כבר צעדתם בשדרות לה רמבלס אין-ספור פעמים, אין מבנה של גאודי שלא ביקרתם בו עדיין, אתם מכירים את כל הדוכנים בשוק "לה בוקרייה" בעל פה ואפילו עליתם על האוטובוסים התיירותיים וחרשתם איתם את כל רחבי ברצלונה? נראה שאתם תיירים של כבוד בעיר הססגונית, אבל כדי להרגיש בה בני בית באמת כדאי שתכירו גם את הפנינים שהמקומיים אוהבים לבלות בהן.
עוד מקומות לא מוכרים בערים מוכרות מאוד:
טל הולצמן סגל, מדריכת סיורים קולינריים בברצלונה ומנהלת קהילת הפודיס הבינלאומית בעיר (Barcelona foodies) שמתגוררת בה עם משפחתה כבר לא מעט שנים, סיפרה על המקומות הפחות מוכרים באחת הערים המתוירות בעולם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ברצלונה ידועה בגנים ובפארקים המטופחים והשלווים שבה. רובם עמוסים בתיירים ובמקומיים לאורך כל השנה, אבל יש פארק אחד שלמרות העיצוב המשגע שלו והאווירה הנינוחה שבו, מצליח עדיין לשמור על אווירה פחות המונית ומוכר בעיקר לתושבי העיר: "המבוך של הורטה" (Parc del Laberint d'Horta).
הפארק, שהוקם בסוף המאה ה-18, נחשב מהגנים הוותיקים בברצלונה וגם לרומנטי שבהם, בעיקר בזכות העיצוב היפהפה שכולל ערוגות פרחים, עצים גדולים, בריכות עגולות, מזרקות, פסלים, אגם ומערה המוקדשת לנימפה אקו. וכמובן, ישנה האטרקציה המרכזית - מבוך המתפרש על פני 750 מטרים של ברושים גזומים ומתפתלים.
לפארק יש גם לא מעט היסטוריה: כיום הוא אומנם מקיף את הקמפוס של אוניברסיטת ברצלונה, אבל בעברו היה חלק מכפר קטן בשם הורטה ששכן מערבית לברצלונה, לרגלי ההרים, ובו התגוררו בעיקר בני אצולה ובעלי ממון. בין היתר התגורר בכפר גם ז'ואן אנטוני דסוואיס, בעל אחוזה עשיר שיזם את הקמת הפארק המפואר ואף שכר את שירותיו של אדריכל מוכר מאיטליה לשם כך. 15 שנה נמשכה ההקמה, ומאותו רגע ועד שסופח יחד עם הכפר לעיר הסמוכה, הוא שימש בעיקר מנהיגים ובני המעמד הגבוה.
שוק לה בוקרייה הוא אחד השווקים המוכרים בעיר, ובעולם בכלל. כמעט כל תייר מגיע לשם לפעם אחת לפחות במהלך השהות שלו בעיר. בהתאם לכך הוא סובל מצפיפות, המחירים עלו וגם האווירה כבר לא אותנטית כפי שהייתה בעבר.
הולצמן סגל ממליצה להמיר אותו באחד מ-39 השווקים המקומיים בעיר (בכל שכונה יש שוק מקומי אחד לפחות), בהם למשל שוק סנט אנטוני (Mercat de Sant Antoni) הנהדר שפועל בתוך מבנה מקורה סמוך ללה בוקרייה, ומציע אווירה נפלאה ומחירים סבירים בהחלט.
מה תמצאו שם? הרבה מאוד דוכני מזון של גבינות, נקניקים, דגים ופירות ים, ירקות ופירות וגם אוכל מסורתי מבושל. כל הסחורה טרייה מאוד ומשתנה מדי יום. בימי ראשון דוכני האוכל מפנים את מקומם לטובת דוכני אספנים שמציעים ספרים משומשים, מגזינים עתיקים, תקליטים לאספנים וכרזות ייחודיות מהעבר שלא בטוח שתצליחו למצוא במקומות אחרים.
לצד השווקים, האוכל והאלכוהול, אולי יותר מכל דבר אחר ברצלונה מזוהה עם האדריכל המודרניסט בן העיר אנטוניו גאודי. עד כדי כך שכמעט בלתי אפשרי לדמיין את העיר השוקקת הזו ללא המבנים הייחודיים שגאודי תכנן, ושהפכו לאטרקציות תיירותיות פופולריות במיוחד. עד כמה פופולריות? עד כדי כך שאת התורים אליהן אפשר לראות מהקצה השני של הרחוב.
