מפגינים נגד המלחמה ברוסיה נעצרים בסנט פטרבורג, מוקדם יותר החודש
(צילום: רויטרס)
"הייתי רוצה שישראלים יבינו שהאנשים ברוסיה הם לא הדרג המדיני. אתם חיים במדינה דמוקרטית, אז אתם לא מבינים, וגם לא הייתי רוצה שתבינו, אבל הרוסים הם לא השלטון". את הבקשה הזו משגר בוריס דסקובסקי, מדריך טיולים מסנט פטרבורג, שגר כמה שנים בישראל ולמד פה באוניברסיטה, לפני שחזר לרוסיה כדי להדריך קבוצות של ישראלים בעיר המפוארת. בוריס לא חזר לעבוד מאז התפרצות הקורונה. בחורף קר מדי בשביל לטייל בסנט פטרבורג והתקווה שהתיירות תחזור בקיץ הקרוב נמוגה עם פלישת הרוסים לאוקראינה.
"מה שמזכיר לי שאני מדריך טיולים הם האגרות שצריך לשלם כל שנה כדי לחדש את הרישיונות", הוא מתבדח בשיחה שנוהלה בווטסאפ. כשקבענו לדבר הוא אמר ש"בינתיים ווטסאפ עוד לא הושבת", ובמהלכה סיפר שכבר כמעט לא נותרו כלי תקשורת שאפשר באמת להתעדכן בהם בנעשה, ולכן הוא מתעדכן דרך ynet.
בשבוע שעבר סקרנו את אוקראינה והמקומות התיירותיים שנותרים מיותמים בזמן שניטשים הקרבות, ומשימה דומה ברוסיה היא כמעט בלתי אפשרית, מדובר במדינה הגדולה ביותר בשטחה בעולם, עם היסטוריה מפוארת וסבוכה, שהיא אחת המדינות המתוירות ביותר באירופה. ובכל זאת, עם סגירת השמיים בעולם למטוסים רוסיים והסנקציות הכבדות, מי שמשלמים את מחיר המלחמה הם האזרחים. חלקם אינם יכולים אפילו להביע את מחאתם, מחשש שייכלאו. קשה לדמיין את חזרתו של התייר הישראלי לרוסיה. גם אחרי שתסתיים הלחימה, הזעם והמחאה נגד השלטון במוסקבה ירתיעו רבים, ובצדק, מלחזור ולתרום להתאוששות המדינה. אבל בסוף ניצבים אנשים כמו בוריס, שחוששים לפרנסתם ולשלומם.
בשנים שלפני המגפה הגיע מספר התיירים שביקרו ברוסיה לכ-24 מיליון בשנה. ב-2020, שנת המגפה הגדולה, נחתך המספר והגיע ל-6 מיליון בלבד. ישראלים, שרבים מהם עלו ממנה או קשורים בה בקשר דם, אינם נזקקים לוויזה כדי לטייל במדינה, ובוריס מספר על קבוצות של "ידענים, סקרנים ומתרשמים" שהיו מגיעים לסנט פטרבורג, בעיקר בעונת הקיץ. השנה הם כבר לא יגיעו. "אמנם אנחנו עדיין במרץ, אבל כבר אפשר להגיד שזו הייתה שנה קשה", מסכם בוריס, שהרבה מעמיתיו כבר נאלצו למצוא פרנסה במקצועות אחרים.
"סוד הקסם של סנט פטרבורג הוא הכסף", הוא מספר על העיר שנהג להדריך בה. "הכסף שיכלו להשקיע בעיר הצארים הרוסיים, בשביל השואו-אוף, שביחסים בינלאומיים הוא עניין מאוד רציני". אז הצארים הסתכלו על פריז, על ורסאי, על אירופה – והחליטו לבנות יותר יפה ויותר מפואר. וככה נולדו הארמונות, הגנים והמזרקות שעד היום הופכים את סנט פטרבורג לעיר המתויירת ביותר ברוסיה.
בסנט פטרבורג תמצאו את נפת פטרודבורץ, או נפת ארמונות פיוטר הגדול, שבמוקד שלה העיר פטרהוף, שבו שוכן הארמון הגדול. הוא יושב על שפת המפרץ הפיני, וכולל כ-30 חדרים שמעוטרים בסגנון המאה ה-18 בו נבנה. ארמון נוסף שצריך לסמן עליו וי כשמגיעים לסנט פטרבורג הוא ארמון פושקין, ארמון הקיץ של הצארית קתרינה הגדולה. הפאר והגודל מחזקים את הסבריו של בוריס, שטוען בפשטות: "אם בצרפת שר האוצר הצרפתי היה יכול להגיד שנגמר הכסף לבנייה, ברוסיה הצארית זה לא היה קורה, גם אם זה היה על חשבון הצמית הפשוט שמת מרעב. לצארים הרוסיים לא היו מעצורים".
מבנה מרהיב נוסף בעיר הוא הארמיטאז', מוזיאון האמנות הגדול ביותר ברוסיה, ומהחשובים בעולם. האוסף הנצור בו מוצג בשישה בניינים, שהראשי בהם הוא ארמון החורף, ששימש איך לא – כמקום מגוריהם של הצארים הרוסיים. מה אפשר לראות במוזיאון שהחל כאוסף של הקיסרית יקטרינה השנייה? יצירות של דה וינצ'י, רמברנדט ואוסף ענק של אמנות רוסית.
