שיקגו
(צילום: יעל ביר כץ)
אחרי שנים של שלטון ללא עוררין בפסגת היעדים של הישראלים בחו"ל, ניו יורק פוגשת מתחרה, לא חדשה אבל בהחלט מעודכנת, מהצד המזרחי של ארה"ב. אז בלי יותר מדי הקדמות, בואו נדבר על שיקגו.
עיר הרוחות אומנם לא התהדרה במוניטין חיובי במיוחד לאורך השנים - בכל זאת, מדובר בעיר הולדתו של קניה ווסט - אבל בתקופה האחרונה היא עברה מתיחת פנים חיצונית ופנימית שנועדה להפוך אותה לבטוחה יותר עבור תושביה, ולא פחות חשוב מכך, עבור תייריה.
נתחיל מהפרטים היבשים: לחברת יונייטד יש ארבע טיסות ישירות בשבוע לשיקגו, וככל שהביקוש לעיר יגבר, בחברה מתכננים להעלות את התדירות.
מעבר לכך, ביונייטד בונים על שיקגו כתחנת מעבר הכרחית לכל מי שמעוניין לגלות יעד חדש ומעניין למשפחות בצד המזרחי. מתכננים נסיעה לניו יורק? תעצרו כמה ימים לפני כן (או אחרי, אנחנו לא מתקטננים) בשיקגו. מתכננים טיול לאורך הצד המזרחי? אל תשכחו את שיקגו. יש לכם עצירת ביניים של כמה שעות בין יעדים? תבחרו שהיא תהיה בשיקגו. כך, מקווים בעיר, יצליחו להביא תיירים גם בחודשי החורף הקרים וגם בקיץ המהביל.
מהבחינה הזו ההשוואה לניו יורק היא קצת בלתי נמנעת, אבל שיקגו לא נופלת מהתפוח הגדול. אולי כי יש לה פיצה מטוגנת.
רגע לפני שנצלול לשמן העמוק (ראיתם מה עשיתי פה?), נעדכן שבשנים האחרונות הפכה שיקגו למעוז קולינרי מרשים. היא מתהדרת בלא מעט מסעדות שף, ואפילו הוכתרה כ"מֶכּה" החדשה של חובבי המישלן, עם לא פחות מ-23 מסעדות שזכו לכוכב הנחשק. אבל עם כל הכבוד לפודיז ולבעלי הממון, אנחנו פה בשביל המשפחות והאנשים הפשוטים, כלומר אלו שאוהבים את האוכל שלהם מהיר ונגיש.
כמו בכל שאר אמריקה, תוכלו למצוא בעיר את כל הרשתות המוכרות והאהובות, מהג'אנק פוד הרגיל כמו מקדונלדס, וונדי'ז ודאנקן דונאטס, דרך צ'יפוטלה (מביני דבר יודעים שמדובר באוכל עילאי) ואפילו הצ'יזקייק פקטורי המופלאה, שמזמן כבר לא מתמחה רק בעוגות גבינה. רק תזמינו את האבוקדו אגרולס ותודו לי אחר כך.
מקום נוסף בעיר שזוכה לפרסום בשנתיים האחרונות הוא מיסטר ביף, סנדוויצ'ייה שעליה מבוססת הסדרה The Bear. הכריך אומנם היה עמוס בשר אבל גם לא מעט שמן, ובאופן יחסי להייפ סביבו, בהחלט אפשר לומר שהוא אובר-רייטד - ממש כמו הסדרה (אם תשאלו אותי).
שיקגו משופעת גם ברשתות מקומיות שמציעות את המאכל המפורסם ביותר - דיפ דיש פיצה. פיצה בטיגון עמוק, אם אתם מתעקשים לדעת. בגדול זה נראה כמו פשטידת פיצה, ומרגיש כאילו אכלתם ארבעה משולשים בבת אחת. אנחנו אכלנו במסעדת ג'יורדנו הוותיקה, שהוקמה לראשונה בשיקגו ב-1974 ומאז הפכה לרשת מצליחה ברחבי ארצות הברית, ונחשבת לפיצה הממולאת הטובה ביותר בעיר.
אזהרת מסע: קחו בחשבון שתצטרכו לישון אחרי זה, אז אולי כדי לשמור לערב כי אם תאכלו בצהריים תגידו שלום להמשך היום.
