דוד (שם בדוי) הוא הרפתקן ישראלי בן 50, רווק בעל דרכון זר, שבמהלך השנה החולפת ביקר באפגניסטן במסגרת עבודתו. בשיחה עם ynet הוא סיפר לנו על ביקורו הנדיר בארץ הטליבאן המסוכנת, שאליה אסור כמובן לישראלים להיכנס.
"אני אדמיניסטרטור רפואי שמתמחה בהפעלת בתי חולים שדה במסגרת ארגון 'רופאים ללא גבולות'", סיפר דוד. "ביקרתי באפגניסטן גם לפני 11 שנה, טיפלתי בפליטים אפגנים בכל העולם וגם ביקרתי עם הצלב האדום במתקן המעצר הידוע לשמצה בגואנטנמו, כך שאני מכיר את העם האפגני, ורציתי לראות במו עיניי את השינוי המטלטל שעבר על המדינה לאחר שהאמריקנים נסוגו משם בשנת 2021".
המשפחה שלך בישראל ידעה שאתה נוסע לאפגניסטן?
"לא רציתי לגרום להם להתקף לב, אז אמרתי למשפחה הקרובה שאני נוסע לאזור המפרץ הפרסי, ואהיה מנותק קשר בגלל פגישות עבודה באזורים נידחים".
הסתרת את הזהות הישראלית שלך?
"ברור. באתי עם טלפון חדש ללא זכר לעברית, הקפדתי לא לגלוש ב-ynet ולא לשלוח וואטסאפ לחברים בישראל. אני רגיל לסגנון חיים כזה. עשיתי ויזה בדובאי ונכנסתי עם דרכון אירופי".
פחדת?
"המארחים שלי, נציגי מדינה זרה, נתנו לי ביטחונות. למעשה, הביקור כיום באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן הוא יותר בטוח מאשר בימים שהכוחות האמריקניים שהו שם, והיו מתקפות טרור של הטליבאן ופשע ברחובות. כיום יחסית שקט שם. אני גם לא חושב שהם יכולים לדמיין שישראלי מטומטם יגיע מרצונו לגוב האריות".
איך המלונות שם?
"המלונות בסדר גמור, יש שירותים נורמליים ותנאי היגיינה נוחים לתיירים, ויש גם אוכל מקומי טוב ואין ג'וקים בחדרים. המקומיים ברובם הגדול לא יודעים אנגלית, נראה כי מי שידע אנגלית ושיתף פעולה עם הכיבוש האמריקני ולא ברח - נרצח. לעומת זאת, בעקבות הכיבוש הרוסי חלק מהטליבאן דוברים רוסית.
דוד סיפר כי הופתע מהקור העז ששרר במדינה במהלך החורף: "בקאבול היה מינוס 10 מעלות, לא ידעתי שיהיה כל כך קר, קניתי את הטוגות האפגניות והתעטפתי בהן. זה כמו כיסוי מיטה ענקי שעשוי מכותנה או צמר כבשים, וזה מאוד מחמם".
19 צפייה בגלריה
מסגד ראווזי סאקי שאה א-מרדאן. חצרו מרוצפת במצבות מושחתות של מתנגדי הטליבן שקבורים תחתיהן ודורכים עליהן
מה אוכלים במסעדות באפגניסטן?
"יש שם שילוב מצוין של המטבח המרכז-אסייתי יחד עם ההודי, הפקיסטני והפרסי. מאוד אהבתי את הקבבים שם, האורז ותבשילי העגל והטלה. הם אוכלים טוב, אבל הקפדתי לבקש בלי חריף כי מאוד אוהבים שם צ'ילי. גם אוכל הרחוב היה מצוין, ולא היו לי קלקולי בטן. האוכל במסעדה הכי טובה בעיר עולה 7 דולר, ואפשר לאכול במסעדות מצוינות בחצי מחיר.
