יש שיאמרו שהיא ממוסחרת ומתוירת מדי, אבל אני רואה ירוק, ירוק ועוד ירוק. פארקים לאומיים עצומים המהווים חלק ניכר משטחה, ניקיון, סדר עדיפויות נכון וכבוד לטבע לצד קיימות. עברו 20 שנה מאז שביקרתי כאן. נכון, היא יקרה ביחס לשכנותיה, אבל זו מדינה שמבינה היטב מהו סדר העדיפויות הנכון עבורה ועושה את הדברים נכון. צפרדעים צבעוניות, טוקנים, קופים, עצלנים, וגם הרי געש ומעיינות חמים - לא חוסכים פה בצבע. זה הזמן לקוסטה ריקה.
"פורה וידה" הוא אחד הביטויים הפופולריים ביותר ששמענו בקוסטה ריקה. פירושו המילולי "חיים טהורים", אבל אנשים משתמשים בביטוי זה כברכה או בסוף כל משפט. אחד המקומיים הסביר לי, "פשוט תחיה נכון, קח את החיים לאט יותר". אז הגענו לקוסטה ריקה, הדובדבן שבקצפת של מרכז אמריקה לטעמי. שמרנו את כל הטוב הזה לסוף פרק ב' של המסע שלנו (מרכז אמריקה). מישהי בארה"ב פעם הסבירה לי למה קליפורניה היא מדינה כל כך יקרה - "בקליפורניה רוצים לעשות הכול נכון, ולעשות נכון עולה ביוקר", אמרה, וצדקה כמובן.
נתחיל ב-11 עובדות על המדינה המיוחדת הזו:
1. קולומבוס העניק לה את שמה - החוף העשיר (קוסטה זה חוף, ריקה זה עשיר). הוא הגיע לכאן במסעו הרביעי ב-1502, והתרשם מהעושר הרב שהדגימו לו הילידים שפגש באי. קולומבוס טעה - הספרדים גילו מהר מאוד שאין בה אוצרות טבע כלל. אוצר הטבע האמיתי בקוסטה ריקה הוא הטבע עצמו, כמה פשוט.
2. אין בה גני חיות ואין לפגוע בבעלי חיים או בצמחייה - זה מודגש בכל סיור, והעונשים על פגיעה הם כבדים מאוד.
3. קוסטה ריקה היא הדמוקרטיה היציבה ביותר מבין כל מדינות מרכז אמריקה, עם כלכלה איתנה ויציבה.
4. היא גדולה פי שניים מישראל, אך חיים בה רק חמישה מיליון תושבים. באחוזים ביחס לשטח, היא המדינה שהקציבה הכי הרבה שטח לפארקים לאומיים בעולם כולו.
5. המטבע בקוסטה ריקה נקרא קולון, על שם כריסטופר קולומבוס.
6. הקפה הובא לקוסטה ריקה רק בשנת 1808. כיום, לצד הבננות, הוא מהווה חלק ניכר מהיצוא של המדינה.
7. לאחר תקופת דיקטטורה, ב-1948 התרחשו התקוממות נגד הממשלה ומלחמת אזרחים שנמשכה 44 יום, ובסיומה נקבעה חוקה חדשה והוחלט על ביטול הצבא. זו המדינה הראשונה בעולם שביטלה את הצבא בחוקה, ובזמן שרוב המדינות סביבה נאבקות במאבקים צבאיים, היא נאבקת במאבקי איכות סביבה.
8. הכלכלה בעבר התבססה על חקלאות. משנת 2015 התיירות הכניסה כסף זר רב יותר מגידולי הבננות והקפה. לאחר הקורונה, בשנת 2022, נכנסו כ-3.5 מיליון תיירים לקוסטה ריקה.
9. היא גובלת באוקיינוס השקט ובאטלנטי. מהפסגה הגבוהה בהר צ'יריפו, בגובה 3,820 מטרים, רואים את שני האוקיינוסים. יש בה 14 הרי געש, והיא מצטיינת בעושר ובמגוון של בעלי חיים. האגם הגדול שבה הוא אגם ארנל.
10. שטרות הכסף של קוסטה ריקה צבעוניים ומדהימים ביופיים, ועושים כבוד (איך לא?) לטבע ולבעלי החיים.
