ממש אחרי הסגר השלישי, אי-שם בפברואר, צץ במוחי הרעיון, שלא לומר הצורך, לנסוע לאיסלנד בקיץ הקרוב ביחד עם שירי, חברתי הטובה, ולהגשים חלום ישן של שנינו - רוד-טריפ קלאסי מסביב לאי המיוחד הזה. המסלול שלנו היה די מובנה - מקיפים את האי ברכב, ואז חוזרים לעיר הבירה כדי לצאת לטרק לנדמנאלאוגר (כן זה השם!), טרק של ארבעה ימים ברמות, וסוגרים את הטיול בעיר הבירה רייקיאוויק.
התזמון היה מושלם: שנינו מחוסנים – צ'ק, טמפרטורות נוחות – צ'ק, חופש מהעבודה – צ'ק. 20 שעות אור יום ביממה – צ'ק. מה יכול להשתבש כבר? המסע שלנו התחיל בחצי האי סנייפלסנס שבמערב איסלנד. אחרי שנה וחצי של קורונה וסגרים, פתאום הנסיעות במרחבים האינסופיים מקבלים משמעות מעצימה. בתים בודדים נחים פה ושם על מרחבי שטח באמצע שום מקום. היממות הארוכות ללא חושך ממשי, לצד מיעוט האוכלוסייה המקומית, מייצרים תחושה מיסטית, כאילו כל מקום ננטש לפני שנים. רק הנוף משתנה ללא הרף, משדות לבה וחיטה ועד הרים מרהיבים ומפלים בכל פינה.
רק לשם ההבהרה, באיסלנד יש למעלה מעשרת אלפים מפלים, ובמפגשים הראשונים כל מפל הוא אטרקציה תיירותית וגם פוטוגנית. חלקם עוצרי נשימה, וחלקם הופכים להיות חלק מהנוף הכללי. אחרי המפל העשירי חיפשנו חוויות נוספות.
שלושה ימים לתוך הטיול, בדרכנו מזרחה, חווינו כבר שני רגעי שיא. שמענו על מעיין מים גיאותרמיים נסתר שכזה, ואחרי לא מעט ניסיונות יד ביד עם גוגל מאפס וממש לפני שהתייאשנו, פגשנו איסלנדי מקומי מטייל ליד החווה, כבר אירוע מכובד, שנתן לנו הוראות גישה מדויקות. וכך קרה שאחרי יום שלם בדרכים מצאנו את עצמנו נרגעים בתוך בריכה טבעית חמימה למדי באמצע טבע מרהיב, צמוד למפל יפהפה.
השיא השני לא איחר להגיע: החלטנו לוותר על עוד מלכודת תיירים ולהמשיך לכיוון העיירה אקוריירי, החלטה שקיבלה תוקף משמעותי כאשר באמצע הדרך הופיעה מולנו קשת בענן שמנמנה ומהממת. עצרנו את הרכב ופשוט לא האמנו שזה מה שאנחנו רואים.
למחרת יצאנו צפונה אל עבר העיירה הוסאויק, הידועה כבירת הלווייתנים של איסלנד. בצהריים כבר היינו על סירת מנוע בדרך למפגש מרגש עם לווייתנים גדולי סנפיר (humpback whale). רצה הגורל שני דברים: האחד, במקום לווייתן גדול סנפיר ראינו בכלל מספר רב של אורקות מהממות שבאו לצוד במפרץ, והשני הוא שהסוללה במצלמה שלי בדיוק נגמרה. נותר לי רק להתפעל מהמחזה, ממש כמו פעם.
משם המשכנו אל עבר אגם מיבאטן והאזור הגיאותרמי קווריר. אין דרך לתאר את המקום מלבד כדמוי מאדים. האזור כולו מלא בפעילות גיאותרמית הכולל ריח בלתי סביר של גופרית, אדים היוצאים מהאדמה ומעיינות בוץ מבעבע בטמפרטורה של עד 200 מעלות, ממש מתחת לרגליים שלנו.
יש הרבה סיפוק בלטייל בקיץ באיסלנד - היממה הארוכה מאפשרת מרווח טעויות לא רע, במיוחד כאשר מחפשים את קניון סטולאגיל. ההגעה אליו הצריכה לא מעט סבלנות ואורך רוח. אחרי חצי יום בדרכים ונסיעה איטית שנמשכה נצח על כביש עפר מפותל, גילינו שהגענו לצד הלא נכון של הקניון המרהיב הזה - הצד שמאפשר רק תצפית לצד דוכן נקניקיות מקומי. איזה ייאוש. השעה הייתה יחסית מאוחרת וחשבנו כבר לוותר. בסוף הסכמנו בינינו לנסות למצוא את הדרך לצד השני, והאושר על הפנים שלנו כשירדנו למטה השתווה רק ליופי שנגלה לנו. מתברר שלפני עשר שנים קניון המשושים הזה היה נהר די עמוק ועוצמתי, ורק בעקבות בניית סכר התגלה הקניון עצמו עם מים בצבע טורקיז.
אחרי חמישה ימים די מטורפים הגיע היום הזה - היום הזה שבו כל מה שיכול להשתבש משתבש, ושום דבר לא הולך. העיירה המהממת שבה התארחנו, סיידיספיורדור, הייתה מעוננת וגשומה, ומזג האוויר הערפילי והגשום ביטל לנו גם את הטרק יומי. כך קרה שבזבזנו יום שלם בלי לעשות שום כלום מלבד נסיעה בתוך עננים, ובנוסף גילינו שההוסטל הבא שלנו הוזמן לחודש הלא נכון. החלטנו לשחרר ולהזמין הוסטל די רנדומלי באמצע שום מקום. ואיזה מזל זה היה.
