כשחושבים על החופשה המושלמת ביוון, היא כוללת את המרכיבים הבאים: בטן-גב באי קסום, טרק הררי באזור כפרי נידח, הפלגה הרפתקנית ביאכטה או קרוז מפנק מחוף לחוף. בכל המקרים האלה אתונה היא תחנת מעבר: לאיים, להרים, לנופים. לטבע הקרוב או הרחוק.
אבל מה קורה כשהיא הופכת ליעד עצמו? הרי כשחושבים על זה, היא עיר הבירה של יוון. ערש הדמוקרטיה והתרבות המערבית. מישור מוקף הרים וגבעות, למרגלותיו הים האגאי. מחופיה הפליגו ובאו ספינות ועמים, נושאים איתם בשורות של מדע וחכמה.
שילוב של הגבלות קורונה, קרבה גיאוגרפית לישראל וזמן מוגבל הביאו אותנו ליומיים וחצי באתונה. עם נעלי הליכה, קיבה ריקה ורצון עז להתרחק קצת מהארץ, היא קיבלה אותנו בידיים פתוחות. יש בה כל מה שצריך. נופים מרהיבים, אמנות עתיקה ועכשווית, מוזיאונים, חיי לילה תוססים, ואוכל משגע.
האזור המשתקם שמשך את הרשת הישראלית
נקודת המוצא של הטיול הקצרצר היא כיכר אומוניה (omonia) וסביבתה. האזור ידע עליות ומורדות, נחשב למפוקפק יחסית, ולא זכה בשנים האחרונות ליחסי הציבור הראויים לו. דווקא שם, בחלק הפחות מפונפן ויוקרתי של העיר, החליטו בקבוצת בראון הישראלית למקם את הליבה של קולקציית המלונות האתונאית שלהם.
9 צפייה בגלריה
הכיכר שמשכה את בעלי רשת בראון לפתוח את המלונות דווקא שם. אומוניה
(צילום: angelis Petrakis )
בסביבות הכיכר תמצאו את מלון בראון אקרופול, כולו באווירת רטרו עם מוזיקת מוטאון ואווירת סבנטיז, את מלון דייב רד הצעיר והתוסס, ואת מלון לייטהאוס אתונה, שלרגל הפתיחה שלו הגענו לעיר. בעיריית אתונה זיהו את ההזדמנות שמגיעה עם בראון והתסערו על שיקום וחידוש הכיכר. הסלוגן #reomonia שנהגה על ידי בראון, אומץ על ידי העירייה וסביבו מתקיימות שורה של פעולות להפחת חיים חדשים באזור.
כאמור, לרשותנו עמדו יומיים וחצי. מה עושים בפרק זמן קצר כל כך, בעיר גדולה ועמוסת אטרקציות כאתונה? קודם כל, לוקחים את הזמן. ובאתונה הוא עובד קצת אחרת.
דווקא באתונה - קחו לכם רגע
כשאתם מגיעים אליה, נסו להיפטר מההרגל להספיק, ללכת, לראות, ולסמן וי על אתרי תיירות ומוקדי קניות. קחו לכם רגע, שבו בבית קפה קטן, הביטו סביב. אתם תראו שאף אחד לא ממהר או רץ לשום מקום. כולם לוקחים את הזמן. זה הקסם של העיר. היא שוקקת, ומלאה, אבל גם מתנהלת בעצלתיים.
אל תפרשו את הלך הרוח האיטי כאדישות, ייאוש או תסכול: החיים כאן פשוט זזים בקצב אחר. גם אם אתם מגיעים לפרק זמן קצר, אל תמהרו להספיק. פשוט תהיו. אחרי שלקחנו את הזמן, יצאנו לדרך.
ואכן, אחרי טיסה שארכה פחות משעתיים וקליטה מהירה בנמל התעופה של אתונה - אנחנו עושים את דרכנו בעצלתיים, ובלי פקקים, לעיר הגדולה. אנחנו פוגשים אותה מוארת בלילה על גג מלון בראון אקרופול, נושמים אותה, נהנים מאוכל טוב ואלכוהול משובח ומתכוננים ליום העמוס שלמחרת.
מתחילים: תשע בכיכר
כישראלית מצויה, כבר בשעות הראשונות של היום אני מספיקה להכיר מקרוב את כיכר אומוניה. תשע בבוקר רחוקה מלהיות שעה מוקדמת בשבילי, אבל הכיכר עדיין מתעוררת. במרכזה מזרקה ענקית, בתוכה שלושה אנשים שולים לכלוך ועובדים במרץ על ניקיון המים. החנויות בכיכר בדיוק נפתחות. מאוחר בשבילי, מוקדם לאתונאים. אחרי הספק מרשים בזארה והצצה לבית קפה קטן ופינתי מול המלון, אני עוד מספיקה לסעוד ארוחת בוקר, לפני היציאה הרגלית בדרך לסיור קולינרי צבעוני ברחבי העיר.