11. הפקת החשמל נעשית בעיקר על ידי אנרגיה המגיעה מזרימת מים.
הר עם לב
לקוסטה ריקה הגענו במטוס מהונדורס. נחתנו בשדה התעופה הקרוב לבירה סן חוזה. הטיול הראשון היה להר געש קרוב בפארק הלאומי פואס. זהו הר געש פעיל עם אגם טורקיז בצורת לב. זהו הר געש נגיש, ומגרש החניה קרוב מאוד לפסגת ההר. כשהגענו עם הילדים לפסגת ההר, לצערנו האגם היה מכוסה עננים. היה קר מאוד, ושכחנו להביא עליוניות לילדים. במזג אוויר טרופי אי אפשר אף פעם לדעת מה ילד יום, וכשיצאנו לדרך היה חם למדי, ופשוט שכחנו שנגיע באמצע היום לפסגת הר.
חיכינו זמן רב בקור, הילדים קיטרו, העננים סירבו לזוז ולא ראינו את לוע ההר. החלטנו לעזוב ולהמשיך בטיול ביער, סביב ההר, שם אין רוחות, עד ללגונה שנמצאת בקרבת הפסגה. רגע לפני שירדנו למטה החלטתי לחזור שוב לפסגת ההר, ומתברר כי הרוח עשתה פלאים, כל העננים זזו, השמיים נפתחו וצבע המים בלוע ההר היה מדהים. לאורך כל הדרך להר הגעש מוכרים תותי שדה אדומים וטעימים, בזכות האדמה הפורייה שסביב הר הגעש.
אחרי ביקור בהר הגעש המשכנו לטיול באזור לה פורטונה, שם נמצאים הר הגעש ארנל, מעיינות חמים ומפלים אדירים. בדרך עצרנו בחוות צפרדעים. זו שמורת טבע משפחתית קטנה, שבה אפשר לאתר צפרדעים יפהפיות בטבע סמוך לשלוליות מים. חלק מהצפרדעים מכוסות נוזל רעיל. אם נוגעים בהן בטעות, לא כדאי לשפשף את העיניים (עלול לגרום לעיוורון) ובטח שלא לגעת בפה. זהו מנגנון יעיל להגנה מפני טורפים - אף אחד לא רוצה לאכול צפרדע רעילה, ואין סיכוי שתהפוך לנסיך. במקום גם נחשים רבים - יש 137 סוגי נחשים בקוסטה ריקה, מתוכם 22 ארסיים. הם מסתווים היטב, חלקם חיים על העצים, ואת חלקם ראינו כאן וגם בטרקים אחרים בפארקים הלאומיים. מקומיים מספרים כי נחשים עזרו ליערות קוסטה ריקה: לפני כ-50 שנה, כשרצו לכרות כאן יערות, נחשים הכישו את כורתי העצים. אחרי כמה הכשות קטלניות, אף אחד לא הסכים לכרות כאן עצים.
לה פורטונה
מעל העיר לה פורטונה מתנשא הר געש עצום בשם ארנל. ההר מושך מטיילים רבים לטייל סביבו. עד שנת 2010 ההר היה פעיל מאוד, ומאז נדם עד להודעה חדשה. סביב ההר מעיינות חמים עם בריכות רבות המחולקות לפי טמפרטורה. בכל ערב לאחר טיולי היום עצרנו לטבילה באחת מהבריכות הרבות.
יצאנו גם לטרק בפארק הלאומי ארנל, לתצפית על הר הגעש, מלא בשבילי בוץ בשל מזג אוויר גשום, מסלולי טיול בין אבני לבה, יער טרופי ירוק ולח, עצים ענקיים מלאים ניצנים, שרכים ומינים רבים הצומחים עליהם. חוקרים בקוסטה ריקה מצאו כי יש עצים שצמחו עליהם כ-130 מיני צומח שונים, שמשקלם רב יותר ממשקלו של העץ עצמו. על העצים ראינו קופי קפוצ'ין, ציפורים רבות ואפילו נחשים. יצאנו גם במסלול למפלים גבוהים שנקראים מפלי לה פורטונה. כדי להגיע לבריכת המים ולנהר ירדנו יותר מ- 500 מדרגות(!). היה שווה - המפלים יפים מאוד, זרם חזק מאוד שמתנפץ לרסיסים, ואפשר אפילו לשחות במים הקרים (במרחק מהמפלים הגועשים).
