בחודש אוגוסט יצאתי לטיול פני גיוס שהפך במהרה לאחר החוויות המיוחדות שהיו לי בחיי. במשך עשרה ימים טיילנו סביב אחד הרכסים היפים והמוכרים בעולם - רכס הרי האלפים. אלה היו עשרה ימים של נופים מטורפים, פסגות מושלגות, אגמים בגוני טורקיז, נחלים ונהרות שוצפים, מרבדים ירוקים והרים עצומים שרק מחכים שיטפסו עליהם. ארזתי רחפן, מצלמה, כמה בגדים ובני משפחה, ויחד יצאנו למסע שלא אשכח לעולם. סיכמתי עבורכם את ציוני הדרך החשובים בטיול, שזורים במיטב התמונות שצילמתי.
היום הראשון
אין הרבה מה לספר, אז למען הפרוטוקול אציין שנחתנו בווינה בשבת ומיד נסענו לזלצבורג. התמקמנו במלון, עשינו סיבוב ערב בעיר וסיימנו במנת שווארמה טובה.
היום השני
הבוקר התחיל בגשם זלעפות ובשיטפונות בכל האזור, אז לקחנו את הרכב לסיור קצר בזלצבורג ונסענו למעבר הגבול עם גרמניה. הופתעתי לגלות שאין מעבר גבול, פשוט עוברים בין המדינות בלי לשים לב. ביקרנו בכנסיית מריה גרן, והמשכנו חזרה ליעד הבא באוסטריה – הכפר האלשטאט (Hallstatt) שהעניק השראה לממלכת ארנדל מהסרט "לשבור את הקרח". סיירנו באזור העתיק ועל גדות האגם, ואכלנו צהריים במסעדה בשם Umbrella bar, של בחור כורדי שמדבר עברית וחולה על ישראלים. בהחלט חוויה כיפית.
לאחר מכן לאחר מכן נסענו לעיירה זל אם סי (Zell Am See), התמקמנו במלון ויצאנו לסיור לילי וארוחת ערב. לדעתי, אפשר לוותר על ביקור בעיר הזאת.
היום השלישי
קמנו מוקדם ויצאנו בהתרגשות לכביש האלפיני של הר גרוסגלוקנר (Grossglockner), הכביש הגבוה ביותר באלפים. במהלך הנסיעה חלפנו על פני מפלים מרהיבים, עמדות תצפית שומטות לסת ופיתולים ציוריים. צילמנו הרבה וסיימנו סביב שש בערב.
לאחר מכן נסענו לכיוון הגבול עם איטליה וברגע שעברנו אכלנו כמובן פיצה, הרבה פיצה. אחרי שהתאוששנו מהחוויה הבצקית ומטריפת החושים הזאת התמקמנו במלון (דולומיטן הוטל) בדוביאקו, והלכנו לישון עייפים ומאוד מרוצים בסופו של יום מתיש אך מדהים.
היום הרביעי
התעוררנו בחמש בבוקר כדי להספיק לצפות בזריחה באגם בראיס (Lago di braies). חשבנו לתומנו שנהיה לבד, אבל מצאנו שם להקה של צלמים שחיכו בתוך העצים.
אחרי ארוחת בוקר יצאנו לכיוון שלוש השיניים של לבארדו (tre cime di lavaredo), ובדרך עברנו באגם לאגו די לאנדרו (lago di landro). הגענו ל-tre cime והיה עומס מבקרים. ויתרנו על המתנה של כמה שעות ונסענו לכנסיית סנט ג'ון במקום שנקרא ואל די פונס (Val di Funes). משם נסענו להר סקדה (Seceda), שעליו לא טיפסנו, ולאחר מכן אל אגם קארצה (Lake Carezza), אחד האגמים היפים והצלולים ביותר שביקרתי בהם בחיי.
אחר כך הגענו למלון מצוין בשם Hotel castel latemar ששוכן בקרבת מקום. מדובר למעשה בטירה, שנבנתה בשנת 1886.
היום החמישי
אכלנו ארוחת בוקר במלון ויצאנו לכיוון הפירמידות של רנון, תצורות סלע מרשימות שיוצאות כמו זקיפים מהקרקע. משם המשכנו בנסיעה ארוכה מאוד לכיוון מעבר מלויה (Maloja Pass), מעבר הרים שנמצא כבר בתחומי שווייץ, סמוך לסנט מוריץ.
