הטיול הגדול של ניר ויאנה
(צילום ועריכה: ניר דוניץ)
אחרי עשרה חודשים של טיול מסביב לעולם הגענו למדינת האיים אינדונזיה ששוכנת בדרום-מזרח אסיה, היבשת הרביעית שלנו במסע. אינדונזיה היא המדינה המוסלמית המאוכלסת ביותר בעולם, אין לה יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל ומטיילים בעלי דרכון ישראלי אינם מורשים להיכנס אליה. אם אין לכם דרכון זר, האפשרות היחידה להיכנס היא באמצעות הוצאת ויזת עסקים בעלות שנעה בין 700 ל-1,500 דולר.
את הטיול שלנו באינדונזיה התחלנו בבאלי, האי המוכר ביותר במדינה. לקח לנו קצת זמן להבין על מה כל המהומה. תחילה היינו קצת בהלם מכמות התיירים והאנשים שם ואפילו שקלנו לברוח ולהמשיך הלאה במסע שלנו, אבל לאחר שיחה קצרה עם כמה מקומיים הבנו שכדי ליהנות צריך לנסוע צפונה, אז נסענו.
בחלק הצפוני של האי גילינו את הקסם שכולם מדברים עליו - הטבע הירוק והאינסופי, שדות האורז היפהפיים, המפלים העוצמתיים, האוכל הטעים והאנשים מסבירי הפנים של מפסיקים לחייך - ברחוב, במסעדה, בחנויות ואפילו ברמזור. הכל כל כך שליו ורגוע, אין כעס באוויר, אין עצבים, לא נתקלנו אפילו בבן אדם אחד שהיה מצוברח או חסר סבלנות אלינו.
המפל הגבוה ביותר בבאלי
הריחות בבאלי זה משהו שלא ניתן באמת להסביר. תושבי באלי הם אנשי הינדו ומבחינתם הרבה דברים קדושים - העצים, העמודים, האבנים ועוד. באופן כללי הם מודים על כל מה שיש סביבם. התפילה שלהם מורכבת ממנחה שמכילה פרחים בצבעים שונים והדלקת קטורת, ולכן בכל פינה רואים את המנחות הקטנות שהנשים שמות ליד כל פסל או משהו שמבחינתם נחשב לקדוש, וזה מפיץ המון ריח טוב וטהור, ניחוחות ממכרים שגורמים לתחושה טובה ונעימה בגוף ובנפש.
מבאלי המשכנו לנוסה פנידה ולאיי גילי. האי נוסה פנידה נמצא מדרום-מזרח לבאלי במרחק הפלגה של חצי שעה. השהייה שלנו שם הייתה בבקתה צנועה בין עצי הדקל. מיד כשהגענו בעל המקום הוריד בשבילנו קוקוס מהעץ, פתח אותו עם מאצ'טה ונתן לנו לשתות מי קוקוס קרירים ומרעננים.
האי מכיל כמה מהנקודות היפות והפוטוגניות ביותר באינדונזיה, ובמשך ארבעה ימים טיילנו בין חופי ים עם סלעים עצומים ובילינו במסעדות ובברים תוססים.
האי הוא חלק משלושת איי נוסה והוא הגדול מביניהם, ואפשר לעבור ממנו גם לאיים השכנים לטיולי יום. בדומה לבאלי גם האי הזה הפך עם השנים למתויר מאוד וכדאי להגיע לנקודות היותר מפורסמות שבו בשעות הבוקר המוקדמות כדי להימנע מהמוני התיירים.
איי גילי מורכבים משלושה איים שונים - גילי-מנו, גילי-אייר וגילי-טי. כל אחד מהם מתאפיין במשהו שונה. אחד מתאים יותר לזוגות, האחר מתאים יותר לאנשי היוגה והרוח, וגילי-טי מתאים לחובבי חיי הלילה והמסיבות.