באחת הנסיעות לאזור המעיינות החמים זיהינו לצד הכביש, על אחד העצים, אמא עצלנית עם גור קטנטן האוחז בפרווה שבבטנה. בקוסטה ריקה חיים שני סוגי העצלנים. מכיוון שהם חיים באותה סביבת עצים, את העצלנית הזו, שהייתה על עץ בחצר גדולה של מלון, חיפשנו ומצאנו כמה פעמים בימים שונים. היא זזה איתו כמו אקרובטית מיומנת על העצים, באיטיות רבה כמובן.
אלחנדרה, מקומית שצפתה בה במשקפת, סיפרה שהיא הגיעה מקולומביה אך כבר מתגוררת שמונה שנים בקוסטה ריקה, והיא בעלת המלון. "גם אחרי שמונה שנים מתלהבים ככה מעצלנים על העצים?" שאלתי. "בטח, זו עצלנית עם גור חדש, זה משמח אותנו מאוד שהיא בחרה בעצים האלה כסביבת המחייה שלה, ואני עוקבת אחריה כמעט כל יום". בכל פעם שעברנו באותו כביש עצרנו בצד, סרקנו את העצים ושמחנו לגלות אותם בתנוחות שונות שוב ושוב, לרוב תלויים במהופך, והגור יונק או מציץ לעברנו. כשמצלמים עצלנים, זה ממש מרגיש כמו צפייה בסרט בהילוך איטי.
אופי של עצלן
מכיוון שהעצלן הוא החיה הלאומית של קוסטה ריקה, ריכזתי כמה עובדות על היונק האיטי בטבע, עם שם שאינו תופס בעידן הפוליטקלי קורקט - עצלן. אז למה בעצם הם נקראים עצלנים? הטבע האיטי שלהם הוא כלי לשימור אנרגיה, שגם עוזר להם לווסת את טמפרטורת הגוף. הם נעים לאט יותר מכל יונק אחר על פני כדור הארץ. ביום אחד הם זזים בממוצע כ-38 מטר. הם אף איטיים יותר על הקרקע, שם הם נעים במהירות ממוצעת של כ-30 ס"מ לדקה.
מפתיע לגלות שהעצלנים חזקים פי שלושה מבני אדם. אחת מהזרועות שלהם לבדה יכולה להרים את כל משקל גופם, והם ינצחו אותנו בקלות בתחרות הורדת ידיים. רואים זאת בקלות כאשר הם נעים באיטיות בין ענפי העצים, ומחזיקים את כל משקל גופם על זרוע אחת. הם מסוגלים לסובב את ראשם ב-270 מעלות בזכות שתי חוליות נוספות בצוואר. יש להם חוש ריח מדהים כדי לפצות על הראייה הגרועה שלהם, ולכן יש להם זיכרון מרחבי נהדר. הם מסוגלים לשחות, ולמעשה הם נעים פי שלושה מהר יותר במים ממהירותם ביבשה.
הם צמחונים, אוכלים עלים וניצנים ועשויים להפוך לירוקים. עצלנים יכולים לגדל שכבת אצות כשיטת הסוואה כדי להגן על עצמם מפני טורפים. עצלניות אימהות ממליטות על עצים. האם מרימה את הגור לאחר הלידה ומשכיבה אותו על בטנה. הם יכולים להיות תלויים הפוך, למעשה 90% מהזמן הם תלויים במהופך על העצים, יכולת הנובעת מהכוח העצום שלהם בפלג הגוף העליון ומאופן חיבור האיברים שלהם לצלעות, המפחית את הלחץ על הריאות בזמן שהם תלויים במהופך.
יש שיאמרו שהם באמת עצלנים, מכיוון שהם אוהבים לישון. עצלנים ישנים בממוצע 20-15 שעות ביממה. הם יורדים מהעץ (שהוא ביתם והמקום המוגן שלהם) רק פעם אחת בשבוע, כדי לעשות צרכים, תוצאה של תהליכי עיכול איטיים מאוד.
