האזור המופלא של מטאורה ממוקם בצפון יוון, כארבע שעות נהיגה מאתונה או שלוש שעות מסלוניקי. את השם מטאורה שמעתי בפעם הראשונה לפני כמה שנים מחבר לעבודה, ולאחר מכן בעיקר מצלמים שביקרו במקום ונפעמו מיופיו. הנוף המרהיב של מטאורה מורכב מסלעי בזלת ענקיים בגובה של מאות מטרים, צוקים המתנשאים לגבהים המזדקרים מהאדמה, ועל ראש הצוקים ניצבים מנזרים "תלויים".
המנזרים הקסומים בצפון יוון
(צילום ועריכה: גלעד טופז)
את הטיול למטאורה התחלנו בעצירה ללינה בעיירה הסימפטית דלפי, אשר ממוקמת על ההר פארנאסוס ונשקף ממנה נוף נהדר למפרץ קורינתוס. דלפי הייתה מקום מושבו של האורקל מדלפי, שהיה האורקל החשוב ביותר ביוון הקלאסית. היא הייתה אתר חשוב עבור המאמינים באל אפולו, ואף נחשבה למרכז העולם. כיום ניתן לטייל בין השרידים המרשימים שנותרו מהעת העתיקה.
לאחר הסיור המהנה בעתיקות המשכנו צפונה, לעבר אגם פלסטירה. הדרך אל האגם עוברת בהרים מרשימים, מכוסים עננים ונוף ירוק מטורף. היה קשה מאוד להאמין שאנחנו ביוון, אשר נתפסת בעיקר כארץ של איים וחופי ים נהדרים. בזמן הנסיעה בנוף הנהדר ציפינו למצוא נקודות תיירותיות לעצירה, אבל נראה שהיוונים לא מצאו לנכון להנגיש את האזור לתיירים, כך שמצאנו את עצמנו נוסעים כמעט שלוש שעות ברצף, בדרכים מפותלות, עד להגעה לאגם. עוד בטרם הגענו לאגם התחילו גשם וערפל כבד, כך שאת האגם לא היה ניתן לראות מהתצפית, וגם בהגיענו אליו הראות שאפה לאפס. לאחר אכזבה קלה מהאגם עקב תנאי מזג האוויר, החלטנו להמשיך ישירות למטאורה - החלטה שהתבררה כמוצלחת.
כאשר מתקרבים למטאורה נגלה לפתע מראה מרהיב של מצוקים דרמטיים הנישאים מעל כפרים אדומים. המראה המרגש ליווה אותנו כל הדרך עד למלון (Pyrgos Adrachti), אשר היה ממוקם בקצה כפר קטן, צמוד לצוקי מטאורה.
פרקנו בזריזות במלון ומיהרנו לעבר הצוקים. את כל האזור כיסו עננים לבנים ושמיים אפורים (מזג אוויר אידיאלי לצילומים), מה שתרם רבות לרושם הראשוני הנהדר שקיבלנו כשהגענו לנקודת התצפית הראשונה, אשר ממנה ניתן להשקיף על כל האזור. היוונים השתדלו כמה שפחות לפגוע בנוף, כך שלאחר עצירה בחניון קטן הולכים לעבר משטח טבעי שכאילו הוקם לטובת הצופים על העמק. בהגיענו לקצה הסלע נעתקה נשימתנו מהנוף המופלא והדרמטי, ונשארנו שם עד לשקיעה.
מיד לאחר השקיעה חזרנו לכפר, לטובת התארגנות וארוחת ערב טעימה במסעדה הקרובה למלון. כל המסעדות שבהן ביקרנו במהלך הטיול היו זולות וטעימות מאוד. משהו שגילינו במקרה במהלך הטיול היה שאם לא מזמינים קינוח (ולרוב היינו שבעים מדי מכדי להזמין קינוח), המלצר תמיד יביא קינוח כלשהו לשולחן על חשבון הבית. לרוב מדובר בעוגת סולת נהדרת (ואני אחד שלא ממש חובב עוגות סולת), אבל יצא גם שקיבלנו גלידה ואפילו בקלאווה.
את הבוקר שלמחרת פתחנו בביקור בשני מנזרים. במטאורה ישנם שישה מנזרים פעילים, אשר ניתן לבקר בהם וליהנות מהמבנה היפה, מהתמונות, מפרטי האמנות העתיקים ומהנוף הנהדר הנשקף מהם. המנזרים הוקמו במאה ה-14 ונותרו במצב מעולה. כל מנזר נמצא בראש צוק, כך שהגישה אליהם דורשת טיפוס במדרגות. המנזרים הקלים לגישה כוללים כ-140 מדרגות, ואילו השאר מצריכים טיפוס מאתגר ב-300 מדרגות ומעלה. המנזרים מציעים הצצה לחיי הנזירים, לתרבות ולמסורת הנוצרית-אורתודוקסית. כל מנזר מכיל פריטים דתיים חשובים, איקונות, ספרי קודש וציורי קיר מרהיבים. כיום משמשים המנזרים כמוקדי עלייה לרגל וכאתרי תיירות פופולריים, המאפשרים למבקרים לחוות את היופי הרוחני והארכיטקטוני של מטאורה.