ומה באמת יש לעשות במשך היום בשיקגו? ובכן, הרבה. ולא רק קניות, למרות שגם את זה יש בשפע.
העיר מחולקת לשני אזורים מרכזיים - הלופ והמגניפיסנט מייל. סביבן נמצאות כל האטרקציות והשופינג, ובכמה ימים בהחלט אפשר להכיר את העיר לאורכה ולרוחבה. אבל רגע לפני שמתחילים לצעוד, קבלו עוד כמה דרכים להכיר את העיר מלמטה, מלמעלה ומכל הכיוונים:
נתחיל עם גולת הכותרת של העיר לדעתי – סיור אדריכלות ברחבי נהר שיקגו, שעובר בין הבניינים המרשימים שיוצרים קו נוף אורבני יפהפה. כמו כל דבר באמריקה, הפכו את הרעיון לביזנס תיירותי משגשג – אבל הפעם הוא לגמרי מצדיק את ההייפ. לאורך הטיילת שעל הנהר אפשר למצוא לא מעט סיורי אדריכלות, שמציעים שעה וחצי על המים בליווי הסברים וסיפורים למכביר. אנחנו שילמנו 57 דולר, אבל שווה לבדוק לפני איזו חברה מציעה בפחות. מי שרוצה להיכנס למים אבל לא ממש רוצה שיקדחו לו 90 דקות על ארכיטקטורה, יכול גם לשכור קיאק ולשוט לבד לאורך הנהר.
אגב הבורדווק, מדובר באזור סופר-כיפי לטיול בשעות אחר הצהריים - לשבת, לשתות משהו קר וליהנות מהנוף. גם האנושי. אומנם לא מדובר בעיר מוחצנת כמו ניו יורק, אבל בהחלט נעים לשטוף את העיניים. וכן, זה אומנם תיירותי מאוד, אבל בשביל זה התכנסנו כאן.
ואם הכרנו את העיר מלמטה, הדבר ההגיוני הבא הוא לראות אותה מלמעלה - בניין וויליס מציע את תצפית ה-skydeck בגובה 103 קומות. הסקיי-דק הייתה התצפית הכי גבוהה בעולם במשך לא מעט שנים, עד שקמו לה מתחרים ברחבי העולם (היי בורג׳ חליפה). כדי לא להישאר מאחור, הג'נרל מנג'ר רנדי סטנסיק חשב על חוויה נוספת שתוכל לבדל אותה משאר נקודות התצפית בעיר.
זוכרים את הסרט "שמתי ברז למורה"? אז יש את הרגע שבו פריס ביולר ושני חבריו עולים למגדל וויליס (שאז נקרא מגדל סירס), ומצמידים את המצח לשמשה בניסיון להסתכל למטה. הרגע הזה נחרת במוחו של מנהל הסקיי-דק, וברגע הנכון הוא ניסה להבין איך לאפשר למבקרים חוויה יוצאת דופן ככל האפשר. אחרי חודשים ארוכים של תכנונים הנדסיים, הם הגיעו לתוצאה - ארבע "קופסאות" זכוכית שממוקמות כאילו מחוץ לבניין, ומאפשרות לתיירים שאין להם פחד גבהים להסתכל למטה - עניין של 412 מטרים עד האדמה, ותודה על הבחילה. מי שמעדיף לא להסתכל למטה יכול להביט פשוט החוצה, ופרט לנוף של שיקגו רבתי, בימים צלולים אפשר לראות גם את אינדיאנה מעבר לאגם מישיגן, ובצד השני את וויסקונסין - אבל מי בכלל מזהה איפה מישיגן נגמרת והיא מתחילה. כך או כך הנוף מרהיב, ובעידן הרשתות החברתיות הוא מספק תמונות יפהפיות לפיד. ומה עוד אפשר לבקש בעצם?
ואם כבר תמונות לאינסטגרם - כי תכלס, זה מה שמעניין אתכם באמת - נמשיך לאחד הסמלים הידועים ביותר בשיקגו ואחד המונומנטים המוכרים ביותר בעולם - the bean או בשמו האמיתי cloud gate, שיצר האמן אניש קאפור.