אבל בדומה לשוק לה בוקרייה, גם במקרה הזה יש אופציה נוספת והרבה פחות עמוסה והמונית: זרם המודרניזם המתאפיין בקווים מעוגלים ובצבעוניות עזה, שאליו השתייך גאודי, מונה אדריכלים נוספים ונפלאים לא פחות שנולדו בעיר, ושעבודותיהם מוצגות בה גם כן. אחד מהם הוא ליואיס דומנק אי מונטנר, שהתפרסם בעיקר בזכות ארמון המוזיקה הקטלאנית (Palau de la Musica Catalana) - מבנה מרשים ביופיו, שחלקו החיצוני מעוטר בעיטורי מוזאיקה צבעוניים ובפסלים של מלחינים חשובים, ובתוכו יש אולם קונצרטים מפואר עם כיפת זכוכית צבעונית הפוכה, חלונות ויטראז' ומגוון גדול של פסלים.
מבנה נוסף של מונטנר ששווה ביקור הוא בית החולים דה סנט פאו (Hospital de la Santa Creu i Sant Pau), שלהבדיל מבתי החולים הקודרים באותה תקופה היה מרענן בצבעוניות שלו. המבנה הייחודי מעוצב בסגנון מודרניסטי עם פסיפס, קרמיקה וזכוכית צבעוניות, ומסביבו גנים מטופחים. לא סתם הוא נחשב עד היום לאחד מבתי החולים היפים בעולם.
עבודה נוספת ומרשימה לא פחות של מונטנר היא בית לייאו מוררה (Casa Lleo Morera), בעל חזית עם מרפסות מעוגלות וגילופי אבן וחצר פנימית מטופחת ומרשימה. הבית שנמצא ברחוב פאסג דה גרסיה הוא חלק מגוש של שלושה בתים הסמוכים זה לזה, שהמפורסם שבהם הוא בית באטיו של גאודי.
וילה דה גרסיה (Vila de Gràcia) היא אחת השכונות הוותיקות והנעימות ברובע גרסיה, המרוחק כעשר דקות נסיעה מכיכר פלאסה דה קטלוניה שבמרכז העיר, או כחצי שעה הליכה למיטיבי הלכת. הרובע סופח לברצלונה רק בסוף המאה ה-17, ועד אז תפקד ככפר עצמאי. השכונה ידועה גם בזכות פסטיבל גרסיה (Festa Major de Gràcia) שנחגג שם מדי שנה בחודש אוגוסט, ובמהלכו מתקשטים הרחובות בקישוטים צבעוניים ונערכים חגיגות ואירועים באווירה שרק הקטאלנים יודעים להפיק.
לדברי הולצמן סגל, שגם מדריכה סיורים באזור גרסיה, בשכונה מתגוררים תושבים ותיקים לצד משפחות צעירות, סטודנטים ואמנים, מעצבים ואנשי רוח. השילוב הזה, היא מספרת, הפך אותה לאזור חביב על המקומיים, והוא מציע לא מעט מקומות בילוי וברים לצד חנויות בוטיק ויד-שנייה, בתי מלאכה מיוחדים, גלריות אמנות ובתי קפה קטנים ואינטימיים.
יש שם גם כמה כיכרות מטופחות - בהן למשל פלאסה דל סול (Placa del Sol), שבה שוכנים לא מעט מסעדות מקומיות, בתי קפה ושוק קטן ומקסים בשם ליברטאט (Mercat de la Llibertat) הפועל בתוך מבנה עתיק בעיצוב מודרניסטי ששופץ כמה פעמים במהלך השנים האחרונות, שבו דוכני אוכל רבים של ירקות, דגים, גבינות מקומיות, מאפים טריים, פירות וירקות.
אתר נוסף בשכונת גרסיה ששווה ביקור הוא ה-Casa Vicens, הבניין הראשון שתכנן גאודי בשנים 1883-1878 וגם מהמבנים הפחות מוכרים לתיירים, כנראה בשל המרחק של השכונה ממרכז העיר. כיאה לשכונה מרוחקת ופחות תיירותית, לא תמצאו כאן כמעט רשתות מפורסמות, מרכזי קניות וקניונים.
ומשכונת גרסיה הצבעונית אל שכונת אל רבאל (El Raval) שנמצאת בעיר העתיקה.