יצא שנפלנו על הוסטל שנשמר כמו פעם, וינטג' - הכול בקטן ובישן, רצפה חורקת, משקופים נמוכים, מטבח כמו של פעם - ואנחנו נכנסו לדמויות. בערב פגשנו בהוסטל משפחה איסלנדית שהתארחה בו. הגבר התחיל פתאום לדבר איתנו קצת עברית, ומפה לשם התברר שאמא שלו עזבה את ישראל בצעירותה והתחתנה עם גבר איסלנדי. בפעם הראשונה במסע הזה יצא לנו לשמוע מקרוב על הפוליטיקה, התרבות ואיכות החיים המקומיות.
למחרת עשינו את מה שרצינו לעשות כל הטיול: לפתוח את הבוקר על טרמפולינה מתנפחת ענקית, חוויה איסלנדית קלאסית. המשכנו אל עבר רגע שיא נוסף - לגונת הקרחונים השוכנת למרגלות קרחון הענק ואטניוקול. האמת ששום מבקר באיסלנד לא יכול להרשות לעצמו לפספס ביקור שם, למרות עומס התיירים. המחזה פשוט עוצר נשימה, עשרות קרחונים בגוני תכלת משגעים צפים להם בנחת אל עבר שפך הלגונה. חלקם מתרכזים בחוף הסמוך, ונצנוץ שברי הקרחונים אל מול הקונטרסט השחור של החוף העניק למקום את הכינוי ההולם “חוף היהלומים” - גן עדן של צילום.
המסע מסביב לאי חשף בפנינו את ריכוז בעלי החיים המאוד לא פראיים שיש באי הזה: המגוון כולל כבשים, פרות, סוסים מהממים ביופיים ופאפינים, שהם מעין פינגווינים מעופפים וגמלוניים, אך עדיין חמודים.
הסוסים באיסלנד נמצאים בכל מקום, וחלקם פשוט משוטטים להם בטבע הבלתי נגמר. מתברר שרובם מקבלים חופשה בת חצי שנה שבה הם מסתובבים בטבע ומאמצים בחזרה הרגלים הישרדותיים, עד לתחילת החורף שבה הם נאספים בחזרה לחווה.
סיימנו את הסיבוב באי והתכוננו לאחד הטרקים המומלצים והמפורסמים באיסלנד, הלנדמנאלאוגר, טרק של 55 קילומטרים שנמשך שלושה או ארבעה ימים, לפי דרגת הקושי. בסוף כל יום לנים בבקתות באמצע שום מקום.
הטרק עובר בתוך רמות, במרכזו של האי, אחד מאזורי הפרא האחרונים באירופה. בזמן מסע כזה אתה סוחב על עצמך את כל מה שאתה צריך למשך ארבעה ימים: אוכל, שתייה, שק שינה, בגדים וגם מצלמה במקרה שלי. שירי הייתה אמונה על מצב הרוח ואני על התמונות, ולפעמים התחלפנו.
הנוף בטרק הזה משתנה כל כמה קילומטרים וכך גם הראות: היו רגעים שטיילנו בתוך עננים, רגעים שבהם חצינו נהרות, שטירקנו על קרחונים באמצע ההרים ובתוך מרחבים געשיים. באמצע הדרך פגשנו זוג ישראלי מקסים ומצחיק, שישי ודני, ששדרג לנו את כל חוויית הטרק הזה, והפכנו בן רגע למעין משפחה.
הטוויסט בעלילה מגיע ממש לקראת סוף המסע, וממש לפני הטיסה חזרה לישראל. מתברר שחטפנו קורונה ויצאנו חיוביים - וככה פתאום נכנסנו לבידוד של עשרה ימים באיסלנד. בום.
לזכותם של האיסלנדים ושל הצלב האדום ייאמר שהשהות הייתה על חשבונם - גם המלון וגם שלוש הארוחות בכל יום.
אחרי שבועות שבהם צילמתי את החוץ, בבידוד מצאתי את עצמי דווקא מפנה את המצלמה אל עבר עצמי, בין אם זה מתוך שעמום, מחרדה או כעוד דרך להביע את עצמי.
בסוף הבידוד ולפני הטיסה החדשה חזור לישראל, היה בנו רצון לסיים בנימה חווייתית יותר את המסע שלנו. בעודנו נרגעים לנו בבלו לאגון, ספא גיאותרמי מהמפורסמים בעולם, קיבלנו דיווח מהשטח שהר הגעש הפעיל השוכן ליד שוב התפרץ. בלי להסס התקפלנו וטסנו לאתר ההתפרצות.
בחיים שלנו לא עלינו על הר כל כך מהר, היינו באקסטזה ומלאי אדרנלין, ועלייה קשוחה של שעה נעשתה תוך חצי שעה ובקלילות.
ללא ספק, רגע השיא של הטיול היה שם. שכחנו משאר החוויות שהיו, מהקורונה ומהבידוד, ופשוט התמסרנו לרגע והתיישבנו לצפות באחת מתופעות הטבע המדהימות שזכינו לראות. יש רגעים שאי אפשר להסביר אותם במילים, ואי אפשר ממש לתעד אותם בתמונות.
אומנם חזרנו לישראל לתוך בידוד נוסף, אבל אין לי ספק שלראות הר געש מתפרץ בלייב היה סיומת מושלמת לטיול.
רוצים לפרסם סיפורים, חוויות, תמונות וסרטונים מטיולים מיוחדים שעשיתם? כתבו לנו הודעה בעמוד הפייסבוק של ערוץ החופש - ואולי גם הסיפור שלכם יתפרסם אצלנו.
