רשת האירוח והנופש סלינה, הוקמה בשנת 2014 במדינת פנמה שבמרכז אמריקה על ידי צמד ישראלים יוצאי צבא ותוך תשע שנים הפכה לרשת בינלאומית ומפתיעה הכוללת 119 מלונות בכל העולם. הרשת התיירותית המתפתחת במהירות שיא, שהמניה שלה נסחרת בוול סטריט, חרתה על דגלה את החיבור המדויק לצרכים הייחודיים של דור ה-Y, על כל הקלישאות שכרוכות בכך, והמתחרים המודאגים בענף התיירות אף הדביקו לה את הכינוי המטריד WeWork Hotels. לכן כשקיבלתי הזמנה להצטרף לסיור עיתונאים מסקרן ביוון, שכולל התנסות בחוויית האירוח הייחודית של סלינה, מיד קפצתי על ההזדמנות. חופשת חורף ביוון - מתחילים.
עריכה: אופיר בלסקי
שבועיים לאחר שהסתיימה סופת החורף העוצמתית - "ברברה" שפגעה גם בישראל ומילאה בשלג כבד את רחובות אתונה האהובה והלבינה את המבנה הארכיאולוגי המפורסם של האקרופוליס, נחתנו בשדה התעופה הבינלאומי של אתונה. לשמחתנו הרבה, השמש החורפית שלטה בשמיים הבהירים ולמרות שבלילה היה קר מאוד, בשעות היום החמימות יחסית, מזג האוויר הנעים פתח לנו אופציות לטיול והנאה שרבים הסיכויים שלא היו אפשריים באירופה הקלסית והקפואה.
המלון של רשת סלינה באתונה נמצא בשכונת פסירי האנרגטית. בעבר זאת הייתה שכונת פשע מוזנחת ובזכות הג'נטריפיקציה המהירה, מאות ציורי קיר גרפיטי מרהיבים וחיי לילה תוססים היא הפכה לסוג של שכונת פלורנטין ומהווה פיתרון צויין ואקנומי לתיירים צעירים שרוצים להרגיש את החיים הטובים באתונה ולא רק מהזווית הבומרית של התיירים המבוגרים, מועדוני סירטאקי ומוזיאונים לארכיאולוגיה.
מדובר במבנה ישן של בית חולים שעבר הסבה ושיפוץ רציני. מחוץ למלון התקיימו עבודות בנייה רעשניות וגם המסעדה בגג המלון ניצלה היטב את החורף למטרות שיפוץ, אולם ממש לא הופתענו. כיאה לרשת מלונות בינלאומית הפונה לדור ה-Y, כיוון שנרשמנו במעוד מועד לאתר הבינלאומי של סלינה, קיבלנו מייל מסודר בנושא השיפוצים והטבות שונות ומשונות לכל מי שמתכנן להתארח באחד ממלונות הרשת בעולם הרחב.
אפשרויות הלינה במלון סלינה אתונה רבות, החל מחדר דורמיטורי קלאסי הכולל ארבע מיטות קומותיים ללינה משותפת וזולה, חדרים בסיסים עם שירותים צמודים וחדרים למשפחות עם ילדים. כיוון שהתרעתי בצ'ק אין און ליין שאני סובל ממחלת גבהים, לשמחתי הרבה לא שוכנתי במיטת קומותיים אלא בסוויטה הנעימה והמעוצבת בטוב טעם שבקומה האחרונה וממחלון החדר ניתן לראות את האקרופוליס המרהיב וסמלה המסחרי של אתונה. בחדר המרווח יש שתי מרפסות קטנות, חדר רחצה נקי וגדול, אך מעט אפלולי, מכונת קפה מצוינת, Wi-Fi מעולה ובאופן מפתיע ומעצבן לא הייתה כספת קטנה בחדר.
