הדבר הראשון שמבחינים בו כשנוחתים בווילנה, בירת ליטא, זה כמה ירוק יש בה. העיר שחוגגת השנה יום הולדת 700 נראית מצוין לגילה, ואפילו נהיית צעירה ונמרצת יותר ככל שהיא הולכת ומשילה מעליה את שאריות הכיבוש הסובייטי. המהפך שלה מעיר מזרח-אירופית אפרורית של "העולם הישן" לעיר אירופית תוססת ומודרנית הושלם כמעט לחלוטין.
התאריך המרשים מאוד, ללא ספק, הוא סיבה מצוינת לביקור בעיר שבקרב רבים בישראל מעוררת פרץ של נוסטלגיה וגעגוע, ולא בכדי. היא נחשבת לאחת הערים היהודית הבולטות באירופה של לפני מלחמת העולם השנייה, וכיום היא מחבקת את העבר היהודי שלה, עם סצנה יהודית עכשווית שמתהווה בה, שהופכת את "ירושלים ד'ליטא" של פעם (ירושלים של הצפון, כמו שהווילנאים קוראים לה) לאטרקטיבית מתמיד.
לראות את העיר דרך הרגליים
כדי להכיר עיר, כל עיר, הדרך הטובה ביותר היא דרך הרגליים, ובווילנה, כמו כמעט בכל עיר באירופה, הולכים והרבה. האפשרויות הן אינסופיות. כל סמטה ורחוב בעיר העתיקה מרגשים, פארקים ירוקים בכל פינה, גרפיטי יפהפיים, ציוני דרך מוכרים שמהם אפשר להמשיך לטייל, ואיך אפשר בלי להזכיר את הרובע היהודי, שכיום הופך להיות בין המקומות השיקיים בעיר.
12 צפייה בגלריה
גרפיטי בווילנה. מימין: מתנה מישראל לווילנה. חוזה המדינה צופה על שוק האוכל
(צילום: רינה דריגוב)
מה אוכלים בעיר?
אם השיטוטים הפכו אתכם לרעבים, תוכלו למצוא כאן כל סוג של אוכל שרק תרצו. מסעדות גורמה, מסעדות עממיות וכן, גם מסעדות יהודיות. אחת מהן נפתחה רק לפני חודש, ונמצאת ממש בפתח שוק האוכל המצוין Halle Market, ונקראת "בלעבוסטע". יש פה כל מה שסבתא שלכם (בהנחה שהיא הייתה מווילנה והאזור) בישלה: גפילטע פיש, קציצות, עלי כרוב ממולאים בבשר ואורז, בייגלס בטעמים, כבד קצוץ, הרינג וגם חלה בשישי בבוקר, יחד עם ממתקים מסורתיים כמו אימברלך וטייגעלך.
12 צפייה בגלריה
אוכל בווילנה. מימין למעלה: השלט של בלעבוסטע; מלמטה, מנות חגיגיות ב-Džiaugsmas; במרכז, הכניסה לשוק
(צילום: רינה דריגוב)
אבל אם אתם מחפשים ארוחה חגיגית יותר, כזו שמתאימה לערב, לא כדאי לכם לפספס את מסעדת Džiaugsmas במרכז רחוב Vilniaus. אווירה, אוכל מיוחד ושף שייגש אליכם וישאל אם אהבתם את קינוח הפטריות (התמונה הימנית התחתונה).
אם אתם רק בעניין של ארוחה קלילה עם חברים, בכל שעה של היום, כדאי לכם לסור לבר של מסעדת Grey ברחוב Pilies, שם תוכלו להזמין כל סוג של אוכל, אבל אל תתפלאו אם תמצאו בתפריט גם קוגל ולטקעס, וגם מרק סלק קר עם שמנת חמוצה. למביני עניין בלבד.
קצת היסטוריה
אחרי האוכל אפשר להמשיך לטייל, ולהגיע למגדל גדימינאס (Gediminas) - אולי המבנה המפורסם בעיר שהפך לסמלה של וילנה. המגדל מתנשא מעל כיכר הקתדרלה המרכזית ומספר את סיפור ייסודה של וילנה. הדרך לראש המגדל היא באמצעות הרכבל, שם תטפסו עוד כמה עשרות מדרגות עד למצפה ותזכו למבט עוצר נשימה על העיר.
אם ישחק לכם המזל תיתקלו שם במדריכה הכי נלהבת בעיר, שתספר לכם על המכתב ששלח הדוכס גדימינאס ב-25 בינואר 1323 (לפני 700 שנה, תעשו את החשבון) לכל מדינות אירופה, ובו קרא לאנשים לבוא ולהתיישב בליטא. את אחד העותקים שנשלחו ניתן לראות במגדל, והוא למעשה מסמל את ייסודה של העיר.
