דניאל וולפסון באולפן ynet, הבוקר
(צילום: נוויל האריס)
דניאל וולפסון, האישה הישראלית הראשונה שהעפילה לפסגת האוורסט, רשמה הישג נוסף כאשר הובילה משלחת מטפסים לפסגת הר דנאלי (6,168 מטר), ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה. בכך השלימה וולפסון טיפוס על שש מתוך שבע פסגות ההרים הגבוהים ביותר בכל אחת משבע יבשות העולם. ההר האחרון שנותר להשלמת האתגר הוא הר קושצ'ושקו ביבשת אוסטרליה. "דנאלי הוא ההר הקשה ביותר מתוך שבע הפסגות", סיפרה בריאיון באולפן ynet. "המטפסים סוחבים את הכל בתיקים ובמזחלות, אין עזרה של פורטרים, הפתיע אותי כמה שזה היה קשה".
המסע כולו נמשך 22 ימים. "בפסגה היה מינוס 40 מעלות", סיפרה וולפסון, "אבל כל עוד זזים זה בסדר, הייתה רוח של כמעט 40 קמ"ש והתחושה הייתה של מינוס 50 מעלות. זה לא כיף, אבל זה ממלא את הנפש שלי".
דניאל מדווחת מהשטח במהלך המסע
וולפסון, האישה הישראלית הראשונה שהעפילה לפסגת הר דנאלי, אמרה כי זה היה הטיפוס הקשה ביותר בחייה. "מבחינה טכנית הטיפוס קשה יותר מאשר טיפוס על האוורסט", סיפרה. "המטפסים משתמשים בגרזני קרח ובברגי קרח. לכל מטפס יש כ-100 ק"ג של ציוד ואוכל אותו הוא מפצל בין תרמיל גב ומזחלת שלג שהוא גורר.
"האסטרטגיה של הטיפוס ברורה. אי אפשר לסחוב משקל של 50 עד 70 קילו בעלייה שהולכת ונהיית יותר ויותר תלולה, כאשר במקביל האוויר נהיה יותר דליל והטמפרטורות יורדות, אז מה שעושים זה מקימים מחנה, יוצאים עם חלק מהציוד, מטפסים לאזורים ידועים מראש ושם מטמינים את הציוד בשלג ויורדים בחזרה.
"ישנים במחנה, מפרקים אותו, אורזים הכל וממשיכים למחנה הבא, מקימים מחנה, הולכים לישון ולמחרת חוזרים ומוציאים מה שצריך ומביאים למחנה. בחישוב פשוט עושים כמעט את כל המסלול פעמיים. ככה מתקדמים ממחנה למחנה, כשהשיפוע הולך ועולה. ביום שבו העפלנו לפסגה הלכנו במשך 15 שעות – עשר שעות בערך עד שהגענו לפסגה, שהות קצרה בפסגה ומתחילים לרדת בחזרה למחנה 5".
בקטע של הירידה וולפסון נפגעה מאבן ונפצעה. "בדרך למטה, בערך בתשע בערב, אבן הידרדרה מהפסגה. שכבנו וכיסינו את הראשים, אבל אז התחיל ממש מטח של אבנים, עשרות אבנים בגדלים שונים התגלגלו מראש ההר במהירות עצומה. נפגעתי בראש וברגל, ניסינו לעצור את הדימום עם גושי קרח, אחרי כמעט שעתיים הוא נעצר והמשכנו לרדת מההר".
לא רק ההר היווה אתגר, אלא גם היחסים עם חמשת חברי המשלחת האחרים: "לא הכל זרם חלק, היו המון ויכוחים על שעות ההליכה, על זמני מנוחה, קצב ההתקדמות וכו'. לא לכולם היה קל לקבל מרות, בייחוד לא מאישה, אבל בסוף כולם התיישרו והתוצאות מדברות בעד עצמן, כולם הגיעו לפסגה וחזרו בשלום".
אז מה התוכניות כעת? וולפסון מנסה להיות האישה הישראלית הראשונה שתכבוש את 14 הפסגות הגבוהות בעולם, וכדי לעשות זאת נותרו לה עוד 12 פסגות בגובה של מעל 8,000 מטר – K2, קנצ'נג'ונגה, מקלו, צ'ו אויו, דהאולָגירי, מנסלו, ננגה פרבט, אנפורנה 1, גאשרברום 1, פסגת ברוד, גאשרברום 2 ושישהפנגמה. בספטמבר היא מתכוונת לטפס על הר מנסלו, ההר השמיני בגובהו בעולם שמתנשא לגובה של 8,163 מטר.
הפציעה הקשה - והשיקום שאיש לו ציפה לו
לפני כעשור נפצעה וולפסון באורח קשה כאשר נפלה מרכבל במהלך חופשת סקי בבולגריה. לפני קצת יותר משנה, כחודש לפני כיבוש האוורסט, סמדר שיר פרסמה ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet את סיפורה. לאחר שנפצעה הרופאים לא נתנו לה סיכוי לחזור וללכת. על טיפוס הרים לא היה בכלל מה לדבר. "התעוררתי מחוברת להמון צינורות", סיפרה באותו ריאיון. "הסבירו לי ששברתי את עצם הירך ושהשתילו לי פלטינה. לכל אורך רגל ימין יש לי פלטינה".
במהלך השבוע בבית החולים בסופיה היא כבר סימנה לעצמה מטרה. "הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו מעבר ליכולות שלי. אמרתי לעצמי, 'אני אראה לכולם, אני עוד אטפס לפסגת האוורסט'. זה היה הזוי, על גבול הלא-שפוי. לפני עשר שנים לא ידעתי שום דבר על טיפוס, חוץ מזה שהאוורסט הוא ההר הכי גבוה בעולם".