"אין אלכוהול ואין קוקה קולה כי זה משקה אמריקני. יש מותג אפגני שנקרא 'סופר קולה', שהוא פחות מתוק ופחות מוגז ואני ממליץ עליו. חשיש אפגני לא ראיתי, אבל בעיקר מדברים שם על האופיום האפגני. בתקופת הכיבוש האמריקני הגידול שלו היה מאוד נפוץ והיה בעיקר ליצוא. כיום תחת שלטון הטליבאן מי שמתעסק עם אופיום מסתכן בעונש מוות, ועדיין ראיתי שדות אופיום רבים באזורים הכפריים.
"המקומיים נחמדים לזרים ותמיד שואלים מאיפה אתה מגיע. מצד שני, אנשי הטליבאן החמושים בכל המחסומים בדרכים מסוגלים לאכול אותך חי. הם איסלאם קיצוני, ומבחינתם אני כופר. היו מקרים שבנקודות בידוק מסוימות הרגשתי שהם מתאספים סביבי כמו להקת זאבים רעבים. הם היו מספרים למדריך שלי שמאוד בא להם להרוג את הכופר ולהגיע לגן עדן, אבל הם מתאפקים כי הם מפחדים מעונש. אלה היו רגעים מאוד לא נעימים. אלה האנשים הכי אכזריים בעולם, הם סוקלים נשים למוות ורוצחים בדם קר. הטליבאן שולט במדינה ביד ברזל קפוצה, הנשים נעדרות מהמרחב הציבורי והמעטות שכן רואים מכוסות בבורקה. ההשכלה שלהן מסתיימת בכיתה ו', ואסור להן לנהוג. התאבדות של נשים צעירות היא תופעה נפוצה עקב נישואין פוליגמיים כפויים בגיל צעיר".
מה משך אותך להגיע לשם?
"זאת ארץ עם הרבה היסטוריה ועבר ארכיאולוגי מרשים, וגם אקטואליה וטבע עם יופי פראי. אפגניסטן היא ארץ ענקית, אלכסנדר מוקדון עבר שם בדרך להודו לפני יותר מאלפיים שנה, וגם דרך המשי עברה דרכה. כשהייתי ילד אספתי בולים מכל העולם והיו לי גם בולים אפגניים, וזה אולי הכניס אותי לתחביב של גילוי ארצות. אני לא אוהב טיולים נדושים, רציתי לראות אם זה כמו שרואים בטלוויזיה ואמרתי שאלך לשם, ודווקא היה לי כיף ולא הרגשתי את האדרנלין. אני די מורגל בטיול בזהות בדויה באזורים מסוכנים, ולא רוצה שהסכנה תמנע ממני לראות שכיות חמדה".
פגשת תיירים מערביים נוספים?
"מעט מאוד, אפשר היה לספור אותם על כף יד אחת, וגם עובדי סיוע מערביים בקושי פגשתי".
יש קניות?
"אין קניונים ואין מותגים כמובן, אבל כן מוכרים כל מיני עבודות יד ורקמה אתנית, שטיחים, כובעים אפגניים ואבנים מפוסלות. גם אין מוזיקה ואסור לרקוד. לפעמים בנסיעה היינו שומעים ברכב קצת פופ מקומי עתיק מתקופת הפלישה האמריקנית, וברגע שהיינו מתקרבים למחסום של הטליבאן מיד היינו סוגרים. האמת שהאיסור על מוזיקה פחות הפריע לי כי אני איש של ספרים, אבל היו המון איסורים נוספים, בעיקר לגבי צילום נשים וטיול בלבוש צנוע".
מה קורה באפגניסטן מבחינת להט"ב?
"יש שם פרדוקס קיצוני. מעל פני השטח יחסים הומוסקסואליים בין שני גברים בוגרים זה הכי מחתרתי שיש, כולל עונש מוות ודחייה מוחלטת של המשפחה. לעומת זאת, יש שם תופעה חולנית ודוחה: כל עוד מדובר בקטין אז אין בעיה. הטליבאנים יכולים להתעלל מינית בילדים שמסתובבים ברחובות, ומבחינת התרבות המקומית זה מקובל, אבל ברגע שהקטין מתבגר ומתחתן עם אישה זה אמור להיפסק".
לאחר לבטים רבים דוד אישר לנו לפרסם קטעים מיומן המסע האישי שלו, בניכוי פרטים שעלולים לסכן את חייהם של אנשים שליוו אותו בנסיעה.
