אוהד הנווד באיחוד האמירויות
(צילום: אוהד נבון , עריכה: שי שבתאי)
לפני הקורונה נדדתי בעולם במשך שלוש שנים. הקורונה הפתיעה אותי בבום אחד גדול כשהייתי בשיאו של מסע הישרדות באמזונס הבוליביאני. אז הגיעו מחלצים שהוציאו אותי מהיערות בגלל התפשטות נגיף הקורונה, וחזרתי לארץ במטוס תובלה של צבא בוליביה.
בהתחלה הכול היה מבלבל בארץ, אבל לאט-לאט התרגלתי לשגרה פה ואפילו נהניתי ממנה. יצרתי סרטוני טיולים בישראל, צעדתי ברצף את שביל ישראל המלא, טיילתי לתקופה עם קרוואן ונהניתי מכל רגע, אפשר אפילו להגיד שהתאהבתי בארץ מחדש. אבל עכשיו כשהחיסון כבר הופץ בצורה רחבה, הגיע הזמן לחזור לחו"ל ולגלות מקומות שעוד לא הכרתי, נופים חדשים, הרפתקאות חדשות.
למה דובאי?
שנה וחודשיים אחרי החילוץ שלי מיערות האמזונס הבוליביאני, אני שוב על המטוס בדרכי ליעד קצת פחות נועז – איחוד האמירויות. שמעתי המון על המדינה הערבית היוקרתית הזו שמשופעת במלונות ענקיים, במסעדות יוקרה ובמכוניות פאר, ובתכלס כל אלה לא מעניינים אותי בכלל. אני טסתי במטרה לבדוק אם אפשר לטייל בתקציבים תרמילאיים גם בעיר דובאי, שנחשבת למלכת השופוני.
והתשובה? במבט ראשוני אין לעיר הזו כמעט נשמה, אבל כשיוצאים מהמקומות המתוירים מגלים תרבות, טבע ונופים מדהימים.
לינה ואוכל: 5 שקלים למנה ו-30 שקלים ללילה
תמיד ראיתי בחדשות או באינסטגרם את המלונות המטורפים של דובאי, שעולים אלפי שקלים לחדר ללילה, עם בריכה על הגג ושנדלירים מקריסטל, ואף פעם לא הבנתי מה הטעם בכל זה. בבדיקה מהירה בבוקינג ראיתי מקומות לינה זולים עם אחלה ביקורות.
טסתי עם חבר יקר ואהוב שגם מנהל בלוג טיולים מעולה, לונלי פלג, ואחיותיו – בת אל ומעיין כהן. סופ"ש ראשון החלטנו להתפנק, בכל זאת מעל שנה שלא היינו בחו"ל. לקחנו מלון ב-80 שקלים ללילה לאדם. זה היה אחלה מלון, כ-20 דקות נסיעה מהים, זול, איכותי ומפתיע.
ועדיין, 80 שקלים ללילה זה סכום גבוה מדי בשבילי, אז אחרי הסופ"ש כבר עברנו לישון במלונות של 30-25 שקלים ללילה. נשמע תמוה, אני יודע, אבל התמורה שמקבלים עבור הסכום הזה היא גבוהה מאוד. אין ספק שזה לא שיא היוקרה, אבל קיבלנו חדר נקי מאוד, WiFi חזק ואחלה מקלחת.
איך זה הגיוני? אז ככה. מתברר שאוכלוסיית איחוד האמירויות מורכבת מ-88% עובדים זרים ורק 12% אמירותים. רוב העובדים הזרים באים מהודו ומפקיסטן, והמלונות שישנו בהם ממוקמים בשכונות המגורים שלהם. נשמע מפוקפק, אבל מאחר שהמשטר בדובאי חזק ויציב הרגשתי בטוח ולא חששתי לרגע.
בשכונות של הודים טבעי שיהיה אוכל הודי, שזה אומר שזכיתי בענק כי זה המטבח האהוב עליי בעולם. אני פשוט מאוהב בתבשילים החריפים, המתובלנים והכל כך זולים האלה שבאים מדרום אסיה. נהניתי מהאוכל האהוב עליי במחיר של חמישה שקלים למנה. כשהיינו צריכים הפסקה מהאוכל ההודי הלכנו לנגב חומוס במסעדה לבנונית. היה טעים, אבל לא כמו בארץ.
