הצצה לעיירת הנופש אדיפסוס באי היווני אוויה
(Travel Greece)
אפשר לדמיין את ישיבות הקבינט של אלי המיתולוגיה היוונית אי שם בפסגת הר האולימפוס: פוסידון עם דיווח מהנעשה באסדת לוויתן, ארס עם עדכונים ביטחוניים מהחזית, ואסקלפיוס על מצבם של הצוותים הרפואיים במאבק מול מגפה זו או אחרת. אבל רגע, מה עם ענף התיירות? זאוס לא השכיל למנות אף אחד לתפקיד.
מי שמילאה את הוואקום הזה היא אתינה, כך לפחות לפי האגדה. אלת החוכמה והפטרונית של העיר אתונה רצתה לפרגן לבן חסותה, הגיבור האגדי הרקולס, שנדרש מעת לעת למנוחה בין הרפתקה למבצע בעורף האויב ולפגיעה בעורפו שלו. היא פנתה לאחיה החורג הפייסטוס וביקשה שיארגן ללוחם הבלתי נלאה סאונה לצורך שחרור והרפיה.
מוקד התיירות שהתחיל בזבנג וגמרנו
על פי האגדה, האל הנפח העילאי שלף את הפטיש האימתני שלו והיכה בקרקע, וכך בקעו החוצה מים רותחים. פתרון של זבנג וגמרנו, שברא את המעיינות החמים באתר המוכר כיום כעיירת הנופש אדיפסוס שבצפון האי אוויה שביוון. האי השני בגודלו במדינה.
בין אם האגדה נכונה או שלא, וסביר להניח שהיא לא, המעיינות החמים באדיפסוס - כשמונים בסך הכל - היו מוקד עליה לרגל עבור רבים מבין היוונים הקדמונים לאורך שנים רבות. למעשה, העיירה שלחופי הים האיגאי נחשבת לאחד מאתרי הנופש הראשונים בתולדות האנושות.
היה לה המון מה להציע לתיירים של העת ההיא: התענגות על המים התכלכלים של מפרץ אוויאן, והמזור הרפואי לזקנים והחולים שהגיעו לשכשך במים המנחמים של המעיינות המהבילים, ואולי גם שאיפה ילדותית של הצעירים התמימים לזכות להתחכך בהרקולס - מהסלבס הגדולים של המיתולוגיה המקומית, בכל זאת.
מלבד הגיבור המיתולוגי, נהגו לפקוד את האתר הפילוסופים פלוטרכוס, סטרבון, ואף אריסטו שהזכיר את פלאיו בחיבור שלו "מטאורולוגיה" על השפעת מים, אדמה, רוח ואש על עולמנו. בהמשך הסתערו על הנקודה האסטרטגית הזו גם הכובשים הרומאים, שנודעו כחובבי החיים הטובים. כך למשל במקרה של המצביא הרומאי סולה, שניכס לעצמו מעיין פרטי, בתוך מערה, אותה הורה לשפץ ולבטן כמעין ריזורט הכול כלול לעצמו.
עיירת התיירות שנותרה כפי שהייתה
לא הרבה השתנה מאז אותם הימים בחבל הארץ הבתולי הזה בצפון אוויה. הים הוא אותו ים - שליו ורגוע, וכך גם המעיינות המבעבעים שנמצאים כל כך קרוב אליו על החוף, ואף זורמים אליו. וכך גם התיירים. יוונים קדומים, אריסטוקרטים רומאים, וגם אורחים מכל רחבי יבשת אירופה שהגיעו לאורך השנים הבאות.
באופן טבעי, התושבים המקומיים והרשויות הסתגלו לאורך השנים לתעשיית התיירות המשגשגת באזור ובעיירה התגבשה קהילה שמתמסרת כל כולה לאיכות החיים של המבקרים בה. כמו בכל עיירת נופש ביוון, גם באדיפסוס טיילת נסללה לאורך החוף ואיתה הוקמו בעסקת חבילה גם מסעדות דגים ובשר, גלידריות ובתי קפה, חלקם מוסבים לברים במהלך הלילה.
בנוסף לכך, בתי מלון נפוצו במרחבים המוניציפלים של העיירה, שמכונה באופן רשמי כיום איסטריה-אדיפסוס. למעשה, אין רחוב פנימי שאינו מאכלס בית מלון אחד או שניים או שלושה. כולם נועדו כדי לקלוט את התיירים הרבים שמגיעים בכל קיץ.
מדוע קשה לאזור להתחרות באזורי התיירות האחרים ביוון?
אלפי תיירים מגיעים כל שנה לצפון אוויה, ולעיירות הנופש שלה אדיפסוס, לימני ואגיה אנה, אבל האזור מתקשה להתחרות באתרי התיירות המרהיבים האחרים שיש ליוון להציע. לכאורה הפוטנציאל אדיר. אדיפסוס נמצאת במרחק סביר של שעתיים וחצי נסיעה מאתונה (שכוללת שעת שייט במעבורת לחציית המפרץ), ומלבד המשאב הייחודי של המעיינות החמים, היא מציעה הנאות סטנדרטיות יותר כמו חופים נגישים וים לשכשך בו, הרים ירקרקים להתבונן בהם. וגם - יינות מענגים מענבים שנבצרו מכרמים מקומיים שניטעו באדמה הוולקאנית מסביב.
אבל ככל שמדובר בחלק המנהלתי של העסקה עם הטבע, יש תחושה של הזנחה בתשתיות, ובשיפור הנוף העירוני הלא מרשים במיוחד. הכנסיה המקומית, ואתרי העתיקות לא השתמרו היטב. אפילו מערת סולה שנחשבת עדיין לאטרקציה תיירותית חרבה ומתפוררת.
מבחינה זו, גם תעשיית האירוח המקומית משתלבת היטב בסביבתם. למעט מלון ברמת חמישה כוכבים אחד מפואר ששוכן בנקודת המפגש של חוף הים והמעיינות, שאר בתי האירוח צנועים ביותר (וגם זולים הרבה יותר). למען האמת, דומה שגם היום - יותר משלושת אלפים שנה אחרי חבטת הפטיש של הפייסטוס - מחדלי ענף התיירות ממשיכים באולימפוס, וגם במשרדי השלטון המקומי.