יומן מסע באפגניסטן / מאת: דוד, שם בדוי
לאחר הנסיגה האמריקנית אפגניסטן נזרקה חזרה לתקופת האבן, לימי הביניים או לתחילת המאה ה-20, תלוי בתחום. למשל חברת התעופה האפגנית היא פרטית, דייקנית ומקצועית ויש עדיין דיילות, אבל המטוסים מיושנים וטעוני שיפור.
אנחנו נוחתים בשדה קטן ומלוכלך, עם אווירה סובייטית שקיבלה מתיחת פנים אמריקנית. במבט ראשון נראה כי הזמן קפא מלכת מאז 16 באוגוסט 2021, אותו יום עקוב מדם שבו האמריקנים עזבו את אפגניסטן. אני מזהה את גדרות התיל שדרכן הועברו תינוקות לחיילים ביום הפינוי. יש גם המון שלטים באנגלית וציוד צבאי אמריקני, כולל נגמ"שים ומזל"טים שנשארו מאחור ועברו לשליטת הטליבאן. אולי זה נשמע מוכר, אבל האמריקנים חשבו שאם הם יחזקו את הטליבאן לאחר הנסיגה וימשיכו לממן פרויקטים, הם יביאו יציבות לאזור.
אני מקבל את המזוודה. הוויזה שלי כבר הונפקה בדובאי, ולאחר ביקורת דרכונים של איש טליבאן אני נתקל בשלט גדול עם הכיתוב I Love Afghanistan ולוגו של סופר קולה. עיר הבירה קאבול היא ענקית, אולי פי ארבעה מתל אביב, ואנשי הטליבאן נמצאים בכל מקום. יש שוטרי תנועה, מאבטחים בכניסות לאתרים ושוטרים שפזורים לאורך הרחובות בכל המרחב הציבורי. רובם הגדול אנאלפביתים ולא מסוגלים לקרוא את הדרכון ואת המסמכים שלי - דוגמה מוחשית למה שעובר על מדינה לאחר מהפכה דתית.
בפעם הקודמת שהייתי באפגניסטן, לפני כעשור בזמן הכיבוש האמריקני, היה מאוד לא בטוח לטייל בשעות היום ובייחוד בלילה, היו המון שודדים בדרכים ושוטרים מושחתים, וכמובן סכנת טרור מוחשית מצד לוחמי הטליבאן. כיום, לאחר שהתחלף השלטון, הרגשתי הרבה יותר בטוח ברחובות: לוחמי הטליבאן שפזורים כל 20 מטר ברחובות שומרים על הסדר, הנשק הרב שהיה בידי הציבור נאסף, ומי יעז לגנוב אם העונש של הטליבאן הוא כריתת יד?
התיירים המעטים שמגיעים לאפגניסטן יכולים להסתובב קצת לבד ברחובות, בעיקר סביב המלון. אם הם לא מלווים על ידי מדריך מקומי שיסביר את מעשיהם ויעזור להרחיק קבצנים ולהראות מסמכים, הם יתושאלו על ידי הטליבאן - אבל לא מדובר בסכנה מוחשית.
אנחנו נוסעים למלון המבוצר ברחוב התרנגולות בעיר החדשה, ומיד עולה בי המחשבה שאם תחנת המשטרה בשדרות הייתה נראית כך, אולי היא הייתה ניצלת מהרס בשבעה באוקטובר. העיר החדשה של קאבול מפרידה בין רובע ההזארה, שהיה יעד לפיגועי הטליבאן, לבין מרכז העיר והרובע הסגור של האח"מים, שבו גר כיום חאמיד כרזאי, הנשיא לשעבר.
קאבול היא עיר ססגונית. חוץ מהפשטונים ששולטים באפגניסטן יש נציגות לכל המיעוטים האתניים, כולל בלוצ'ים, קירגיזים, קזחים, אוזבקים ועוד. הנסיעה בעיר העתיקה ובשווקיה המפורסמים היא כאוטית. חלק מהמכוניות עם הגה בצד שמאל וחלק בצד ימין, ולא בכל רכב יש לוחית זיהוי.