כיוון שהמודל העסקי של רשת התיירות הצעירה מקדש את השהייה והבילוי באזורים המשותפים ופחות שם דגש על איכות החדר. לא קיבלנו זמן מנוחה מינימלי ומיד התחיל הסיור בחללי העבודה השונים בהובלת מריה פוליטי, מנהלת חווית לקוח ואירועים של רשת סלינה ביוון. בקומות הראשונות של המבנה הוקמו חללי עבודה מעוצבים ובגדלים שונים באווירת WeWork. מבדיקה במקורות גלויים מתברר כי אדם נוימן היזם הישראלי, מייסד WeWork, הוא אחד המשקיעים בסלינה.
על אף שמדובר בעונת השפל החורפית לתיירות ביוון, מספר צעירים מכל העולם עבדו מול המחשבים הניידים באווירה נעימה ומעוררת קנאה לחיים המופלאים של "נוודים דיגיטלים". בקומה מעל יש אולם יוגה מואר וציוד כושר בסיסי לאימונים פונקציונליים, חדר מוזיקה מפנק וחדר קולנוע גדול ומרוהט בספות נוחות המשמש בעיקר לאירועים של חברות.
מתברר שמובילת הסיור שלנו, פוליטי, היא דיג'יי מפורסמת בסצנה האלקטרונית אשר בעקבות מגפת הקורונה חזרה משהות ארוכה בלונדון - הביתה לאתונה. לטענתה בחודשי הקיץ חללי העבודה וחללי הפנאי השונים מלאים בנוודים דיגטלים ובתיירים צעירים וחביבים מכל העולם באווירה מדליקה של איביזה.
את ארוחת הערב בילנו במסעדה שיקית בסגנון לונדוני כבד, הממוקמת מחוץ לרובע פלקה התיירותי. צעירים יוונים וחייכנים בלבוש אופנתי והרבה קעקועים אירחו לנו חברה. שתינו הרבה יין מקומי והמשכנו למסיבת אנדרגראונד אלקטרונית שווה במיוחד בחלקה האחורי והנסתר של אחת הטברנות ברובע פלקה המפורסם.
ארוחת הבוקר במלון סלינה אתונה הייתה מאוד מאכזבת והקפה נוראי. מיד יצאנו למקצה שיפורים קולינרי בסיור רגלי מסקרן ברחבי העיר התוססת המלאה בבתי קפה ומעדניות מקומיות בהובלת פוליטי המקצוענית.
תחנה ראשונה בסיור: "הגנים הלאומיים של אתונה". מדובר בפארק מרהיב ומטופח בסגנון גינון צרפתי העשיר בעצים עתיקים ועבי גזע, בריכות נוי, ברווזים חברותיים ופינות חמד למשפחות עם ילדים, זוגות דביקים וסטלנים. הגנים הלאומיים ניטעו בשנת 1840 סביב הארמון של המלכה אמילה שהפך לבניין הפרלמנט היווני. בחודשי הקיץ חם מידי לטייל בו ואילו אנו זכינו לשעתיים של שלווה ושקט מאתונה הרועשת.
תחנה שנייה בסיור החורפי המהנה ברחובות אתונה הייתה חנות קנאביס חוקית. מתברר שמשק כנפי הליגליזציה הגיע ליוון. אתונה מלאה בעשרות חנויות קנאביס חוקיות שמוכרות: ממתקים ממסטלים, מסטיקים מעוררים, סוכריות גומי מרגיעות, משקאות מבלבלים וסיגריות אלקטרוניות שמלאות בשמן קנאביס. לתיירים הבומרים הקשישים שלא שייכים לדור ה-Y ותקועים בגלגולים - יש גם פרחים.
צמד ישראלים מבוסם ומחוייך שפגשנו בכניסה לחנות טען כי "אתונה הפכה לאמסטרדם החדשה ועם סוכריית קנאביס חוקית בפה, הביקור המתיש במוזיאון הארכיאולוגיה של האקרופוליס וסיבוב קניות אינסופי עם הבת זוג הפך לחוויה מהנה במיוחד. אמנם זה חלש יחסית לחומר בארץ - אבל זה חוקי ולא צריך לגלגל, ממש כיף".