תכננו להגיע לגילי-מנו הזוגי והרגוע, אבל בשביל להגיע לשם היינו חייבים לעצור עם המעבורת בגילי-טי ולהחליף לסירה אחרת. ברגע שירדנו בגילי-טי והרגשנו לשנייה אחת את האווירה הצעירה והכייפית החלטנו שמשנים תוכניות ונשארים לכמה ימים.
גילי-טי הוא אי ללא מכוניות, רוכבים שם על אופניים או נוסעים בכרכרות עם סוסים. שכרנו אופניים ומצאנו את עצמנו נהנים מקפה טוב או בירה קרה במהלך היום, ממשיכים לשקיעות מדהימות על רקע הר געש וקוקטייל בחוף הים ומשם עוברים למסיבה עד השעות הקטנות של הלילה מוקפים בצעירים אוסטרלים.
אחרי כמה ימים כאלו החלטנו להמשיך הלאה אל היעד הבא ויצאנו להפלגה לאיי קומודו, שם תכננו לצלול עם הכרישים הגדולים בעולם. ההחלטה להפליג אל איי קומודו הייתה הרגע שבו הרגשנו שלפעמים חלומות מתגשמים. אומנם זה לגמרי לא היה בתוכניות שלנו, אבל אחרי שראינו סרטון של מישהי צוללת צלילה חופשית לצד כריש, שינינו את כל התוכנית שלנו ויצאנו למסע חדש.
עשינו קורס צלילה חופשית ויצאנו להפלגה של ארבעה ימים שמתחילה באי לומבוק ומסתיימת באי פלורס, כשבדרך עוצרים בעוד מספר איים עם נופים עוצרי נשימה, שמורות טבע וחופים ורודים.
ביום השני להפלגה הגענו בשעת זריחה לנקודה בלב האוקיינוס שבה לעיתים מגיעים כרישי לווייתן לאכול משאריות הדגים שנתפסים ברשתות הדייגים. כשהגענו אל האזור לא האמנו למראה עינינו. עשרה כרישים עצומים עולים מעל פני המים ומסתובבים סביב סירות הדייגים. שמנו משקפות וסנפירים וקפצנו למים לצלול עם כרישים שמגיעים לאורך של כ-10 מטרים. לא משנה כמה סרטי נשיונל גאוגרפיק ראינו בחיינו, הצלילה איתם הייתה מעבר לדמיון ואחת החוויות המטורפות שעברנו בחיים.
כשחשבנו שכבר ראינו הכל, אחרי יום נוסף בהפלגה הגענו לאי קומודו שהוא שמורת טבע המכילה מספר איים שבהן מאוכלסות לטאות הכוח הגדולות בעולם, שרבים מתארים אותן כדינוזאורים האחרונים על כדור הארץ שעדיין חיים.
ההליכה בשמורה הייתה מלווה במדריכים מקומיים שאמורים למנוע תקיפות של הלטאות את המבקרים, דבר שקורה מפעם לפעם. גם תמונה לא תצליח לתאר את העוצמה שיש לחיה הזאת, עמוסת השרירים והלשון החלקלקה שיוצאת לה מהפה. וכל מה שנשאר באותו רגע זה לשאול את עצמנו אם אנחנו באמת עומדים מול דינוזאור?
ההפלגה שלנו הסתיימה בעיירת הדייגים לבואן באג'ו שבאי פלורס, שם התחילה הרפתקה חדשה לגמרי. ההגעה שלנו לפלורס הייתה ספונטנית ומלאה בחורים של מידע לגבי האי שלא הרבה תיירים מבקרים בו. להפתעתנו גילינו שפלורס הוא האי הקתולי היחיד באינדונזיה המוסלמית.
בפלורס חבוי טבע ייחודי ומאוד שונה מאיים אחרים שביקרנו בהם. זה כבר לא עצי הדקל ושדות האורז שמאפיינים את באלי. זה נוף ירוק אבל שונה לגמרי. מדהים כמה שנוף ירוק יכול להיות שונה בין מקום למקום.
