טיול נדיר של ישראלי בסעודיה
(צילום: בן ישי שרעבי)
שעת לילה, ארבע שעות נסיעה צפונה מהעיר ג'דה. צעיר ישראלי לבדו בכביש שומם לאורך החוף הסעודי של הים האדום.
"נסעתי לכיוון העיר אומלוג' אבל כבר החשיך. היה לי אוהל, היה לי שק שינה, אז אמרתי 'יאללה קמפינג, נלך לאיזה חוף'. אמרו לי שזה כמו המלדיביים", משחזר בן ישי שרעבי.
ניידת משטרה עוצרת. יוצא ממנה שוטר ממשמר החופים הסעודי. "הוא בא לבקש דרכון, אבל הקדמתי אותו והבאתי לו אותו עוד לפני שביקש", הוא מוסיף. "חששתי כי אמנם זה דרכון אמריקני, אבל כן מצוין בו שנולדתי בישראל".
השוטר הביט בדרכון, הביט בשרעבי, ואז הביט שוב בדרכון – ושוב בשרעבי. "אסור לך לישון כאן באוהל", אמר. "אבל אתה יכול לישון בתוך הרכב, לילה טוב".
"כבר כמה שנים שאני מפנטז לבקר בסעודיה", מספר שרעבי, בן 28 מגבעת עדה, שחזר לפני שבוע מטיול נדיר בממלכה הערבית שאינה מכירה במדינת ישראל ולפחות באופן רשמי גם לא מקיימת עימה שום קשר. "הייתה סוף סוף הזדמנות כי המדינה בדיוק נפתחה לתיירות, ועכשיו זו גם התקופה המושלמת לטייל שם – בחורף, כשלא חם מדי".
שרעבי עוסק בשנים האחרונות בתחום הצילום ומתחיל את דרכו כצלם עצמאי – ולצד המקצוע הוא לא מזניח גם את תחביב הטיולים בעולם. "אחרי השחרור מהצבא יצאתי לטיול ארוך של עשרה חודשים באסיה ובאמריקה, ומאז נדבקתי בחיידק הזה. אני בעיקר אוהב לחקור מקומות פחות מתויירים, מחוץ ל'שביל החומוס'", הוא מסביר.
בסעודיה הוא העביר לא פחות משבועיים, שבהם חרש את הממלכה לאורכה ולרוחבה באמצעות רכב שכור. "ראיתי שיש שתי פעילויות מעניינות – מרוץ הפורמולה 1 בג'דה, ושבועיים אחרי זה פסטיבל מוזיקה ענקי בריאד – אז אמרתי לעצמי שאתחיל בג'דה ואסיים את הטיול בריאד", הוא מסביר.
לג'דה, עיר הנמל הסמוכה לעיר מכה – הקדושה ביותר לאיסלאם, הגיע שרעבי בטיסה מבחריין. "היו לי חששות מהתגובה בשדה התעופה אם יבחינו בדרכון שאני מישראל", הוא נזכר. "אבל הטיסה מבחריין נחתה בטרמינל קטן יותר שבו נוחתים עולי הרגל שמגיעים לקיום מצוות החאג' במכה – אז הבדיקה שם הייתה כנראה פחות קפדנית וביקורת הגבולות עברה חלק. לא אמרו לי שום דבר, גם לא עשו שום פרצופים".
בג'דה העביר שרעבי ארבעה ימים. "המרוץ היה אירוע היסטורי, וחוץ מזה יצא לי להסתובב בעיר, גם בעיר העתיקה, וראיתי את שער מכה", הוא מספר. "יש שם את תורן הדגל הכי גבוה בעולם, יש את המזרקה הכי גבוהה בעולם. בגדול אין הרבה מה לעשות כרגע בעיר, אבל רואים שהיא נמצאת בתהליך של פיתוח תיירותי".
מג'דה נסע שרעבי לכיוון אומלוג', ואחרי הלילה בתוך הרכב על החוף המשיך אל העיר דובא. "זה בערך חמש שעות מהגבול עם ירדן, קרוב לעיר העתיד ניאום", הוא מציין. "זו עיר דייגים. אני הגעתי לאזור הנמל והלכתי למסעדה. פגשתי שם שני מקומיים שהזמינו אותי לאכול איתם, פינקו אותי בדגים, שרימפסים, קלמארים. אירוח ערבי נדיב כזה".
"ממש התאמצתי לא להתפתות ולהגיד לאנשים שפגשתי מאיפה אני", מספר שרעבי. "המקומיים היו ממש נחמדים ולא חששתי מהם, אבל בכל זאת פחדתי שאולי הם יספרו למישהו אחר שיש כאן מישהו מישראל, ומשם זה יגיע לאוזניים הלא נכונות. החבר'ה שאירחו אותי לארוחה שאלו אם יש לי אינסטגרם או פייסבוק והציעו שנשמור על קשר, אבל אמרתי להם שאני מנותק מכל הרשתות".
