חזי ברוך, גמלאי בן 71 מראשון לציון וחובב מושבע של מוזיקה יוונית ותרבות הלנית אותנטית, חזר לאחרונה מאתונה, בירת יוון. עבור חזי, אתונה הייתה תמיד סמל לחופשות סוערות ובלתי נשכחות – עם חברים, מוזיקה חיה, טברנות מקומיות ואווירה פשוטה וצנועה שאפיינה את יוון של פעם. אלא שהביקור האחרון היה שונה בתכלית. בעודו משוטט ברחובות העיר המוכרים, זיכרונות העבר הציפו אותו: ריחות הערמונים הקלויים, שמחת החיים האותנטית של המקומיים, והטברנות הקטנות שבהן רקדו ושברו צלחות מתוך שמחה טהורה. אך הפעם, לדבריו, משהו היה חסר. "אתונה של היום כבר לא האתונה שאני הכרתי ואהבתי", הוא אומר בכאב.
חיי הלילה של אתונה
( צילום: חזי ברוך)
בשיחה עם ynet סיפר חזי בצער על התמסחרות סצנת המוזיקה היוונית באתונה. "אתה נוסע עד אתונה, חושב שתמצא את יוון של פעם, ובסוף מוצא את ישראל. אין את התחושה המיוחדת של יוון – לא ברחוב, לא בבתי הקפה, ולא בטברנות. הכל השתנה. המועדונים הגדולים באתונה מפוצצים בישראלים. הם מגיעים בקבוצות, מזמינים שולחנות, שופכים כסף, וגורמים לכל המועדון להרגיש כמו בארץ. גם בטברנות הגדולות, שהיו פעם מקום מפגש ליוונים, אתה רואה רק ישראלים. זו כבר לא יוון האמיתית".
יוון הפכה ליעד מספר אחד של הישראלים והדבר ניכר מאוד בעיר הבירה. "היום באתונה יש טברנות ידועות מפעם שבהן פשוט אומרים לך בכניסה: 'כאן זה רק לישראלים'", אמר חזי. "אני לא מבין, זו טברנה יוונית או מסעדה ישראלית? זו הרגשה כאילו כבר אין להם כוח לקבל אנשים מבחוץ. זה מאוד שונה מהצניעות והכנסת האורחים שהייתה פעם".
לדבריו, הכמויות העצומות של תיירים חובבי מוזיקה יוונית מישראל, יחד עם ההתנהגות הראוותנית והמסחריות החדשה, פגעו באותנטיות של חיי הלילה ביוון והפכו את החוויה למשהו שונה ממה שהכיר ואהב בעבר.
"פעם היית יושב בטברנה קטנה ומרגיש חלק ממשהו גדול – יוונים שרים, רוקדים, מדברים בשפה שלהם", אמר חזי. "היום, כשאתה מוקף בישראלים בכל פינה, זה מרגיש כאילו לקחו את הקסם של יוון ושמו עליו חותמת ישראלית".
למה אתה מתגעגע?
"אני מתגעגע ליוון של פעם, כי פעם הכל היה פשוט, אמיתי, וקרוב ללב. היית נכנס לטברנה קטנה, לא מקום מפואר, אבל עם הרבה נשמה. המקומיים היו יושבים סביבך, שותים אוזו או יין מקומי, ומזמינים מנות קטנות של אוכל יווני אמיתי – סלט טרי, ציזיקי, עלי גפן ממולאים. כולם שיתפו אחד את השני, שרו ורקדו יחד. הזמרים לא היו רחוקים, על במה מוגבהת עם אורות נוצצים, אלא חלק מהחגיגה. הם היו ניגשים לשולחנות, נותנים הופעה בגובה העיניים, שרים את השירים שאתה אוהב, ומרגישים כמו חברים שלך לערב אחד.
באותם ימים, שבירת הצלחות הייתה מסורת אמיתית – לא אקט של ראווה, אלא ביטוי לשמחה ולשחרור. היינו שותים, רוקדים, ושוברים צלחות בלי לחשוב על כסף או על הרושם שזה עושה. הכל היה בשביל השמחה, בשביל החוויה, ובשביל הכיף הטהור".