ממשיכים לטייל, חוצים את העיר לעברו האחר של נהר הווילניה (Vilnia) ומגיעים לאוז'ופיס (Užupis), רובע ציורי, משופע בתי קפה וברים, שתושביו, רובם אמנים, הכריזו עליו כרפובליקה עצמאית - שאף זכתה לביקור של הדלאי לאמה לפני כמה שנים. התושבים אף ניסחו חוקה משלהם, המכילה חוקים אוניברסליים וייחודיים מאוד כמו "לכל אחד הזכות להחזיק חתול" או "לכל אחד הזכות שלא לעשות שום דבר". החוקה מופיעה בשפות רבות, בהן עברית ואפילו יידיש.
הנקודה היהודית
ואם כבר מדברים על יידיש והנקודה היהודית, אחד היהודים הכי מפורסמים בווילנה היה, איך לא, הגאון מווילנה (הגר"א) - או כמו שפה מכנים אותו, "גאון". מחוץ לבית שבו חי יש פסל של פניו ולוח אינטראקטיבי, שבו ניתן ללמוד על אודות החיים היהודיים שהיו פה פעם.
הגאון, שהיה פוסק, מקובל ואיש אשכולות שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה במאה ה-18, זוכה לכבוד גדול יותר במוזיאון שנקרא על שמו. המוזיאון, שמציג תערוכות קבועות ומתחלפות, נחשב לאחד הפופולריים בעיר. אחת התערוכות היא של הצייר היהודי ניצול השואה שמואל בק. מנהל המוזיאון סימונאס סטרלסובאס (Simonas Strelcovas) מספר כי השפעתו של המוזיאון על העיר היא עצומה, והתוכניות לעתיד הן להוסיף מרחבים נוספים למוזיאון, שיציגו את החיים היהודיים שהיו בווילנה לפני המלחמה יחד עם תערוכות אמנות מתחלפות.
החיפוש אחר התרבות וההיסטוריה היהודיות שלפני השואה מעסיק רבים בעיר. אחת החוקרות המרכזיות היא ד"ר לארה למפרט מהספרייה הלאומית של וילנה. היא מלקטת יחד עם צוותה מסמכים יהודיים בין כל מסמכי הספרייה הכלליים, וכך מצליחה לצייר, גם אם באופן חלקי, תמונה של החיים היהודיים בעיר.
קצת תרבות לנשמה
רבים מהמוזיאונים ברחבי העיר משתתפים בחגיגת יום ההולדת העירונית ומציגים תערוכות ייחודיות לרגל האירוע, החל מ-National Gallery of Art, שמציג תערוכה שמספקת מבט מבחוץ על וילנה לאורך השנים, דרך תערוכה מרשימה ומרתקת ב-MO Museum, שלוקחת את הצופה לתוך פנטזיה ספרותית על העיר, ועד לתערוכה במוזיאון הלאומי של ליטא שנקראת "אני וילנאי", על שלל הטיפוסים שמרכיבים את הפסיפס האנושי בעיר, ובהם גם יהודים שהשפעתם על חיי העיר בכל התחומים היא מכרעת.
אבל התערוכה שנותנת הצצה לעבר הקרוב יותר היא זו שתיפתח בשבוע הבא, מתחת לכיפת השמיים, שנקראת "וילנה לפני 200 שנה", ובה פשוט קופצים 200 שנה אחורה, כמעט כמו ב-Google View, אבל של פעם. מובטחת חגיגה של פירוטכניקה וצבעים, לתקופה שבה הטכנולוגיה עוד לא שלטה בנו.
ואם אתם נשארים בארץ, תוכלו לחגוג בתערוכה ליטאית של כלי נגינה מימי הביניים במוזיאון תל אביב שנפתחה השבוע.
טיסה בכדור פורח מעל נוף משגע
ואחרי מנת התרבות המזוקקת מגיעה מנת אסקפיזם, שכל מטרתה לנשום אוויר פסגות מול נוף משגע. וילנה היא העיר היחידה באירופה שמאפשרת טיסה בכדור פורח בשטח האווירי שלה, ולא מעט פעמים הכדורים נסחפים עם הרוח, תרתי משמע, ואז הטבע הירוק ואין-ספור האגמים מתגלים במלוא הדרם. ופה, איך לומר בעדינות, הדשא של השכן הרבה יותר ירוק.
אחרי הטיסה תוכתרו בטקס מצחיק ומרגש כדוכסים, וככאלה תקבלו כוס שמפניה מבעבעת גם אם מדובר בתשע בבוקר. השלב הבא הוא לחפש את האטרקציה הבאה בווילנה, כי יום הולדת יש אולי פעם בשנה, אבל בכל שנה.
הכותבת הייתה אורחת של לשכת התיירות Go Vilnius.
פורסם לראשונה: 09:46, 10.05.23
