטייל לאורכו, והמצלמה מאפשרת להמחיש את גודלו.
כשהגעתי למפל הגבוה ביותר באיי פארו חייכתי. יש פריימים שקופצים לעין, והאחד הזה, במפל המורכב משלוש פלטפורמות ענקיות, דגדג את המצלמה.
לא הייתי בטוח אם ניתן לעלות לחלק האמצעי מכיוון שהמפה הייתה קטועה, אך טיפוס בינוני ומעט חלקלק הביא אותי למעלה, והחוויה בתצפית הייתה אדירה. את המצלמה השארתי מאחור, מכוסה מפני הגשם, מצלמת ללא הפסקה בזמן שעשיתי את הדרך לשם ובחזרה.
בחזרה לישראל. העץ הבודד הזה ברמות מנשה, במרכזו של שדה חיטה עטוף בענני חורף, היה מחזה נפלא ומאתגר לצילום.
צילום מתוך השדה היה נותן נקודת מבט מרשימה, אך עבודת החקלאי חשובה יותר מכל צילום וכמובן שלא נכנסתי לשדה. הפתרון הגיע דווקא מכיוון אחר, כאשר נעמדתי על הרכב וקיבלתי זווית אחרת על השדה. נקודת המבט הגבוהה גם אפשרה לייצר עומק, ולהמחיש את גודלו של השדה ואת בדידותו של העץ.
אזור נחל פארן שבדרום הוא מבודד ומרתק. מיקומו הרחק מאזורים מיושבים מאפשר לו להיות חשוך במיוחד, ובכך הוא מאפשר לנו לראות את גרמי השמיים בצורה טובה יותר, ללא "זיהום אור" שיכול להפריע לחוויה.
גם תצורות הסלע באזור זה ייחודיות מאוד, והשילוב הזה יוצר אזור שכיף מאוד לחקור לאור הכוכבים - ושביל החלב שפתאום נגלה גם לעין בלתי מיומנת.
מזכרת מאחד הלילות המדהימים שחוויתי בדרום-מזרח איסלנד:
היה זה לילה שהתחיל מעונן וגשום, והפך לאחד ממופעי הזוהר הצפוני העוצמתיים שראיתי. הזוהר הצפוני הוא תופעת טבע מיוחדת שמתרחשת כאשר חלקיקי אבק סולארי מתנגשים עם חלקיקי גז בזמן שהם חודרים את האטמוספרה של כדור הארץ. הזוהר הצפוני הוא בדרך כלל ירוק, אך לעיתים נדירות יותר הוא גם אדום, כחול וסגול. הזוהר באותו הלילה היה כה חזק וממושך שלא היינו צריכים פנסים, ויכולנו לעבור במגוון לוקיישנים לצילום של הפלא הזה.
שילוב של כמה תנאי קיצון אפשרו את הצילום הזה של קרקעית אגם Kol-Suu שבקירגיזסטן, לא רחוק מהגבול עם סין:
האגם קרוי גם "האגם הנעלם" מכיוון שהוא מוסתר על ידי קירות אבן עצומים, ולא ניתן לראותו מהדרך אלא רק כאשר מסיימים את הטיפוס ונחשפים לגודלו. זהו האגם הצעיר ביותר בקירגיזסטן, שנוצר משבירת ההר על ידי רעידת אדמה. חורפים שחונים בקירגיזסטן אינם שכיחים, אך דווקא בעת ביקורנו במקום האגם התייבש לחלוטין, ויצר מראה נדיר וסוריאליסטי ביופיו.
שברי קרחונים עצומים בגודלם ממלאים את מפרץ דיסקו שבגרינלנד מדי שנה, ומאפשרים למבקרים באזור לשוט בין צריחי קרח ענקיים.
ניתן לראות בצילום את הספינה שבה שטנו, ושממנה העליתי את הרחפן בזמן שקיעה שאורכה כמה שעות, כפי שקורה בחודשי הקיץ כאשר נמצאים עמוק בתוך חוג הקוטב הצפוני.