במשך שנים השכונה הייתה ידועה בחיי הלילה והקברטים שנערכו בה, לצד הפשע והזנות שהגיעו יחד עימם בעסקת חבילה. מתגוררת בה קהילת מהגרים גדולה ומגוונת, ובשנים האחרונות היא החלה לשנות את פניה וזוכה לפופולריות גדולה יותר, אבל עדיין נחשבת לאחד האזורים היותר פרועים בעיר.
ולמרות זאת, אנחנו כאן כדי ליהנות, והדרך הטובה ביותר עוברת דרך הקיבה - עם קצת (או הרבה) אלכוהול איכותי. את שני הדברים האלו תוכלו לקבל במוי בואנס (Bar Muy Buenas), בר קלאסי שבמהלך היום פועל כמסעדה ובערב משנה את עורו והופך לבר המעוצב בסגנון אר-נובו, שהיה פופולרי בתחילת המאה ה-20.
בבר מציעים תפריט אוכל קטלוני מסורתי הכולל הרבה דגים, פירות ים ובשר חזיר. יש שם גם כמה אופציות צמחוניות לא רעות בכלל והשירות נעים וידידותי.
המלצה נוספת לחובבי הנוסטלגיה היא על Bar Marsella הפועל אף הוא בשכונה, וככל הנראה הוא הבר הראשון שנפתח בעיר ב-1820. הבר הוותיק ידוע באווירה הבוהמית שאפיינה את התקופה שבה נפתח, וגם בלקוחות המפורסמים שנהגו לפקוד אותו: הסופר ארנסט המינגוויי והאמנים סלבדור דאלי ופבלו פיקאסו. בימים אלו מבלים בו בעיקר צעירים מקומיים, סטודנטים, אמנים וסתם תושבים שמתגעגעים לעבר וחובבי אבסינת, אותו משקה שנאסר בעבר לשתייה ועד היום יש מדינות במערב שהוציאו אותו מחוץ לחוק.
חובבי היין, המקום הבא הוא בשבילכם: בר ברוטל (Bar Brutal) הוא אחד מברי היין המומלצים בעיר, וגם בין הראשונים שהעניק מקום של כבוד ליינות הטבעיים המיוצרים בתהליך טבעי ככל שניתן, החל מגידול הענבים בכרם ועד לבִקבוק ביקב. יש כאן אוסף מפואר של יינות, כולם טבעיים, חלקם מקומיים וחלקם יוצרו במדינות אחרות, במחירים שמתחילים ב-10 אירו ויכולים להגיע גם ל-40 אירו. ואם אתם חוששים מהמבחר העצום, אז נרגיע ונעדכן שבכל רגע נתון יש במקום צוות ברמנים, מלצרים וסומלייה מקצועיים שישמחו לדייק עבורכם את הבחירה.
לצד היינות מגישים כאן גם מגוון טאפאס מעולות של בשר, דגים ופירות ים, וכן מנות גדולות יותר. ההמלצה היא לא לוותר על מנת האויסטרים הטריים, וכן על צלחת הגבינות והנקניקים שמשתלבת באופן מושלם עם כל יין שתבחרו.
באופן מעניין, למרות מיקומו של הבר ברובע הגותי, שנחשב לאזור תיירותי ולחלק מהעיר העתיקה, הוא אינו מוכר לרוב התיירים, ופופולרי בעיקר בקרב המקומיים.
לא כולם יודעים זאת, אבל במשך לא מעט שנים לא היה בברצלונה חוף ים. הנתון הזה מפתיע במיוחד נוכח העובדה שמדובר בעיר שנהנית משמש ים-תיכונית ומווייב של חופשת בטן-גב.
ההמלצה היא להצפין לחוף Mar Bella שבו המים חמימים, החול נקי יחסית ומספר האנשים יורד במידה ניכרת לעומת העומס בחוף ברצלונטה המפורסם. במקום יש בר שמציע שתייה קלה, קוקטיילים, בירות ויין וכן נשנושים בצד.
הנקודה הרומנטית ביותר בעיר, לפחות אם סופרים את הדייטים של הצעירים המקומיים שנוהגים לטפס לשם (מדובר בהליכה רגלית שנמשכת כרבע שעה בעלייה מעט תלולה, אבל מותאמת לכל גיל), ולצפות בשקיעה עם בקבוק יין וגבינות איכותיות.
Bunkers del Carmel (בתרגום חופשי: "הבונקרים של כרמל") נמצאים על הר בגובה של כ-300 מטר מעל העיר, ומאפשרים תצפית של 360 מעלות על ברצלונה כולה שמשכיחה את המסע המפרך אליהם.
