(צילום: מור שמעוני | עריכה: קורל קוט)
רגע לפני שצריך לסגור חופשה לחגי תשרי, קפצנו ליעד קרוב במיוחד שמוכר לתייר הישראלי, אבל עדיין לא הפך לסניף קטן של מדינתנו. ברוכים הבאים למונטנגרו, מדינה יפהפייה, עשירה בנופים עוצרי נשימה ואנשים מסבירי פנים, מדינה שאוכל טרי, יין טוב ושירות נדיב לא חסרים בה, אך אין בה אף לא סניף אחד של מקדונלד'ס. אם תנפשו במונטנגרו תרגישו קצת כמו בפרק של "יורשים", אבל במחיר ללילה שנמוך מזה של מלון ממוצע לחופה של הכנרת או בעיר אילת, כאן אצלנו בישראל.
הצטרפנו לקראת סוף החודש שעבר לטיסה הבכורה בקו החדש של סאן דור לטיווט, עיירה ציורית במפרץ קוטור בדרום מונטנגרו. נחתנו בשדה התעופה הקטן בשעות אחר הצהריים, ולאחר נסיעה קצרה מאד, לא יותר מ-10 דקות, כבר היינו במרכז טיווט, והתמקמנו במלון "מגנוליה". במרחק פסיעה מהמלון נגלתה לעינינו המרינה היוקרתית של נמל טיווט – Porto Montenegro.
כאן מתקבלת התשובה לשאלה, מדוע בלשכת התיירות המקומית משווקים את המקום הזה כ"ריביירה של מונטנגרו". מדובר במעגן ענק לעשרות רבות של יאכטות פאר, חלקן בגודל של וילה מפנקת. בעליהן שוכרים מקומות לינה באחד מהריזורטים היוקרתיים שפרוסים על החוף.
במקומות לינה הכוונה לדירות מעוצבות לעילה, עד הפרט האחרון, בצבעים רכים, עם כל הציוד הנלווה – מצעי יוקרה; מטבח מאובזר; ספות מזמינות בסלון רחב ידיים; כמה חדרי שינה, שלכול אחד מהם מקלחת ושירותים צמודים וכמובן בריכת "אינפיניטי" פרטית, מוקפת צמחיה מסודרת למשעי. יש מי שרוכשים יחידה כזאת ומבלים בה את זמנם הפנוי, ויש כאלה שבאים לכאן לנופש חד פעמי.
בהליכה על הטיילת של המרינה ישזפו עיניכם סניפים של כמעט כל מותגי העל שתוכלו להעלות על דעתכם, ביניהם Dior, Balenciaga, Gucci וחבריהם. מהצד השני, היאכטות העוגנות ועליהן אנשי הצוות שנשארים ללון ביאכטה בזמן שבעליה נופשים. נראה שגם להם לא רע כל כך. אם תאזינו מקרוב תשמעו מוזיקה שמחה ותראו איזה סקיפר שוטף בצינור את הסיפון, או מנפנף ביד אחת מעל מנגל מעשן, עם כוס יין בידו השנייה. מה אין כאן? דוכני מזון, בתי קפה או סתם מקום צנוע לקנות בו משהו קר לשתות.
הכול כאן מנסה לשדר דבר אחד – יוקרה. הדבר הזה קורץ כבר שנים לעשירי רוסיה, וביתר שאת מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה. אולי זאת הסיבה שהקנייה הגדולה ביותר של נדל"ן במונטנגרו נעשית על ידי אזרחים רוסים. כנראה שמדיניות ה"אל תשאל, אל תגלה", המונטנגרית בכול הנוגע לכספים שנכנסים למדינה נוחה מאד לאוליגרכים. אם מתווספים לזה גם נופים יפהפיים, חופי ים בצבע טורקיז וריזורטים שמזכירים את אלה מ"הלוטוס הלבן" – מה טוב.