איי פארו שוכנים בצפון האוקיינוס האטלנטי, בין איסלנד לסקוטלנד, והם קבוצה של 18 איים קטנים ומסולעים, משופעים בפיורדים מרשימים ובנופים פראיים ודרמטיים. באיים שבילי הליכה רבים, ולפעמים קשה להאמין שאפשר כך להסתובב חופשי בטבע עוצמתי כל כך.Trælanípan, צוק העבדים, הוא שבר סלע עצום בגובה 142 מטר שנכנס ישירות לאוקיינוס. מספרים שהוויקינגים השליכו משם את עבדיהם הסוררים, ולשמחתי כיום המקום הוא יעד טיולים מצוין.
מפל האלים גודפוס שבצפון איסלנד מרשים בגודלו ומפתיע בנגישותו.
ניתן להגיע לשתי גדותיו, ולצפות בזרם העוצמתי שעושה דרכו מן ההרים המושלגים. למקום הזה הגענו דווקא בסתיו, עונה פחות מושלגת, אך סופה מפתיעה שהתרחשה בערב הקודם הדגישה עד כמה הטבע מפתיע וצבעה לנו את הנוף בלבן משכר.
סופת ברקים מעל ירושלים בשנה שעברה.
הסופה הזו הייתה מוקדם בעונה, כך שיצאתי לצלם אותה עם סנדלים וחולצה קצרה, אך מצאתי מקום מוגן ללא חשש התחשמלות. הדהים אותי לראות עד כמה ארוכים הברקים ואיזו עוצמה אצורה בתוכם.
ישנו מקום מיוחד באיי פארו שבו אפשר מנקודה צפונית אחת לראות את קצותיהם של שלושת האיים המזרחיים, ולהבין עד כמה המקום פראי ובתולי.
בליבם של הפיורדיים המערביים באיסלנד, אזור קשה להגעה שרואה הרבה פחות תיירים מאשר דרום האי, שוכן לו אחד המפלים הגדולים ביותר באיסלנד, ולבטח המרשים ביותר. מעל מאה מטרים של אשדי מים יוצרים מראה שקשה לעמוד בפניו.
יציאה למדבר כדי לראות את הכוכבים ואת שביל החלב היא חוויה מיוחדת, ששווה את שעות השינה המועטות ואת הדרך הארוכה. בצילום כוכבים בכלל, ושביל החלב בפרט, ניתן לתכנן ולדעת מראש בעזרת אפליקציות שונות היכן יופיע השביל, באיזה מנח ומתי בשנה זה יקרה. באזור פארן שבדרום כל התנאים הבשילו, ובשילוב תצורות סלע מיוחדות חווינו לילה נהדר תחת הכוכבים.
פיורד הקרח שבאילוליסאט הוא הפעיל בעולם, מה שאומר שנשברות ממנו מעל 20 מיליארד טונות של קרחונים מדי שנה לעבר מפרץ דיסקו. בקיץ הקרחונים גדולים במיוחד, והשיט ביניהם בחיפוש אחר צורות שונות ומשונות הוא ממכר.
נקודת תצפית מרגשת באיי פארו על שני האיים הצפוניים, שההגעה אליה לא פשוטה כלל. נלחמים בעלייה בוצית, בגשמים, בערפל וברוחות מטורפות. אבל אם יש קצת מזל, התנאים משתנים ואפשר אולי להבין למה זה מקום שכל כך כיף לחזור אליו.
25 צפייה בגלריה
התיק הכבד שלי מחובר לחצובה כדי שלא תעוף ברוח. הצצה לגלריית התמונות של איתי הצלם(צילום: איתי מוניקנדם)
(צילום: איתי מוניקנדם)
איתי מוניקנדם הוא צלם נופים מוערך וטייל. מוניקנדם מדריך סדנאות וטיולי צילום בקבוצות קטנות באיסלנד, גרינלנד, חבל טוסקנה, איי פארו, קירגיזסטן, פטגוניה ופינלנד. תשוקתו לצילום ולטבע הביאה אותו להיכרות עם אזורים נידחים בגלובוס, ובשילוב עם האהבה לשיתוף ידע ושנים של הדרכה, הוא שואף להנחיל תרבות של שמירת משאבי הטבע הנעלמים ופיתוח עין ליצירתיות כדרך חיים. לעוד תמונות מטיוליו של איתי בעולם, היכנסו לעמוד הפייסבוק והאינסטגרם שלו.
