בחמש השנים האחרונות יצאתי למסעות בעקבות תרבויות נעלמות או כאלו שקולן נאלם, בטקסים ובמסורות של אנשים שסיפוריהם נותרו ברובם בלתי מסופרים. ישנתי איתם, אכלתי איתם, הצטרפתי אליהם וחוויתי את אורחות חייהם. פגשתי את החוסן שלהם אל מול האיום ההישרדותי. המסעות החלו בין לובן פסגות הרי ההימאליה והסתיימו ביבשת אפריקה השחורה. המצפן כוון למפגשים אנושיים וסיפורי חיים כאשנב לתרבויות נעלמות.
במהלך המסעות חוצי העולם אל מסורות עתיקות, קהילות נידחות ושבטים העומדים על סף הכחדה – עלתה שוב ושוב ההבנה עד כמה הנושאים הנוגעים בליבנו כבני אדם משותפים לכלל התרבויות באשר הן. אני מזמינה אתכם להצטרף אליי למסע מצולם שעובר דרך תרבויות בעולם ונופים עוצרי נשימה, אך למעשה צולל פנימה אל נבכי נפש האדם.
ציידי הדבש במצוקי ההימאליה והניסיון למצוא פתרון לדיכאון
מזה למעלה מאלפיים שנה גברי שבט הגורונג והמגאר משלשלים עצמם בעזרת סולמות וחבלים מבמבוק בין ענני הדבורים הגדולות בעולם במצוקי רכס ההימאליה. בינות להתרחשות סוערת של הדבורים האימתניות, מתקיימת עבודת רדיית הדבש, הנחשבת לאחד המקצועות העתיקים בעולם.
רדיית הדבש המופק מחלות אלה שונה ומיוחד, הוא מכונה "הדבש המשוגע". כמות קטנה ממנו גורמת להזיות וכמות גדולה יותר עלולה לגרום למוות. מן הדבש מפיקים הכפריים תרופות שונות שעל פי האמונה מחזקות את המערכת החיסונית ואת כוח הגברא.
התלוותי לנאוק, צייד דבש בן 75, במורדות ההימאליה בנפאל. לאחר יומיים במצוקים ביחד הוא סיפר לי את המניע האישי שלו לרדיית הדבש. מידי לילה הוא מקפיד להגיש לאשתו תה עם כפית אחת בלבד מהדבש, כך הוא מנסה להרחיק את עננת הדיכאון הכבדה שצללה לתוכה מאז שבניהם עזבו את הכפר ויצאו לחפש אחר הכסף בקטמנדו, בירת נפאל.
על עושר, עוני וניצול - הנוודים הטיבטים במדבר הגבוה בעולם
לדאק "ארץ מעברי ההרים הגבוהים" חבל ארץ מבודד ופראי השייך להודו, על גבול טיבט, מיושב בדלילות לאורך כל ההיסטוריה בשל תנאי הטבע הקשים. התושבים מתגוררים בכפרים קטנים המפוזרים בחבל ורובם משתייכים לדת הבודהיסטית הטיבטית.
כאן פגשתי את אנשי שבט הצ'אנגפה. שבט נוודים למחצה שחי ברמת צ'אנגטאנג בגובה של למעלה מ-4,000 מטר במשך מאות שנים. בני השבט מבינים את הטבע ומאמינים שהאלוהויות והרוחות השומרות נוכחות בכל מקום. רוחות אלה אחראיות על כל תחומי החיים והתושבים "עובדים" בניסיון לרצות אותן באמצעות טקסים ואורחות חיים.
שבט הצ'אנגפה מגדלים סוג מיוחד של עיזים - עיזי הפשמינה, שפיתחו פרווה מיוחדת המגנה עליהן מפני הקור העז. צמר הפשמינה עדין פי שמונה משיער אדם. הוא נחשב לאחד הבדים המשובחים והיוקרתיים בעולם ונמכר בכסף רב. העציב אותי שמשפחת הנוודים שפגשתי, הוריה של טנזין בת התשע, ששורדים בתנאי מחיה קשים עם עדרי העיזים, נותרים עניים מרודים. התמורה היחידה שהם מקבלים עבור צמר הפשמינה שהם מוכרים – היא שקים של אורז ודגנים. הקונים ימכרו את שקי הצמר בהון תועפות, כך ישמרו וינציחו את הפער בין מעגלי העוני והעושר.
28 צפייה בגלריה
טקס ריפוי שמאני שבמהלכו המרפאה הטיבטית יונקת עם צינוק את הרוח הרעה שאחראית לכאב הבטן
(צילום: לימור צדוק)
על הבחירה בין פרנסה להורות בכפרי הצוענים ברומניה
ויולה נותרה לעמוד בצד בעת שנכנסתי לכפר צוענים בטרנסילבניה וחבריה הקיפו אותי בסקרנות. עיניה העצובות, העדינות שלה ויופייה משכו אותי אליה. הוריה עזבו אותה ואת שני אחיה הקטנים ועברו לעבוד בגרמניה בבנייה למשך שנה שלמה. הם הבטיחו לה שאם תשמור ותדאג לאחיה היטב, הם ישובו עם כסף ויבנו למשפחה בית חדש וחזק בכפר.
הצורך לשייכות וסטטוס חברתי - שבט הבאסוטו שבממלכת לסוטו
את מונדלי פגשתי בדרום אפריקה בממלכת לסוטו - "הממלכה ההררית הנוגעת בשמיים". נסענו במשך כמה ימים בג'יפ אחד – בני, אני, שתי תרנגולות ומונדלי הנהג. התרנגולות נקנו לאשתו כמתנת אהבה.