בדרך אל האוכל
מכיכר אומוניה אנחנו צועדים רגלית אל שכונת מונסטריאקי התוססת. הדרך לשם עמוסה חנויות, רוכלים ובתי קפה – ובעיקר, הרחובות מעוטרים גרפיטי לאורכם ולרוחבם. באתונה מתייחסים ברצינות לאמנות הרחוב: הגרפיטי בעיר התחיל בשנות ה-90 כיוזמה של העירייה, שביקשה מאמנים מקומיים לקשט את העיר. עד מהרה האירוע יצא משליטה, אתונה כולה כוסתה באמנות הרחוב, והתוצאה היא רחובות צבעוניים ועמוסים. גם היום, אמנים נקראים לקשט את קירות הבניינים והגדרות ביצירות אמנות, ובמקביל, גרפיטי פיראטי נמחק.
את הביקור שלנו במונסטריאקי אנחנו פותחים בבית הקפה Kafeneio Oraia Ellas, שפירושו "יוון היפה". בית הקפה קיים כ-170 שנה וכראוי לשמו התרחשו בו כמה מהאירועים היפים בתולדות יוון. המקום היה מוקד המרד במלך יוון ומעוז האופוזיציה, ויש שמספרים שהמלך עצמו נהג להגיע אליו בהסוואה כדי לדעת מה חושב עליו העם. את קירות הקפה מעטרות תמונות היסטוריות מהימים ההם, אבל אל תטעו, המקום צעיר ועכשווי. עם האווירה מגיע קפה שחור אותנטי שמוגש לנו עם רחת לוקום מקומית.
זה כמובן לא ביקור ביוון בלי סופלקי, ומבית הקפה אנחנו ממשיכים לטברנה בכיכר מונסטריאקי שמתמחה בסופלקי אותנטי. הסופלקי הוא הפלאפל של יוון, אוכל רחוב זול שנחשב לבריא יחסית. המנה עשירה ועסיסית, אבל אין יותר מדי זמן להתענג עליה. אנחנו כבר עוברים לתחנה הבאה, Enastron Cafe in Pssiri, בית קפה שמתמחה בקינוחים ואת קירותיו מעטרות יצירות אמנות קולומביאניות. בקפה, על בטן מלאה, אנחנו טועמים "טריגונו", בצק פילו ממולא בקרם יווני עשיר ומתוק, ובקערת יוגורט צוף מתוק שמעיפה לנו את המוח ואת רמת הסוכר.
זמן לאמנות מודרנית
אחרי האוכל, כדי לספוג קצת תרבות, אנחנו מגיעים למבנה רב-ממדים ששימש בעבר כמפעל טבק ציבורי ולאורך השנים נעשו בו שימושים רבים, כמו מקלט לפליטים. בשנים האחרונות שופצו אגפיו הצפוניים על ידי ארגון NEON והוסבו למוזיאון שמארח תערוכות של אמנות עכשווית.
כיאה לתקופה, היום מוצגת במקום תערוכה המתמקדת בהשפעות מגפת הקורונה, ומורכבת מ-57 אמנים מ-27 ארצות. משהו בקירות החשופים ובמיצגים המודרניים עומד בניגוד ליצירות האמנות העל-זמניות המקשטות את יוון באלפי השנים האחרונות. אבל אתונה לא מפסיקה להפתיע, לחדש ולהראות לנו שאפשר להיות צעירים ועכשוויים גם כשהשורשים נטועים עמוק בעבר.
על גגות אתונה
חזרה לכיכר אומוניה. אחרי מנוחה קצרה (בכל זאת, אכלנו לא מעט, הלכנו קצת) אנחנו מתכנסים על גג מלון לייטהאוס אתונה, לחגיגת ההשקה שלו. בדומה לאחיו לקולקציה, בראון אקרופול, ודייב רד, הלייטהאוס נפתח גם הוא מסביב לכיכר אומוניה, במסיבה מתגלגלת בין שלושת המלונות שנמשכה כל הלילה ונתנה הצצה למה שקורה באזור הזה של אתונה.
את הבראון חנך ראש עיריית אתונה, קוסטאס באקויאניס, לצידו של ליאון אביגד, המייסד והבעלים המשותף של מלונות בראון (ביחד עם ניר ויצמן וניצן פרי). שלושת המלונות, הם כאמור, חלק מההתחדשות שכיכר אומוניה עוברת כמקום עכשווי, צעיר, עם חיי לילה תוססים. המסיבה נעה בין שלושת המלונות והתהדרה במוזיקה חיה ומקומית, מיצגי אמנות חיים והרבה אלכוהול ואווירה מקומית.