יוצאים מהעיר הגדולה
בשעת הצהריים עלינו על הרכב ונסענו באוטוסטרדה החדשה 350 ק"מ לכיוון הר פיליון, כדי לבדוק את מלון סלינה הוותיק הממוקם בכפר ציורי בפסגת ההר. במיתולוגיה היוונית מסופר כי הקנטאורים המופלאים, אותם יצורים קסומים חציים העליון אדם וחציים התחתון סוס התגוררו בו, ואנחנו עשינו צ'ק אין במלון סלינה סנטברוס פיליון הממוקם בכפר היפייפה מקרניציה במבנה עתיק שעבר שיפוץ מסיבי.
מעלית הביאה אותי לחדר המרווח בקומה השנייה שעבר הנגשה לכסא גלגלים והוא כולל מיטה זוגית נוחה ומיטת קומותיים - אופצה שווה למשפחה עם ילדים קטנים, קמין וארונות ברזל, חדר הרחצה גדול ונקי, אך מאוד בסיסי וללא הפרדה בין המקלחת לכיור וכשמתרחצים האסלה נרטבת. אולם האלמנט הבולט והמרשים ביותר בחדר הוא הנוף המושלם הנשקף מהחלון, הכולל שקיעה אדמדמה על שאריות של שלג לבן ובוהק מעל גגות הבתים העתיקים של הכפר, יערות עבותים ותצפית מרגשת במיוחד על המפרץ הכחול המרהיב ועיר הנמל וולוס.
ארוחת הערב החגיגית התקיימה באחת המסעדות המקומיות בעיר. פוליטי, מנהלת חווית לקוח ואירועים של רשת סלינה ביוון, העבירה לנו תדריך יציאה קצר: "כאן המקומיים לא שותים אוזו קלאסי כמו באתונה, אלא גרסה שונה הנקראת ציפורו. הארוחה תכלול הרבה מאזטים והמון אלכוהול בשיטה המיוחדת של וולוס. כלומר שני בקבוקים שונים של ציפורו - אחד נקי ואחד מטובל ובסוף כל סיבוב מחליטים באופן דמוקרטי - באיזה סוג של משקה להמשיך".
התיישבנו בסמטה אפלולית וקפואה, תחת תנור גדול וחם והתחלנו את השיטה המסורתית של וולס שכללה עשרות מטעמים מקומיים ופירות ים טריים ועשרות שוטים של ציפורו. באמצע הדרך הפסקתי לחוש בהבדלים בין סוגי האלכוהול ומשם המשכנו לבר הומה אדם ואופנתי, בקיצור חיי לילה חגיגה.
בבוקר נסענו עם הנג אובר קטלני שעתיים וחצי לביקור מהנה במנזרים התלויים של מטאורה. מדובר באחת האטרקציות התיירותיות הכי מפורסמות ביוון שהוכרזה בשנת 1988 כאתר מורשת עולמית. בפעם הקודמת שביקרתי שם היה קיץ וחום אימים, כל נושא הטיפוס הרגלי אל המנזרים האורתודוקסיים המרשימים שנבנו בראש צוקים גבוהים היה סיוט מלא זיעה. עכשיו, בגלל החורף המתון והשמש הנעימה שבשמיים, הטרק הקצר ביער היפה עבר מצוין והשאיר טעם של עוד ורצון עז לחוות טיולים רגליים נוספים ביוון החורפית.
לאחר ארוחה בשרית טובה בטברנה סמוכה חזרנו להר פיליון לארוחה מסורתית במסעדה כפרית. הדרך הרגלית מהמלון של סלינה למסעדה הייתה מהנה במיוחד וכללה שיטוט על שביל אבן קדום בסגנון ימי הביניים ותפאורה בסגנון וולט דיסני של שלגיות קטנות, כלבים חברותיים וגגות אבן צפחה ציוריים ממש כמו פעם.