אחד מאתרי החובה לתייר בקאבול הוא העלייה לקברי המלכים הקדומים, במאוזוליאום לא גמור אשר חלקו מחורר בכדורים. בדרך לאחד המבנים העתיקים צעדנו דרך בית קברות ישן, וזיהיתי כמה מצבות עתיקות עם כתובות בעברית. מובן שלא סיפרתי על כך למלווים שלי, כדי לא לעורר חשד. בעבר הייתה כאן קהילה יהודית עתיקה ומפוארת, אך כיום לא נשארו יהודים באפגניסטן.
19 צפייה בגלריה
קברות המלכים שצופים על קבול. מחוררים ביריות מהמלחמות. צופה על האיצטדיון שהפך לאתר הוצאות להורג
אתר תיירות בולט נוסף בקאבול ובעל מוניטין מפוקפק הוא האצטדיון הסובייטי. כאן בוצעו הוצאות המוניות להורג, והוא מלא בגרפיטי אנטי-אמריקני ואנטי-סובייטי עם המוטו המרכזי "קודם איסלאם, אחר כך אפגניסטן". נקודה ישראלית נוספת באפגניסטן ולא מפתיעה היא מודל של מסגד אל-אקצה, שהוקם לאחר השבעה באוקטובר.
הטליבאן הם חיות פרא קשורות ברצועה. הם באמת מאמינים שאם הם ירצחו בכל יום את בני המיעוט השיעי (הזארה), הם יגיעו לגן עדן. בזכות הנסיגה האמריקנית הם גם מאמינים שהעולם כולו עובר לשליטת האיסלאם. בחלק מהמחסומים אנשי טליבאן אמרו לנו שהם חייבים לכבוש את היצר כדי לא לירות בי, הזר הכופר, כי חיסול כופר מערבי הוא המפתח לכניסה לגן עדן.
בקאבול ביקרנו גם בשוק הציפורים המפורסם. חיות המחמד המועדפות על האפגנים הן בעיקר ציפורי שיר וארנבים, תרנגולות פרועות כרבולת וכלבי רועים אימתניים לשמירה. זו מדינה זולה מאוד, וכמעט כולם לבושים בלבוש מסורתי עם טוגות אפגניות וכובעים פשטוניים או טורקמניים.
ביום טיול נוסף בקאבול ראינו כמה מסגדים בסגנון טורקי-איטלקי, וגם את הגנים המדורגים הנמצאים בתהליך שיקום מהמלחמה. ראינו גם את המקום המדויק על נהר קאבול המעופש שבו נרצחה בחורה אפגנית-טג'יקית באשמת חילול הקוראן. למעשה היא באה למסגד ללמוד על האיסלאם, אך לאחר שלא נענתה לחיזורי המולה, הוא העליל עליה. שוטרים נפצעו בניסיון לעצור את ההמון המוסת, והיא נגררה לנהר ונרצחה. הפושעים נאסרו ושוחררו כעבור כמה שנים, כולל המולה. במקום נותרה אנדרטה עצובה.
מקאבול לקחנו טיסה פנימית צפונה שיצאה באיחור של 45 דקות למזאר א-שריף, עיר הבירה לשעבר של החזית הצפונית שנתמכה בזמנו על ידי האמריקנים. כאן מנסה טורקיה להגן על המיעוטים דוברי הטורקית, ויש מעברי גבול לסחורות מאוזבקיסטן, מטג'יקיסטן ומטורקמניסטן.
מזאר א-שריף מוארת יפה בלילה, אך כמו כל הערים באפגניסטן לאחר ארוחת הערב היא מתה, כי הטליבאן אוסר על השמעת מוזיקה. מזאר א-שריף היא מעברם הצפוני של הרי הינדו-כוש המרשימים, והמסגד הכחול והיכל הקבר עם שלטי תמיכה חדשים בחמאס הם אתרי תיירות בולטים. שם פגשתי לראשונה תיירת בריטית, שהתעצבנה על איש טליבאן שסירב לאפשר לה להיכנס לאתר. היא חטפה עצבים וקיללה את השומר. המדריך שלה עצר אותה בזמן, והרחיק אותה מהמקום לפני שיעבירו אותה לבית דין איסלאמי.