פארקים לאומיים
יצאנו לטיול בפארקים לאומיים רבים. בנהר ריו סלסט, הנמצא בפארק הלאומי טנריו וולקן, שם מי הנהר מבעבעים ומריחים כגופרית, לצד נהר מי טורקיז ומפלי מים. בפארק הלאומי מונטה ורדה צפינו בקוליברי - ציפורים זעירות החיות ביבשת אמריקה (מזכירות את הצופית הבוהקת בישראל), מרהיבות, מרחפות באוויר בדיוק מושלם, מוציאות חדק קשית ומוצצות צוף פרחים, עם משק כנפיים של עד 90 פעם בשנייה. קשה להבחין בכנפיהן למרות הצבעים המתכתיים הבוהקים. הציפורים הקטנות בעולם מרהיבות ביופיין ובמעופן.
הפארק הלאומי מנואל אנטוניו, שנחשב לאחד המפורסמים והמוצלחים בקוסטה ריקה ונמצא על חוף ים טרופי מרהיב, מלא בצמחייה ירוקה, ולשמחתי ראינו בו לא מעט בעלי חיים כמו עצלנים על העצים, עופר איילים קטן, טוקן עם מקור ענקי וצבעוני, נחש ירוק מחפש לטרוף צפרדעים על אחד העצים, והרבה מאוד קופים מצחיקים שהגיעו לאזור הקפטריה כדי לחפש מזון של תיירים. הפארק לחופו של האוקיינוס השקט, ויש לו חוף ים יפהפה, רדוד ומטופח, שבו ראינו גם מאות סרטנים סוחבים קונכייה על הגב.
סיימנו בפארק הלאומי זנב הלווייתן, שבו צפינו דווקא בדולפינים במים במהלך שיט. זהו פארק מרהיב, אשר חופו מקבל בין גאות לשפל צורת זנב לווייתן אדיר. בשיא השפל אפשר ללכת ברצועת חול אשר משני צידיה, מצפון ומדרום, מתנפצים גלי ים - ממש כמו קריעת ים סוף.
איך מסכמים?
פרק של חודשיים במרכז אמריקה תם ונשלם, מה היה לנו? שפשוף הספרדית, טרקים, ביקור בכפרים רבים, הרי געש מתפרצים, מעיינות חמים, מפלים, אגמים כחולים, סנוטות, חופים קאריביים, שוניות אלמוגים, צלילה עם כרישים, דולפינים, צפיה בלווייתנים, שחרור צבי ים אל האופק, מפגש עם חוטמנים, דביבונים, עצלנים, קופים, שאגנים, תנינים, פרפרים, תוכים, טוקנים, קוליברי ועוד ציפורים בכל הצבעים. יערות ירוקים ופסגות הרים.
מקוסטה ריקה טסנו ללוס אנג'לס, ובדרך גילינו שאת מצלמת הגו-פרו שכחנו אי-שם בקוסטה ריקה. למזלנו פגשנו אנשים טובים באמצע הדרך שאספו אותה עבורנו מהמלון שבה נשכחה, והיא תעשה את דרכה לארץ לפנינו ותגיע לקיבוץ מעברות.
הילדים נהנו מקוסטה ריקה, מהטבע האינסופי שהיא מציעה ובכלל מהפרק השלם של מרכז אמריקה. לפני שעוברים לפרק הבא החלטנו להפתיע אותם - לעצור בלוס אנג'לס ולבקר בדיסנילנד. משדה התעופה LAX המשכנו לעיר אנהיים, שם בילינו יומיים מלאים מבוקר עד לילה בפארקים של וולט דיסני, בהחלט הכי מאתגר עבור ההורים. הילדים יצאו מאושרים, גם אנחנו.
עולם שלם ומרגש מהונדס בפארקים האלה, יצירתי, מפואר, גרנדיוזי, כמו באגדות. זהו. הגיע הזמן לחצות את האוקיינוס השקט, לקצה השני של העולם. יבשת אמריקה הייתה טובה אלינו. כבר עברנו את קו התאריך, הפסדנו 24 שעות, כעת אנחנו מקדימים את שעון ישראל ולא להיפך. אחר עצירה קטנה באיי פיג'י המשכנו למלבורן שבאוסטרליה, ועל כך בכתבה הבאה.
עינב ברזני הוא צלם, טייל, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, מרצה ומנחה חוגי ילדים בנושא קיימות וטבע. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלו, ולעקוב אחרי בלוג המסע ודף הפייסבוק "לקצה העולם עינב ברזני".