"אנו מחיים מחדש את כיכר אומוניה, מחזירים אותה לימי הזוהר והופכים אותה למרכז של יצירתיות, בילויים וכל מה שצעיר ובועט", מספר ליאון. "לא מדובר רק במלונאות ועסקים, אלא בשינוי חברתי ואורבני שאנחנו גאים להוביל".
היום האחרון - נחלת העבר
אחרי מאורעות ליל אמש ועל אף שהלילה שלנו היה קצר מהרגיל, אני מוצאת את עצמי בשעת בוקר מוקדמת, ריקה וקרירה על גבעת האקרופוליס, מתבוננת בפלא האדריכלי והארכיאולוגי שנפרש לפני. האקרופוליס הוא גבעה מבוצרת ומפוארת הממוקמת על צוק סלעי המשקיפה על העיר המודרנית וחופיה. האקרופוליס היא הסמל של אתונה, השיא של העיר.
מהגבעה העיר נפרשת, בקצה - הים, ואפשר רק לדמיין את תושבי העיר שעלו לכאן לפני שנים. את הדרך לגבעה מכיכר אומוניה עשינו במונית שמחירה שווה לכל נפש. בחזרה מהגבעה, כשהעיר עוד מתעוררת, צעדנו כ-20 דקות ברחובות המקושטים עד לכיכר אומוניה וליום החדש שהגיע.
שחר של נוף חדש
בשעון שלי כבר כמעט צהריים אבל רק עכשיו היום שלנו מתחיל באמת. אנחנו עושים דרכנו אל קולונאקי, שכונה יוקרתית עם ניחוח אירופאי וקירות כמעט נטולי גרפיטי. את הביקור באזור, כמתבקש, מתחילים בעלייה אל גבעת הזאבים (ליקאביטוס) ברכבל שעולה בתוך מנהרה חצובה בסלע.
החוויה קלאוסטרופובית, מצמצמת, אבל כמעט מתבקשת לנוכח המראות שנפרשים מולנו כשאנחנו מגיעים למעלה. גבעת הזאבים נחשבת לתצפית הכי טובה על אתונה וסביבתה. היא קיבלה את שמה מיללות הזאבים שנשמעו כאן בלילות לאורך השנים. מכאן אפשר היה לראות בדיוק מי מתכנן להיכנס בשערי אתונה, ומאיזה כיוון.
קוראים בקפה
מגבעת הזאבים אנחנו יורדים לסיור רגלי (נעלי הליכה אופנתיות - חובה) בשכונת קולונאקי. הקירות בה חשופים, נקיים, נטולי גרפיטי. לאורך השכונה בתים יפים, חנויות קטנות, והרבה בתי קפה שמגישים את ה"פרפה" – קפה קר מקומי, שהאגדה מספרת שנוצר אחרי שבריסטה של קפה, מאס בעבודה הרגילה שלו והכין קפה קר ועתיר קצף ששותים בלגימה אחת, אחרי ערבוב מאסיבי.
קולונאקי היא עיר בתוך עיר ובאים אליה במיוחד לקפה איכותי ולקניות יוקרתיות. רגע לפני אחד מרגעי השיא של המסע הקצר באתונה, אנחנו מתיישבים, שוב, לארוחה יוונית במסעדת גסטון (Gaston) שמתמחה באוכל יווני עם מגע חדשני וחומרי גלם טריים. עכשיו, אחרי שראינו נופים וספגנו קצת תרבות, הגיע הזמן לעשות קניות.
תרבות הצריכה
זה לא חו"ל בלי סיבוב קניות מכאיב רגליים, ובאתונה אפשר למצוא כמעט הכל במדרחוב ארוך אחד: רחוב הקניות המפואר ארמו (Ermou), השוכן למרגלותיה של כיכר סינטגמה - המרכזית והגדולה בכיכרות אתונה. ברחוב אפשר למצוא מספר סניפים של זארה, H&M, מנגו, וכל רשת שתחפצו בה. בשל מגבלות הקורונה, ייתכן שתיאלצו להמתין מחוץ לחנויות עד שיכניסו אתכם בהתאם לתפוסת המקום. עוד ברחוב, למי שרוצה להרגיש אמריקה: סניף של סטארבקס. ובכלל, מי שאוהב חנויות ורשתות ימצא את מבוקשו ברחוב הזה. מי שמחפשים דווקא קניות מקומיות ימצאו את מבוקשם באזור אומניה.
פרידה מתוקה
אנחנו נפרדים מאתונה עם טעימות, שוב של מתוקים, ועם עוד אלכוהול – ומתפנים לסידורים אחרונים לפני ההגעה לנמל התעופה. בחמישה לחצות כבר נהיה על המטוס בדרך חזרה, אחרי כניסה יחסית חלקה לשדה התעופה. חוויה יוונית קצרה וקולעת, עד לפעם הבאה.
הכותבת הייתה אורחת של קולקציית מלונות בראון
