מטסמניה טסנו בחזרה למלבורן, שכרנו רכב ונסענו לכיוון דרום-מזרח אל חצי האי ווילסונס פרומונטורי. התמקמנו בעיירה החביבה טורה (Toora) ששוכנת על גדת נחל, וטיילנו בפארק הלאומי (ווילסונס פרומונטורי) שנמצא בנקודה הדרומית ביותר בחלק המחובר ליבשת אוסטרליה. כיאה לאוסטרליה, חצי האי מלא בחופי ים קסומים שהבולט מכולם הוא סקוויקי ביץ' שנקרא כך בשל רעש החריקה או הצפצוף שנוצר כאשר דורכים על החול. אם רצים או רוקעים בחוזקה, שומעים היטב את הצפצוף. הסיבה לתופעה היא הצורה המיוחדת והעגולה של גרגירי החול, באזור שבו החול אוורירי ולא רטוב, שגורמת לכך שהחול חורק, או ממש מצפצף, בשל קולות הנוצרים מהאוויר שבורח כשחלקיקי החול מתחככים זה בזה.
סקוויקי ביץ', אוסטרליה
(צילום: עינב ברזני)
בפרקים הקודמים:
שדים טסמניים ואי ללא מכוניות
המסע המשפחתי נמשך לאוסטרליה
חייזרים וחלליות – סיום המסע בארה"ב
כמה עולה לטייל בקרוואן עם 3 ילדים?
לכל הכתבות מהמסע של משפחת ברזני - הקליקו
טיילנו בכמה מסלולי הליכה, בהם "מסלול בעלי החיים" הנגיש, שם ראינו בין השיחים המון קנגורואים מתכופפים ואוכלים עשב. על אף גודלם, קל לפספס אותם, ואנחנו תמיד ממציאים תחרויות מי מוצא ראשון בעלי חיים מעניינים בשבילים. לקראת סוף המסלול פגשנו בציפור השנייה בגודלה בעולם - לא אחת אלא משפחה שלמה. האמו האוסטרלי, כמו היען שהיא הציפור הגדולה בעולם, אינם יודעים לעוף. זו ציפור ענקית שמתנשאת לגובה שני מטרים ומסוגלת לרוץ במהירות אדירה של עד 50 קמ"ש. במשפחת האמו, הנקבה כמובן מטילה את הביצים, אך הזכר הוא שדוגר עליהן במשך שמונה שבועות, והוא גם זה שמגדל את הצאצאים. יצאנו גם למסלולי טיול נוספים סביב נהר טידאל בסמוך לאתר הקמפינג, ופגשנו תוכים ועופות מים רבים.
האי ריימונד
המשכנו בתנועה צפונה דרך חוף הים הארוך באוסטרליה, שנקרא חוף ה-90 מייל, לאי הקטן ריימונד, שממוקם מול חופי ג'יפסלנד ומהווה דוגמה מרתקת לטבע שמתקיים יחד עם בני אדם בתוך שכונות מגורים. האי נמצא מרחק נגיעה מהחוף, אך תושביו החליטו שיישאר אי שאינו מחובר בגשר, על כן מעבורת קטנה (בחינם להולכי רגל) שטה הלוך-ושוב מבוקר עד לילה. השיט הקצר יוצא מפיינסוויל, וזהו ללא ספק המקום הטוב ביותר בכל אוסטרליה לראות קואלות בסביבת הגידול הטבעית שלהן.
בשנת 1953 התעוררו דאגות ברחבי ויקטוריה לגבי ירידה במספר הקואלות עקב מחסור במזון, פלישה אנושית וכריתת יערות. הוחלט להעביר 32 קואלות מהאי פיליפ לאי ריימונד והן באמת שגשגו בסביבה הזו, וכיום למעלה מ-200 קואלות מתגוררות בין עצי האקליפטוס באי. אנחנו הצלחנו לספור לפחות 30, חלקן עם גורים. זהו אי קטנטן והסתובבנו ברגל סביבו, ראינו ברבורים שחורים במים, קנגורואים ענקיים קיפצו לידנו ולעיתים לתוך חצרות הבתים, והיו גם תוכים רבים, וגם ציפור מסוג קוקברה (נקראת גם שלדג צוחק, מפיקה קולות הנשמעים כמו צחוק מתגלגל).