כשמה כן היא, השעועית (טוב זה נשמע נורא, נקרא לה דה בין) ממוקמת בכניסה לפארק מילניום, והיא המקום המבוקש ביותר בעיר לסלפי. זה כמובן לא עולה כסף, אבל אתם לא לבד ובכל רגע נתון הבין מוקפת בעשרות (ומאות) תיירים.
טיפ למביני עניין: תגיעו בשעות הבוקר המוקדמות. הפארק נפתח בשש בבוקר, נצלו את הג'ט לג, תקנו קפה בסטארבקס שממול ותבואו. בשעות האלה לא עמוס, ואין צורך לחכות בתור או להתחכך בהמוני אנשים אחרים שרוצים גם הם תמונה לרשתות.
אגב פארק מילניום כולו הוא מקום שכיף מאוד לשבת בו, לקחת טייק-אווי ממסעדה ולעשות פיקניק, או פשוט לתת לילדים להתרוצץ במזרקות. בקיץ מתקיימות שם גם הופעות פתוחות לקהל הרחב.
18 צפייה בגלריה
מזרקת בקינגהאם בפארק גרנט, שכולל בתוכו את פארק מיליניום. כן, זו המזרקה מהפתיח של "נשואים פלוס"
(צילום: shutterstock)
אם לחזור רגע לעניין הסרט "שמתי ברז למורה", זה הזמן לציין שלא מעט סרטים צולמו בשיקגו, והרבה מאוד רגעים בעיר מרגישים כמו דז׳ה-וו קולנועי. סיור הסירות בנהר - ג’וליה רוברטס עשתה אותו ב"החתונה של החבר שלי". עליתם על רכבת ה-L? סנדרה בולוק עבדה בדלפק והתאהבה שם באח של פיטר ב"בזמן שישנת", והרשימה לא נגמרת: "האביר האפל", "אף פעם לא התנשקה", "נאמנות גבוהה" ואפילו "דיק טרייסי", ואיך אפשר לשכוח את "האחים בלוז" – אלו רק חלק מהסרטים שנופי העיר מככבים בהם, וגורמים לטיולים שם להרגיש מוכרים ומרגשים. באופן אישי, אני ניסיתי לשחזר את צעקת "קווין!" המבוהלת בשדה התעופה או'הייר, אבל אף אחד לא הבין את הרפרנס ל"שכחו אותי בבית", וחבל. זה היה מאוד מצחיק.
בכל מקרה, מי שמעוניין יכול לעשות "סיור סרטים" שלוקח לנקודות הספציפיות מתוך הפיצ'רים האהובים. המחירים מתחילים ב-35 דולר, ואפשר גם לעשות לפי נושאים – סרטי מאפיה למשל.
ואם בסיורים עסקינן - ההמלצה הראשונה שלי (בכל עיר חדשה אגב) היא לקחת את האוטובוסים האדומים הפתוחים, שמציעים למבקרים את האפשרות לעלות ולרדת בשלל תחנות ברחבי העיר. זה נותן היכרות ראשונית עם העיר ועוזר בהתמצאות בהמשך. הם נקראים Big Bus Tours, וסיור עולה 48 דולר למבוגר.
בין התחנות שבהן אפשר לעלות ולרדת נמצא כמובן מילניום פארק, שצמוד אליו נמצא המוזיאון לאמנות (The Art Institute of Chicago) שבעיניי נחשב לאחת האטרקציות הכי משמעותיות בעיר. בין אם אתם חובבי אמנות גבוהה ואליטיסטית ובין אם אתם רוצים רק לסמן וי על קצת קולטורה, מדובר במוזיאון עמוס ביצירות אייקוניות שאפשר לבלות בו שעות על גבי שעות. כרגע מוצגות בו תערוכות של ואן גוך ודאלי, אך שאר חלקיו לא נופלים מהן, להיפך.
מבחינת עלויות, אפשר לרכוש כרטיס שנקרא סיטי פס, ומאפשר כניסה לחמש אטרקציות מרכזיות בשיקגו לפי בחירתך, בעלות של 134 דולר למבוגר ו-104 לילד מתחת לגיל 12. בהתחשב בזה שרק סיור האדריכלות עולה 57 דולר, וכניסה למוזיאון עולה 32 דולר (לא כולל אקסטרה 10 דולר לתערוכה של דאלי), מדובר בעסקה משתלמת בהחלט. בין המקומות שהכרטיס מציע אפשר למצוא את הסקיי-דק, האקווריום של שיקגו, הפלנטריום ועוד.