לא תמיד הייתה כל כך שקטה ופסטורלית. מונטנגרו, "ההר השחור", היא מדינה קטנטנה במערב הבלקן. שטחה משתרע על כ-14 אלף קמ"ר, עם רק כ-620 אלף תושבים (קצת פחות מירושלים). השליטה של האימפריה הרומית ואחר כך העות'מנית בעת העתיקה הותירה חותמה לא רק על המטבח המונטנגרי, אלא גם על האתרים ההיסטוריים. בשנת 1798 הוכרזה עצמאותה, אך רק ב-1878 היא קיבלה הכרה בינלאומית כנסיכות עצמאית.
ב-1918, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, היא נכבשה והפכה לחלק מיוגוסלביה. במלחמת העולם השנייה היא נפלה לידיו של השלטון הפשיסטי באיטליה. בתחילת שנות ה-90 פרשו מרבית מדינות הברית ומיוגוסלביה נותר רק האיחוד של מונטנגרו וסרביה. היה זה עשור עקוב מדם ומלחמות בקרב שכנותיה, אך מונטנגרו לא לקחה חלק במלחמות בחבל הבלקן.
ב-2006, בעקבות משאל עם בקרב אזרחיה, התנתקה מונטנגרו מסרביה והפכה למדינה עצמאית. היא הצטרפה לאו"ם. ב-2017 הצטרפה ל לברית נאט"ו, מה שעורר את זעמה של בת בריתה, רוסיה. ב-2020 נבחרה בה ממשלה פרו-מערבית בראשותו של דריטן אבאזוביץ', בן למשפחה מוסלמית. לפני כשבועיים פורסם דבר עסקת ענק בתחום הנשק בין מונטנגרו לבין ישראל ונראה כי לא תמו תלאותיה של המדינה הקטנה.
אבל כל זה לא מורגש כלל, כשחוצים את מפרץ קוטור היפהפה והמוקף הרים ירוקים נישאים. בשיט קצר ב-Speed boat שחוצה את המפרץ היפהפה, הגענו לחופיה של הרצג נובי, עיר חביבה ומוריקה לחופי המפרץ. מי הים עדיין קרירים מדי לרחצה, אבל המסעדות הממוקמות על החוף מזמינות ישיבה עם נוף לים, שאיפה עמוקה של האוויר הנקי המתערבב בריח המלח וכמובן שמומלצת גם טעימה של הדגה המקומית. ישבנו במסעדה של מלון ספא בוטיק בשם Casa del Mare Mediterraneo, שמגישה בדיוק את זה, אם זה בגרסת המנות הראשונות, בדמות סביצ'ה דג ים, ואם במנה העיקרית, בדמות סטייק טונה עסיסי.
לצד המנות מהים מוגשת פוקצ'ה מהבילה ומתובלת בשמן זית ובתבלינים מיובשים, סלט רענן של עגבניות שרי וגבינת בוראטה, קרפצ'יו סלק ואגוזים וכמובן פיצה שיוצאת היישר מטאבון אבן. השפעות איטלקיות, כבר אמרנו? כל זה לא היה מושלם לולא היה נמזג לכוסות יין שרדונה קר. היין כאן הוא חלק מהנוף וכל סועד שמכבד את עצמו במסעדות החוף מגלגל בידו כוס בין ביס לביס. כל היינות שטעמנו היו קלילים ופירותיים, כאלה שבלי לשים לב, לצד אוכל טעים, נשתנה בכמויות. מזל שמחירו כאן לא יקר ועומד על כחמישה אירו לכוס.
סיור בהרצג נובי מגלה עד כמה ההיסטוריה של מונטנגרו עתיקה. הנמל נושק למבצר ארוך מוקף חומה, שנבנה במאה ה-14, כדי להגן על העיר, ששימשה אז מתחרה לדוברובניק בקרואטיה, כתחנת מסחר חשובה בכניסה למפרץ קוטור. גם היום היא משמשת מתחרה של דוברובניק, אבל בתחום התיירות. תיירים רבים שנופשים בקרואטיה מגיעים לכאן, בשיט, לסיור יומי.