מה קורה עכשיו?
"אתה נכנס לטברנה היום, ובמקום להרגיש את האווירה היוונית האותנטית, אתה ישר מזהה את הישראלים לפי הבקבוקים היוקרתיים על השולחנות. פעם היית מזמין אוזו או יין מקומי, שותה ונהנה מהחיים הפשוטים, היום זה הפך למרוץ ראוותני – מי מזמין את הוויסקי הכי יקר. אתה רואה בקבוקים של שיבאס רויאל בלו או ג'ין פרימיום, וכל העניין הוא להראות כמה אתה יכול להוציא, לא כמה אתה באמת נהנה.
"ואז, אם זה לא מספיק, מגיע הקטע של הפרחים. במקום לשבור צלחות כמו פעם, שזה היה באמת מהלב ובשביל השמחה, הם זורקים פרחים על הזמרים. והפרחים האלה עולים הון – מגש אחד יכול לעלות 100 או 200 אירו. יש כאלה שקונים עשרה מגשים בבת אחת, זורקים אותם כמו גשם על הבמה, ומסיימים את הערב עם חשבון של אלפי אירו. אתה יושב שם ורואה את הבנות במועדון רצות עם מגשים עמוסים בפרחים, רק כדי לעמוד בקצב של הישראלים שמשוויצים".
חזי מתגעגע לשנות ה-80 העליזות, לימים שבהם הטברנה הייתה מקום לברוח אליו, בלי כל הרעש והכסף והשופוני שנוספו בשנים האחרונות. "פעם זה לא היה ככה. היית יושב קרוב לבמה בלי לשלם הון, שובר צלחות מתוך שמחה אמיתית, רוקד עם הקהל בלי לחשוב על כמה כסף אתה מוציא. היום, כדי לשבת במקום טוב, אתה צריך לשלם טיפ של 100-50 אירו למלצר, להזמין בקבוק פרימיום, ורק אז אתה מקבל יחס של 'VIP'. זו כבר לא החוויה היוונית שזכרתי. אני לא אומר שזה לא יפה לראות את כל זה – הפרחים, הבקבוקים היוקרתיים, השולחנות המפוארים – אבל זו לא יוון של פעם. זה הפך להיות מופע של כסף, של 'שופוני', וכל המהות של השמחה הפשוטה נעלמה".
חזי החל את מסעותיו המוזיקליים למועדונים האותנטיים של אתונה בשנות ה-80 הרחוקות, בשיאו של גל המוזיקה היוונית שכבש את ישראל. חברים טובים המליצו לו להצטרף לקבוצה שטסה לאתונה לחוות את התרבות המקומית. מהטיול הראשון, חובב ריקודי הסירטאקי נשבה בקסמה של יוון – המוזיקה, האוכל והריחות הפכו לחלק בלתי נפרד מחייו.
חזי וחבריו נהגו להתארגן בקבוצות גדולות ולנסוע יחד, עוד לפני עידן האינטרנט והרשתות החברתיות. באותם ימים, הכל התנהל דרך קשרים אישיים, ואחד המובילים שבהם היה יאניס – מקומי שידע עברית, כנראה בזכות אשתו הישראלית. "יאניס היה כמו אבוקה שלנו ביוון – כל מה שהיינו צריכים, היינו מרימים אליו טלפון והוא כבר היה מסדר את הכל", סיפר חזי.
יאניס האהוב הפך לדמות מרכזית עבור רבים בסצנת המוזיקה היוונית, מדריך אמין שאפשר לסמוך עליו. הוא היה אוסף אותם משדה התעופה, דואג להם לאוטובוס ולבתי מלון, ומלווה אותם אל המועדונים הנסתרים עם קהל מקומי והזמרים הכי שווים של אתונה.
"פעם, כשהיינו נוסעים לאתונה, הכל היה מתנהל דרך קשרים אישיים, לא כמו היום עם האינטרנט והוואטסאפ", סיפר חזי. "יאניס היה האיש שלנו, דובר עברית, נשוי לישראלית, והוא היה מסדר לנו הכל – משדה התעופה ועד המקומות הכי שווים בעיר. אבל עכשיו, הבת של יאניס היא זו שלקחה את העסק לידיים.