עוד נקודה ששווה להתעכב עליה - באמריקה אוהבים מאוד "חברי מועדון", ומקפידים לצ׳פר אותם באופן קבוע. אם רק תכתבו את המייל שלכם, זה יכול להיות שווה הנחה של 15% בקניות או כניסה חינם למוזיאון - כמו זה של המדע והתעשייה. תמיד שווה לבדוק ולשאול מה כרוך בהרשמה, ואפשר גם לסמן "לא לשלוח לי חומר פרסומי".
מקום נוסף בעיר שהפתיע לטובה הוא המרחצאות של AIRE. נסיעה של עשר דקות באובר לשכונת מגורים מגלה כי בין הבניינים נמצא חלל ענק ותת-קרקעי ששוכן במבנה המקורי שלו מ-1902, כשהיה מפעל לצבע, וכיום יש בו בריכות בטמפרטורות שונות, חדרי מסאז' ואפילו אמבטיית יין אדום! אומנם לא מדובר בפעילות לכל המשפחה, אבל אם אתם נוסעים רק עם בן או בת זוג, מדובר בחוויה מהממת ולא צפויה. אגב, שיטוט מהיר בטיקטוקים שמציעים אטרקציות בשיקגו לגמרי מצביע על AIRE פעם אחר פעם, אבל בכנות, זה ממש לא מסוג הדברים שהייתי חושבת ששווה להתעכב עליהם. נו שוין, גם אני טועה לפעמים.
מקומות נוספים שמצדיקים גיחה
נייבי פיר - גלגל ענק עם שלל מסעדות וגלידריות שילדים אוהבים, שמשקיף על הנמל. מספק הפסקה של שעה מהניסיון הבלתי פוסק לרוץ בין כל האטרקציות במינימום זמן. כשעולים למעלה נשמעת אנחת רווחה כללית, גם כי אוויר הים צלול ונעים וגם כי, ובכן, אין לאן לברוח - אז אין ברירה אלא להתרווח לאחור וליהנות מרבע שעה של הפסקה כפויה.
ואם כבר ים – יש כמה חופים יפים, שמאכלסים מקומים ותיירים כאחד. נכון שעבור הישראלים לא מדובר באטרקציה יוצאת דופן, אבל תמיד נחמד שיש את האופציה, וגם אם אין ילדים - אין כמו ללכת על הטיילת ולהסתכל על אחרים רצים. עם כריך או פיצה ביד. לא משנה איך אני יודעת.
גן החיות של לינקולן פארק זו עוד פעילות מהנה וחינמית עם הילדים. הדבר היחיד שעולה שם כסף (חוץ מאוכל) זו החניה, ובאופן כללי קל מאוד להתנייד בשיקגו עם רכבות ואוברים, אז אין צורך לשכור רכב.
הפסל של מייקל ג'ורדן – נתחיל בדיסקליימר: מדובר בעצירת חובה רק לחובבי כדורסל. השאר יכולים לוותר. הפסל נמצא מחוץ ללופ (עשר דקות באובר, לא נורא), באמצע הלובי של משרדי יונייטד במרכז העיר. בניגוד גמור ליכולת של האמריקאים להפוך כל צדפה לפנינה תיירותית, את הפסל הם לא השכילו להפוך למונומנט אגדי והוא פשוט נמצא שם, צמוד לחנות הספורט של שיקגו ולמתקן האימונים של השיקגו בולס. כן, ניסיתי להיכנס למגרש. לא, לא הצלחתי.
פאשן אאוטלט אוף שיקגו – קרוב מאוד לשדה התעופה או'הייר יש קניון גדול (במונחים של ישראל, יחסית לארה"ב הוא בינוני) של מותגי אופנה במחירים מפתים. החל מגאפ ובננה ריפבליק, דרך נורדסטרום, סאקס וקייט ספייד ועד למותגי-על כמו גוצ'י, ג'ימי צ'ו וסטיוארט ויצמן.
הכותבת הייתה אורחת של חברת יונייטד ו-Choose Chicago.