מבני אבן עתיקים לצד ריזורטים מפוארים
מדובא המשיך שרעבי אל נווה המדבר ואדי אל-דיסה. "הגעתי לשם בחושך והלכתי לישון באוהל", הוא מספר. "בבוקר אתה מתעורר ופשוט רואה מעליך את הגובה המטורף של ההרים, ויש מים זורמים".
משם נסע אל העיר אל-עולא. "כשיהיה הסכם שלום, לדעתי זה יהיה ה-יעד לישראלים", הוא מכריז. "זה מאוד מזכיר את פטרה, יש כאן מבנים עתיקים חצובים באבן, והמקום מאוד מרשים".
אל-עולא ממוקמת על התוואי של "דרך הבשמים" ההיסטורית, והמבנים העתיקים נמצאים באתר הארכיאולוגי המכונה "מדאאן סאלח" (עריו של סאלח) או "אל-חג'ר" ("המסולע"). במקום התקיימה עד למאה ה-1 לספירה העיר הנבטית השנייה בגודלה מדרום לפטרה – בירת הממלכה הנבטית. במקום התגלו 111 קברים מונומנטאליים, והאתר הוכרז ב-2008 על ידי אונסק"ו כאתר המורשת העולמית הראשון בסעודיה.
"חוץ מהעתיקות יש בעיר גם אזור עתיד, עם ריזורטים ברמה הגבוהה ביותר. כולם מגיעים לאזור הזה בשביל התמונות הפוטוגניות", מוסיף שרעבי. הריזורטים המפוארים הוקמו כחלק מ"חזון AlUla" שהשיק בתחילת 2019 יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן – חזון הכולל פיתוח של אתר נופש בצמוד לשמורה, ואף השבה לטבע של נמר המדבר שנמצא בסכנת הכחדה חמורה בסעודיה ונכחד מישראל לפני כעשור.
במסגרת הפיתוח של האזור, הוקם בלב המדבר גם היכל המאריא – אולם מופעים שקירותיו החיצוניים מורכבים מכ-3,000 מראות, ועל פי ספר השיאים של גינס נחשב לבניין המראה הגדול בעולם. "מאוד רציתי להצטלם מול המאריא, אבל כשהגעתי התברר שיש מחסום בדרך, והכניסה היא רק לאורחי המלונות", מספר שרעבי. "אז יצרתי קשר באינסטגרם עם ריזורט בשם Habitas והם נתנו לי אישור להיכנס לארוחת בוקר, וככה הצלחתי לקבל גישה".
לדברי שרעבי, הוא "בדרך כלל ישן בטיולים שלי באכסניות זולות או באוהל, ולא מגיע לריזורטים או מלונות בכזו רמה. רק באתי לארוחת בוקר והזמנתי חביתה, אבל הם פינקו אותי עם המון תוספות ושתייה. המלצר שאירח אותי היה לבנוני, ואחרי שעזבתי את סעודיה כתבתי לו שאני ישראלי וחשוב לי להגיד שממש נהניתי מהאירוח. הוא ענה לי 'אחי, אין לי בעיה, כולנו בני אדם, הכל טוב. אתה לא בוחר איפה אתה נולד'".
בערב, המשיך שרעבי לכיוון העיר אל-מדינה, העיר השנייה בקדושתה לאיסלאם. "הלכתי ברגל אל מסגד הנביא וצילמתי כמה תמונות", הוא מספר. "השומרים שם אמרו לי שאני יכול להיכנס, אבל מתוך כבוד לא נכנסתי בגלל שאני לא מוסלמי כמו שהם כנראה חשבו".
אבטחה צמודה ומלחמה מעבר להרים
מאל-מדינה שב שרעבי לג'דה כדי להחזיר את הרכב השכור, ועלה על טיסה לעיר אבהא שבדרום סעודיה. "כל האזור הדרומי מאוד מזכיר את תימן מבחינת האדריכלות, האנשים המקומיים והתרבות שלהם", הוא מספר. "לי יש שורשים תימניים ושם המשפחה שלי הוא מקומי, אז זה הדליק את האנשים שם ויכולתי להשתמש בזה".
באבהא שכר שרעבי רכב חדש והמשיך לעיר הנמל ג'יזאן כדי לתפוס מעבורת לאי פראסאן. "האי הזה לא כל כך מיושב ומחשיבים אותו למלדיביים של סעודיה", הוא מציין. "יש שם חופים יפים עם ים בצבע תכלת, אבל חוץ מזה אין שום תשתיות תיירותיות כי בקושי מגיעים לשם תיירים. וגם בלי 4X4 קשה להגיע לרוב המקומות".