בין כתלי העיר העתיקה ירדנו מדרגות רבות, שבצידן בתי אבן, חלקם עם חדרים להשכרה, תושבים ותיקים שאומרים זה לזה שלום, בתי קפה, חנויות מזכרות ושוק קטן של ירקות, פירות, עשבי תיבול, שמני זית ובקבוקים של הגרסה המקומית של הראקיה – משקה אלכוהולי בלקני חריף במיוחד. המוכרים כאן מבוגרים מאד, רובם לא יודעים אנגלית אבל חייכנים ומזמינים. בין הסמטאות טעמנו גם את הדבר הכי קרוב לג'אנק פוד במטבח המקומי, פסקביצה. מדובר, למעשה, בהמבורגר, שנמכר בצלחת או בלחמניה, לצד בצל מטוגן וצ'יפס. אבל כאן הקציצה דקה יותר ורחבה במיוחד.
במורד המדרגות הגענו לחוף, משם ניתן לקחת סירה לאחד מהאיים הקטנים שממול. אנחנו נסענו לממולה – אי פסטורלי, משכנם של שחפים ענקיים שעפים מעליו או מסתובבים על קו החוף, ושל מצודה עתיקה ומרשימה, שנרכשה על ידי מיליארדר מצרי שהתאהב בה, וכנראה היה לו גם קצת כסף בצד.
בתמורה לעבודות שחזור קפדניות, שהפכו את המבנה לכל כך אותנטי, שתופתעו מכך שיש בו Wi-Fi, רשויות מונטנגרו אפשרו לו להקים במקום מלון בוטיק עם 32 חדרים, כולם בין אבני המבצר, עם תקרות מעוגלות, אגן רחצה שנראה כאילו נלקח מימי הביניים ומצעי כותנה מצרית מהסוג המשובח ביותר. אפילו שלט ה"נא לא להפריע" נראה כאילו המלכה בכבודה ובעצמה תלתה אותו על דלתה לפני 200 שנה. מכל חלון ניבט אליכם רק מראה אחד – ים כחול.
המלון ייפתח לראשונה לאורחים בקיץ הקרוב, על שלוש הבריכות שלו, שבעת המסעדות והברים, החוף והספא ההוליסטי. העיצוב, שלמרות היותו הצעקה האחרונה בתחום עיצוב הפנים, לא יפריע לכם להרגיש שאתם במצודה עתיקה. רק אל תשכחו לתפוס עמדה ולירות בתותח, אם תראו ספינות אויב מתקרבות לאי.
על לינה באתר הנופש באי ממולה אפשר להגיד שהיא אינה זולה. המלון מקבל ילדים מעל גיל 12 בלבד (מי בכלל היה חושב להביא ילדים למקום כזה?). סוויטה עבור ארבעה, לשלושה לילות, בסוף השבוע של ראש השנה, 17-14 בספטמבר, תעלה כ-15 אלף אירו. המלון שבו לנו בלילה הבא, מלון Lazure Hotel & Marina – היה ידידותי הרבה יותר למשפחות, עם מחיר של 1,711 אירו לשלושה לילות בראש השנה. מחיר ממוצע ללילה עומד על 567 אירו. היה אפילו חדר זול יותר במחיר של 1,602 אירו לכל הימים ומחיר ממוצע של 531 אירו ללילה.
