אחרי חמישה חודשים שבהם חרשנו את ארצות הברית וקנדה בקרוואן, המשכנו לפרק תרמילאי יותר של חודשיים במדינות מרכז אמריקה. המדינה האחרונה שבה ביקרנו הייתה קוסטה ריקה, וממנה טסנו לאנהיים שבלוס אנג'לס כדי לבלות מבוקר עד לילה בפארקים של וולט דיסני. משם המשכנו בטיסה ארוכה מעל לאוקיינוס השקט, חוצים את קו המשווה לחציו הדרומי של כדור הארץ, לקצה השני של העולם. לא רק את קו המשווה - עברנו גם את קו התאריך, וכך ברגע אחד הפסדנו 24 שעות, קפצנו מ-20 בחודש היישר ל-22 בחודש, ולעולם לא נחווה את 21 בפברואר בשנת 2023. לפי השעון, פתאום אנו מקדימים את ישראל ולא להיפך, כמו באמריקה.
בפרקים הקודמים:
חייזרים וחלליות – סיום המסע בארה"ב
דיונות ועצי ענק: המסע נמשך
כמה עולה לטייל בקרוואן עם 3 ילדים?
לכל הכתבות מהמסע של משפחת ברזני - הקליקו
ההמנון הלאומי
רגע לפני החוויה האוסטרלית נחתנו באיי פיג'י לעצירת ביניים למשך 12 שעות. כשנכנסנו לשדה התעופה של פיג'י, שלושה אנשים שרו וניגנו ממש בשבילנו בתור קבלת פנים. מכיוון שמדובר בהמתנה של שעות ארוכות, החלטנו לצאת משדה התעופה ולטייל. ברגע שיצאנו הרגשנו את הסאונה הטבעית שיש בפיג'י, כל כך חם בחוץ. לקחנו מונית ונסענו לאחד החופים.
בדרך עצרנו בכפר קטן עם נוף הררי וירוק. קיבל את פנינו כומר של כנסייה עם חולצה פרחונית. כשהוא שמע שבאנו מישראל הוא אמר, "אני רוצה לשיר לכם שיר שאנו שרים בכנסייה בכל חודש מאי, לכבוד יום העצמאות שלכם", והוא החל פתאום לשיר את ההמנון שלנו "התקווה", ואחרי כן המשיך לשירים נוספים "כמו הבה נגילה" ו"גשר צר מאוד". הוא סיפר שלמד את השירים באמצעות גוגל ותרגם את המילים, אז הוא גם מבין את משמעותן. הוא שר לנו כל כך יפה, זה נשמע כאילו הוא מדבר עברית. זו הייתה קבלת פנים נהדרת ליבשת החדשה, והוא אמר: "אתם תמיד בליבנו". מרגש.
קבלת פנים מרגשת בפיג'י
(צילום: הדר בן מנשה)
באותו הערב המשכנו בטיסה למלבורן שבאוסטרליה. אחרי חמש שעות טיסה, חבר יקר מישראל שמתגורר עם משפחתו כיום באוסטרליה הגיע לאסוף אותנו. היינו זקוקים לכמה ימי מנוחה והתאקלמות, והתארחנו אצל יונתן ודנה ושלושת ילדיהם, עלמה, הילי ואלון, למשך חמישה ימים. זה עזר לנו להתרגל להפרש השעות החדש מישראל (מקדימים את ישראל בתשע שעות), וגם להכיר את העיר מלבורן לפני שממשיכים לנדוד.
ארץ ההיפך
לילדים נראה שבאוסטרליה הכול הפוך - חצי הכדור הדרומי מתעתע בנו הצפוניים. מפת הכוכבים בשמיים, לדוגמה, אינה מוכרת. כאן במקום חץ הצפון מופיע צלב הדרום, אפילו על דגל אוסטרליה. חודש מרץ עוד קריר בישראל? פה קיץ. והימים מתקצרים, היום הארוך בשנה היה 21 בדצמבר.
זוהר הקוטב פה נקרא הזוהר הדרומי, השמש כאן לא דרה בדרום בצהרי היום אלא דווקא בצפון, ועקב כך הצל נראה שונה. יש שילוט בדרכים "זהירות קנגורו" ואפילו "זהירות פינגווינים".
יש פה יונקים שמטילים ביצים (קוראים להם ברווזן וקיפודן ואספר עליהם בהמשך). יש פה תנינים שמעדיפים מים מלוחים, וכאשר הירח בצורת האות ג' הוא אינו גורע, ובצורת האות ז' אינו זורח, כאן זה הפוך. אה וכמובן שנוהגים בשמאל, הכול הפוך. גם גברת ווייז גוערת בי, "היצמד לשמאל".
מיתר, יליד תחילת מרץ, רגיל לחגוג יומולדת בחורף. "נו ווריז, מייט (No Worries, mate), נחגוג לך הפעם יומולדת ארבע בסוף הקיץ", אמרתי לו. הוא חייך ואמר: "מה?"