עם שובו לג'יזאן בערב, התחיל שרעבי בנסיעה לכיוון העיר נג'ראן הצמודה לגבול עם תימן – אך בדרך עצר לישון בכפר פייפא הממוקם על הרי עסיר. "הסיבובים בכביש שעולה לכפר הם משוגעים. כמו הכביש שעולה ממכתש רמון, רק ככה במשך שעה והרבה יותר מלחיץ", הוא מספר. "באיזשהו שלב זיהיתי רכב שנוסע מאחוריי ולא עוקף. ניסיתי לעצור בצד, והוא גם עצר במרחק. המשכתי לנסוע וכשהגעתי לכפר חיפשתי מקום זול לישון בו. שאלתי את בעלי הדירה שמצאתי למה עוקבים אחריי, והוא אמר 'זה בסדר, זה אבטחה מקומית'".
"למחרת קמתי לנוף מדהים. עשרה קילומטרים ממני זה הרי תימן, ומעבר להרים האלה יש מלחמה. שומעים מטוסים עוברים מעל הראש", ממשיך שרעבי. "המשכתי בנסיעה לכיוון נג'ראן, עיר שממנה יצאו יהודים רבים שעלו ארצה מתימן. בדרך עצרתי כל כמה דקות בנקודת תצפית מרהיבה אחרת, אבל הנסיעה עצמה הייתה קשוחה ונמשכה איזה חמש-שש שעות. וכל שעה ראיתי שרכב אחר ממשיך לעקוב אחריי".
כשהגיע לנג'ראן, החליט שרעבי לנסות לברר מדוע עוקבים אחריו כבר יומיים שלמים. "עצרתי וסימנתי להם לבוא, ושאלתי מה הם רוצים. הבחור שיצא מהרכב אמר שהם מאבטחים אותי כי אני תייר, 'שלחו אותנו מהשגרירות' הוא אמר. זה היה נשמע לי מוזר ומדאיג, אבל החלטתי להמשיך כאילו הכל בסדר. כשהגעתי למלון התקשרתי לשגרירות וסיפרתי להם שמישהו עוקב אחריי ואמרו שזה מהשגרירות. המוקדן שענה השיב 'לא אדוני, אף אחד לא עוקב אחריך מטעמנו'. יכול להיות שזו באמת הייתה אבטחה מקומית שהסעודים שלחו, אבל השאלה איך קלטו שאני תייר. זה חתיכת משאבים להשקיע בכמה צוותים שיעקבו אחרי בנאדם אחד במשך כמה ימים".
"בבוקר ראיתי שמישהו כבר חיכה בלובי של המלון, והוא יצא אחריי", מוסיף שרעבי. "התחלתי לדבר גם איתו, והוא אמר שהם אבטחה מקומית. די התחברנו והפעם הוא ליווה אותי באופן יותר צמוד, ואפילו הכווין אותי לכל מיני אתרים מעניינים. ראיתי נופים מדהימים, שווקים, קניתי בגדים מקומיים תימניים. והבחור הזה הולך איתי לכל מקום ואפילו מצלם אותי כשאני מבקש".
לקראת ערב שב שרעבי לאבהא, כדי לטוס משם לריאד, בירת סעודיה. "בדרך לשדה התעופה קיבלתי הודעה שהטיסה נדחתה", הוא משחזר. "הגעתי לשדה וישבתי לאכול במקדונלד'ס, ואז באיזשהו שלב אמרו לנו שאנחנו צריכים להתרחק מהחלונות לכמה דקות. בפעם הראשונה לא הבנתי למה, ובפעם השנייה כבר שאלתי מה הקטע, ואמרו שיש התראת ירי טילים בליסטיים על שדה התעופה מהלחימה עם החות'ים. אמנם לא נפלו טילים בסופו של דבר, אבל בגלל ההתראה כל הטיסות באותו הלילה בוטלו. ראיתי ב'פלייט רדאר' שהמטוסים מסתובבים באוויר ולא נוחתים, אפילו לא בג'דה".
את סיום הטיול חגג שרעבי בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי "MDLBeast Soundstorm" שהתקיים זו הפעם השנייה בריאד. יותר מ-800 אלף מבקרים הגיעו לפסטיבל כדי לצפות בהופעות של אמנים כמו דיוויד גואטה, נאנסי עג'רם והכוכבת הלבנונית אליסה. "ההפקה הייתה ברמה מטורפת, אבל זה לא היה מאורגן טוב לתיירים. היה הרבה בלגן עם האוטובוסים בהגעה, ובאופן כללי היה ממש צפוף", הוא מספר. "אז ביום השני ויתרתי והחלטתי להסתובב בעיר במקום הפסטיבל. סיימתי ברגוע, מסיבה כזו של ארבעה ימים זה גם ככה קצת קשוח".