נשארנו באי עד שעות הערב, כדי לראות את הקואלות פעילות יותר וקופצות מעץ לעץ, מחפשות עלי אקליפטוס טריים יותר בצמרות העצים. המשכנו לעיירה Lake Entrance, כשמה כן היא, שער כניסה לאגמי ג'יפסלנד המתמזגים עם האוקיינוס הדרומי, מקום נפלא לשיט בסירה. המקום מפורסם במאכלי ים צדפות ורכיכות, ביקרנו שם במוזיאון עם אוסף מגוון של צדפות, והילדים נהנו ממשחקי מיני גולף. משם המשכנו צפונה למדינת ניו סאות' ווילס, דרך היישוב עדן, למרימבולה שם חקרנו שושנות ים וסרטנים בשעות השפל, והמשכנו לקיאמה - לחזות ב-Blow Hole, תופעה של מים שמתפרצים בין סלעים שנוצרו מפעילות געשית ונמצאים בים. משם נסענו כל הדרך לעיר הגדולה באוסטרליה - סידני. המרחק ממלבורן לסידני על כביש החוף (הארוך יותר מהכביש בחלק הפנימי יותר) ודרך הפארק הלאומי ווילסונס פרומנטורי הוא כ-1,200 ק"מ, או במילים אחרות כ-16 שעות נסיעה.
52 צפייה בגלריה
קנגורו אפור בחצר אחד הבתים באי ריימונד, עשויים להגיע לגובה שני מטרים!
(צילום: עינב ברזני)
לא דובים - קואלות
קואלות הם לא דובים - אולי האוזניים העגולות והאף השחור הגדול שלהם הטעו את אלו שסברו שהם ממשפחת הדובים, אך הם יונקים ממשפחת חיות כיס. הם חולקים מאפיינים ביולוגיים עם חיות כיס אחרות כמו הקנגורו וגם הוומבט. בביקור באי ראינו עשרות קואלות על העצים, לועסות עלים, קופצות בין הענפים, ואף יורדות מהעץ, ורצות במהירות לעץ אחר (כי על הקרקע הן פגיעות יותר).
קואלות מסוגלות לאכול עד קילוגרם עלים ביום, די מרשים בהתחשב בכך שעלי אקליפטוס רעילים לרוב בעלי החיים ובני האדם. אל תנסו לטעום את העלים של העץ.
הגורים חמודים במיוחד, גור קואלה מכונה "ג'ואי", (גם גורים של חיות כיס אחרות באוסטרליה). כשהם נולדים הם בגודל ציפורן. הם זוחלים ומטפסים לכיס של אמם, הם יונקים ומתפתחים שם במשך שישה חודשים. לאחר זמן זה הם רוכבים על הגב של האם למשך שישה חודשים נוספים ומשתמשים בכיס כדי לאכול ולישון. אז איך הגור מצליח לעכל את עלי האקליפטוס הרעילים? זה קשור לחיידקים במערכת העיכול שמפרקים תרכובות רעילות, ועוברים מאם לגור. הגור מוציא את ראשו מהכיס ומחבק את ישבנה של אימו, החיידקים עוברים מהפרשת חומר נוזלי עשיר בחלבון, שנקרא פאפ, החומר מלא בחיידקי המעיים של אמא, הם אלה שינטרלו את הרעלים בעלים שיאכל הגור במשך כל חייו. הם אומנם אוכלים רק עלי אקליפטוס, אבל הם בררנים מאוד, ואוכלים פחות מ-20 מתוך 900 מיני אקליפטוס. גם אז, בוחרים בעלים בראש העצים הגבוהים ביותר המכילים יותר נוזלים וחומרים מזינים.
העובדה הכי ידועה על קואלות היא שהן ישנות המון, עד 18 שעות ביממה. ומה הסיבה בעצם? עלי האקליפטוס כל כך דלים בחומרים מזינים שקואלות זקוקות ליותר שינה מרוב בעלי החיים, מה שבעצם עוזר להן לשמור על אנרגיה.
האבוריג'ינים (הילידים מאוסטרליה) כינו את הקואלה חיה ללא מים, הם שיערו שקואלות לא צריכות לשתות כלל, אלא מקבלות נוזלים מלעיסת עלי אקליפטוס עסיסיים. כיום יודעים כי קואלות שותות ממקורות מים שונים בעת הצורך, במיוחד בזמן גלי חום ובזמני בצורת.