"היא הפכה למנהלת הקשרים החדשה. כשאתה רוצה להזמין מקום לטברנה טובה או להופעה גדולה, אתה מתקשר אליה – לאבא שלה כבר אין כוח להתעסק עם זה. היא יודעת את כל השמות, את כל המקומות, ודואגת להכל. הבת של יאניס מכירה את כל הישראלים שמגיעים לאתונה ויודעת בדיוק מה אנחנו אוהבים – שולחנות טובים, בקבוקים יוקרתיים, ומופעים של זמרים מובילים.
"אם אתה רוצה להרגיש 'מלך' בערב שלך, מספיק להרים לה טלפון, והיא תארגן לך שולחן קרוב לבמה עם בקבוק פרימיום. זו כבר לא יוון של פעם – זה הפך למשהו הרבה יותר מפואר ומחושב. אבל בכל זאת, נחמד לדעת שיש לך מישהו מקומי שאתה יכול לסמוך עליו, גם אם זו כבר לא האותנטיות שאני מתגעגע אליה".
"יש עדיין כמה זמרים יוונים שמכבדים את המורשת ואת המסורת של פעם. הם מסרבים להיכנע למסחריות של היום ולא מרשים לזרוק פרחים בהופעות שלהם. הם אומרים בפירוש: 'המוזיקה היא הלב של הכל, אנחנו לא צריכים את כל ה'שופוני' הזה של הפרחים כדי לרגש את הקהל"
אתונה התמסחרה באופן מוחלט?
"יש עדיין כמה זמרים יוונים שמכבדים את המורשת ואת המסורת של פעם. הם מסרבים להיכנע למסחריות של היום ולא מרשים לזרוק פרחים בהופעות שלהם. הם אומרים בפירוש: 'המוזיקה היא הלב של הכל, אנחנו לא צריכים את כל ה'שופוני' הזה של הפרחים כדי לרגש את הקהל.'
"פעם היו זמרים שלא היו מוכנים לנגן במועדונים גדולים בכלל – הם העדיפו את הטברנות הקטנות, המקומות האינטימיים שבהם הם יכולים להתחבר לקהל בגובה העיניים. גם היום יש כמה כאלה, נדירים אומנם, שמעדיפים שהקהל ייהנה מהמוזיקה כמו שהיא, בלי להוציא הון תועפות על פרחים או בקבוקים יוקרתיים".
לכל מי שהגיע לאתונה ונמאס לו לטייל בצפיפות עם ישראלים, חזי ממליץ על טיול יום בלתי נשכח המשלב שיט עם קולינריה ואותנטיקה של פעם:
התחנה הראשונה – האי עגינה (Aegina): "מתחילים את היום בנמל פיראוס, שבו יש מעבורות ורחפות שיוצאות לאיים הסמוכים. אני תמיד ממליץ על עגינה – אי קרוב ויפהפה שמפורסם בזכות גידול הפיסטוקים שלו. כשתגיעו לנמל, תראו דייגים שמביאים את השלל שלהם מהים, והחנויות מלאות בפיסטוקים טריים, מתוקים ומלוחים. אפשר לקנות שקית, להסתובב ברחובות הקטנים וליהנות מהאווירה המקומית".
התחנה השנייה – ארוחת צהריים עם דגים טריים: "באי יש מסעדות שמגישות את הדגים הכי טריים שאכלתי – הדייגים מביאים את הדגים ישר למסעדות. אתה יכול לבחור את הדג שאתה רוצה בחנות הצמודה למסעדה, והם יכינו לך אותו כמו שצריך – על האש, עם קצת שמן זית ולימון. פשוט וטעים, כמו שרק היוונים יודעים.