מגלה הארצות ג'יימס קוק הגיע לאוסטרליה בשנת 1770. הוא דיווח למלך שהיא אינה מיושבת (זה לא היה נכון, התגוררו בה ילידים שנקראים אבוריג'ינים), ואוסטרליה הפכה למושבה שאליה מגיעים אסירים מבריטניה כדי לרצות עונש מאסר במקום מרוחק מאוד. היא הייתה מחולקת למושבות שהתאחדו, ובשנת 1901 קיבלה עצמאות. עד היום היא מחולקת למדינות, ואנחנו התחלנו לטייל בעיר מלבורן, שנמצאת במדינת ויקטוריה.
באוסטרליה חיים כ-26 מיליון תושבים ושטחה 7.7 מיליון קמ"ר. קשה להחזיק ולפתח שטח עצום שכזה באמצעות כל כך מעט ידיים עובדות. המדינה כמעט שלא מיושבת בחלקים המרכזיים - היא מיושבת בעיקר באזורי החוף, והתשתיות בהתאם.
מכיוון שלא מצאנו קרוואן מתאים, הפעם שכרנו רכב, ואנו נודדים ומחליפים דירות או מלונות קטנים בהתאם להיצע. במהלך השבוע הראשון במלבורן ביקרנו באקווריום ענק עם בעלי חיים ימיים או דו-חיים האופייניים לאוסטרליה, כמו צבים, צפרדעים, מדוזות קטלניות, תניני מים מלוחים, סוסוני ים ואפילו פינגווינים. צפינו עם הילדים בסרט בארבעה ממדים, הכולל משבי רוח ורטט במושבים, על הפינגווינים. מלבורן היא עיר ענקית. טיילנו בה באמצעות תחבורה ציבורית, ברכבת קלה ואוטובוסים, ביקרנו בחופי הים והתחלנו להתרגל לאווירת ה-No Worries, ללא דאגות, האוסטרלית. החבר'ה כאן יודעים לחיות, לא משועבדים לעבודה, בתי קפה נסגרים ב-15:00, ואפילו הקבלה במלונות הדרכים נסגרת בשעות אחר הצהריים המוקדמות.
"אקליפטוס ברוח שורק בלוז כנעני"
אחרי שיטוט במלבורן, בחופים ובסביבה, שכרנו רכב ונסענו מערבה לכיוון אדלייד וממנה לאי הקנגורו. עברנו ממדינת ויקטוריה למדינת "אוסטרליה הדרומית" לאי בשם קנגורו איילנד, שאליו הפלגנו במעבורת. זהו אי מדהים, מין דוגמית קטנה של אוסטרליה. אי הקנגורו, הנמצא במרחק של 45 דקות שיט במעבורת ממפרץ ג'רוויס, נקרא כך על ידי מגלה הארצות פלינדרס שהיה הראשון להקיף את אוסטרליה.
פלינדרס שהגיע לכאן בספינתו עם המלחים שלו אכל את בשר הקנגורואים, והחליטו לקרוא לאי על שמם. זהו אי גדול, השלישי בגודלו באוסטרליה. שטחו בערך חמישית מגודלה של ישראל, כ-4,500 קמ"ר, ושימו לב למספר - חיים בו רק 4,400 תושבים. לכל אחד קילומטר רבוע בממוצע. חסרים להם עובדים בכל התחומים. מי שמחפש שקט, קנגורו קופץ בחצר וחופי ים מהיפים בעולם, זה המקום בשבילו. כבר ביציאה מהמעבורת פגשנו קנגורו, וולבי וגם קואלות.
ישנו במתחם גלמפינג, באוהל ענק עם מיטות, מזרנים וכריות, חשמל ואפילו חיבור לאינטרנט. ביום הראשון ביקרנו במקלט לבעלי חיים יתומים. זכינו ללטף ולהאכיל קנגורו, וגם וולבי. המקלט הזה נותן הזדמנות נוספת לבעלי חיים שלא יצליחו להסתדר בטבע. יש שם בעלי חיים רבים שניצלו משריפות שהיו באי במהלך שנת 2019, וגם כאלה שאיבדו את הוריהם שנפגעו ממכוניות בכבישי אוסטרליה.
כמחצית מהאי מיוערת, ועצי האקליפטוס בו רבים. רבע משטחו מוגדר שמורת טבע. מגיעים אליו 140 אלף תיירים בשנה, והוא מפורסם בזכות בעלי החיים בו - מכיוון שכף רגלם של בני אדם לא דרכה בו במשך שנים, בעלי החיים התרבו באין מפריע. אפשר למצוא בו חופי ים תכולים וגם סוואנות אוסטרליות. יש בו אזור שנקרא סהרה הקטנה, על שם מדבר הסהרה באפריקה. כשהלכנו לגלוש על דיונות החול באי (סהרה הקטנה), הדר שאלה אם יש נחשים בחולות. "כן, שימו לב", ענה לה האוסטרלי, "ראו היום נחש בחולות, הם סופר-ארסיים וקטלניים אבל אין מה לדאוג, הם לא אגרסיביים במיוחד". זו דרכם של האוסטרלים להרגיע, חשבתי לעצמי.