ומה תקבלו בתמורה? ספא מפנק, שכולל בריכה אולימפית פנימית (בקיץ גם חיצונית), ג'קוזי, סוגי סאונה ומגוון רחב של טיפולים, חדרים מרווחים, עם חלון משקיף לים האדריאטי, אותם צבעים מרגיעים וארוחת בוקר שדומה יותר לכזאת שמוגשת במלון ישראלי – כלומר אינספור אפשרויות מכול סוגי המזונות הקיימים לאדם – מאשר לכזה אירופי. עובדי ענף התיירות, בכללם עובדי המלונות, דוברים אנגלית רהוטה, לבושים למשעי ולא בכדי. ענף התיירות נחשב לאחד ממקורות ההכנסה החשובים ביותר במדינה הקטנה. תתקשו למצוא כאן מלון שקיבל פחות מציון מעולה באתרי הביקורות.
למחרת, עשינו את דרכינו, נסיעה של כ-50 דקות, לעיר קוטור. מדובר בחתיכת דרך מהפנטת ביופיה. כולה לאורך קו החוף של המפרץ. כל העת נראים ברקע ההרים הגבוהים שמקיפים אותו. אפשר לעצור כאן באחת מנקודות התצפית או לשתות קפה בצד הדרך, מול נוף שלא משאיר אותך אלא להתפעל מיופיו של הטבע הימי הזה. לעיתים מסתיר את הים מקבץ בתים קטנים וחמימים למראה, לרגע נצפית איזה רשת דייגים פרוסה על המים, מחכה לתפוס את הארוחה הבאה שלכם. שלווה, שלווה, שלווה.
כשהגענו לעיר העתיקה של קוטור, כבר התחלנו להרגיש את העומס של התיירים, שכבר פוקדים את המפרץ. בין הסמטאות מצאנו מגוון של מסעדות, שמגישות מאכלי ים אבל לא רק, אלא גם פסטות, פיצות, סלטים מתובלים ומעוטרים במבחר גבינות ועוד. כל מה שתרצו לאכול – וגם הילדים שלכם. כל העת נישא מעלינו הר גבוה, אליו ניתן לטפס ברגל (אם אתם מיטיבי לכת), לעלות ברכב (אם אתם ממש נזהרים) וביולי גם צפוי להיחנך כאן רכבל. הפרס למי שעולה – נוף שצריך פשוט לעמוד מולו ולהשתאות.
את הלילה האחרון עשינו במלון Grand Heritage, גם שם ניתן ליהנות ממגורים במבנה היסטורי, רצועת חוף קטנה ופרטית, ארוחות בוקר על טרסה מהממת ושפע מסעדות רומנטיות ממש על החוף. באחת מהן נערכה חתונה פוטוגנית, שהזכירה כי מונטנגרו היא יעד מועדף לקיום חתונות שיצטלמו היטב לאינסטגרם.
אם תתפסו את רצועת החוף הזאת לפני שיגדשו אותה התיירים של יולי-אוגוסט, או תגיעו אליה אחריהם, תזכו לחופשה מפנקת במיוחד, שתיתן לכם שוב את התחושה הזאת, שתכף ינחת פה מסוק על מנחת המסוקים שבגג המלון ואיזו משפחה עשירה תצא ממנה הישר לחופשה שלה. והמחיר? ידידותי יחסית של 2,806 אירו, מחיר ממוצע ללילה 935 אירו – כן כן, למשפחה של ארבע נפשות, עבור שלושה לילות, באמצע ספטמבר.
מקוטור נסענו נסיעה קצרה לשדה התעופה בטיווט. קרוב לשדה, עצרנו במסעדת דרכים בתחנת דלק, כדי למלא את בטנינו לפני הטיסה חזרה הביתה. הופתענו לטובה עם מנות טעימות, נדיבות בגודלן ובמחירים שווים לכול נפש. אחרי טיסה קצרה של שעתיים וחצי היינו בחזרה בישראל, עם הקיץ המוקדם והמוגזם, השסע החברתי, המצב הביטחוני והריבית המזנקת. לא נורא, תמיד תהיה לנו מונטנגרו.
הכותבת הייתה אורחת של סאן דור מקבוצת אל על ולשכות התיירות במונטנגרו.