הכי נהניתי מחוץ לעיר
אחרי התחלה נחמדה בעיר הגיע הזמן לצאת ממנה. שכרנו אוטו בעלות של מאה שקלים ליום, 50 שקלים עולה למלא טנק דלק מלא. איחוד האמירויות היא מדינה אחת המחולקת לשבע אמירויות, שהמפורסמות בהן הן דובאי ואבו-דאבי. אנחנו החלטנו לחקור אמירויות אחרות, פחות מוכרות.
תחילה נסענו לאמירות בשם שארג'ה, שהיא שונה לגמרי ממה שחווינו עד כה. התחלנו את היום בביקור בכפר בדואי נידח, ברמה שאין בו כמעט חשמל, אנשים מגדלים למחייתם חיות משק ובקושי יודעים מה זה קורונה. עברנו למצודה שנבנתה על ידי שבטים מפעם, עיירת חוף מהממת עם חול לבן ומים כחולים שהזכירה לי את הוואי, וסיימנו בחתירה בקיאקים באגם סודי בצבע טורקיז על רקע נוף מדברי מטורף. כל אלו במרחק של שעתיים נסיעה מהעיר דובאי.
ביום השני נסענו לאמירות אחרת בשם ראס אל-ח'ימה, שמבחינת גיאוגרפיה היא האמירות הצפונית והגבוהה ביותר, שבה ניצב ההר הכי גבוה בכל האמירויות - ג'בל ג'איס. גובהו 1,934 מטר, ובפסגה שלו נמצאת האומגה הארוכה ביותר בעולם שאורכה 2,382 מטר. הנוף מדברי, ומזכיר קצת את הרי אילת.
בתוך העיר – פחות אטרקציות ויותר בניינים
חזרה לעיר. כשנוחתים בדובאי ישר מרגישים את האווירה הגרנדיוזית. עד שמצאו בה נפט בשנות ה-60, הכלכלה של דובאי הייתה חלשה מאוד, וזה כמעט לא ייאמן שכל הבניינים המטורפים האלה נבנו תוך 50 שנה, ושלפני כן כל האזור היה מדבר.
האדריכלות באמת מיוחדת ומרשימה, קשה לא להעריך אותה ואני לא קרוב ללהיות מומחה, אבל כיף להסתובב ולהרגיש פצפון על רקע מגדלי הענק. גם מגניב להסתובב ולראות כל כך הרבה מכוניות ספורט מרשימות שנראות כמו רובוטריקים. מתרגלים לכל אלה די מהר, ולכן אני ממליץ על דובאי יותר לאלו שמחפשים חופשת בטן-גב.
נושא הביטחון האישי
כאמור, דובאי מורכבת ממהגרים מכל העולם, ולאף אחד לא אכפת מפוליטיקה. טיילתי שם בזמן שהתחיל מבצע "שומר החומות", וכשהזדהיתי שאני מישראל אנשים שאלו על המצב, אבל לא הראו אפילו פסיק של עוינות. המשטרה חזקה ומורגשת. לדוגמה, הלכתי ברחוב עם מצלמה גדולה, וכבר ניגשו אליי מאבטחים לשאול לטובת מה הצילומים. מובן שאני לא מתחייב על כלום, אבל דובאי הרגישה לי כמו אחת המדינות היותר בטוחות שהייתי בהן בעולם.
לסיכום, דובאי היא בהחלט עיר מפוארת ויוקרתית, ולכן מתאימה בעיקר למי שמחפש חופשה רגועה סביב הבריכה במלון או בחוף הים אבל בלי יותר מדי אטרקציות. אם הכיוון שלכם הוא לקחת אוטו ולטייל מחוץ לעיר, תוכלו להגיע למקומות יותר עוצמתיים מבחינת טבע ועומק של אנשים מחוץ לדובאי.