כששאלתי את בוריס איזו פינה חביבה עליו בעיר, הוא חושב ארוכות, ובסוף מספר על ילדותו במרכז סנט פטרבורג. "מה שאהבתי זה את ההליכה ברגל, מהבית לאוניברסיטה, מימין ומשמאל רואים אתרים היסטוריים, כנסיות, קתדרלות, וזו הייתה הדרך שלי". עוד הוכחה שהדרך הטובה ביותר לאהוב עיר היא דרך הרגליים.
ומסנט פטרבורג למוסקבה, ומארמונות הפאר הצאריים לכנסיית וסילי הקדוש, הממוקמת בקצה הדרומי של הכיכר האדומה, ליד מגדל ספאסקיה של הקרמלין. הכנסייה היא אחד הסמלים המובהקים ביותר של מוסקבה, וגם מי שמעולם לא נכנס בשערי רוסיה מכיר אותה היטב. אבל מוסקבה היא לא רק הכיכר האדומה, היא עיר של תרבות – בלט, מוזיאונים, קניות, והכי קרוב לעיר מערבית שתוכלו להגיע אליה ברוסיה.
13 צפייה בגלריה
הכיכר האדומה בימים יפים יותר, מוסקבה. מימין: כנסיית ואסילי הקדוש. משמאל: הקרמלין
(צילום: shutterstock)
אם חשקה נפשכם דווקא בחופשה מסוג פחות עירוני, מחכה לכם בדרום-מזרח רוסיה, לחופו של הים השחור, סוצ'י, שבחורף יש בה מסלולי סקי מפותחים, ובקיץ עולות בה המעלות ומאפשרות חופשה קיצית ונעימה. סוצ'י נחשבת לבירת הקיץ במדינה, ולכן בחר בה סטלין כדי למקם את הדאצ'ה שלו, הבית הכפרי. גם לפוטין יש בה כמה אחוזות, ויש בה פארק שעשועים שנמצא בשטח הכפר האולימפי שנבנה בה לכבוד אולימפיאדת החורף ב-2014.
עיר קצת פחות מוכרת שגם בה שוכן מבנה קרמלין יפהפה היא קאזאן, בירת רפובליקת טטרסטן ואחת הערים הגדולות ברוסיה, השוכנת על מפגש הנהרות וולגה וקזנקה. כמחצית מתושבי העיר טטרים (מוסלמים סונים) וכמחצית נוצרים-אורתודוקסים. הקרמלין בקאזאן הוא המבצר המרכזי בעיר, ומשמש כיום כמרכז השלטוני של רפובליקת טטרסטן. תחילת בנייתו עוד בתקופה הטרום-מונגולית, במאה העשירית, והוא הוכרז כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו.
אחת ההרפתקאות הגדולות ביותר שמאפשרת רוסיה היא מסע ברכבת הטרנס-סיבירית, הרכבת המיתולוגית החוצה את סיביר, ומאפשרת שיטוטים בעיירות קטנות – לצד הרבה וודקה ודגים מעושנים. רשת מסילות הברזל חוצות את סיביר מרוסיה האירופית ועד סין, מונגוליה והחבלים הרוסיים המזרחיים.
כן, כשאומרים שרוסיה היא המדינה הגדולה ביותר בעולם, מתכוונים גם לשטחים העצומים האלה, שבהם היא משתרעת. ימת באיקל, שגם בה עוברת המסילה, היא אגם מים מתוקים העמוק ביותר בעולם. יש בו מושבות של כלבי ים (המין היחיד החי במים מתוקים) ונופים שגורמים לרצות לפרוץ דרך הגוגל פוטוז ולהתיישב לרגליהם.
זה רק מבט חטוף על כל העושר התיירותי שרוסיה אולי שוב תציע למבקרים בה. בינתיים, כשאני שואלת את בוריס מה הוא מאחל לעצמו, שנתיים אחרי שאיבד את פרנסתו, הוא צוחק. "אני לא יכול להגיד מה אני מאחל לעצמי, אני מוגבל על ידי חוק חדש שיצא ברוסיה", הוא בורר מילים כשהוא מתייחס לחוק לפיו ביקורת על המדינה עלולה לגרום לך לסיים בכלא. "המצב מאוד לא טוב, אני מאחל לטיפול רפואי טוב שהדרג המדיני שלנו יעבור. אבל לא כולם פה חושבים ככה.
"אני מקווה שהתייר הישראלי יחזור, כי אני גם מאוד אוהב לדבר עברית. בקיץ הייתי מדבר כל כך הרבה עברית שבסוף העונה כבר הייתי מדבר רוסית עם מבטא עברי. אולי בקיץ הבא התיירות הישראלית תחזור. עם הרובל שנפל, ועם העובדה שלא יהיו פה אמריקנים או אירופים, יהיה אפשר לנצל את ההזדמנות שהעיר פנויה מתיירים".