"המנה הקלאסית שאני תמיד מזמין היא דג טרי צלוי על הגריל, עם שמן זית, מיץ לימון ומעט תבלינים. לצד הדג מגישים בדרך כלל צלחת של סלט יווני עם עגבניות עסיסיות, מלפפונים, זיתים, וגבינת פטה מקומית. ואם נשאר מקום בבטן, כדאי לנסות גם קלמרי מטוגן או שרימפס במרינדת שום. האווירה במסעדות האלה מיוחדת – ריח הים באוויר, המקומיים מסביבך, והצלחות מתמלאות במנות פשוטות אבל כל כך טעימות. זה המקום שבו אתה באמת מרגיש את הקסם של יוון, בלי גינונים מיותרים, רק אוכל טוב ואנשים טובים".
התחנה השלישית – האי הידרה (Hydra): "אם יש לכם זמן, קחו מעבורת קצרה להידרה. זה אי שאין בו כלי רכב בכלל – הכל מתנהל על פרדות, וזה מחזיר אותך לתקופה אחרת. הרחובות קטנים ומרוצפים, והמסעדות הקטנות מציעות חוויה אותנטית. אני ממליץ לשבת עם בקבוק אוזו ולצפות בשקיעה. הידרה נותנת תחושה של שלווה שלא תמצאו במקומות אחרים".
סיום היום – חזרה לאתונה: "בערב חוזרים לאתונה עם מעבורת או רחפת, מותשים אבל מרוצים. זה טיול מושלם שמשלב ים, אוכל טוב, קצת תרבות מקומית ונופים עוצרי נשימה. כל מה שצריך לקחת זה מצב רוח טוב וכמה אירו, ואתם מסודרים".
חזי טוען כי למיקום של השולחן בטברנה יש תפקיד קריטי במידת ההנאה מההופעה. "המקום שבו אתה יושב משנה לגמרי את החוויה", הסביר. "לשבת קרוב לבמה אומר שאתה מרגיש את המוזיקה, רואה את הזמר מקרוב, ואפילו יכול להצטרף לריקודים. זה שווה את ההשקעה".
"בטברנות הגדולות, אם תזמינו בקבוק פרימיום, כמו וויסקי יוקרתי או שמפניה, זה יבטיח לכם יחס מיוחד. מקומות מסוימים אפילו מציעים חבילות VIP שכוללות שולחן קרוב, בקבוק יוקרתי ואוכל – הכל במחיר שמן, כמובן"
לחזי יש כמובן כמה טיפים בנושא. "הדרך הכי בטוחה לקבל מקום טוב בטברנה היא כמובן להזמין מראש, במיוחד אם מדובר בטברנה פופולרית או בהופעה של זמר מוביל. תמצאו מישהו מקומי שמכיר את המערכת – איש קשר או סוכן – והוא יסדר לכם שולחן במקום מרכזי. היום, בעידן הוואטסאפ, זה הרבה יותר קל – אתם שולחים הודעה והם דואגים לכם.
"אם לא הספקתם להזמין מראש, פשוט תגיעו מוקדם. ככל שתגיעו לפני כולם, כך יש יותר סיכוי שתוכלו לבחור שולחן טוב. אבל קחו בחשבון שהמקומות הטובים ביותר עדיין יהיו שמורים לאנשים ששילמו מראש.
"אם כבר הגעתם למקום והושיבו אתכם בפינה או רחוק מהבמה, דברו עם המלצר. תגידו: 'חבר, אני רוצה שולחן קרוב לבמה'. הוא כנראה יגיד שזה כבר תפוס, אבל אם תשלפו 50 או 100 אירו ותשימו לו ביד, תראו איך פתאום מתפנה מקום טוב. ככה זה עובד.
"בטברנות הגדולות, אם תזמינו בקבוק פרימיום, כמו וויסקי יוקרתי או שמפניה, זה יבטיח לכם יחס מיוחד. מקומות מסוימים אפילו מציעים חבילות VIP שכוללות שולחן קרוב, בקבוק יוקרתי ואוכל – הכל במחיר שמן, כמובן.
"אם יש לכם חברים מקומיים או שאתם מכירים מישהו מנסיעות קודמות, תשתמשו בקשרים שלכם. המקומיים תמיד יודעים איך לסדר מקום טוב. אני, למשל, תמיד דואג לדבר עם אנשים כמו יאניס או הבת שלו, שמארגנים את הכל בצורה מושלמת".