בפמפלונה מציינים את הפסטיבל שבוטל
(צילום: רויטרס)
העיר הספרדית פמפלונה, שמפורסמת בזכות ריצת השוורים השנתית בפסטיבל סן פרמין, התעוררה אתמול בבוקר לחגיגה שקטה לאחר שכבר בחודש אפריל הרשויות ביטלו את הפסטיבל בשל מגפת הקורונה.
בפסטיבל, שמתחיל מדי שנה ב-6 ביולי ונמשך תשעה ימים, משוחררים מדי בוקר שישה שוורים לרחובות הצרים של העיר, ואחר הצהריים הורגים אותם במלחמות שוורים. כמיליון בני אדם מבקרים בפסטיבל מדי שנה, בהם אזרחים רבים מארה"ב. בכל שנה רצים מאות משתתפים לפני השוורים או לצידם, וההרפתקנים פחות צופים במתרחש מהמרפסות.
הפסטיבל מעורר מדי שנה דיון ציבורי ער בהיבטיו המוסריים. פעילים למען זכויות בעלי חיים תוקפים בחריפות את המארגנים, ומדגישים כי מדובר בהתעללות בחיות. מאז 1925 נהרגו כ-15 בני אדם במהלך ריצת השוורים ובין 200 ל-300 רצים נפצעים מדי שנה.
אל הכיכר המרכזית, במקום שבו מדי שנה ב-6 ביוני בשעות הצהריים משוגר מבניין העירייה זיקוק שמסמן את תחילת האירועים לקול שמחתם של כ-12 אלף חוגגים, הורשו השנה להיכנס, תחת אבטחה כבדה, רק 400 בני אדם שלבשו בגדים מסורתיים וכמובן עטו מסכות על פניהם.
המשטרה הקימה 14 עמדות בידוק מסביב לרחובות הצרים של העיר העתיקה, ואמצעים אלקטרוניים מתריעים בפני העוברים והשבים כאשר הכיכר המרכזית מלאה.
ברים ומסעדות, שעבור חלקם ההכנסה בימי הפסטיבל מגיעה ל-20 אחוז מהמחזור השנתי, חייבים לעמוד במגבלות של הריחוק החברתי ונאסר עליהם להציב שולחנות נוספים ברחובות. כמו כן, מאחר שריצת השוורים בוטלה, תחנת הטלוויזיה המקומית תשדר מדי בוקר שידורים חוזרים משנים קודמות.
חלק מהמבקרים בפסטיבל מגיעים אליו כדי ללכת בעקבות הסופר האמריקני ארנסט המינגוויי, זוכה פרס נובל לספרות, שקרבות השוורים ריתקו אותו. הוא כתב על הפסטיבל בספרו מ-1926 "וזרח השמש".
הפעם הקודמת שבה בוטל הפסטיבל הייתה ב-1978 בעקבות חוסר היציבות הפוליטי ששרר אז בספרד והחוקה שהתקבלה באותה שנה. ב-1997 בוטל יום אחד של הפסטיבל לאחר שהמחתרת הבסקית התנקשה בפוליטיקאי מקומי.
"ידענו שהמסיבה לא תתקיים", סיפר מאנולו קאביאנו שהגיע בכל זאת לכיכר המרכזית. "ידענו מה יקרה וחווינו את זה באחריות. יש מקום לכולם והיה יום יפה מאוד מפני שאנשים מכבדים את החוקים, דברים נעשים כראוי, אז בואו ננסה לשמור על זה כך ונוכל להמשיך ליהנות בהתאם לנסיבות, תוך כדי כיבוד הזולת".