ארוחת הבוקר במלון סלינה הר פיליון הייתה חיובית והקפה היה טוב, אולם המטבח עובד בקצב של חצי האי סיני ולוקח כשעה מרגע ההזמנה של החביתה עד שהיא מגיעה לשולחן. רגע לפני שאנחנו נוסעים לשדה התעופה, כרמל קמין מאייר, מנהלת שיווק בסלינה ישראל, לוקחת אותנו להציץ בשטחים המשותפים המפורסמים של סלינה.
"כאן התיירים ישנים בצורה משותפת על מיטות קומותיים. אנחנו מקצים להם מיטה סופר נוחה והם נהנים מפרטיות עם הווילון. אגב כך נראה הדורם של סלינה בכל העולם עם שירותים ומקלחות משותפים, בנים ובנות ישנים ביחד ויש גם קמין מחמם למי שבא לו להישאר בחדר. אנחנו מצפים ויודעים שהם יוצרים קשרים חברתיים בשהות שלהם ומתערבבים ויושבים בשטחים המשותפים - שזה הקטע של סלינה".
מחדר הלינה המשותף שהיה כמובן ריק בגלל עונת החורף הלא פופלרית לתיירים, אנחנו עוברים למטבח הציבורי שכולל כל מה שצריך עם נוף מושלם של הרים וטבע, פינת ישיבה מפנקת, סלון נעים ומרפסת גדולה עם נוף משגע ביופיו למפרץ הכחול. קמין טוענת כי בחודשי הקיץ, כאשר המלון בתפוסה מלאה, מתקיימים פה שיעורי יוגה, ערבי מוזיקה ומסיבות מצוינות.
כבוגר הטיול הגדול שאחרי הצבא, בגסט האוסים הבסיסיים ומלאי האווירה של המזרח הרחוק ומרכז אמריקה, קל לדמיין את השטחים הציבוריים של סלינה מלאים בתיירים צעירים בני דור ה-Y, חוגגים את הנעורים, החופש, ההוללות והחברותה הבינלאומית בתנאים גבוהים של ניקיון, ביטחון אישי ושירות מקצועי וידידותי, המעניק תשובות ופתרונות מדויקים לבעיות וצרכים חומריים ורוחניים שאף בומר לא יבין.
אומנם לא מדובר ברשת מלונות מפוארת המומלצת לירח דבש מפנק וגם הקולינריה לא מצטיינת, אבל עבור מי שמטייל לבד עם תקציב צנוע או מעוניין להכיר אנשים מכל העולם, במלון סמוך הוא היה מוצא עצמו תקוע לבד ומשועמם בחדר, ואילו כאן בסלינה כל האופציות פתוחות, החיים מחבקים אותך ויש תחושה של קסם באוויר. במהלך חופשת החורף המוצלחת שלי ביוון שמעתי שיש לסלינה מלון נוסף באי היווני האהוב פארוס ומלון חדש עומד להיפתח באי אויה, אשמח מאוד לבדוק אותם, אבל בקיץ.
כמה זה עולה?
סלינה אתונה בחורף: חדר סטנדרטי + ארוחת בוקר, החל מ-77 דולר ללילה. סוויטה לארבעה אנשים אנשים + ארוחת בוקר, החל מ-140 דולר ללילה. בקיץ: חדר סטנדרטי + ארוחת בוקר, החל מ-90 דולר ללילה. באמצע שבוע, סוויטה לארבעה אנשים + ארוחת בוקר - 170 דולר.
סלינה הר פיליון בחורף: חדר סטנדרטי + ארוחת בוקר, החל מ-83 דולר ללילה. סוויטה לשני אנשים + ארוחת בוקר, החל מ-110 דולר ללילה. בקיץ: חדר סטנדרטי + ארוחת בוקר, 92 דולר ללילה באמצע שבוע. סוויטה לשני אנשים + ארוחת בוקר, החל מ-170 דולר ללילה.
הכותב היה אורח של רשת סלינה.