במהלך המסע שלנו באוסטרליה, ביקרנו במקלטים רבים, ובתי חולים המטפלים בקואלות שנפצעו מתאונות דרכים, או פיתחו מחלות. קשה מאוד לשקם קואלות ולהחזירן לטבע, בעיקר בגלל חוש הטעם הבררני שלהן. בטבע הם מגינים על סביבת המחיה שלהם על ידי שפשוף חומר דביק שיוצא מבלוטת ריח הממוקמת על החזה. לאוסטרלים חשוב מאוד לשמור על הקואלות, ואנו ממש מקווים שייעשו מאמצים לשמור על סביבת המחיה שלהם.
הגדולה באוסטרליה
בסידני חיים יותר מחמישה מיליון תושבים, והיא בערך בגודל של מחצית ממדינת ישראל. זו עיר ענקית והיא הבירה של מדינת ניו סאות' ויילס (זו לא בירת אוסטרליה, קנברה היא עיר הבירה). טיילנו בה מספר ימים והתאהבנו. את הרכב החלטנו להשאיר בחניה במלון, השתמשנו בתחבורה ציבורית, הכוללת מעבורות המשיטות את הנוסעים בין חופים וחלקים שונים של העיר.
כדי לצפות על העיר מלמעלה, עלינו למגדל הגבוה ביותר בעיר שמתנשא לגובה 309 מ'. עלינו במעלית מהירה לחלק שנקרא טאואר איי, הנמצא בגובה 250 מטר, שם זכינו לצפות בפנורמה של 360 מעלות על עיר הנמל ומחוצה לה, אפילו עד ההרים הכחולים, שנמצאים במרחק של 80 ק"מ משם. הילדים הרכיבו משקפי מציאות מדומה, ונכנסו וירטואלית לרכבת הרים על המגדל, הכוללת לופים וירידות תלולות.
טיילנו ברובע The Rocks ליד הגשר המפורסם החוצה את מפרץ ג'קסון, בגנים הבוטניים וכמובן בבית האופרה המואר בכל לילה. זהו המבנה המזוהה ביותר עם סידני ואולי אף עם אוסטרליה כולה. למבנה צורות שמזכירות קונכיות ואולי בכלל סנפירים של דג, אם מתקרבים אפשר אפילו לראות קשקשים. הופתענו לגלות שהאדריכל שתכנן את המבנה האייקוני ביותר באוסטרליה לא זכה לראותו.
ביקרנו במוזיאונים (ה-Power House מומלץ לילדים) והפלגנו לחופי ים מרהיבים וצלולים. חוף מאנלי, שבו בריכה טבעית לילדים המתחברת לים, הוא גם שמורת טבע ימית בשם Cabbage Tree Bay וסביבו מסלולי טיול רבים.
ההרים הכחולים
מסידני נסענו מערבה לאזור מיוער והררי שנקרא "ההרים הכחולים". למה כחולים? כשמתבוננים לכיוון ההרים הם באמת נראים כחולים, הסבירו לנו שרסיסי שמן אקליפטוס היוצאים מהעצים ביער מתחברים לאבק ואדי מים, וכך קרני אור השמש מתפזרות ואנו רואים גוון כחלחל (כמו בשמים). חיפשנו את הגוון הכחול של ההרים במסלול הליכה לתצפית על מצוקי הסלע "שלוש אחיות".
בפארק הזה מסלול רכבלים ענקיים שהעבירו אותנו בין מצוקים למסלולי טיול ביער בקרבת מפלים ונחלים. בעבר עסקו פה בכריית פחם, ואפשר לרדת מטה לאזור המכרה, באמצעות רכבת, שזכתה לשם הרכבת התלולה בעולם, זו קרונית הנוסעת בשיפוע 52 מעלות בירידה. הקרונית גם הובילה אותנו למסלול ביער, העוקב אחר עלילת סיפור הילדים טרופותי, של סופרת הילדים ג'וליה דונלדסון. דמויות מהסיפור (כמו הנחש, הינשוף, השועל והעכבר) הסתתרו בין רמזים שנשתלו ביער ודירבנו את הילדים לרוץ במהלך המסלול, כדי למצוא את הרמזים ולאתר את הדמויות של הסיפור.
מסידני המשכנו צפונה על החוף המזרחי לעיירה The Entrance במלון על שפת נחל, מצאנו שקנאים וקורמורנים. בפרק הבא נמשיך צפונה דרך פורט מקווירי לביירון ביי, נעבור למדינת קווינסלנד ונבקר בבריזביין, גולד קוסט ומפרץ טין קאן.
עינב ברזני הוא צלם, טייל, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, מרצה ומנחה חוגי ילדים בנושא קיימות וטבע. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלו, ולעקוב אחרי בלוג המסע ודף הפייסבוק "לקצה העולם עם עינב ברזני".