המנזר הראשון שביקרנו בו היה מנזר ולראם. זהו מנזר גדול ודי מפואר. יש לו מספר מרפסות רחבות, ונוף נהדר הנשקף מהן. ניתן לעבור בין חדרי המנזר, ולראות כיצד חיו בעבר וכיצד קיבלו את משלוחי האוכל וכל מה שנדרש על מנת לקיים חיים במנזר. היינו בו כשעה, כולל העלייה והירידה במדרגות, וזה הזמן הממוצע שהקדשנו גם לשאר המנזרים.
לאחר מכן עברנו למנזר הקרוב אליו - המנזר הקדוש של מטאורון הגדול. זהו המנזר העתיק והגדול ביותר, והנוף ממנו פשוט מטורף. חלק מהיופי הוא התצפית הנהדרת על מנזר ולראם ועל הצוקים שלידו. גם במנזר זה ניתן לראות חפצים וציורים עתיקים, המתארים את אורח החיים במנזר וכיצד הוא נבנה.
משם המשכנו לסיבוב קצר ברכב בין שאר המנזרים והעיירה הנמצאת למרגלות הצוקים – קלמבקה. האזור עצמו אינו גדול, וסיבוב מלא ברכב לוקח כחצי שעה. מכיוון שרוב היום היה עוד לפנינו, החלטנו לצאת קצת מאזור מטאורה ולנסוע למפל פאלאיוקריה המרשים, שנמצא כ-50 דקות נסיעה משם. המפל הוא מפל כפול, ויחד עם גשר האבן הצמוד אליו והנוף שסביבו מקבלים אתר קסום שקשה מאוד לעזוב. ההגעה למפל פשוטה מאוד ומגיעים עם הרכב כמעט עד המפל עצמו, כך שזהו מקום נהדר לעצור לפיקניק או סתם לשבת וליהנות מהמראה המרשים.
חזרנו למטאורה עם עצירה קצרה בעיר היפה טריקלה, בדיוק בזמן בשביל להגיע לצילומי שקיעה אחרונה. הפעם התמקמנו ליד סלע דופיאנו המרשים, אשר ממוקם צמוד לכפר קסטראקי (הכפר שבו נמצא המלון שלנו).
ליד סלע זה נמצא המנזר הקטן של ניקולאס הקדוש, אשר מתגמד ביחס לסלעי הענק שנמצאים מאחוריו. מנזר זה הוא הקרוב ביותר לכפר, אבל בגלל המיקום שלו ביחס לכביש כמעט שלא מבחינים בו.
את הזריחה האחרונה בטיול החלטתי לצלם מהצד של קלמבקה. העיירה ממוקמת למרגלות סלעי הענק, ובתיה נושקים אליהם. הגגות של כל בתי העירייה כולל הכנסייה מכוסים ברעפים אדומים, מה שמקנה לה מראה מיוחד ממעוף הציפור.
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לבקר במנזר נוסף – מנזר רוסאנו המוקדש לברברה הקדושה. במנזר זה מתגוררות נשים בלבד, והטיפוס אליו קל יחסית. המנזר עצמו יפה מאוד, והנוף כמובן נהדר.
משם התחלנו את דרכנו בחזרה לאתונה, כשאנחנו נוסעים על האוטוסטרדות הנהדרות של יוון. רוב הנסיעה כמעט שלא רואים מכוניות, ובשילוב עם הכביש המהיר והרחב הנסיעה עברה בנעימים.
הגענו לאתונה בגשם שוטף, אבל הייתה לי עוד משימה אחת להשלים. לאחר עצירה קצרה להתרעננות במלון יצאנו לעבר אונייה טרופה הנמצאת כ-40 דקות נסיעה מאתונה. אונייה זו, MS Mediterranean Sky שמה, נמצאת במפרץ של אלפסינה, במרחק קצר מהחוף. מראש סימנתי במפה אזור שממנו רציתי לצלם את הספינה, אך בהגיענו לשם חיכתה לנו להקה גדולה של כלבי פרא אשר השתלטו על המתחם, כך שמיד עשיתי סיבוב פרסה ומצאתי מיקום אחר. הספינה עצמה שקועה על הצד במים הרדודים של המפרץ, וניתן לראות אותה בקלות מהחוף. זוהי ספינת נוסעים אשר הובאה לשם לאחר שיצאה משירות, ולאורך השנים שקעה על צידה.
לסיכום, הייתי אומר שיוון בכלל ומטאורה בפרט עלו על כל הציפיות שלנו. חלק גדול מהנסיעות שלנו היו בהרים מרשימים, מכוסים צמחייה ירוקה ועטופים לרוב בעננים, בהחלט לא הנוף הטיפוסי שציפינו לו ביוון. הנוף במטאורה עצמה הוא עוצר נשימה, ולא הפסקנו להתפעל מהיופי שהיה סביבנו מכל נקודת תצפית. אזור זה מתויר לכל אורך השנה, והקיץ הוא עונת השיא, אבל ניתן לבקר בו וליהנות בכל ימות השנה.
בנוסף, האנשים בכל מקום היו נחמדים מאוד, והכבישים מתוחזקים ברמה גבוהה. לרוב משלבים את מטאורה עם טיול נרחב בצפון יוון, אבל אני החלטתי שבמסגרת מגבלות הזמן ואי הידיעה באיזה מזג אוויר נתקל (גשם לא ממש מאפשר לצלם עם רחפן), הטיול שלנו יתמקד במטאורה, עם גיחות קצרות למקומות נוספים. אין ספק שעוד נחזור לאזור.