ביקרנו גם בפארק הלאומי שנמצא באי, ונקרא פלינדרס צ'ייס. בפארק מסלולי טיול רבים לאורך האוקיינוס, כולל נקרות ומערות לצד חופי ים סלעיים, ים סוער, כלבי ים, קשתות סלע וגם מגדלור. המקום המרהיב ביותר בפארק נקרא Remarkable Rocks, "סלעים מדהימים" - אלו סלעים ממש ענקיים שנמצאים על מצוק מעל חוף הים. במשך מאות אלפי שנים הים פיסל בסלע, ונוצרו צורות מעניינות.
קרוב רחוק
אוסטרליה מוקפת בחופי ים רחבים, ואורך רצועת החוף שלה הוא כ-60 אלף ק"מ - מספר עצום! המקומיים באוסטרליה מספרים שאם נבקר בכל יום בחוף אחר באוסטרליה, ללא הפסקה, יידרשו לנו 30 שנה כדי לראות את כל החופים באוסטרליה.
עיירות החוף הקטנות בדרך הזכירו לי ולהדר את הסדרות האוסטרליות המפורסמות ששודרו כל יום בישראל, "שכנים שכנים", וגם "קרוב רחוק" (Home and away). מדובר בסדרות טלוויזיה שצילמו אלפי פרקים באוסטרליה: "שכנים שכנים" צולמה 37 שנים וירדה אחרי כ-9,000 פרקים); "קרוב רחוק" בעיירה סאמר ביי עדיין מצולמת ומשודרת, כמעט 8,000 פרקים למי שתהה (אם אתם זוכרים את משפחת פלטשר - פיפה וטום, את בובי, סאלי, סטיבן ואלף). אגב, אלף (המוכר במכולת) עדיין משחק בסדרה, הוא השתתף כבר בתחילת הצילומים ב-1988, ויש לו שיא עולם בהשתתפות בצילומים במספר הפרקים הרב ביותר בסדרה אי פעם. סאלי פלטשר החלה לשחק בסדרה בגיל תשע ועזבה אחרי 20 שנה.
בפרק הבא על דרך האוקיינוס הגדולה, ועל שדים טסמניים.
כדאי לדעת:
- על מנת להיכנס לאוסטרליה יש להוציא באינטרנט ויזה אלקטרונית מראש
- עונה לטיול: הקיץ בין דצמבר לפברואר, בטריטוריה הצפונית הקיץ הוא בתוך העונה הגשומה בין נובמבר לאפריל. הסתיו ממרץ עד מאי, בחלק הצפוני עדיין בתוך העונה הגשומה. חורף באוסטרליה הוא בין יוני לאוגוסט (ומתאים לטיול בחלקים הצפוניים), האביב בין ספטמבר לנובמבר (תחילת העונה הגשומה בצפון)
- שער הדולר האוסטרלי הוא כ-2.5 שקלים.
- רכב: ניתן לשכור רכב ב-100-70 דולר אוסטרלי ליום, ליטר דלק עולה כ-2 דולר אוסטרלי. מצב הכבישים מצוין, וכולם נוהגים בדיוק במהירות המותרת. ניתן להחזיר את הרכב במיקום מרוחק בסוף המסלול, בתוספת תשלום.
- עלויות מלון: דירות airbnb או מלונות דרכים עולים כ-160 דולר אוסטרלי ללילה.
- המחירים בסופרמרקט הם בערך כמו בישראל.
- בערים הגדולות תחבורה ציבורית נוחה הכוללת רכבת קלה, אוטובוסים ומעבורות.
- המסלול שלנו בחלק הדרומי, בין מלבורן לאי הקנגורו ובחזרה למלבורן בדרך האוקיינוס הגדולה, ארך 3,500 ק"מ. ממלבורן טסנו לטסמניה, שם שכרנו רכב ונסענו 1,500 ק"מ. בחזרה מטסמניה למלבורן המשכנו צפונה דרך סידני ובריסביין עד לקיירנס, לשונית המחסום הגדולה. למקטע הזה שכרנו רכב בפעם השלישית, ונסענו כ-7,000 ק"מ ממלבורן עד קיירנס. בסך הכול עברנו 12 אלף ק"מ בכבישי אוסטרליה.
עינב ברזני הוא צלם, טייל, מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, מרצה ומנחה חוגי ילדים בנושא קיימות וטבע. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלו, ולעקוב אחרי בלוג המסע ודף הפייסבוק "לקצה העולם עם עינב ברזני".