במזאר א-שריף אהבתי את שוק השטיחים היפהפה, אם כי חלק מהשטיחים היו עם דוגמאות ועיצובים שהעלו בי קבס וגועל, כמו ציורים של כלי הנשק השונים שהביסו את הסובייטים והאמריקנים, והדוגמה העיצובית הפופולרית ביותר של "האפגנים הנופלים" - אותם אזרחים מסכנים שניסו לברוח מאפגניסטן ביום הפינוי האמריקני, נאחזו בגלגלי המטוסים ונפלו ארצה מגובה רב.
19 צפייה בגלריה
פאתי המסגד הכחול של מזאר א-שריף. קדוש מאוד לכל המוסלמים. מרכז אזורי של תמיכה בפלסטינים בימים אלה
אפגנים חסמו את המסלול, המטוס נסע – והם נתלו עליו
למחרת נסענו לטיול בערי השדה באלח וסמנגאן. בדרך ראינו שוורים חורשים, אוהלי נוודים וילדים משחקים קריקט. כאן חנה אלכסנדר מוקדון לפני 2,400 שנה בדרכו להודו. יש חומה ענקית ומגדלי שמירה, ואקרופוליס שהפכה למטמנת אשפה.
19 צפייה בגלריה
מבט ממצודתו של אלכסנדר מוקדון ב-באלח, ליד מזאר א-שריף, צפון אפגניסטן. אלכסנדר ירד עם חילותיו לשם מאוזבקיסטן בדרכו להודו. הרבה בלונדינים ועינים כחולות שם
למחרת נסענו לבמיאן, עיר הבודהות המפורסמת שהטליבאן הרס באמצעות חומר נפץ לפני 22 שנה. בגלל השלג והפקקים נמנענו מלעבור במעבר הרים שנפרץ על ידי הסובייטים, לכן שברנו דרך הנתיב המסורתי של 12 שעות נסיעה בדרך המשי. לאורך הנהר ראינו את ילדי ההזארה דגים ברשתות אישיות ומשחקים קריקט וכדורעף, וגם אורחת גמלים אפגניים שעירים עם שתי דבשות מעבירה משאות של נוודים ואוהלים.
נכנסנו העירה, היישר למסעדה טובה. בעיר יש הרבה ילדים שמוכרים קטורות וקבצנים, והמלונות נמצאים במקומות אסטרטגיים: מול מצוקי המערות של מערות הבודהה. במיאן היא עיר ספקטקולרית, אבל באופן אישי היה לי מאוד קשה ועצוב לראות את ההרס של פסלי הבודהה.
19 צפייה בגלריה
הבודהות החסרים בצוק בבמיאן, לאחר שפוצצו בדינמיט ע"י הטליבן ימים ספורים לפני אסון התאומים ופלישת ארה"ב
19 צפייה בגלריה
בחודש מאי נרצחו בעמק נרצחו שלושה תיירים ספרדים, ושלושה אזרחים אפגנים
(צילום: EPA/STRINGER)
משם עלינו לעמק הדרקון אל כפר נידח בעמק צחיח בפאתי במיאן, ולאחר מכן המשכנו לעיר הזעקות (ע'ולע'ולה) - מדובר במקבץ מבוצר של מערות שהוכתר בעבר כבלתי ניתן לכיבוש.
היעד הבא היה אגם אמיר הקפוא, שבו יש מלון בתוך סלע ענקי וכפרים נידחים שניזונים ממי קרחונים, דוכני אוכל ומזכרות וילדים שגולשים על ג'ריקנים שבורים. האגם המרהיב הוא חלק משרשרת של שבעה אגמים הנשפכים זה אל זה. ראינו אנשים קודחים בקרח כדי לדוג, וגם שמענו את הקרח מתחיל להישבר וראינו סדק מתחת לרגליים. רצנו במהירות בחזרה ליבשה.