האנשים בפלורס הם אנשים עם לב ענק שרק רוצים להכיר את העולם שבחוץ, לעזור ולהכווין. בהתחלה כשהגענו הרגשנו מוזר שאנשים שאנחנו נתקלים בהם ברמזור מזמינים אותנו לקפה, ואפילו קצת חשדנו שאולי מסתתר מאחורי זה משהו לא טוב (הרי בסוף אנחנו מישראל והחיים בארץ לימדו אותנו להיזהר יותר ולהיות ערניים לסביבה), אבל מהר מאוד הבנו שהם פשוט מתרגשים להכיר, לארח, לשמוע וללמוד על אנשים מבחוץ שמגיעים לבקר באי שלהם.
את עשרת הימים שלנו בפלורס העברנו בטיול מקיף של האי על אופנוע. הגענו ללגונות בגוונים שונים של כחול, כנסיות מהודרות, כפרים מסורתיים עם בנייה ייחודית שלא ראינו בשום מקום אחר באינדונזיה, חופים שחורים עם אבנים כחולות מהאוקיינוס, מפלים של מים חמים וקרים שמשתלבים לזרם אחד בטמפרטורה מושלמת והרבה קפה אצל אנשים טובים שפגשנו באמצע הדרך.
אין ספק שפלורס זה אי מיוחד מאוד ואם יוצא לכם לבקר שם אל תשכחו לספר שאתם מישראל, הרי הם קתולים ומבחינתם אתם הגעתם מארץ הקודש והם חולמים על הרגע שבו יתאפשר להם להגיע לבקר במדינה שלנו.
משם לקחנו טיסה לאי האחרון שלנו באינדונזיה - ג'אווה, האי המאוכלס ביותר בעולם עם כ-150 מיליון תושבים. בשונה מהאיים האחרים שטיילנו בהם, ג'אווה הוא אי עצום שהתושבים שבו הם מוסלמים, בדומה להמון אזורים באינדונזיה, שחיים בה הכי הרבה מוסלמים בעולם, מה שהפך את החוויה שלנו על האי למעניינת יותר.
ההמלצה הרווחת שקיבלנו הייתה לא לספר שאנחנו מישראל או בכלל לבקר באי, אבל דווקא מהמקום הזה שבאנו כמו שאנחנו ומי שאנחנו בלי להסתיר את הזהות שלנו, המפגש עם המקומיים הוביל לשיחות מרתקות של הבנת המציאות והחיים וקבלת האחר, בלי קשר לפוליטיקה ולדת.
בשבועיים שהיו לנו על האי עברנו בין המפלים הכי יפים שראינו במסע שלנו בעולם, טיפסנו על הר געש פעיל ועלינו לא מעט מדרגות לראות את המקדש הבודהיסטי הגדול בעולם. האי ג'אווה מפותח יחסית ודרכי ההגעה ממקום למקום מאוד נוחות עם תשתית חזקה של רכבות ותחבורה ציבורית טובה.
זה מדהים שבביקור של חודשיים במדינה אחת ביקרנו בשלושה איים עם דת והשקפה שונה לחלוטין - הינדו, קתולים ומוסלמים. כשכל אי הרגיש כמו מדינה חדשה ושונה לחלוטין.
לסיום, נציין כי על אף שהיה לנו טיול מהנה ומוצלח באינדונזיה, המטה לביטחון לאומי מזהיר מפני נסיעה למדינה ומגדיר את אזהרת המסע כ"רמת איום משולבת" דרגה 3 מתוך 4. באתר האינטרנט של המטה נכתב: "לאור פעילות ארגוני טרור מוסלמים במספר מוקדים באינדונזיה, למול יעדי ממשל וביטחון לצד יעדים אזרחיים, קיים חשש לחייהם של ישראלים השוהים/מבקרים במדינה. בשל רמת איום גבוהה (רמה 4) מומלץ להימנע מהגעה לפפואה המערבית, איי סלוואסי, סומטרה, מחוז אצ'ה וחלקים מג'אווה. בשל רמת איום בינונית (רמה 3) מומלץ להימנע מנסיעות שאינן חיוניות בשאר שטחי אינדונזיה".