מרגע שנכנסים לשווייץ קשה לפספס את האגמים הטורקיזיים, ההרים העוצמתיים והעיירות הציוריות. הגענו למלון מלויה פאלאס, אכלנו ארוחת ערב במסעדת המלון הצמחונית וכבר התחלנו להרגיש שאנחנו בשווייץ גם בתחום המחירים – 121 אירו לכמה סלטים ומנות פסטה.
היום השישי
יצאנו מהמלון לכיוון מעבר מלויה. הלכנו הליכה קצרה על הסכר וקפצנו לעיירה בשם סילס מריה (sils maria), שם אנה פרנק נפשה פעמים רבות עם משפחתה.
אכלנו ארוחת בוקר במאפייה מקומית ויצאנו לדרך לכיוון צרמט, הבית של המטרהורן, ההר שמוכר גם בין היתר מהעטיפה של שוקולד הטובלרון. הדרך הייתה ארוכה, ועשינו הרבה עצירות לצילומים כי פשוט אי אפשר שלא.
במהלך הדרך גילינו שכדי להגיע לצרמט צריך להחנות את הרכב בעיירה שנקראת Tasch ולהמשיך משם בנסיעה קצרה ברכבת. אחרי שהגענו התמקמנו במלון מדהים עם מרפסת נוף למטרהורן. המלון נקרא Alabana real hotel, הוא לא יקר יחסית לשווייץ ולחלוטין שווה כל שקל. עשינו סיור לילי בעיירה, אכלנו ארוחת ערב ונזרקנו למיטות.
בבוקר יצאנו לסיור בעיירה. המטרהורן נחשף במלוא הדרו מחלון החדר, נצבע בצבעי ורוד-סגול-ואדום בזמן הזריחה, ויצר מראה מהפנט שפשוט לא מאפשר להוריד ממנו את העיניים. בקיצור, צרמט היא וואו!
אחרי שסיימנו עם צרמט היה לנו שינוי בתוכנית. כדי להימנע מבדיקות קורונה ויתרנו על כפר בשם לאוטרברונן (lauterbrunnen) והמשכנו ישירות לליכטנשטיין, נוסעים בדרך מפותלת ויפה. בדרך עברנו את האגמים תון, אוברסי, אלן וציריך. כשהגענו לליכטנשטיין צחקנו בינינו לבין עצמנו שמפליא לגלות שהמדינה הזאת אכן קיימת. הגענו לואדוז, עיר הבירה של ליכטנשטיין (יותר כמו כפר בירה), ונכנסנו למלון בשם landhaus שמשקיף על הטירה המלכותית. התמקמנו ויצאנו לארוחת ערב וסיור לילי בעיר היוקרתית.
היום השמיני
הבוקר התחיל ברישום לבדיקות קורונה בווינה, והמשיך בטיול קצר בליכטנשטיין (בכל המדינה) - עברנו בטירת ואדוז, בעיירה מלבון ובטירת בורג. זה היה סיבוב של שעה, עם עצירות, והוא הקיף את המדינה.
לאחר החלטה משותפת בעניין בדיקות הקורונה בחרנו ללון שני לילות בווינה במלון פלמינג סלקשן, שזכור לנו לטובה מהטיול הקודם באוסטריה. כל זה לא לפני שנסענו לטירת נוישוונשטיין בגרמניה. הטירה שממוקמת סמוך לעיירה פוסן היא ללא ספק אגדית, העניקה השראה לטירת היפהפייה הנרדמת של דיסני ואף צולמו בה סצנות קסומות בסרטי דיסני.
משם התחילה הנסיעה הכי ארוכה שלנו בטיול - בחזרה לווינה שאליה הגענו קצת אחרי חצות, ומשם לאחר יומיים טסנו בחזרה הביתה.
כמה זה עלה?
הזמנו כרטיסי טיסה דרך ריינאייר: 2,650 שקל לארבעה נוסעים עם מזוודות ותיקי טרולי.
הזמנו מלונות דרך בוקינג, או באופן ספונטני בדלפק כשהגענו: בסך הכול כ-7,000 שקל לתשעה לילות לארבעה אנשים. המלונות היו ברמת הסביר עד מפואר.
שכרנו רכב מהארץ דרך אוויס: 2,700 שקל, כולל ביטול השתתפות עצמית. הוצאות דלק: כ-1,100 שקל.
ביטוח רפואי כולל סעיפי קורונה: 570 שקל לארבעה אנשים.