מונדלי שייך לשבט הבאסוטו "אנשי השמיכה" וממלכת לסוטו היא ביתם. בשבט לא צריך לדבר הרבה, צריך רק להסתכל על השמיכה, היא כבר תספר הכל, היא תגלה למתבונן מי עבר את טקס ההתבגרות, מי נכנסה להריון, מי עובד במקצוע מכובד ומי כמהה לזוגיות. אל תוך השמיכה הזו יוולד התינוק, עליה ירקמו הישגיו וסמלי הסטטוס שירכוש לאורך חייו ובתוכה גם ייעטף ויקבר ביום מותו.
האמונה הדתית כאחראית על ויסות מערכת היחסים – בנין, מערב אפריקה
בבנין התהוותה דת הוודו לפני כ-5,000 שנה, ועד היום היא דת רשמית במדינה. נשלחתי לבנין על ידי מגזין "מסע אחר אונליין" עם צלם הווידאו אודי גורן כדי לחקור את הוודו. נפגשנו עם כוהני וודו שונים והצטרפנו אליהם לטקסי הקרבת קורבנות לישויות ולטקסי טראנס. אחד הכוהנים בסופו של יום טקסים ארוך, הציע לי נישואים, על אף שהוא כבר נשוי לשתי נשים.
לפי הוודו קיים אל בורא יחיד וכל יכול, אלא שהוא אינו עוסק בעולם הגשמי ואינו נגיש לבני האדם. תחת זאת, העולם נשלט על ידי מאות ישויות ורוחות ("לואה") הכפופות לו. מדובר בפנתאון עשיר ומגוון שבו כל רוח עוסקת בהיבט מסוים של החיים ונותנת מענה לאנשים שפונים אליה בטקס ומבקשים את עזרתה.
28 צפייה בגלריה
במהלך טקסי טראנס נאחזות ישויות הוודו בבני האדם ומוכיחים את קיומן. הפחד מהן גורם לתושבים להקפיד על חוקי התנהגות הרמוניים ביניהם
(צילום: לימור צדוק)
על כעס ונקמה – הרי האלפים האלבניים
פרן גדלה באחו מוריק רחב ידיים בעמק ט'ת למרגלות הרי האלפים האלבניים. פגשתי אותה בחצר הבית כאשר ישבנו תחת סוכת הגפן שלה. פרן בחיוכה הסמוק הגישה שמנת, גושי גבינה לבנה וקערת חרס עם חמאה. כולם נחבצו על ידה מחלב העיזים שרעו לצידנו. רק לאחר שווידאה שאכלתי לשובע, החלה לגולל בפני את סיפור חייה.
פרן איבדה את שני אחיה הגדולים, אדניס ואגון, בשל מסורת אכזרית בת מאות שנים, הממשיכה להתקיים באלבניה גם כיום - מסורת נקמת הדם. על פי מסורת זו, מחלוקות נפתרות בשיטת ה"עין תחת עין", נשמה תחת נשמה. הרג, אך גם פגיעה ברכוש פרטי, אי תשלום חוב, חטיפה או פיתוי או אונס של אישה – הצדיקו נקמת דם, על פי הקאנון, החוק השבטי.
משפחות שלמות בצפון אלבניה איבדו את הבנים שלהן והבת הבכורה נאלצה להפוך ל"בורנשה" - בתולה הנשבעת שלא תתחתן לעולם. הבתולות המושבעות מחויבות ללבוש בגדי גברים ולחיות כגברים בחברה הפטריארכלית של אלבניה הצפונית.
לאחר שאיבדה פרן את שני אחיה, הפכה אחותה ל"בתולה מושבעת" וכך הצילה את הקרקע והרכוש של משפחתה. רכוש שרק האחים הזכרים רשאים לרשת ובעלי זכות לבעלות עליהם.
על הדברים שמעבר ללוגיקה – קובה
לפני כחצי שנה נשלחתי על ידי מגזין "מסע אחר אונליין", לקובה. קובה הייתה התחנה הראשונה בעולם החדש של אמריקה הלטינית שקלטה את העבדים השחורים שהגיעו אליה מאפריקה. בקובה הם הפכו לעבדים בשדות הטבק וקני הסוכר. הם איבדו צלם אנוש, אך לא את רוחם ואת האמונה בוודו. ההגעה של האפריקאים לקובה, השפיעה ושינתה את קובה לעד. הוודו פגש את הנצרות ונוצרה דת פגאנית חדשה – הסנטרייה, אותה יצאתי לחקור.
כאשר הצטרפתי למאדרינה כרמן, כוהנת הסנטרייה, בליבה של הוואנה, הפעם לא הטקס השמאני הוא שהפך לי את הבטן. הפעם זו הייתה התדהמה מהיכולת של מאדרינה כרמן לדעת את כל סיפור חיי מהרגע שבה הונחה כף רגלי היחפה בתוך הבית שלה.
מאדרינה סיפרה לי כי ידעה לחזות את העתיד כבר בילדותה. היא גילתה את היכולת הזו שלה בגיל תשע כאשר הלכה עם אמה לטקס סנטריה שניהלה השכנה. היא הצטרפה לאמה כי אהבה ללקק סוכריות על מקל שהוגשו שם בקערה. בתום הטקס לחשה מאדרינה כרמן לאמה, שהשכנה עומדת למות. אמה הזדעזעה לגלות להיכן נודדות מחשבות בתה הקטנה, אך הזדעזעה עוד יותר שלושה ימים לאחר מכן, כשבישרו לה שהשכנה נפטרה.
לימור צדוק היא צלמת, מדריכת טיולים ופסיכואנליטיקאית לקאניאנית. אתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלה, לעקוב אחריה בפייסבוק ובאינסטגרם ולתמוך בהוצאה לאור של הספר "סיפורי חיים - אשנב לתרבויות נעלמות".