19 צפייה בגלריה
האגם הקפוא בנד-א אמיר. יש חלקים שעוברות עליו משאיות בשיא החורף. מלון בתוך הצוק שמכוסה בקרח
בבוקר נסענו לע'זני, מקום הולדת השושלת האיסלאמית הראשונה שהביאה את הבשורה הנאורה לצפון הודו, ומשם לפקיסטן ולאפגניסטן. עברנו דרך מעבר הרים בגובה 3 ק"מ, וירדנו אל העיר שבה יש שני מינארטים מתומנים שנהרסו ברעידת אדמה בשנת 1902. שם נמצא גם הארמון המרשים של השושלת, חלקו חצוב באדמה. הסובייטים השתלטו עליו והרסו אותו עם ארטילריה.
הירידה מהמצודה גרמה לי לשפשף את העיניים - לא ראיתי דבר זה בשום מקום בעולם. כל שכבת העפר הכבוש של דרך העפר, מה שבישראל היה כורכר, כאן הוא מקבץ של אבנים יקרות כמו לפיס לאזולי, גרנאט וטורמלין.
משם המשכנו למוזיאון "הניצחון על הכובשים", שנועד להעניק תחושת גאווה ולחנך למורשת קרב והתנגדות לכובש. המוזיאון שהוקם בשנת 2013 בנוי להליכה משפחתית בין שרידי משוריינים רוסיים ואמריקניים. זו הייתה התחנה האחרונה לפני ששבנו בחזרה לקאבול.
הוראות הטליבאן לתיירים המערביים
לבוש מקומי - נשים: חבשי חיג'אב (צעיף ראש) והקפידי על לבוש צנוע המכסה את הישבן, והימנעי ממכנסיים צמודים או חשיפת חזה, כתפיים, גב או עור אחר. גברים: לבשו בגדים רחבים המכסים את הידיים והרגליים. הימנעו מלבוש קצר או עם סמלים פרובוקטיביים.
התנהגות במסגדים: אל תעברו מול אדם שמתפלל. עברו בצד או מאחוריו.
אינטראקציה עם המקומיים: שוחחו עם סטודנטים וצעירים שפונים אליכם, אך שמרו על סודיות לגבי פרטים אישיים כמו כתובת, מלון ותוכנית טיול. ניתן לחלוק פרטי מדיה חברתית אם נוח לכם בכך.
מים לשתייה: שתו מים מבוקבקים בלבד. מים מהברז במלון מתאימים לרחצה ולשטיפת הפה בלבד.
נימוסי צילום: הימנעו מצילום נשים ללא רשותן. בקשו רשות לפני צילום אנשים או מקומות, והתייעצו עם המדריך לגבי מקומות מתאימים לצילום.
הגעה לשדה התעופה: עברו דרך ההגירה לקבלת אישור ויזה. השלימו הליך רישום תיירים באמצעות מילוי טופס וצירוף תמונות פספורט.
מציאת המדריך: לאחר יציאה משער הנחיתות פנו שמאלה ולכו כ-400 מטר. חפשו דף ריק עם שמכם עליו. מדריך ילווה אתכם לרכב. אמרו "היי" ולחצו ידיים, אם נוח לכם. נשים לא ילחצו ידיים עם גברים.
ביטחון: מקומות הביקור נבדקו ונחשבים לבטוחים. שתפו פעולה עם המדריך במקרי חירום ופעלו לפי הנחיותיו. היו מנומסים עם אנשי הטליבאן במעברים ובמחסומים.
שירותי ויזה לאפגניסטן בדובאי: תהליך הוצאת ויזה כולל מפגש עם נציג המלון בדובאי, מסירת דרכון ותשלום (300 דולר לאדם, 400 דולר לאזרחי ארה"ב). התהליך נמשך בוקר אחד, והדרכון יוחזר עד השעה 14:00. יש לארגן טיסה מדובאי לקאבול (כ-700 דולר).
אזהרה: אפגניסטן נמצאת תחת משטר איסלאמי קיצוני ואין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. מסוכן מאוד לישראלים לבקר בה, ואין בפרסום הכתבה המלצה לציבור לבקר באפגניסטן.
